אהל אברהם מא

תרי גרעין ולפ"ז ק' א"כ מה פריך הש"ס השתא כותבת גסה יתירה דלמא ס"ל לרבה דהיינו שני גרעינין. [אב"ה ורבה אמר ר"י דאמר כותבת הגסה שאמרו ודאי אשיעור דיו"כ כמות שהוא אזיל, דהרי מסיים וקים להו, הגם שיש להתעקש עדיין כמובן אך לא משמע כן]

ולפמ"ש יש ליישב דספיקא דבגרעינתה הוה עוד גרעין הוא משום דסתם כותב' היינו עם גרעין כמ"ש והנה לפמ"ש אם כותבת בגרעינתה הוה יתירה מכביצה אין מוכח זה דאכ"ל אע"ג דסתם כותבת עם הגרעין כמו זית דעם הגרעין מ"מ נטעה הכא לומר בלא גרעין דתהוי פחות מכביצה דלא תקשי לן כביצה יש בו שביעה כדלקמן. ושפיר בגרעינתה רק גרעין שלה. ור"פ דמבעי ליה היינו משום דס"ל כותבת הגסה פחות מכביצה כר"ז לקמן וא"כ שפיר מוכח דכגרעינתה היינו עוד גרעין כד' תוס' אבל לרבה דאמר כותבת הגסה יתירה מכביצה ודאי גרעין היינו גרעין שלה. אך זה טעות דהרי הקו' דהא דאמר רבה כותבת יתיר' מכביצה היינו עם ב' גרעין אבל כותבת בגרעינתה הוה פחות מכביצה וא"כ שפיר אכ"ל מדנקט כגרעינתה היינו עוד גרעין דגרעין שלה לחוד דהוה רק פחות מכביצה למ"ל לתנא למתני כגרעינת'. ולכן נראה ליישב כך דהא דמספקא ליה לר"פ דכגרעינתה הוי עוד גרעין שני משום דסתם כותבת היינו עם גרעין. היינו אם כותבת בגרעינתה פחות מכביצה וכבר קבל רב פפא דאמרי אינשי דגרעין גדול מהפרי וא"כ כותבת פחות מכזית בלא גרעינתה ושפיר מספקא ליה דודאי סתם כותבת עם הגרעין דמהיכא תיתי למטעי דכותבת בלא גרעין והוא פחות מכזית הרי צריך שיעור יתובא דעתא וע"כ בגרעינתה עם עוד גרעין אבל אם כותבת בלא גרעין טפי מכזית ודאי אין מקום לספק אם גרעינתה עוד גרעין דצריך המשנה לפרש בגרעינתה דס"ד דהתורה לא הרבה ביו"כ בהשיעור הרבה יותר מכזית והשיעור רק בלא גרעינתה. וא"כ לס"ד דש"ס שם [הו"א] דהגרעין ממעט רק כל שהוא. ובודאי כותב' הגסה בלא גרעין הוי יותר מזית דאע"ג דב' כותבת דר"ג לא הי' כביצה אבל כותבת גסה ודאי יותר מכזית וא"כ [ודאי] מתני' כגרעינתה רק גרעין שלה ולא ב' גרעינין ושפיר מקשה הש"ס ועיין

גמ' לא ס"ל הא דר"פ כל כמה דגסה הנה לפי פי' הערוך דמספקא ליה אי נשער ג"כ בחללה וא"כ ר"א דפשיטא ליה כל כמה דגסה היינו גם החלל לשער וזה דלא כשיטת הירושלמי דאמר דלא משערינין בחלל. ואמנם יש לפרש כפי' הערוך דברי הש"ס כך דאם סתם כותבת הוא עם הגרעין א"כ ע"כ הא דנקט מתניתין כגרעינתה היא למעט חללה אבל אם סתם כותבת בלא גרעין מתני' נקט כגרעינתה שנשער עם הגרעין וממילא ג"כ חללה בכלל וא"כ ר"א דמסיק גסה כ"כ דגסה וסתם כותבת הכל בכלל א"כ גרעינתה למעט חללה וק"ל

גמ' אמר רבה אמר ר"י כותבת הגסה יתירה וקים להו נראה ליישב קו' כפות תמרים. דודאי אפשר לומר מדשני קרא ביו"כ ומוכח דאין שיעורו בכזית ורק ביתובא דעתא וקרא דדבש הוא השיעור ככותבת מסתבר דודאי שיעור יום כפור ככותבת ובזה איכא ישוב הדעת. ואי דקשי' מנ"ל דשיעורא ככותבת הגסה דלמא סתם כותבת ובקרא אין מרומז איזהו כותבת כמו זית סתם זית. אך בזה י"ל דסתם כותבת רק כזית או פחות. וליכא יתובא דעתא בפחות מזית דלא הוה אכילה כש"כ יתובא דעתא. וזית ודאי אינו מדשני קרא וא"כ ע"כ הוה כותבת הגסה. אבל כיון דרבה ס"ל דיתירה מביצה ובודאי סתם כותבת גדול מזית עכ"פ. וא"כ ליכ"ל דשיעור יו"כ כותבת מקרא דדבש דמנ"ל בכותבת גסה אלא ע"כ קים להו

עיין תוס' ישנים תמה אמאי לא משני הש"ס כדקמשני בסוכה ה"ה כביצה. די"ל דלפי תירוץ הש"ס הא דנקט התנא שם זה היינו לאשמעינין דר' צדוק לא החמיר. אך כ"ז למסקנא דב' כותבת פחות מכביצה ומוכח מר"ג דגם פחות מכביצה ראוי להחמיר אשמעינין דר"צ לא החמיר ומי שמיקל אינו עובר על לא תטוש. אבל אי ב' כותבת כביצה א"כ מסתמא טעימת ר"ג ג"כ היה כביצה וכיון דלא אשכחן מי שמחמיר בפחות מכביצה מהיכא תיסק אדעתין להחמיר. והרי אצטריך התנא לאשמעינין דרשאי להחמיר בכביצה. וא"כ מה שייטא דר"צ שם ע"כ א"א הש"ס דהכא לתרץ כן

סי' כ

לי"נ חתני ותלמידי הרב המאה"ג חריף ובקי כבוד מו"ה מאיר נ"י האב"ד דק"ק נאדאדוואר יע"א [לע"ע הגאב"ד דק"ק מישקאלץ]

אהובי חתני ותלמידי מכתבך קבלתי בשאלת חכם בנדון שוחט שנתקבל שם והוא בחזקת מומחה מפי רבנים מובהקים סמיכין וגם השוחט בחזקת ירא שמים צורבא מרבנן ומדקדק וחרד ע"ד ה'. ואירע שהשוחט השני מצא אחריו שלשה אווזות שחוטות בהגרמה שנשחט הוושט למעל' ממקום שחיטה אך הגרגרת היתה נשחטה במקום שחיט'. ואירע מעשה זה בעת שמעכ"ת יצא מקיר העיר חוצה והשוחט ברח משם אשר אין בידו לשאול אותו על התקלה שיצא מתחת ידו וגם האווזות לא היו למראית עיניך כי כבר ספו תמו. ועתה שאלת חכם על השומן אשר נמצא ביד הבעלי בתים כי הוא הפסד גדול בהיות ששם כמה אנשים המפטמים העופות למכור השומן ויש תערובת גדול ומעלתך פלפלת בחכמה אם לסמוך על דעת המקילין הש"ך וב"ח (שהן) בנמצא שאינו מומחה או בנמצא חשוד שלא לאסור למפרע וצידד מעלת כבודך להראות כח דהיתירא שגם המחמירים מודים בנדון דידן בדברי' הראוי' לאמרם ודילדא אימא כוותך תלד כי דבריך בנויים על אדני האמת ושכל הישר. אך אהובי חתני כי לדעתי החוש יעיד בהיות כי מוחזק האיש הלזה לירא ה' כי לא במרד ובמעל עשה כזאת ולא אתרע חזקת כשרות שלו וגם חזקת מומחה שלו אך הטעות היה לו כי דרך השוחטין למתוח הצואר בידו ולשחוט ואז הגרגרת מתוח יותר לצד הראש מהוושט ואם נתפס הקנה לבדו בידו פשיטא שהקנה מתוח ונפשט יותר ומחמת כן גם שנשחט הגרגרת במקום שחיטה, הוושט היה למעלה ממקום השחיטה והוא בבדיקתו על שמוטת הסימני' כאשר ראה הגרגר' שאינה שמוטה לא בדק יותר וגם שחיוב הבדיקה על הגרמה חיוב יותר מבדיקה על השמוטה לא עלה על דעתו לבדוק אחר הוושט כי חשב שדי באשר שרואה הגרגרת נשחט במקום שחיטה. ובענין אחר לא אדע מקים הגרמה בוושט באופן שנשחט הקנה כהוגן ובפרט ע"פ קבלת הרא"ה מאחיו ששחיטת הוושט למעלה כמו בקנה. אם לא באלכסון. וברור שהמכשלה הזאת נעשה בחסרון זריזות האלה לבדוק אחר הוושט אם לא נשחט בהגרמה כי חשב שדי בזה ובעו"ה שוחטים רבים אין נזהרים בזה

ומעתה אין חזקת מומחה ויודע וחזקת כשרות של השוחט מועיל להכשיר למפרע וכבר מבואר בתבואת שור סי' כ"ה שאם לא בדק על הגרמה הוה ספק נבלה ומפאת החזקה הוה ודאי נבלה וגם דזה דוקא איירי שלא נודע אם נשחט במקום שחיטה אבל כאן שידוע שהקנה נשחט במקום השחיטה ואך הספק אם הוושט היה בהגרמה ואולי לא נשחט הוושט כלל. מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דהרי לכתחילה צריך השוחט לאמן ידו לשחוט שני סימנים אפי' בעוף ופשיטא דל"ל חזקה דלא פגע בוושט כלל ועדיין אוקמה אחזקת אינ' זבוחה אכן אפשר לומר כיון דבתורבץ הוושט דלאו מקום שחיטה הוה רק טרפה ולא נבלה אם נשחטה כראוי ואין כאן ספק בשחיטה רק ספק טרפה. וגם שאין לומר דיש חזקת היתר על ספק טרפה כהנ"ל כיון שע"כ השוחט צריך לאמן ידיו לשחוט שניהם. מ"מ אין כאן חזקת איסור והוה ס' השקול. ובפרט אם נאמר כאשר מצינו כי הגרמה היה מפאת שהגרגרת מתוח ביותר ושכיח יותר שהיא נשחטה תחלה טרם פגע ביושט. וא"כ יש להתיר מכח ס"ס ספק שמא לא היתה כזאת בשאר עופות ששחט באמצע הצואר במקום שאין חשש להגרמה וכמו שכתב התבואת שור שם סי' כ"ה בכה"ג כשר בלא בדיקה. וגם אם קרה כאלה שמא נשחט הקנה תחלה קידם שפגע בוושט ומותר.