אהל אברהם נג

אכ"ל דמטהרים זא"ז להיות דינו כמוהו, ומעין או מקוה פחות ממ' סאה שכשר לטבילת כלים ולהשקת מים טמאים מטהר אחרים כמוהו אבל לענין טבילת אדם לא, דלא יהיה כח הבן יפה מכח האב וזה לענ"ד נכון וברור אך על דעת מהרי"ק לא נתיישב קושייתי בזה והבן. [אב"ה ואין להקשות לפי תי' רבינו ז"ל, לא תפסול בשאובין לענין מחטין וצינורות עכ"פ אם היה רביעי' מקוה מתחל' דמדאורייתא באמת הדין כן ורק משום גזירה ועיין כ"מ פי"ט מהל' מקואות הל' י"א] וראיתי בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' ח"י הקשה על דעת מהרי"ק בזה דלמה לא תהני השקה להכשיר במעין כ"ש גם להנך פוסקים דס"ל דלאדם צריך מ' סאה והקשה מכח קל וחומר דהרי באמת גם מי גשמים פחות ממ' סאה מי תמציות שלא פסקו מטהרים המים בהשקה ואין מטהרין כלים וא"כ קו"ח הדברים כיון שרביעית מעין מטהר כלים כש"כ לטהר המים בהשקה ולא יפסל בשאובים ונפלאות ראיתי דגם אם נימא דלא כמהרי"ק דמעין לא נפסל לאדם בשאובין אפי' אם צריך מ' סאה לאדם מטעם השקה הרי עדיין ק' ברביעית מי מקוה איך יפסל ע"י שאובין ואיך ברוב שאובין דאורייתא אם היה מתחלה מי גשמים רביעית וקל וחומר דמייתי פריכא מעיקרא: דאע"ג דרביעית מי מקוה ומעין כ"ש מטהר כלים אבל לענין השקה להכשיר המים לטבילת אדם לא, כיון דהחמיר' התורה לטבילת אדם דוקא מ' סאה הן מעין או מקוה לא יהיה יפה כח הבן מכח האב. ואך לפמ"ש מהרי"ק אפכא דמעין כ"ש לא נפסל בשאובין ק' מרביעית דמקוה כהנ"ל. אם לא שנחלק דמעין דמטהר כלים בכל שהוא לא שייך בו ביטול וכל מימות שבעולם שבאין עלי' נטהרין בהשקה. אבל מי גשמים או מי מקוה כיון שצריך רביעית ושיעור כיון שרבו עלי' השאובין נתבטלו ולא נתיישב דעתי (בזה) ליישב דעת מהרי"ק בזה דהרי מקוה מ' סאה כל מימות שבעולם אין פוסלין אותו מטעם השקה. סוף דבר שלענ"ד במקום הדחק וא"א בקל לתקן אין להחמיר נגד המחבר ומשמעות האחרוני' ויש לסמוך להקל בנתן סאה ונטל סאה

סי' לז

ביאור שיטות דמעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן. (עיין פ"א דמס' מקואות משנה ז' ופ"ה משנה ג' מעין שמשוך כנדל וכו')

א) דעת הר"ש דברבו הנוטפין על הזוחלין בכל אופן אין מטהר רק באשבורן ואפי' רבו הנוטפין בעיקר המעין במקום עיקר המעין שם אין מטהר רק באשבורן ואפי' היה המעין זוחל ממקורו קודם שנתרבה מהנוטפין והיא הלכה פסוקה מה שנשנית במעלה רביעית. ומה שמחלק התנא בפרק ה' אם המעין מושך או עומד היינו בלא רבו הנוטפין, ושם הדין בשאם המעין היה מושך כנדל דהיינו זוחל מעיקרו כל זמן שלא רבו הנוטפין מטהר בזוחלין במקום שהיה מהלך מעיקרו כמבואר בתוספת' אבל מה שמושך ע"י הנוטפין למקום רחוק שם מטהר דוקא באשבורן ואם היה עומד מטהר דוקא באשבורן אע"ג דלא רבו הנוטפין. ולכאורה צריך ביאור דסיפא דהיה עומד משנה שאינה צריכה דהוה כש"כ מרישא דמעין מושך ואפ"ה אין מטהר בזוחלין רק כמו שהיתה עד מקום שהיה זוחל מעיקרו ולא מכאן ואילך כש"כ במעין עומד. וצ"ל דסיפא רבותא דס"ד דהיכא דעיקר מקום המעין שהיה שם קודם שנמשך ע"י הנוטפין, שם מטהר בזוחלין אפילו במעין שהיה עומד מעיקרו, וברישא רק המקום שנתוסף ע"י הנוטפין אין מטהר בזוחלין ולהכי קתני בסיפא דבעומד אפי' במקום עיקר המעין אין מטהר בזוחלין

נמצא לדעת הר"ש ג' דינים בזוחלין שנתערבו בנוטפין - א), אם הנוטפין רבו יש בו דין משותף שמטהר רק באשבורן אפי' במקום עיקר המעין [ומטהר בכ"ש] - ב) אם מי המעין רבים על הנוטפין אם המעין ממקורו זוחל, עד מקום שהיה מהלך בתחלתו מטהר בזוחלין ומה שמתפשט יותר ע"י הנוטפין דוקא באשבורן - ג), אם המעין ממקורו עומד וע"י הנוטפין נמשך, אפי' במקור המעין אין מטהר רק באשבורן כמו שהיתה [אב"ה וגם בלא נוטפין רק הרחיבו מקום עמידתו ונעשו זוחלין אין מטהר רק באשבורן עיי"ש בר"ש במשנה דנדל] כ"ז מבואר בדברי ר"ש אין מקום לנעות הימנו ודברי ב"י נפלאים מאוד. [אב"ה ועלה בדעתינו מתחלה דקו' רבינו על הב"י משום שכתב דהר"ש הסכים לר"ת דמותר לטבול בנהרות כל השנה אע"פ שרבו הנוטפין על הזוחלין. אך זה אינו דמלבד דקושיא זו לא על הב"י קשה משום דהביא רק לשון הרא"ש בתשובה כלל ל"א סו' יו"ד אך גם על הרא"ש לק"מ, משום דסברת ר"ת הוא דהכי הלכתא נהרא מכיפיה מתברך וא"כ מותר לטבול אע"פ שראינו דעתה המה כפלים ממה שהיה מקודם. וסברת הר"ש ג"כ כך. אך קושית רבינו צ"ל הוא מדכתב שם בד"ה ומדברי הב"ש והרא"ש. דמהר"ש פ"ה דמקואות יש להוכיח ג"כ דכהר"ן ס"ל ודלא כמהרי"ק ולפי דעת רבינו ז"ל הוא להיפך עיי"ש] (ע"כ הג"ה מב"ה)

ב) ואמנם הרמב"ם בפי' למשניו' ס"ל במתני' דמושך כנדל בפ' ה' היינו בריבה הנוטפין על הזוחלין ואעפ"כ אם היה מושך כנדל מטהר בזוחלין כמו שהיתה ובסיפא בהי' עומד וריבה מים שאובים מטהר דוקא באשבורן ומבואר בפי' המשניות דמתניתין בפרק א' מעלה ד' דמקואות היינו סיפא דמתניתין היה עומד. הרי מבואר לפי' הרמב"ם דאפי' ברבו הנוטפין אם היה המעין זוחל מתחלתו מטהר בזוחלין. ואך בתוספתא מבואר דאין מטהר בזוחלין רק במקום שהי יכול לילך בתחלתו ולא במקום שנתגדל וכן דעת הראב"ד כפי' הרמב"ם וכמבואר בתוספתא. וא"כ לפי זה כיון דברישא במושך כנדל אין מטהר בזוחלין רק בתחלתו כמבואר בתוספתא ע"כ בסיפא בהיה עומד אפי' עיקר המעין מעהר דוקא באשבורן ואם כן לדעת הראב"ד דקיי"ל כתוספתא מבוארים הנך ב' דינים דברבו הנוטפין על הזוחלין במעין המושך מטהר בזוחלין עד מקום שהלך מתחלתו ומשם ואילך שנתוסף ע"י הנוטפין דוק' באשבורן ובעומד אפי' עיקר המעין מטהר דוקא באשבורן. ובזוחלין רבו על הנוטפין שכשרים ע"כ היינו אפי' במקום שלא היה יכול להלך מתחלתו דהרי במקום שהיה יכול להלך אפי' ברבו הנוטפין מטהר בזוחלין לפי פירושם במתניתין דנדל

ועיין ר"ן נדרים דף מ"א הביא ראיה דסהדותא דר"א בר צדוק לטהר בזוחלין שרבו אפי' במקום שנתרבו דאל"כ פשיטא ולכאורה יפלא הרי מוכח [אב"ה. דין זה דבזוחלין רבו מטהר אפי' במקום שנתרבו, כמ"ש להרמב"ם והראב"ד] דברבו הנוטפין ג"כ מטהר בזוחלין במקום שהלך מתחלתו כמבואר בתוספתא. (ועדיין לא עלה על דעת הר"ן לחלק בין רבה בגומת המעין) וצריך לומר דכוונה הר"ן להוכיח פירושו דהתוספתא קאי בריבה הנוטפין ממש ודלא כפי' ר"ש דרבה היינו הגדיל [אב"ה. אבל היכא שרבו נוטפין ממש אינו מטהר רק באשבורן] וא"כ אפי' ברבו הזוחלין אין מטהר רק מקום שהיה יכול לילך מתחלתו וע"ז הוכיח דע"כ דסהדותא דראב"צ דאפי' במקום שנתרבה מטהר בזוחלין וא"כ ע"כ התוספתא ומתני' דנדל היינו ברבו הנוטפין וזה כוונת הר"ן. ומעתה קם דינא לשיטת הראב"ד ורמב"ם דברבו הנוטפין על הזוחלין אם המעין היה מושך מטהר בזוחלין כמו שהיתה רק במקום שנתרבה אין מטהר בזוחלין וכן במעין העומד ברבו הנוטפין אין מטהר בזוחלין כלל. וברבו הזוחלין מטהר בכל מקום אפי' במקום שנתרבו בזוחלין

ג) ואמנם לפי מה שפירש הר"ן ד' הרמב"ם דוקא כשרבו המים בגומת המעין עצמו הדין כן דאפילו ברבו הנוטפין מטהר בזוחלין במקום שהיה יכול להלך מתחלתו אבל אם רבו הנוטפין במשך הנהר דין מקוה עלי' ואין מטהר בזוחלין ועיין בכ"מ פ"ט מהלכות מקואות הלכה י"א דשאובין פוסלין בו ומסיים וכ"כ הר"ן [אב"ה דהר"ן כתב לדעת הרמב"ם דרבו הנוטפין דוקא בגומת המעין עצמו. אבל רבה במקום משך הנהר כל שרבו נוטפין על הזוחלין נפסל כולו והכ"מ ר"ל דכמו דנוטפין פוסלין המעין בזוחלין ה"ה שאובין אפי' באשבורן ומסיים וכ"כ הר"ן] ובר"ן אין מבואר זה די"ל דרק לענין זוחלין אבל לענין אשבורן אפי' מים שאובים אין פוסלין והנה לפי דעת הרמב"ם כפי שהבין הר"ן