אהל אברהם מ

מוקמינין שיעור דחמץ אכותבת אע"ג דהוה יתירה מביצ' כהנ"ל אך כ"ז אי כותבת קרא אבל אי כותבת הלכה ג"כ, קשי' מב"ש [דלנקוט ביצה]. ולפ"ז י"ל הא דאמר רבה וקים להו ועי' רש"י וכבר הערה בכפות תמרים דגם בלא רבה צ"ל קים להו. ות"ל קיימתי דבריו מדידי ולהנ"ל י"ל עוד דבל"ז יש לומ' דכותבת הלכה וכותבת וביצה שוין בשיעורייהו ובחמץ שיעור דביצה דהיינו כותבת אבל כיון דכותבת נפישי ע"כ צ"ל כהנ"ל ודוק. או דיש לומר דכותבת פחות מגרוגרת. [אב"ה דתקשי קו' הש"ס מב"ש וצ"ל כתי' הנ"ל דכותבת כתיבי משום דקים להו או דבלא רבה אכ"ל דכותבת הוא פחות הרבה מכביצה. ומעט גם מגרוגרת. [דראית תוס' דמשמע שהוא מעט פחות מכביצה משום דחזינין דרבה סובר שהוא יתר מכביצה]. וכל כמה דלא ידעינין דרבה, ל"ק מב"ש קו' תוס' דנימא דכותבת פחות מגרוגרת, ולרבה תקשי. וצ"ל קים להו]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

או די"ל כך דהרי תוס' כתבו לקמן דהא דחמץ בכותבת מדרש' דר"ח דדבש לשיעורא ואתי' לתרוייהו לי"כ וחמץ. ולכאו' קשה דלמ"ל לדחוקי ולא כתבו דיו"כ א"צ קרא דתלי ביתובא דעתא וקים להו וע"כ דבש אתי' לחמץ אך זה אינו דא"כ מה ראיה מייתי ר"ז הרי שפיר דחמץ שיעור בכותבת גסה יתר מכביצה מקרא דדבש דמיותר לכך. מעתה י"ל דרבה באמת ס"ל כן לב"ש דס"ל דרשא דר"ח וע"כ אתי לחמץ. דיו"כ לא צריך קרא דדבש, דתלי ביתובא דעתא וא"כ מיושב דקדוק הנ"ל דאי כותבת פחות מביצה י"ל דאתי קרא דדבש [ליו"כ] וחמץ ב"ש שיעור כותבת דזוטר מכביצה אבל כיון דכותבת יתר מכביצה ע"כ אתי' משינוי דקרא דקים להו ואייתר קרא דדבש לחמץ לב"ש ודוק. ואמנם כתי' הפשוט כמ"ש הכפות תמרים דאי כותבת כביצה י"ל דאתי מדשני קרא וממילא מוקמינין לביצה דהוה שיעור דטומאת אוכלין וכמ"ש דגרוגרת הוה רק הלכה אבל כיון דנפיש ע"כ הוא מקרא דקים להו. והנה לפ"ז לוא דשיעור כותבת כשיעור טומאת אוכלין א"צ לומר דשיעור יו"כ מדקים להו רק מדשני קרא מוקמינין לשיעורא דאוריית' של טומאת אוכלין

ז) והנה הא דמייתי ר"ז ראי' דכותבת פחות מכביצ' היינו ביצה בקליפתה דסתם ביצה לענין שיעורי מדות היינו בקליפתה אבל עדיין יש לומר דהוה כביצה בלא קליפתה דהיינו טומאת אוכלין לפי מה דקיי"ל כחכמים שם עירובין פ"ג ואי קשי' הרי ראיה קמייתא מחמץ ע"כ דכותבת פחות מכביצה של טומאת אוכלין [אב"ה עיין רש"י סוד"ה מכדי ב"ש דקו' הש"ס לימא כביצה שהוא השיעור לענין טומאת אוכלין] יש לומ' דגם משם אין ראיה דכותבת פחות מביצה בלא קליפתה. די"ל דב"ש ס"ל כר' נתן ור' דוסא שם דביצה דטומאת אוכלין בקליפתה וא"כ הראי' רק דכותבת פחות מביצה בקליפתה ויש ליישב בזה קושית תוס' ישנים דממתניתין אפשר למידק דכותבת אין שיעורו כביצה דלתני כביצה ולהנ"ל יש לומר דודאי במתניתין דס"ל כחכמים דטומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה יש לומר דכותבת כביצה בקליפתה והא דלא נקט כביצה דלא נטעה לו' דמסתמא שיעורא דיו"כ כטומאת אוכלין דיילפינין מיניה ולהכי נקט ככותבת הגסה אבל ברייתא דב"ש ע"כ ס"ל דגם טומאת אוכלין כביצה בקליפתה וא"כ לתני ביצה ודוק

היוצא מזה הא דהוכיח ר"ז דכותבת פחות מכביצה היינו כביצה בקליפתה אבל לעולם הוה כשיעור טומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה שיעור בית הבליעה כאחת ובאמת יש לומ' דשיעור יו"כ אין מבואר דלא קים להו לחכמי' בשיעוריי' רק כיון ששינה קרא מאכילה אין חייב בכזית ושדי אשיעורא דביצה דמבואר בקרא אשר יאכל וכדפשטא דש"ס דדוק' רבה צריך לומר קים להו וא"כ כותבת הוה (ב' זיתים בלא קליפתה כשיעור ביצה) [כשיעור ביצה בלא קליפתה] והוה שני זיתים ומבואר דברי רש"י שם שכתב שכך מחזיק בית הבליעה ואין נפקותא אם כותבת הגסה בגרעינתה או לא דשעורא מצומצם כטומאת אוכלין בביצה [ומיושב הרמב"ם ושאר פוסקים דלא הביאו ספיקא דר"פ] ודוק. ואמנם לפ"ז קשה טובא דנקט מתניתין שיעור כותבת ולא נקט שיעור ביצה דטומאת אוכלין ובפרט דיילפינין משם שיעורא דכותבת ולפמ"ש לעיל דביו"כ חייב דוקא אהנאת מעיו ולא אהנאת גרונו בפשטות יש ליישב הא דקאמר הש"ס שם ב' זיתים אע"ג דכאן אמר פחות מכביצ' היינו משום דאין חייב רק אהנאת מעיו ובין החנכיים לא מצטרף וא"כ פיגול ונותר דחייב אהנאת גרונו אם דוקא מעט משהו פחות מכביצה כותבת. א"כ ע"כ אוכל ב' זיתים שתהי' הנאת מעיו בכותבת והוה ב' זיתים לענין פיגול ונותר ומוכח כדברי הרמב"ם ופוסקים דכותבת משהו פחות מביצה ומיושב הכל

[אב"ה ראינו להעתיק פה את אשר מצאנו ראינו בכתבי קודש מרן אבינו הגאון זי"ע כתב ישן נושן אשר כתב עוד בימי עלומיו בסוגיא זו כמה דברים אשר לא העיר עליהם במהדורות האחרות. ואם אמנם דילדותא המה יש בהם טעם זקנים וראוים לאומרם. ומרוב נחיצת המדפיס אשר עודינה בכפו של המעתיק יבלענה, אין סדר למשנה וגם באין סדרים אין בידינו ברוב הענינים להוציא החדש מבין הישן. ואם יהיה ה' בעזרתינו נתקן המעוות בזה בחלקים הבאים אי"ה]

נראה ליישב קו' תוס' על רש"י, הרי א"א לצמצם. דאפשר לומר דודאי הפרי קטן מהגרעין אבל עם חללה הוא יותר מגרעינה [ואע"ג דר"פ אמר לקמן דאמרי אינשי תרי קבא דתמרי חד קבא דגרעינתא וסריך הרי מוכח דגרעין יותר מהפרי עם החלל. אך הרי התוס' לא הביאו ראיה מלקמן. וכבר הקשה המהרש"א כן והישוב דאכ"ל דזה בסתם כותבת אבל בגסה הפרי יותר מהגרעין]. וממילא מיושב מה דתני תרוייהו כמוה וכגרעינתה למידק דכמוה היינו בלא חללה דאי לא הוה תני גרעינתה הו"א דכמוה היינו עם חללה אבל השתא דנקט כגרעינתה דזוטא מהפרי עם החלל א"כ כמוה ע"כ היינו בלא חללה והוא השיעור הפחות [וספיקא דש"ס כמוה עם הגרעין או בלא גרעין וגם בלא חללה]

ולולא דברי תוס' היה נראה דכוונת רש"י בספיקא דש"ס כמו שפי' הערוך אם נשער לאחר שנתמעך חללה או לא. אך לא כמו שכתבו תוס' דבגרעינתה היינו שנתמעך חללה רק אפכא אי נימא כמוה וכגרעינתה יחד כברייתה דהוי עם חללה או בלא גרעינתה דהגרעין בחוץ וזה שכתב רש"י כמוה כגרעינתה והיינו בלא חללה [כשיעור שניהם] כן אפשר לפרש כוונת רש"י

והנה לפי פירש"י דהבעי' אם הכותבת בלא גרעין ע"כ ס"ל לר"פ דכותבת עם הגרעין יתירה מכביצה כרבה אר"י וכדמשמע לקמן דר"פ קבל לתי' דר' ירמי'. ולא דס"ל כרבה דשיעור [יה"כ עכ"פ] יתירה מכביצה. רק דכותבת [עם גרעין] יתירה מכביצה. ולר"פ מבעי ליה אם הוה בלא גרעין. דאי כותבת הוה פחות מכביצה וא"כ כיון דהגרעין גדול הרי הפרי אין בו זית דהוי חצי ביצה. וא"כ היאך ס"ד דכותבת בלא גרעין דקשי' משמאי דאמר חמץ ככותבת [וע"כ היינו כותבת דיו"כ. כיון דכותבת פחות מכביצה ואין בו שיעור טומאת אוכלין ע"כ היינו שיעור דיו"כ] וא"כ אי ביו"כ כותבת בלא גרעין דהיינו פחות מכזית. ובחמץ ע"כ כותבת יותר מכזית. אלא ודאי דס"ל לר"פ דכותבת הנסה יתירה מכביצה כרבה וכן משמע בהדיא דס"ל לר"פ לקמן וא"כ כיון דכותבת הגסה עם גרעינתה יתירה מכביצה אכ"ל דהא דמספקא ליה לר"פ אי בלא גרעינתה אע"ג דסתמא פירושו עם גרעינתה. וכמו שהקשו בתוס' ישנים מזית. מ"מ הכא יש מקום לספק דאיירי בלא גרעין דעם הגרעין הוה יתר מכביצה. וק' מראיית רב זביד לקמן ולהכי מספקא ליה לר"פ. אך א"כ לפי מה דקיי"ל כר"ז דכותבת פחות מכביצה אין מקום לספיקא דר"פ דודאי היינו עם גרעינתה. ושפיר סתמו הפוסקים ולא הביאו אם הכותבת עם הגרעין או לא דודאי היינו עם גרעינתה כפשוטו וכקושית תוס' ישנים

והנה תוס' פירשו באופן ראשון דהבעי' אם בגרעינתה היינו