אהל אברהם ה

מה שחידש בשיעורא דרבנן בימי השבוע, וכמה דברים שחידש והוסיף לקח טוב והן הן גופי הלכות תלויין בשערה שנכתבו במהירות על הגליון ואין רישומן ניכר כי לא שקטה המיית רוחו חיילים לגבר, ולא בעזר ידים שניות מדברי סופרים את פרין יתן בעטו - ומהתשובות אשר בידינו אינם כדי ספר שלם כי לרבים מהשואלים אשר כל ישעם היה להראות פרי תבונתם, לא לקח מועד להשיב וידענו גם רבים שהשיב מפני הכבוד ולהלכה, ולא נמצא העתקה מהתשובה, ורק כתבי השואלים נמצאו מהם בסירוגין ובנניוניהם הערות בכי"ק להשיבם **(פה מצאתי המקום לתפלה קצרה למי אשר נמצא בידו כי"ק מאבא מארי ז"ל אשר לא נדפס בחלק זה יעשה נא חסד של אמת לשלוח אלי גוף הכתב או עכ"פ העתקתו נאמנה. ואם יזכני ה' להוציא לאור שאר כתבי קודש, אודה לו בסוד ישרים ועדה אשר לא השבית גואל.)** וגם אלו המעטים הנמצאים בידינו היה מן ההכרח להעתיקן מחדש כדיוגטמא חדשה, וחשובה מלאכה וחכמה אצל גדולים חקרי לב כ"ש אצל יתוש בריה קלה כמות שהיא, ואני אנה אני בא בדרך שהחשיך לי והשבץ אחזני - גלל כל אלה יראתי לגשת אל הקדש פנימה וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל וההוצאה דרבה אשר לפני.

- אכן רוח היא באנוש וכאשר דמיתי נסגרו מעינות הישועה ונסתמו ארובות העזרה, כן רבה וכן פרצה צערי ויגוני. ובלילות יסרוני כליותי ישחרונני בני מזימותי וקראוני שרעפי מתי אעשה גם אנכי לבית אבי אבהן דישראל ומה נעשה לאחותינו חידושי אבינו ז"ל שידובר בה. וה' העיר את רוחי וסעיפי ישיבוני החלש יאמר גבור אני, לית אנא מוביד סברי מן בריי מעם ה' יבא עזרי, עיני לשמיא נטלית, תחון נא זכות אבות לאמץ ברכים כושלות וידים רפות להוציא לאור מילי דאבות. ומן שמיא מיהב יהבו לי סיעתא אשר איזהו יחידי סגולה מאנשי מדינתינו המתגוררים פעה"ק [כי מאנשי שאר מדינות וכן מאשר איננו אתנו פה לא שאלנו] הטיבו לעשות חסד של אמת עם החיים ועם המתים דאקרון חיין. והבטיחו ליתן לכל קונטרס איזה סך להוצאות הדפוס אחד המרבה ואחד הממעיט בתורת הלואה, ומהם אשר הבטיחו ליקח עקסעמפלאר אחד או שנים במחיר אשר הושת על כל קונטרס. ואם אמנם לא היה בזה להספיק צרכי הוצאה דרבה, וגם מה נענה ליום פקודה [חצי שנה אחרי יוגמר החלק הזה בדפוס] אם לא יגאל באלה ח"ו ולא מצאה ידינו די השיב להם והעיקר חסר שצריך עבודה ושקידה רבה ולא קיימא לן שעתא לסדר ע"נ, והיה אצלי יאוש שלא מדעת כי בער אנכי ולא אדע. עכ"ז לא נסוגנו אחור ואזרנו כגבור חלצינו וגזרנו אומר יעבור עלינו מה ולא נחמיץ עוד המצוה הבאה לידינו. וזה עבר עלינו שנה בהחדש אשר נהפך מיגון לשמחה אשר נתעודדנו בעזרת ה' הטוב ונדרנו נדר שליום שמת בו אבא ואמא כ"ט בו יהיה הקונטרס הראשון מודפס ועומד, והתאמצנו בכל כחנו להחיל בעסק הדפסה ועל ה' השלכנו יהבינו שיגמור בעדינו לטובה ובאשר שאין התשובות הנמצאים אתנו כדי חבור שלם הדפסתי ג"כ איזהו סוגיות מענין לענין באותו ענין, וקמא קמא דמטא לידי להעתיקו מסרתיהו לדפוס. וכמה פעמים כאשר בע"מ הדפוס היו אצים עלי לאמר כלה מעשיך, ולא נתנוני די השיב לחזור על הראשונות אשר עוררתי לעצמי מדי עברי בו להעתיקו כי עלי היו כולנה אפילו מלאכת ההג"ה בבית הדפוס, ורובי פעמים הביאו לי הקונטרס לעת הערב למען הגיהו עד אור בוקר שיהיה למלאכה להעוסקים במכבש הדפוס, וגם להכין די קונטרס העתקה שיהיה למלאכה למסדר האותיות כי אלי' הם נושאים את נפשם, והיה לי היום למשמרת בבית הדפוס והלילה למלאכה מלאכת הקדש, וקמי שמיא גליא נתתי מרגוע לנפשי וכמעט לא מזיגנא רישא אבי סדיא ותדד שנתי מעיני. אשר עי"כ אל יפלא בעיניכם אדונים נכבדים אלמא תמצא בדברי הספר דברים אשר כבר נאמרו ונשנו בדברי האחרונים, כי ידוע דרך המחבר בקדש שלא עיין באחרונים ועל הראשונים היה מצטער מאוד מאוד, ולא נפליג אם נאמר שלא הניח אחריו כמותו ואני לא נתנוני הפנאי לחפש בספרים וכמה ספרא דבי רב אשר אינם נמצאים אתי במחיצתי.

- והן בתחלה אמרנו להגדיל החבור הזה עכ"פ עד ששים קונטרסים, אך ורק מאשר רובם ככולם מהתומכים בימין צדקתם ובאו לעזרת ה' בגבורים לית להו מגרמייהו כלום ולמרות חפצם בטוב אין בידם למלאות הבטחתם, וכשאני לעצמי מה אני ומה כחי כי איחל, וגם מהתוחלת ממושכה אל הגמרו, נאלצתי להסתפק כעת בזה. ותקותינו חזקה כי אנשי לבב אשר הכירו ושמעו ערכת המחבר, גדולת תורתו וחכמתו ענותו וצדקתו, המה יתנו כבוד ויקר לחבורו הזה וישתדלו במה דאפשר שיוחזרו לנו הוצאות הדפוס כי רבות המה לפי מעמדינו למען נוכל לבצע המזימתינו להוציא לאור שאר מילי דאבות חידושיו בש"ס ופוסקים אשר נתחיל לסדר בסדר נכון ובדעת צנה בעזרת הנותן ליעף כח אשר על ידו יכוננו מצעדי גבר רצונו ופעולתו. - וכל המסייע לדבר מצוה זו להגדיל תורה ולהאדירה, זכות המחבר הקדוש יגן עליו ולן השמים יסעייוהו כי עץ חיים היא למחזיקים בה יש שכר לפעולתם ברכה משולשת וצדקתם תעמוד לעד מרב טוב הצפון

ועתה במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום כי ראה ה' בעניינו לבצע מזימתינו. והחיינו וקימנו והגיענו לראות ולברך על המוגמר חלק זה מחדושי אבינו להנות הבריות מפריו פרי קדש הלולים, ואשר בחר בנבזה וחדל אישים אדם מועט לעולם נבער מדעת כמוני, ושמני לסיבה ולשליח להוציא מכח אל הפועל ענין יקר ונשגב הלזה. האח! מה יקרה עלי הטורח ערבה עלי היגיעה, שפרה עלי העבודה הזאת. - מה אומר ומה אדבר לכבוד אבי המחבר, ולבי בקרבי משתבר, מה מני יהלוך בראש החבור, ידעתי מך ערכי, פחות שבעירוכין כי בער אנכי אחיכו במערבא עליה, חברא חברא אית ליה הראיתם חמור גרם, דשמא קא גרים, חרפת אדם דלית ליה דרתא כסיל לא יבין צורתא דשמעתא מבקש גדולות לעלות במעלות, כשם הגדולים מאריות גברו ואנכי לו ידעתי הטיבו כל אשר דברו, נאלמתי לא אפתח פה, הדר אקפידו טפי, חברותא נמי איכא ואירא כי עירום אנכי. אך בזאת כבר מלתי אמודה, בפתח השער קול אומר קרא, לעשות נחת רוח לאבי המחבר, שפתותיו יהיו דובבות בקבר הלכה משמו נאמר, יהיה כענבים בכומר זכרו לכל הימים לגור באהלך עולמים. ואני מלאכה בלי חכמה, עשיתי מעשה קיף בעלמא, לא הוספתי ולא גרעתי כפי אשר מצאתי העתקתי. ואם בעניי נדמה לי איזה מגרעות הוספתי בין שני סימני מרובעות. ואשר נראה כיתירות וכפולות, נתתי בין שני סימני עגולות ובאיזהו מקומן שהיה לנו צער, הוספנו נופך משלנו לבאר, ורשומים ניכר עליהם "אמר בן המחבר" הגם כי אינני ראש המדבר כי ברוב הדברים נתיעצתי, עם אהובי גיסי בעל אחותי ויהי דוד משכיל בכל דרכיו נוצר תאנה יאכל פרי מגדיו, דולה ומשקה מתורת רבו וחותנו, ובכל ביתו בית נכאת היה נאמנו. ולא לסתור ולא ולא לבנות באתי כ"א לעורר לב המעיין האומר לחכמה אחותי

והנה אם אמרתי לספר קורות ימי חיי אבינו מדותיו וצדקותיו, נקיון כפו ובר לבבו בתהלוכותיו, גדולת תורתו פרישותו וחסידותו. אם אמרתי הנה עתה הנני אשב באיתן קסתי ואפוזז זרועי ידי. אך נסוגתי אחור כי נלאתי אין די מלין בלשוני, דכל מה דאת משבח את מגנה, כהדא מרגינתא דלית ביה טימא. ואולם מאויי לבבי ורגשותיו לכלכל, עצור במילים לא אוכל מלספר מעט מזעיר זה ספר תולדות אדם הגדול בענקים, למזכרת לדור יקום, אפס קצהו תראה וכלו לא תראה

צדיק זה יצא לאור עולם בק"ק פרייאשטאדע ביום ד' אייר בטו"ב למטמונים שנת ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. שם אביו רבי ליב שאג נ"ע גדול מאוד בתורה ובחסידות, ולו שם בשלשה הגבורים אשר מספרים שהתפאר בהם הגאון הנודע ביהודה שיש לו בין תלמידיו ארבעה אריות גבורים לערוך מלחמה במלחמתה של תורה, וכאיש כן גבירתו הוא אמ"ז צנועה