אהל אברהם לט

[אב"ה דאין לומר דממלא מקום הגרעין וכפי דבריו הנ"ל. דא"כ עדיין תקשה למה לא נקט כביצה ובלא קליפתה דג"כ השיעור בו בעצמו. והרי השתא נקטינין דאין מוכח ממתני'. דאפשר לומר דכותבת וביצה שוין. אלא ודאי לדייק דנשער בדבר אחר דגם הא"א לצמצם נכלל בהשיעור. ואך אי אמרינין דביצה בקליפתה לא משכחת בביצה עצמה שיחייב שפיר אכ"ל דנקט כותבת משום דהחיוב בו בעצמו. ומה מאד נאמנו דברי רבינו ז"ל]. אבל ביצה בלא קליפתה דאיכא שיעור מצומצם לחייב אי הוה נקט כביצה הוה אמינא דדוקא בשיעור ביצה חייב ומתניתין נקט השיעור המצמצם והיינו שאוכל ביצה ממש אבל אם משער דבר אחר בכביצה אין חייב דא"א לצמצם ולהכי נקט כותבת. וא"כ ממתניתין ליכא לדקדק דלמה נקט כותבת דאכ"ל כהנ"ל ורק בחמץ שם קשה דלתני ביצה ודוק היטיב

והנה הא דפריך הש"ס לקמן ואימא דצפרתא וכו' הרי אם כביצה הוה שיעור דכותבת ואית לן דרשא דר' חנן וכמ"ש תוס' א"כ י"ל הרי [ילפינין] משינוי דקרא בטומאת אוכלין אשר יאכל אוכל הבא מאוכל וזה ביצה ולאפוקי מזית רק דאפשר בצפרתא ע"ז אמרינין דדבש דאתי לשער ככותבת גם לטומאת אוכלין וכמ"ש תוס' דהנך מסתבר לאוקמא בחדא והיינו משום דהוה יתובא דעתא ובפרט אם הוא שיעור ביצה דשם אכילה עליה משום דמחזיק כך בית הבליעה וא"כ מיושב דנקט גבי יו"כ כותבת וגם גבי חמץ דשניהם אתי' מדבש וגבי טומאת אוכלין דעיקר דרשא מאוכל אשר יאכל דהיינו ביצה נקט ביצה ואך קושית הש"ס לקמן למסקנא דכותבת פחות מכביצה א"א לומר דטומאת אוכלין אתי' מקרא דדבש אבל לס"ד שפיר אפשר לומר כן ושפיר משני חדא מנייהו נקט ודוק [אב"ה רבינו ז"ל רוצה בזה לתרץ דמאי משני הש"ס חדא מנייהו נקט עדיין ק' קו' תוס' ישנים, למה בחר ביו"כ ובחמץ בשיעור כותבת, ובטומאת אוכלין בביצה וע"ז משני שפיר משום דהני תרי נפקא עיקר הדרשא מדבש משא"כ טומאת אוכלין ואך א"כ יקשה מאי פריך ואימא דצפרתא ואך קו' הש"ס לפי המסקנא דכותבת פחות מכביצה]

ה) כבר הקשו האחרוני' דלרמב"ם דנקט י"ח גרוגרות הוה ששה ביצים קשה קושית תוס' [יומא פ' ע"א ד"ה ושיערו] עיין מגן אברהם סי' תפ"ו. ועיין תוס' שבת סי' שס"ח ותשו' נודע ביהודא [מהדו"ק או"ח סי' ל"ח] שניהם כוונו לדבר אחד [דביצה עם קליפתה הם ג' גרוגרות אבל בלי קליפתה הם פחות הרבה] והוא אמת ונכון. ולענ"ד עוד יש מקום ליישב והוא דהרי כתב המרדכי בערבי פסחים כשהאוכל מרוסק מחזיק ג' זיתים ויותר והיינו דודאי בית הבליעה רק מחזיק ב' זיתים כמות שהן אבל אם נתרסק האוכל נתמעט ושם בכריתות צריך לומר ע"כ דאכלו בלי לעיסה דאל"כ בטל חד בחברי' כד' ר"ל בזבחים כך צ"ל ומעתה י"ל דודאי ביצה הוה כג' זיתים ורק אם נתרסק אין בו רק שיעור ב' זיתים שמחזיק בבית הבליעה וטומאת אוכלין כביצה דנפקא לן מאשר יאכל שמחזיק בבית הבליעה היינו מה שאפשר לאכול בבת אחת ע"י ריסוק אך ע"ז יש לפקפק דא"כ צריך לשער כל דבר לאחר שרסקו ועיין טהרות פ"ג דמבואר דמשערין כמות שהוא כביצה ולא לפי ענין רפיון החלקים שבו ולכן נראה דסמיך ג"כ אדרשא דאוכל מן אוכל והיינו ביצה ואך על הקושי' דאימא דצפרתא משני דתרתי אשמעינין מאוכל אשר יאכל שיעור שמחזיק בית הבליעה וזה לא ימצא רק בביצת תרנגול לאחר שרסקו דהוה מצומצם ב' זיתים וא"כ ודאי כל דבר משערין כמות שהיא אם הוא כשיעור ביצה והבן היטיב. והנה לפ"ז היה מקום לומר אם כותבת פחות מכביצה דמרוסק הוה רק כזית ולענין יו"כ חייב רק אהנאת מעיו משערין מרוסק ולהכי צריך ככותבת [אב"ה דלהוי אחר הריסוק כזית במעיו שהוא שיעור בכל האיסורים] אבל אם כותבת יתר מכביצה והרי ביצה מרוסק ב' זיתים א"כ ליכא למימר הכי וע"כ צ"ל דקים להו ומיושב הא דאמר (רבא) [רבה אמר ר' יודא כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה] וקים להו ודוק. אך ע"ז יש לפקפק דאיך שיערו חכמים בככותבת מטעם ריסוק דאין כל המאכל שוה ותליא ברפיון החלקים כמבואר

ו) גמרא השתא ב' כותבת הדקדוק מבואר דמנ"ל דכותבת הגסה לא העדיף הרבה מסתם כותבת והנראה דהדבר מוכרח דהרי אם כותבת יתר מכביצה ע"כ הא דאמר שמאי בכותבת היינו סתם, כותבת וכביצה וכתי' הש"ס לקמן וא"כ אם סתם כותבת כביצה היאך בלא גרעין ב' כותבת אינן בינה וע"ז קאמר אין ושפיר מוכח הא דאמר ר"פ וסריך דהרי מוכח דסתם כותבת הוה ביצה ופרי פחות מחצי' ודוק

[אב"ה דלפי פשטות הדברים דהקו' דגסה אינה יתיר' הרבה כ"כ. א"כ אין מוכרח רק שהם שוין הכותבת והגרעין ומה שכותבת עם גרעין יתירה מכביצה וב' כותבת אינן כביצה היינו משום דגסה. אך לפמ"ש כיון דכותבת הגסה בגרעינתה יתירה מכביצה. הא דשמאי סתם כותבת בגרעינתה והוה כביצה וב' כותבת פחות מביצה ושפיר מוכח דסריך. ובזה אפשר ליישב דלפי פי' תוס' דספיקא דרב פפא דשיעורא כותבת דיו"כ עם ב' גרעינין מאי פריך הש"ס עיין לקמן בד"ה והנה תוס'. די"ל דודאי כותבת דחמץ סתם כותבת עם גרעין אחד דסתמא קתני כותבת. אך אם זה שיעורא דיו"כ סמיך אמתניתין דהכא. אבל כיון דאינו שיעורא דיו"כ דביו"כ יתירה מכביצה. ודאי הוה רק סתם כותבת עם גרעין אחד והוה כביצה ושפיר פריך]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

הנה מסקנא דשמעתין כר' זביד דכותבת פחות מכביצה כמבואר בפוסקים וגם דליכא תיובתא לרבה דהרי פלוגתא דר"מ ור"י עד כמה מזמנין אין מבואר שם דטעמא דר"י מקרא דשבעת ואדרבא שם ברכות משמע לתי' דר"י דקאמר מוחלפת ל"ל רק דפליגי בסברא צריך לומר דמ"מ משמע לראשונים דסתמא דש"ס כר"ז. ואך עדיין אין מבואר כמה הוא השיעור כותבת אם מעט או הרבה פחות וברמב"ם מבואר דרק מעט. וגמ' כריתות קאמר הש"ס כותבת ב' זיתי' והוא פלא הרי כיון דכותבת פחות מכביצה וביצה ב' זיתים שיעור בית הבליעה ע"כ כותבת פחות מב' זיתים ל וד' רש"י שם בכריתות דקאמר כותבת ב' זיתים דכן בית הבליע' מחזיק פלא מה ענין זה לכותבת דתלי ביתובא דעתא? תו קשיא לי דודאי דפלוגתא דרבה ור"ז אי כותבת יתר או פחות מביצה לא תלי' אם כותבת בגרעינתה או לא ואדרבא משמע דמסקנא כר' אשי דכותבת היינו עם גרעינתה. ורק פליגי בעצם שיעור כותבת גסה דלא בקיאי בנסה וכמאמר התנא בכלים פי"ז לענין ביצה. דודאי היה לפניהם כותבת והמה פחות מביצה רק פליגי בשיעור כותבת הגסה. ואך מדברי הש"ס לקמן דכותבת בינוני כביצה משמע דגם כותבת בינוני לא בקיאי בשיעוריי'. וצריך לומר דלא נמצאו במקומם כותבת ואפשר דלהכי גרסי תוס' וכותבת בינוני פחות מכביצה משום דבכותבת סתמא אין מקום לספק דאפשר לקום בשיעורא ורק על כותבת הגסה יש מקים לספק דאולי נמצא גסה ממנו

והנה בין דלא בקיאי בשיעור כותבת גסה או דלא בקיאי כלל בשיעור כותבת הא דבעי ר"פ בגרעינתה או שלא בגרעינתה היינו אע"ג דלא בקיאין בשיעורייהו מ"מ אם יבוא לידינו כותבת גסה כמות שהיא נוכל לשער בו שיעור יו"כ דודאי לא יפחות ממנו שיעור יו"כ דכיון דהלכה בגסה קים להו לרבנן דלא ימצא גסה משיעור יום הכפורי' ושפיר בעי ר"פ [אב"ה דאם השיעור שאוכל הוא במשהו פחות מהכותבת ודאי פטור ונ"מ אם בגרעינתה או לא בגרעינתה] וא"כ קשה לי דלא הביאו הפוסקים ובראשם הרמב"ם אם כותבת היינו בגרעינתה או לא. והנרא' בזה בנקדים ליישב קושי' תוס' החמורה דכיון דגרוגרת פחות מכותבת ניקי ב"ש שיעור דחמץ בגרוגרת. והוא דהנה שיעור דכותבת יו"כ היא מקרא דל"ת ושיערו חכמים דבזה יתובא דעתא וגם שיעור ביצה דטומאת אוכלין משוער בקרא אשר יאכל שיעור דבית הבליעה מחזיק אבל גרוגרת היא רק הלכה וא"כ קרא דחמץ דמוכח דאתי לרבות בשיעורא ולא ביאר בכמה שיעורי' בודאי סמיך אשיעור שמפורש בתירה במקום [אחר] כגון כותבת או ביצה ולא גרוגרת דהוה רק הלכה והרי אין למדין מהלכה ולענ"ד ת"ל זה ד' אמת וברור

והנה לפ"ז י"ל דב"ש ליל דרשא דאשר יאכל בטומאת אוכלין וטומאת אוכלין כביצה הלכה דאורחא דקרא [הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל] אבל כותבת הוה קרא ולהכי