אהל אברהם מט

בהרגשה מ"מ אין עולה לספירת שבעה נקיים וצריך תלמוד

והנה נסתפקתי לפ"ז בראתה שני ימים בימי זיבה ויום ג' ראתה שלא בהרגשה דאין עולה לשימור ושוב ביום ד' ראתה בהרגשה אם תיעשה זבה גדולה כיון שיום ג' אין עולה לספירת שומרת יום הוה כרצופים ואין גזירת הכתוב שיהיה דוקא רצופים רק שלא ספרה שמירה. והרי לר' יוסי אי מקצת יום ככולו לא משכחת זבה גדולה רק בראתה בין השמשות ומוכח דלאו הרצופים גורמים שתיעשה זבה גדולה רק אם לא עלתה לשימור יום מצטרף ה"ה אפכא. וגם אם ליתא לדברינו משכחת בפולטת שכבת זרע ביום שני דאין עולה ואם ראתה אח"כ למחרתו מצטרף. ואולי מ"ש ר' סעדיה גאון דצריכה ז' נקיים אפילו במפוזרין והביאו תוס' נ"ד [ע"א ד"ה וארבעה] איירי בכה"ג ודוק

והנה לפי האמור אין ארוכה לתקנת בנות ישראל בתקנתא דרבי שתשב ששה והוא, דהרי אם למשל תראה ביום א' בין השמשות דהוי ראיית ב' ימים וצריכה לשמור יום ג' מדין תורה וביום ג' תפלוט ש"ז וביום ד' תראה, דמצטרף לזבה גדולה וצריכה ז' נקיים וא"א לעמוד בתקנתא דר' שאם תראה ראיה אחת רק לישב ששה והוא וע"כ הי' מוכרח לתקן שאם תראה פעם ב' לישב ז' נקיים ולהכי החמירו חומר' דר"ז ודוק היטיב. ודע דלדעת ר"ת שכתבו תוס' נ"ד דקיי"ל דימי נדה ממש אין עולין א"ש חומרת דר"ז עיין רמב"ן בהא דתקנתא דרבי דף ס"ו

סי' לג

שלמא נפישא בסאה גדושה לי"נ הרב הגאון חריף ובקי כרעי כאח לי כבוד מו"ה דוד נר"ו שיק האבדק"ק סעטשין [וכעת הגאבדק"ק טאקייא]

נעימת ידו הגיעני ושם הקשה אדם קשה כברזל על דברי ב"י י"ד סי' קצ"ב מ"ש לפרש ד' הרמב"ם שמחלק בין ת"ח לע"ה היינו הנשואין ולא היחוד וגם נדחק שם ליישב ולחלק [הא] דבנדה גמורה לא חילק דת"ח מותר לישא. וע"ז תמה מעכ"ת הרי דעת הרמב"ם דבעינין חופה ראויה לביאה א גם בעיני יפלא לפום רהיטא ואחר עיון קצת ראיתי דלק"מ דהמעיין בדברי הרב המגיד וגם הב"י הביאו באה"ע סי' ס"א יראה בעין דהנך ב' דינים שכ' הרמב"ם בפ"י מהלכות אישות אינם ענין א' ממש דבהלכה ב' כתב דחופת נדה עדיין לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה אבל באמת עדיין נוכל לומר דיש לאב למוסרה לחופה כשהיא נדה ויגמרו הנשואין אח"כ כשתטהר ודיוק לשון הרמב"ם כן שכ' עדיין לא גמרו. ובהל' ו' כתב דאין ראויה שתנשא עד שתטהר וע"ז פי' הה"מ כיון שאסור לבוא ולהתיחד אין ראוי שתכנס לחופה וע"כ זה מטעם שכ' הב"י בסי' קצ"ב דלא יזהרו המשמרות ובזה מובן דכתב הרמב"ם דאם עבר ונשא ובירך דאין חוזר ומברך דכניסת חופת נדה היא התחלה רק שלא נגמר עדיין דחיבת ביאה גומר ודברי הב"י ברורים לאמתן ש"ת

ומה שקיהה מעכ"ת בהא דפריך הש"ס חולין מ"ח האמר ר"נ האי סמפונא דמה מקשה הש"ס דדלמא יצא המחט לבשר דריאה במקום שכלה הסמפון דודאי שם הסמפון פתוח לבשר הריאה דאל"כ היאך הריאה עולה בנפיחה. זכור אזכור שגם אני עמדתי בזה ולמה צריך מעכ"ת להביא ראיה משפולי ולא כפשוטו דהיאך הריאה עולה בנפיחה ואני לא החלטתי הדבר לודאי דאולי פי הסמפונות סתומות מכל צד רק על ידי הסמפונות אשר מלאים מכל צד בבשר הריאה והריאה ספוגיות ע"י הרוח עולה הריאה בנפיחה ולק"מ. וגם אם נימא דע"כ פתוחות יש לומר דפתחן דק מן הדקה עד כי א"א למחט לצאת שמה וע"כ ניקב הסמפון ופשוט

סי' לד

שפעת חיים וברכה וכ"ט לי"נ הרב הגדול חריף ובקי צדיק נשגב כבוד מו"ה אהרן ל"י ואתו הרב החריף ובקי מו"ה דוד כ"ץ נ"י מק"ק מט"ד

מגלה עפה מעולפת ספירים מכבוד מעלתכם קבלתי אתמול וענותנותיכם תרבני לשאול בדבר הלכה ות"ל אתכה תושיה (וב"ע גמרא אב"ע סברא ומי אנו להכריע. עוד זאת כי בעו"ה אינני במזג השוה ואין בי כח לצאת ידי חובות היום עם בני הישיבה הצאן צאני אשר יבקשו תורה מפי. ואיך יערב לבי לגשת בדבר הלכה למעשה בעניני מקואות הרחבה מני ים. וגם כי דבריכם אצים עלי להשיב מיד ביד בר בי רב דחד יומא עכ"ז לרוב הפצרות מעלתכם אודיע דעתי העני'. ואען ואומר, הנה כפי מה שהעריך במכתבו ידידי הרב כהן צדק הדבר לפני מלאכת המחשבת הוא בענין זה שהסילון אשר על ידו המים באים למקוה מהמעין מונח לארכו, ומצד המקוה יש להסילון ברזא שקורין פיפין, ומצד המעין יש כפתור עגול מעשה כברה וע"ז פקפקו אם יש להסילון דין כלי אם מפאת מעשה כברה או מפאת הברזא. עוד נוסף לזה שיש בתוך הסילון מלאכת אומנת כעין דלתות לסגור פי הסילון הנוטה לצד המעין שלא יחזרו המים לאחוריהם וידידי הרב מ' אהרן נקבם בשם קלאפקע. ועתה אם יש להסילון דין כלי אין להכשיר רק מפאת השקה למעין וע"ז נסתפקו החכמים אם יש להכשיר ע"י נקבים דקים המצטרפים לכשפ"ה. וגם יש עדיין פסול המובא בסעיף ח'. [אב"ה עטו"ז ס"ק י"ד דאפי' בהשקה גזירה שמא יטבול בתוכו] כ"ז העריכו לפני הרבנים האלו

ואני טרם אדבר בנדון זה אעריך לפני ההלכה בדברים הנוגעים לענינינו. והוא, הנה שיעור הנקב להכשיר הכלי שלא יפסלו המים המקלחים בתוכו משום שאובים, נקב בשולים ממש בכ"ש, ומן הצד כשפופרת הנוד, ודוקא למטה סמוך לשולים ממש באופן שאין מחזיק שם עכבת מים. אמנם לענין עירוב מקואות להקוות מקוה חסר או פסול ע"י השקה וחבור, צריך להיות כשפופרת הנוד ובזה אין חילוק אם הנקב למעלה או למטה סמוך לשולים. וכ"ז בפסול שאובין דאוריי' אבל בפסול שאובה דרבנן מהני השקה כשערה אפילו הנקב למעלה. ולהטביל תוך הכלי ע"י עירוב יש בו דעות שונות אין נוגע לענינינו ואין להאריך בו. אבל מה שהערכתי הוא הלכה פסוקה ובשאיבה הכריע הרמ"א דהוה פסול דאורייתא עד שרוב המקוה מים כשרים וכן מסקנת אחרונים. והנה מה שנסתפקו הרבנים אם יש להסילון תורת כלי או מפאת הברזא או מפאת הכברה או מפאת הקלאפקע כן נראה מדבריהם כי הספק על כאו"א מבלעדי זולתו, שמפאת הכפתור מעשה כברה אפשר דיש לו תורת כלי קבול והרב כהן צדק הביא ראי' לדבר מתוס' ביצה [כ"ג ע"ב ד"ה משום כלי] שכתבו דכברה הוה כלי שמקבל הסובין שלא יוכלו לצאת וגם כאן מעשה כברה לעכב החול, ואין בו ממש וכבר כתב כזה מהר"א נ"י דמשם אין ראי' דשם מקבל הפסולת אבל הכא רק מעכב שלא יכנוס החול ומה שהמציא הרב הכהן נ"י כי השכל מחייב שמעשה הכברה גורם שנמשכו המים לתוך הסילון אם הברזא פתוח מצד אחר וזה מלאכת מחשבת של (המארשין). גם אם הדבר כן אין כאן מקום ספק שמפאת זה יהיה לו דין כלי קבול כיון שאין כאן מקום עכבת מים וזה א"צ לשום ראי'. וצנור כפוף יוכיח שכתב הרמב"ם כיון שלא נעשה רק שיגרו המים בשטף אין לו דין כלי קבול כש"כ בזה שלא יתעכבו המים רק שילכו מהמעין למקוה

ואמנם אם מפאת הברזא שיש להסילון מצד המקוה שנעשה שיחזיק מימי' ולא ירדו למקוה גם שבדרך הנחתו הוה רק כמגופף מג' רוחות ואין לו דין כלי קבול זולת דעת [הרוקח] שהביא הב"י ותוי"ט פ"ד, מ"מ בכה"ג כיון שנעשה להחזיק המים בתוכו יש לומר דתורת כלי קבול עלי' ואמנם מצאתי שהגאון בפנים מאירות ח"ב תשו' ק"ד פשיטא לי' דל"ל תורת כלי ואני הייתי כמאז מסתפק בדבר וכעת מצאתי שהגאון בס' גדולי טהרה [בסי' ט"ו] מסתפק בזה. ועכ"ז אם יש כאן השקה ואין כאן רק חשש דרבנן הך דסעיף ח' לענ"ד יש להקל ואמנם דא עקא אם הברזא סתום וגם הכפתור גורם שיבואו