אהל אברהם נד

מתניתין דמעין מושך כנדל ומתניתין דפרק א' הכל מיירי דריבה לגומת המעין אבל בריבה למשך הנהר אין מבואר הדין רק מהא דהעיד ראב"צ דמשמע דאפי' בכה"ג דנתערבו במשך הזחילה ברבו מטהרין בזוחלין ויש להם דין מעין לכל דבר וכן מבואר בר"ן דראב"צ בכה"ג איירי עיי"ש

ולהר"ן נדרים דעת אחרת בזה דאין כאן דין משותף ובמקום שמטהר בכ"ש מטהר בזוחלין ובמקום שאין מטהר בזוחלין בעי מ' סאה וגם אין חילוק בין מעין שמושך ממקורו או עומד דבשניהם אם ריבה מים במקום שהי' המעין מתחלתו דין מעין עלי' לשניהם ובמקום שנתרבה דין מקוה לשניהם והיינו ברבו הנוטפין אבל ברבו הזוחלין בכל מקום יש דין מעין עליהם עיי"ש. והנה הכ"מ כתב שהרמב"ם ס"ל דלא קיי"ל כתוספתא ואני דעתי שאפשר לומר דהרמב"ם ס"ל דדינא דתוספתא בסיפא במעין העומד ושם יש חילוק דבמקום שנתרבה אין מטהר אלא באשבורן וזה מדוייק בלשון הרמב"ם שם דוק ותשכח. [אב"ה ז"ל הרמב"ם שם מעין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעין לכל דבר. וכתב הכ"מ מדברי הר"ן משמע שרבינו סובר כתוספתא דמפלגא בינייהו ואיני יודע מנין לו לומר כן דאם איתא הו"ל לפלוגי בינייהו בהדיא וע"ז קאמר רבינו ז"ל דכוונת הר"ן אסיפא דקתני במעין העומד עיי"ש] (ע"כ הג"ה מב"ה)

ד) ועיין רמב"ן נדרים ובריטב"א שם ומבואר דס"ל לרמב"ן דמחלק בריבו למעין עצמו לא נפסל ברבו הנוטפין וזה מתניתין דנדל ובנתערבו במקום זחילתן פסול בריבוי נוטפין על הזוחלין ואך י"ל דכ"ז רק לענין אשבורן אבל באשבורן מטהר אפי' רבו שאובין ודלא כמ"ש כ"מ הנ"ל והטעם מבואר כמ"ש בתרומת הדשן דלענין זוחלין לא שייך השקה וזריעה ולכן ברבו הנוטפין על הזוחלין במקום משיכתן אין להם דין מעין רק אם נתרבו לתוך גומת המעין עצמו שייך בהן דין זריעה כיון ששם מקור המעין אבל לענין שאיבה ודאי בכל מקום כיון שמטהר בזחילה בכ"ש לא נפסל בשאובין ודוק

[אב"ה עיין בר"ש ורא"ש על מתני' דמעין שהעבירו ריש פ"ה דמקואות דכלי שמחובר כשפפ"ה למקוה מותר מדאוריית' לטבול בתוך הכלי דאמרינין ערוב מקואות. וראיית' ממטבילין כלי בתוך כלי שניקב כשפפ"ה ריש חומר בקודש ורק מטעם גזירה אסור לטבול בכלי קבוע סמוך. ועיין ריטב"א מכות דף ד' חילק בין מעין זוחל דאין מערב עיי"ש. וראינו כי"ק הגאון המחבר ז"ל וז"ל. ולולא דמסתפינא אמינא דיש חילוק בין מטבילין כלי בתוך כלי דהוא במקום עיקר המקוה ובטל מים שבכלי החיצון לגבי המקוה ולא הוי טבילת כלי הפנימי בתוך הכלי רק בתוך המקוה כיון שיש בהחיצון כשפ"ה. אבל כלי סמוך למקוה ומעין, גם שיש ערוב כשפפ"ה מ"מ עיקר המים בכלי ולא מהנ' הערוב דאיכא טבילה בכלי וכבר חילק הרמב"ם והרמב"ן נדרים לענין רבו נוטפין על הזוחלין בריב' למקום גומ' המעין עצמו עיי"ש עכ"ל הזהב] (ע"כ הג"ה)

סי' לח

דין נצוק וקטפרס וגוד אחית וטופח להטפיח וערוב מקואות [עיין גיטין ט"ז, חגיגה כ"א ודף י"ט, יבמות ט"ו]

הנה מדעת תוס' מוכח דקטפרס היינו שהמים אינם על עמק השוה ובין שהם זוחלין כנהר השוטף או רגלי ראשון שנוגעת במים כיון שהמים שעלי' אינם למטה זה הוה קטפרס ונצוק היינו באויר כזה ומתניתין דקטפרס אינו חיבור אתיא אפי' כר"י דס"ל בג' גממיות גוד אחית היינו כשיש מקוה שיעור שלם. אבל לצרף מקוה חסר אחת לחבירתה להשלים השיעור לא אמרינין גוד אחית לר"י בקטפרס. ורק ברגלי' הואיל וסופן ליפול שם איתא לר"י גוד אחית אפי' בכה"ג ורבנן דפליגי על ר"י בהך דרגליו של ראשון נוגעת במים יש לפרש בשני פנים או דס"ל דטופח להטפיח לא הוה חיבור או דס"ל דל"א גוד אחית אפי' בכה"ג וס"ל לר"ת דטעמא דרבנן דל"ל גוד אחית אפי' בכה"ג דכבר ראינו בהך דג' גממיות דפליגי רבנן על ר"י דלא אמרינין גוד אחית והחמירו בגוד אחית נגד ר"י אע"ג דאכ"ל דשם לא פליגי רק באין סופן ליפול וכמו שמחלק תוס' לר"י אפילו הכי ס"ל לר"ת דמסתמא אזני לשיטתייהו ולא פליגי רק בגוד אחית דליל לרבנן כצל גוד אחית אבל טופח להטפיח הוה חיבור וערוב מקואות כשפופרת היינו שיעור הנקב

ושיטת ר"י בעל התוס' דגם לר"י צריך דוקא ערוב מקואו' כשפופרת ודוקא מטעם גוד אחית הוה חיבור בטופח להטפיח ואע"ג דלכאורה הם ס' הפוכות דלר"י בגוד אחית קיי"ל דטופח להטפיח הוה [חיבור] אבל לא בקרקע שוה ולרבנן בקטפרס לא הוה חיבור כלל. זה אינן ס' הפוכות דהרי גם ר"י ס"ל קטפרס לא הוה חיבור לעליונה רק תחתונה הטעם דגוד אחית וא"כ אם אמרינין ס' דגוד אחית עדיף מעמק השוה ורבנן ל"ל גוד אחית ולא הוה חיבור כלל. וא"כ לרבנן קטפרס לא הוה חיבור בשום אופן ולר"י אמרינין גוד אחית וקיי"ל דטופח להטפיח הוה חיבור אבל בקרקע שוה טופח להטפיח לא הוה חיבור כלל וטעמא דרבנן דפליגי על ר"י ברגלי הראשון נוגעת דל"ל גוד אחית. ואמנם דעת תוס' עוד לחלק דבעמק השוה סגי טופח להטפיח ובהפסקת כותל צריך כשפופרת נקב וע"ג כותל קליפת השום עיין תוס' חגיגה. ולדברי כולם ק' דמשמע מש"ס גיטין דפליגי ר"י ורבנן אי טופח להטפיח חבור או לא

אבל הריב"ש בתשו' סי' רצ"ב מבאר דקטפרס היינו שהמים זוחלין וכגון כך דג' גממיות דחרדלית עוברת ביניהם זה מקרי קטפרס אבל ברגלי' של ראשון נוגעת והמים שטופחין עלי' נחין ושוקטין אין זה קטפרס ולכ"ע מתחברין ולא פליגי ר"י ורבנן אלא בטופח להטפיח אי הוה חבור או לא. ואפילו באשבורן אי חרדלית עוברת לא הוה חיבור לערב המקואות ואין חילוק בין הם על עמק השוה או מלמעלה למטה. וגם דעת הרמב"ם כן שכ' בהנך דג' גממיות דאין הזוחלין מערבין אך ר"י ס"ל גוד אחית לומר דאפילו במים הזוחלין עירוב ע"י גוד אחית. ומה שפקפק הכ"מ [פ"ח מהל' מקואות הלכה ח'] על ד' ריב"ש דרמב"ם ס"ל דטעמא דרבנן משום דאין הזוחלין מערבין ולא משום דל"א גוד אחית במכ"ת הרמה הרי גם הריב"ש ס"ל כן בדעת הרמב"ם רק הוא דמפרש דטעמא דר"י דמתערבין משום גוד אחית לענין זה ורבנן ל"ל גוד אחית וקם דינא דאין הזוחלין מערבין וא"ש הא דפסק הטור דרגלי' של ראשון נוגעת דטהור דקיי"ל כר"י דטופח להטפיח הוה חיבור דלא שייך כאן קטפרס לדברי הריב"ש ועיין תוי"ט [פ"ג משנה ב'] שכתב מעצמו ליישב דברי הטור והן הן דברי הריב"ש בתוספת ביאור ונימוקו עמו

[אב"ה מידי עברנו בנוגע לענינינו במס' מקואות וס' טהרות ראינו כמה דברי חידוש, ואמרנו להעתיק פה לדוגמא שנים ושלשה גרגרים מאלה הדברים המבוארים במקומן ואין צריך ללמוד מציאה מחיפוש. כי מרוב חבילי טרדין העמוסה עלינו במלאכת הקדשים עיכובא מנלן. ואם יהי' ה' אתנו, עת לכל חפץ]

א) מקואות פ"א חי' רע"ק אות א' הקשה על הרא"ש דמפרש מתני' דנפל לתוכו מת ושתה טהור טהור משום דלא אחשביה עיי"ש דא"כ בנפלו מים טמאי' [במשנה ג'] אמאי שתה הטהור טמא הא לא אחשביה וצ"ע עכ"ל הגאון רע"ק ונ"ב דברים אלו אין להם הבנה דהרי כוונת הרא"ש דאותן מים שנפלו לא נטמאו וצ"ע עכ"ל הגליון כי"ק המחבר ז"ל וכוונתו דבמים שנפל לתוכו מת אי נמי חזרו המים מהמת והטמא לגבא, לא נטמאו אפי' המים החוזרין דלא אחשבי'. משא"כ במשנה ג' דאיירי במים טמאים מכבר, אשר ע"כ שתה טהור טמא. דשתה לאותה טפה ול"צ לאחשבי' וקו' זו קשה כברזל, ולית נגר ובר נגר דיפריקיניה

ב) פ"ז ר"ש סוף משנה ב' ד"ה פעמים אין מעלין כ' אבל בפעמים מעלין אין שאר המשקין חלוקין מן המים דמקוה שיש בה מ' סאה שלמים נתן סאה מים שאובין