אהל אברהם נ

המים לתוך הסילון ויתעכבו שם עד עת פתיחת הברזא ודאי יש מקום לדברי הרב כהן צדק והוה ככלי ככלי מגופף מד' הרוחות ודין כלי קבול עליה [אב"ה עפ"י ד' השואל דדוקא אם הברזא פתוח גורם הכברה שנמשכו המים לא הוה כמגופף מד רוחות ממ"נ. ואך אם הגרם אפי' כשהברזא סתום יש מקום לדבריו]. ומלבד זה גם אם לא נחליט מפאת שהכפתור גורם משיכת המים לתוכו הוה כמגופף שם הן זה דבר ברור כיון שלא נעשה האומנות בהשגחה פרטיות ממורה כהלכה להיות בהכשר בתלי ספק המעשה רשת אשר בכפתור אין הנקבים דקים מגיעים עד דופן הסילון באופן שאין בו עכבת מים כ"ש וא"כ אם הברזא סתומה הוא כלי גמור ומים שבתוכו שאובים ולסמוך על ההשקה ולצרף הנקבים דקים לשפ"ה תמה אני על מעלתכם כי נעלם, מכם שהגאון חכם צבי [סימן מ'] צווח ככרוכיא והביאו בס' דגול מרבבה [סעיף נ"ב] וגם בס' גדולי טהרה הנ"ל [סי' י"א] מחמיר בזה

ואשר נ"ל הרי בלתי ספק הסילון מן המעין למקוה אין מחזיק יותר מי"ט סאין והרי בשעה שנפתח הברזא בטל מהסילון שם כלי וכמ"ש מורי הגאון בס' חתם סופר אשר ראתה עין של הרב כהן צדק וא"כ אין כאן רק מיעוט שאובי' ומהני השקה בכ"ש כמבוא' ברמ"א סעי' נ"ג ויש מקום להכשיר

שבתי וראיתי כי הדברים הנאמרים מפי הרב הכהן צדק לאמור שבפתיחת הברזא נתבטל שם כלי והחזיק בתומתו לתלות באילן גדול מ"ו הגאון מהרמ"ס זצוק"ל שגיאה הוא והס מלהזכיר וכמעט חיו יצא מכשול מת"י. כי מה שנאמר שבפתיחת הברזא הוה כנשבר הכלי היינו בגיגית שנעשה נקב לבטלו מתורת כלי ואין משמש שם יציאה. וא"כ גם שבסתימת הברזא נעשה כלי בפתיחתו הוה כנשבר כיון דאין דרך תשמישו שם [אב"ה, עיין בחת"ס יו"ד סי' ר"ו סוד"ה אך כ"ז] אבל אם הברזא נעשה להוציא משם המים להוליכן למקוה הרי זה דרך תשמישו כך ושם כלי עלי' גם בעת שנפתח הברזא וזה ההיתר לנטילת ידים דרך הברזא מכיור וזה המציא הגאון בית אפרים ומעתה ברור כשמש שאם הסילון יש לו דין כלי הואיל מצד אחד הברזא ומצד השני הכפתור (שנק' קלאפקע) שגם אם נפתח הברזא יש לו דין כלי וכל המים הנגרים ארצה הם שאובים והוה כולו שאוב וצריך מן הצד להכשיר עירוב מקואות כשפופרת הנוד ואין לסמוך על נקבים דקים לצרף כשפופרת הנוד. ומלבד זה יש להסתפק אם יש בהסילון כשפ"ה מראשו עד סופו גם יש להסתפק אם הבית וד שנעשה לנענע הברזא בו אם היא אינה ממעטת שם חלל השפופרת הנוד: והנה הרי דעת רבינו ירוחם הביאו הש"ך ס"ק קי"ב להחמיר לכתחילה דלא מהני השקה רק לשעתו ולא אם נפסק אח"כ וגדולי אחרונים מחמירים אפי' בדיעבד שלא לסמוך על ההשקה לאחר שנפסק דאין השקה מטעם זריעה כס' הרא"ש והרא"ש הוא יחיד בדבר הזה ואם כי הארכתי תה"ל להלכה בדבר הזה שראוי לסמוך על הרא"ש ולא עת האסף פה אב"ה, עיין לקמן בסי' ל"ו] אבל לכתחילה ודאי אין לעשות מקוה כזה. ויען כי לדעתי ברור הדבר שהסילון יש עליו תורת כלי כי מצד אחד הברזא ומצד השני הכפתור אשר מסתמא אין הנקבים ממש סמוך להסילון ויש שם עכבת מים כל שהוא וגם שאר החששות מוסיף לזה מפאת הקלאפקעס וא"כ לענ"ד אין לסמוך כלל על ההשקה כזה. הכ"ד ידידכם הדש"ת הק' אברהם שאג מפ"ש

סי' לה [יען כי עברו עלי ימי צער שנעדר בני הרבני מ' אהרן ז"ל בעת כתבי תשו' זו, הנני לרשום בכאן רק שורש התשובה אשר עלה על בעיוני והמקום יגדר פרצת עמו וינחמני לשמחני בתורתו ויראחו ולעבדו בלבב שלם כאשר כלתה נפשי ובשרי אמן]

לי"נ הרב הגאון המופלא חריף ובקי ערוגת הבושם כבוד מו"ה וואלף נ"י אבדק"ק סערעד יע"א. - נעימת ידו מגלה עפה מעולפת ספירים דלה מים מבארות עמוקים להכשיר מקוה הנעשה ע"י מלאכת (הפלומפין) הגיעני וכלי אומנתו בידו לאמר שכל דבריו רק אם הכלים אשר ע"י ילכו המים הם בלא בית קבול. ואין לנו לדון רק מפאת שהוייתן ע"י דבר המקבל טומאה. זאת ועוד אחרת שהמים [באים] ע"י תפיסת אדם ומעכ"ת ידיו רב לו לירד לעומק הלכה למעשה אך ענותנותו ירבני לחוות דעתי גם אני בזה

הנה ראש המדברים בזה הגאון בס' זכרון יוסף ז"ל [חלק יו"ד סי' י"ג] ואחריו בא הגאון מהר"ם בנעט ז"ל בס' הר המור [בסי' כ"ב] ועוד בה שלישיה הגאון בס' גדולי טהרה ז"ל [בסי' י"ד]

והנה לתקן הדבר בענין פסול שנעשה ע"י דבר המקבל טומאה הוא דבר קל באופן שאין כלי ברזל מגיעים עד המקוה [כמבואר ברא"ש מובא בש"ע סעיף מ"ח] וכבר מבואר בספרן של מרן הגאון מהרמ"ס זצוק"ל [בסי' קצ"ט ד"ה ומה] שגם הסילון של ק הנסמך על המתכת אם לא ילכו מבלעדו המים למקוה פסול אך צריך שיהיה שגם מבלעדי הסילון הנסמך על המתכת ילכו המים דרך אוירן או דרך הקרקע למקוה - והיתר זה אין בו נפתל ועקש -. אך הפסול של תפיסת אדם יש בו עקולי ופשורי. הגאון בזכרון יוסף ז"ל מצא היתר בשני פנים אם ע"י השקה שהמים הנוזלים מבאר למקוה יהיה בלי הפסק או מתחלה ועד סוף או לבסוף לבד שיוכשרו ע"י השקה. וע"ז השיב הגאון מהר"ם ז"ל דהרי מוכח מדברי ראב"ד ממה שהביא ראי' מסילון דלא מהני השקה לתפיסת אדם וכמו דס"ל לרשב"א דלא מהני השקה (להוייתו) [לענין הוייתו] ע"י טהרה [אב"ה דהראב"ד מייתי ראי' מפ"ו מ"ח מהך דמטהרין המקואות העליון מהתחתון דאין תפיסת אדם פוסל בג' לוגין ומאי ראיה הא התם ע"י השקה הוכשר אלא ודאי דס"ל דלא מהני השקה באם כל המקוה ע"י תפיסת אדם] ותו דהרי נצוק אינו חבור לטהר ע"י השקה ובס' גדולי טהרה דקדק עוד דצריך לדעת אם בקנה במקום המנעל נשאר חלל כשפופרת הנוד. ומע"כ השכיל בזה לאמר דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא כי לדעת הרא"ש מהני השקה גם בהוייתו ע"י טהרה וה"ה לענין תפיסת אדם וא"כ ע"י השקה יש לצרף לס"ס [אב"ה הכוונה ע"י המשכה, חדא דלמא כהראב"ד דע"י המשכה כשר אע"ג דבשאובים לא מהני המשכה אבל בתפיסת אדם גם אם הוא מדאוריית' מ"מ מהני המשכה בכולה עיין בב"י ר"ס ר"א, ודלמא כהרא"ש דהשקה מהני. ועל קושית הגדולי טהרה צ"ל עפ"י שיטת המחבר בסעיף נ"ג דבהשקה סגי בנקב משהו ואי דהתם דוקא בשאיבה דרבנן עיין בטו"ז וש"ך שם. ובב"י ריש הסימן ע"ש הראב"ד דשאיבה דרבנן היינו דוקא ע"י כלים מאליהן שאין בו תפיסת אדם. אך הרי שיטת הרמב"ם וסיעתי' דאפי' מילא כל המקוה בכתף כשר מדאורייתא עיי"ש. ועיין בס' גדולי טהרה הקשה הרי הרשב"א אין מכריע אי שאיבה דאוריי' או דרבנן. ומכח קושיא זו רוצה בס' לחם ושמלה לומר דדינא דהמחבר בסעיף נ"ג דמהני כשערה ס"ל אפילו אי שאיבה דאורייתא וכן משמע בתיו"ט במשנה מטהרין את המקואות שם בד"ה אפילו שכתב וז"ל אבל כבר כתבתי וכו' דהשקה מטהרתו אפי' למ"ד כולו שאוב מדאורייתא עי"ש וא"ש] (ע"כ הג"ה). ולא הועיל בזה דעדיין מטעם נצוק לא מהני השקה ואין כאן ספק

ואמנם הגאון מהר"ם ז"ל הסכים להתיר ע"י המשכה בקרקע דאע"ג בשאובים שהמשיכו כולו פסול אבל אם אינם שאובים בכלי רק שפסולים ע"י תפיסת אדם מהני המשכה בכולו וכן פי' הב"ח ד' הש"ע ולא מצינו חולק בזה אך משמעות הב"י להחמיר והגאון ז"ל חשש להחמיר [אב"ה עיין בטו"ז ס"ק כ"ח כתב וז"ל אבל להרא"ש והטור ותשו' הרמב"ן ותורת הבית דס"ל וכו' דזה הוה כמו שאר שאובים שנמשכו דלא מהני המשכה אא"כ יש רוב המקוה בהכשר עי"ש וצע"ק

וראה זה מצאנו להגאון השואל ז"ל שהקשה כן על הגאון בעה"מ תשובת הר המור ומתרץ בטוב טעם דיש לדחות להטו"ז עפ"י ד' המרדכי בשבועות סי' תשמ"ה הובא בב"י וז"ל וכתב הר"מ בס' יראים שמעתי דהלמ"מ הוא ל"ש המשכה