אהל אברהם מח

שנעקר והרגשת פתיחת המקור אין מעלה ומוריד כיון ששם אין מקום טומאה ומעתה א"א לבנות בנין על ראי' [זו[ והיא הדבר אשר דנין בה וקם דינא דמבין השניים הוא באמצע פרוזדור כד' מ"ב וההרגשה היא זיבת דבר לח

והנה כה ראיתי בחי' רמב"ן ור"ן דף מ"ב בהא דיולדת מטמא בפנים, שמה יראה ג"כ מבואר כדברי מ"ב ומדברי הר"ן יראה דעיקר העקירה היא יציאת הדם לגבול שהגבילה תה"ק ע"פ הקבלה מבין השניים ולחוץ. ואשר אני אחזה לענ"ד, כי הן צואר הרחם אשר שמו פרוזדור הוא כווץ ועומד מקום צר ודחוק עד שנתחבטו הב"י והאחרוני' להקל בבדיקת האשה בחורין וסדקים עד מקום שהשמש דש מפני קלקול האשה ומעתה לא יפלא וקרוב לודאי אם נתמלא רחמה דם והטבע דוחה להוציא הדם חוצה כי תרגיש האשה לעת שנפתח צואר הרחם מעט מעט וגם בעת פתיחת מקום בין השניים אשר שם הגבול היא מרגשת והיא הרגשת פתיחת פי המקור כי שם גבול המטמא. וראיתי בתשו' הגאון פני יהושע כי הוא ראש המדברים בדבר ההרגשה מה היא שבנה יסודו על תשו' מהר"י וויי"ל ז"ל ושם לא נזכר פתיחת רק הרגשת דם המקור ויש לפרש על אופן הנ"ל. גם דברי פני יהושע יש לפרש כן והדברים מעצמותן לדעתי דברים לאמתתן. ואפשר שגם כוונת מ"ו ז"ל ג"כ כזה ואין דברי' שבין השניים הוא מיד סמוך למקור רק כוונתו שצריך הרגשת פי המקור דהיינו בין השניים שם מקרי הרגשת פתיחת המקור כי שם עקירת הדם לטמא והמעיין היטיב בראשוני' ירא וישפוט אם כנים הדברי'. [אב"ה רצונו דכל דברי החולקין סובב הולך רק, דלא סגי בהרגשת זיבת דבר לח באמצע פרוזדור רק הרגשת פתיחת אמצע פרוזדור אשר כווץ ועומד וע"י יציאת הדם מתפשטת מעט, וזהו מקרי מקור כי שם הגבול לטמא. אבל פתיחת פי החדר לא יועיל כיון ששם אין מקום טומאה. ומה נעים ונחמד הכוונה בדבריהם ולא תקשי מידי אך לכוין הדבר הזה בד' החתים ז"ל שם, קשה להולמן כי נראה בעליל להמעיין שחולק על הנ"ב במקום ההרגשה לא באיכות]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

ואשר הוסיף מעכ"ת לשלוח לן ד' הרמב"ם פ"ג מהל' טומאת משו"מ שכתב יולדת אעפ"י שלא ראתה, אם יש בידי דבר. [אב"ה הרי טומאת מעל"ע רק משום שמא כותלי בית הרחם העמידו הדם. וא"כ בלידה יבשתא דטמאה מגזה"כ מנ"ל דמטמא' למפרע] הנה הקשה לשאול בדבר אשר כבר דברו גדולי חקרי לב וע"ג רבינו נר ישראל בחתם סופר זצוק"ל [בסי' קנ"א] תלה בי' זיינא ואנן מה נענה בתריה. ולולא יגורתי הייתי אומר כוונ' אחרת בד' רמב"ם אחרי בינותי ד' הרמב"ם פ"ד הלכה ו' כתב הרואה אחר דם טוהר [בתוך] כ"ד שעות דיה שעתה שאין מעל"ע. והוא מד' הש"ס שם דף ל"ו. וע"כ איירי הרמב"ם דראתה תוך ימי טוהר דם וכיון דס"ל כרב מעיין א' א"כ לפי מה דפסק הרמב"ם דד' נשים בראי' שני' (מטעם) [מטמאות] מעת לעת ראוי' לה לטמא מעל"ע ואך מפני שאין שהות וכאוקמתא דש"ס שם לרב דיה שעתה. ומעתה יש לפרש הברייתא [דפ' בנות כותים ל"ט ע"א] דיולדת מטמאה מעל"ע ג"כ כה"ג דראתה דם לאחר ימי טוהר וכבר עברה מעל"ע לאחר ימי טוהר ואם ראתה בימי טוהר דם בראי' ראשונה לאחר ימי טוהר מטמאה מעל"ע כך מפרש הרמב"ם הברייתא ואפי' ללוי יש לפרש הברייתא כן דהרי לוי מודה דתנאי היא והוא ס"ל כתנא דשוין. וברייתא אשמעינין דמעיין א'. [אב"ה דהרמב"ם ודאי דינא דברייתא נקט כלשונה, או דצריך לפר הברייתא ג"כ כך דאל"כ היה לו להרמב"ם להביא הדין דיולדת בשעת לידה מטמאה מעל"ע] ומ"ש שלא ראתה, כוונתו שלא ראתה עדיין לאחר ימי טהרה רק ראיה זו ואפ"ה מטמאה מעל"ע כהנ"ל. וגם שמוכח מד' הרמב"ם שהביא פ"ד מברייתא דשוין דין זה, [אב"ה רצונו משום דנקט דוקא בתוך מעל"ע דיה שעתה מוכח דאם יש שהות מטמא למפרע דמעין אחד] לא מנע להביאו באשר שמבואר כן בברייתא. את זה אמרתי בחפזי הנלענ"ד ואסיים ידידו הרש"ת הק' אברהם

אח"כ ראיתי כי יש לפרש ד' הרמב"ם ז"ל באופן יותר נאות כפי תי' א' דתוס' דף ל"ט ד"ה והיולדת דאע"ג דמעוברת דיה שעתה אפ"ה בדם לידה טמאה ולזה כ' הרמב"ם אע"ג דלא ראתה מקודם דלא כתי' ג' דתוס' ודוק

סי' לא

עוד הוסיף מעלתו לשאול ותמה על ד' רבינו הגאון מהרמ"ס זצ"ל בסי' ק"פ שמיקל באשה שמצאה על כתונת מראה אדום ומראה טהורה גם שהרגישה שנפתח מקורה וע"ז תמה מעלתו הרי כיון שהרגישה אין לו דין כתם והרי באם רק הרגישה ולא מצאה כלום דמטמא בתה"ד [בתשו' סי' רמיו מביאו המחבר להלכה ריש סי' ק"צ] וגם שהרגשה סברא דאורייתא נימא דהי' הרגשת דם טהור ולא נמצא כמו דחיישי' על טמא ולא נמצא וע"כ צ"ל דרוב דמים שבמקור טמאי' וא"כ רוב דמים שבהרגשה הם טמאים א"כ גם כאן נימא הכי ואין מקום להקל ע"כ דבריו. לא ידעתי מקום לתמיהתו, אם גם שאלים חזקת הרגשה שודאי ע"י פתיחת המקור יצא ממנה זיבה וגם שלא נודע מראיתה רוב דמים טמאים והיתה מראה טמאה והרי ע"כ נאבד שלא נמצא שום דבר אבל אם נמצא מראה טהורה הרי יש לתלות ההרגשה במראה טהורה והרי חזינין מראה טהורה לפנינו ולומר שעברה במקום ולא ידעה אין רגלים לומר כן כיון שיש לומר שהוא מגופה ע"י ההרגשה וגם שרוב דמים טמאים כיון שמיעוט דמים באשה טהורים אמרינין על דם טהור שנמצא כאן נמצא וכאן הי' מהגוף דעדיף מרוב ומכ"ש לומר דעברה ולאו אדעתה ואם כן זה פשיטא דמחזיקינין דהדם טהור מגופה ויש לתלות ההרגשה בהדם טהור ופחות מגריס דם תלינין במאכולת ולחוש שגם הדם פחות מגריס יצאה בשעת הרגשה מגופה והוה ספק דאורייתא הנה כבר האריך בסדרי טהרה סי' קפ"ג דהרי בדיקת עד הוה ס' דאורייתא דאימר הרגשת עד ואפ"ה תלינין. א"כ גם כאן גם דאיכא ס' דאורייתא אימר יצאה הטפה ע"י הרגשה כמו הדם הטהור [אעפ"כ] תלינין במאכולת. ובפרט דאכ"ל דלא שכיח דיצא דם הטמא והטהור כאחת בפתיחת הקבר ומה שפקפק מעלתו דבנדון זה א"א להקל מטעם דאין לך אשה [שטהורה לבעלה], אני אומר ולטעמך גם בבדיקת עד לא שייך כזה ומוכח מש"ס דפחות מכגריס תולה וע"כ צ"ל דכוונת הש"ס דכיון דאין לך אשה שטהורה לא גזרו בה רבנן ואקמוהו אדינא וגם בבדיקת העד או שהרגישה בכה"ג הדין דטהורה דתלינין במצוי' וקם דינא. זה נראה לפום רהיטא. ד' הנ"ל

סי' לב

הנה מצאתי את שאהבה נפשי מה שעלתה על רעיוני לומר דאע"ג דממעטינין מבשרה דבלא ארגשה טהורה מ"מ אין עולה לספירת שבעה נקיים דאינה נקי' וכמו שכ' הרמב"ן בחידושיו דף ל"ז דדם קושי (וכן) [כמו לרב] דם טוהר אע"ג דטהור אין עולה, לא משום דסותר אלא משום דבעי נקיים מדם של אותו מעין. וא"כ דם בלא הרגשה כמוהו. ובזה יתיישב הא דלא פריך הש"ס לשמואל [ר"פ הרואה] ממשל משלו חכמים שדם הפרוזדור ספק טמא היכא איירי [אב"ה אם הרגישה פתיחת המקור מה ספק איכא ומזה רוצה הנ"ב ז"ל להוכיח דהרגשה הוא זיבת דבר לח דלא כהחת"ס עיין סוף סי' כ"ח] דאכ"ל דלא ארגשה רק לענין סתירה א"צ הרגשה. אך לפ"ז ק' מה פריך הש"ס מאשה שעושה צרכיה דלמא איירי ג"כ כה"ג לענין שאין עולה וצריך לדחוק דמשמע ליה לש"ס מדנקט טהור דאיירי בהיא בחזקת טהרה וטהורה לגמרי. ועכשיו ראיתי כי הרמב"ן ז"ל כתב כן בחידושיו דף נ"ב ע"ב. ושם כתב יותר דאם מצאה ביום הג' כתם אם ודאי מגופה דלא עלתה שימור ותעשה זבה גמורה ולא פקפק הרמב"ן ז"ל שם על הדבר רק דלא נימא דתיעשה זבה כיון דראיה ג' שלא בהרגשה אבל מה שלא עלה לשימור ודאי נכון. וזה דבר גדול בפתחי נדה לאמור דשלא