אהל אברהם מד

הרמ"ע מפאנו שהביא הש"ך [יו"ד סי' קכ"א ס"ק ח'] ואפילו בגוונא שאין לחוש לחשש טיגון רק שיודע שנתבשל בו שומן איסור שנהתך בה, אמרתי להעתיק לו מה שכתבתי בדיני הגעלה

הנה הא דדבר שתשמישו באש שצריך ליבון דעת כל הראשוני' זולת הרא"ה דדרך בישול הוא צריך הגעלה ואפי' אם נתבשל בקדרה איסור בעין כגון שומן חזיר וחלב מהותך כיון שהוא דרך בישול א"צ רק הגעלה. ודרך צלי וטגון בלא רוטב כלל כגון שצלה בו בשר או כלי שאופין בו גם שאין בו רק תערובת איסור כגון פת שנלוש בחלב [בצירי או בחלב טמא] צריך ליבון. וע"כ צריך להסביר הדבר דדרך בישול לא נסרך האיסור בכלי להיות נשרש בו הרבה ויוצא בקל ע"י הגעלה כבולעו דרך בישול אבל בצלי וטגון נסרך בו האיסור הרבה ואין יוצא דרך הגעלה ומפאת זה החמיר הרשב"א לחוש במחבת שלפעמים השמן כלה והוה תשמישו ע"י אש וצריך ליבון והרא"ה בבדק הבית יצא לחלק שאין הדבר תלוי אם תשמישו ע"י משקין או לא אלא הדבר תלוי כל שרואה פני אור צריך ניבון ולכן שפיר צריך לבון דרואה פני אור והנה הבין הרשב"א [במשמרת] ד' הרא"ה דכוונתו דאם הכלי רואה פני אור במקום האיסור וע"ז השיג הרי אין השפוד רואה פני אור במקום שהבשר נתון. ואמנם גם שאינני כדאי, לענ"ד כוונת הרא"ה אם האיסור רואה פני אור כגון בשר השפוך הוה תשמישו ע"י אש וצריך ליבון אבל אם האיסור תוך הכלי ואין רואה פני אור די בהגעלה כן כוונתו ושפיר שייך לומר כבולעו כך פולטו כיון שהאיסור נבלע ע"י חמימות שנתחמם באור [עצמו] אין יוצא רק בליבון ג"כ ממש באור אבל אם האיסור נבלע מתוך הכלי ולא ראה פני האור האיסור יוצא על ידי הגעלה. והנה ארווח לן חדא לדעת הרא"ה דמחבת וכדומה א"צ ליבון וסגי בהגעלה ולעומת זה אם נשפך חלב על קדרה של בשר שעומד אצל האש בחוץ כיון שהקדרה אצל האש והחלב שנשפך עלי' מבחוץ נבלע מחום האש צריך ליבון כיון שהאיסור רואה פני אור ונבלע מחום אור ממש בלא אמצעות כלי [אב"ה ולפי' שיטת הרשב"א והראשונים אם נשפך חלב מבחוץ די בהגעלה ומחבת צריך ליבון משום כשהשמן כלה עדיין האיסור ונבלע בצלי]

ודעת תשו' מנחם עזרי' [סי' צ"ו] שהחילוק הוא שאם האיסור נבלע בלי אמצעי הוה תשמישו באש וצריך ליבון ודבר שנבלע ע"י אמצעות מים [די] בהגעלה. וכבר הקשו האחרונים דא"כ כלי מדין איך התירה התורה בהגעלה אולי נתבשל בו איסור כגון חלב טמא או יין נסך וכדומה

וראיתי בתשובת מ"ו הגאון ז"ל בחתם סופר כתב דדעת הרמ"ע דתרתי לריעותא בעי [אב"ה רצונו דחלב טמא ויי"נ לא מקרין תשמישן ע"י האור דצלול כמים ואיכא בישול. ודוקא חלב בצירי ושומן הוה תשמישן ע"י האור ותלי' אם דאיסור' בלע צריך ליבון] עיין תשו' קי"א ואנכי בעניי נרא' דמפור' יוצא בתשו' [מ"ע] שם דמחבת ש"ב שנתבשל חלב צריך ליבון וזה כד' הש"ך. וראיתי להגאון ר"ע איגר ז"ל בתשו' סי' מ"ט הקשה על הש"ך שכ' בסי' קכ"א סק"ח ולפ"ז גם במחבת בשר. הרי בבשר דהתירא בלע מהני הגעלה ולק"מ דפשיטא דכוונת הש"ך דאם נבלע בכלי חלב בן יומו בשר או איפכא וכן מבואר בתשו' מ"ע שם ופשוט. [אב"ה דז"ל רמ"ע סי' צ"ו ומה שאנו צריכין להזהר הוא שאם אירע למחבת חולבת בת יומא שנתבשל בה בשר מטוגן בשומן שגם הוא מין בשר ואסור בחלב. או מחבת של בשר בת יומא ונתבשל בה חלב אין לה הכשר אלא בליבון שהאור מפליט בליעה הראשונה ומשכחת בתבשיל והתערובת חוזרות ונבלעות בכלי ואין כאן אמצעי מבליע וכו' עכ"ל אך עדיין ד' רבינו המחבר ז"ל צריכין ביאור דאם כוונת הש"ך כן דמיירי בכלי שנאסר כבר, א"כ מאי מתחיל הש"ך דלפי דעת המחבר דחמץ די בהגעלה משום דהתירא בלע, גם במחבת של בשר הדין כן. דשאני הכא דאיסורא בלע וצ"ל דסבירא ליה להש"ך דגם באופן זה מקרי דהתירא בלע וכתי' ר' אשי דבעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא בעיניה דגם דבשלו בו בשר אח"כ לא נעשה האיסור בב"ח רק מכח פליטת החלב (וא"ש דצריך הש"ך להוציא דין זה מדברי המחבר דמתיר בחמץ בהגעלה ולא הביא מדברי הש"ס שם דבהתירא בלע סגי בהגעלה, משום דאי חמץ מקרי איסורא בלע מכח ששמו עליו גם בקדרה של בשר, שם בשר מקרי עליה כיון דמקרי כי השתא, איסורא בלע מקרי. ועיין פ"ח יו"ד סי' צ"ג ס"ק ד') אבל לרמ"ע דכ' הטעם. משא"כ במחבת של חמץ דמותר בהגעלה משום שנבלע ע"י אמצעי, ע"כ ס"ל לאמת דחמץ איסורא בלע מקרי כי השתא. ולפ"ז גם בקדרה של בשר שבשלו בו חלב ג"כ דאיסורא מקרי וצריך ליבון כיון דנבלע בלי אמצעי. אבל בקדרה של בשר או של חלב לחוד, דגם השתא דהתירא, ודאי מותר בהגעלה כדמוכח בש"ס, וחדי דברנו צלע"ג על הש"ך אשר הגאונים הללו זי"ע העלימו עין מזה. דלפי דבריו דר"ל דהתירא בלע לחוד מספיק להתיר בהגעלה אפילו בנבלע בלא אמצעי. היאך יפרנס המחבר באו"ח סי' תנ"א סעי' ד'. ועי' בביאור הגר"א ביו"ד סי' קכ"א ס"ק ט' ובחק יעקב או"ח סי' הנ"א ס"ק י"ד וכ"ג ול"ט תירצו משום דבלא"ה ס"ל למחבר כשיטת הרא"ש וראבי"ה דלא הוי כתשמישן ע"י האור משום דלפעמים כלה השמן, אלא שיש להחמיר כד' המרדכי, משו"ה בחמץ דיש צד להקל דמקרי התירא בלע אע"ג דלא ס"ל כן יש לסמוך בכה"ג עליהם. אך הש"ך דר"ל דהתירא בלע לחוד מהני דקמדמי קדרה של בשר שנבלע בלי אמצעי לחמץ, קשה כהנ"ל. ועיין טו"ז שם ס"ק ח' ומה שהקשה עליו ביד אפרים ובחידושי רעק"א. והשתא דאתיין להכי אפשר להמליץ על הגאון רע"ק דקושיא זו דחקו לפרש בד' הש"ך דמיירי בקדרה של בשר שלא נתבשל בו עדיין חלב. וקמדמה הש"ך כמו דחזינין דבחמץ מותר מחבת ע"י הגעלה משום דגם אי לא מקרי התירא בלע יש לנו עוד סעד להתיר בד' הרא"ש והראבי"ה דנבלע ע"י אמצעי. וא"כ ה"ה בקדרה של בשר דעדיין הוה התירא בלע ודאי מותר בהגעלה אע"ג שנבלע שלא ע"י אמצעי. וא"כ הוכיח דבריו בדברי הש"ך ושפיר מקשה. אך בדברי רמ"ע דנקט דוקא בקדרה של בשר דבישל בו חלב ג"כ, מוכח דלא כדבריו, דקדרה של בשר לחוד אין צריך ליבון אשר ע"כ א"א לומר כן בכוונת הש"ך כהגאון רע"ק. ומלבד זה למה לי' להש"ך להביא ממרחק לחמו מדברי המחבר והוא גמרא מפורשת דבהתירא בלע גמור סני הגעלה ועיין היטיב בכל זה. (ע"כ הג"ה מב"ה)

ולולא דמסתפינא הוה אמינא להביא ראיה לסברת הרא"ה דהכל תלוי' אם האוכל שנבלע בכלי הוא חום מאש בלי אמצעי כגון הבשר שבשפוד, ובצלי קדר דהבשר בכלי שפיר מהני הגעלה. והוא דקשיא לי טובא דכלי שנתבשל בו איסור דמהני הגעלה היינו כלי קטן בכלי גדול שעומד ע"ג אש ואם נימא דכללא הוא דוקא כבולעו כך פלטו כרי כלי שנתבשל בו האיסור הכלי עצמו הוא חום מאש שעמד ע"ג האש בשעת בליעת האיסור וא"כ היאך יהיה הכשר פליטתו אם תוחבו בכלי ראשון העומד ע"ג האש ע"י המים שהם רק בבישול וגוף הכלי שתוחבו בו החוש יעיד שלא יהיה חמימתו כמו הכלי שעומד ע"ג האש וגם בסי' קכ"א מבואר בש"ך והאחרונים שם כזה והיאך אפשר להכשיר בהגעלה כזו וראוי' לומר כבולעו כך פלטו דוקא להכשירו ע"ג האש כיורה גדולה בגדנפא. אלא ודאי צריך לומר דכח הבליעה והפליטה תלי' בחום האוכל והמשקה אשר מבל עין או מפליטין. (וגם שאם הכלי קר לא מהני עירוי רותחין היינו משום שנתקרר המשקה שמערה לתוכו ואין בו כח להבליע או להפליט וצריך להיות הכלי חם אבל כח הבליעה היא רק מפאת האוכל) וא"כ שפיר כיון שהאוכל שנבלע בכלי העומד ע"ג האש הוא מכח האוכל או המשקה אשר בתוכו, גם הגעלה יש בכח המים של הכלי העומד ע"ג אש להפליט הבלוע של הכלי שנתחב בתוכו וגם שהכלי אין חם בשעת הפלטה כמו שהיה בשעת בליעה שהיתה חמימתו באש ממש הכל תלוי' בחמימות הבלוע והפולט. וא"כ קם סברת הרא"ה דאפי' צלי קדר א"צ רק הגעלה כיון שהאוכל לא ראה פני האש. והראשונים דלא ס"ל כהרא"ה גם דמוכח דהכל תלוי' בחמימו' האוכל הנבלע, מראי' שכתבתי. מ"מ ס"ל דבצלי