אהל אברהם לח

[בית המנוגע] חצי ככר דהוה ד' ביצים וראויה [א"כ] ליתן לעני שיעור פרס דהוה ד' ביצים [לכל סעודה] והרי הא דאין פוחתין הוה רק ג' ביצים לפי ד' ר"ח דצא מחצה לחנוני דאין לומר דמתניתין שם איירי בנותן בעה"ב ציבי דאיכא (ד' ביצי' לככר) [צ"ל ח' ביצים לככר או ד' לסעודה] דהרי קתני שה דנותנין לו חצי קב חטין וא"כ העני שצריך לטרוח באפיה וציבי צריך לנכות לו מחצה ולא נשתייר לו רק שיעור רובע הקב לב' סעודות דהוה ו' ביצים וזה ע"כ כריב"ב דאי ר"ש ממ"נ אם תקנו [חז"ל] לתת לו סעודה בינונית ראוי' ליתן לו כשיעור פרס דטומאת (גויה) [בית המנוגע] ואם לא תקנו רק קטנה שבקטנות ראוי' כסעודת עירוב אלא ע"כ דאתיא כריב"ב ובזה מיושב ג"כ דמוכח בכתובות דלר"ש משרה אשתו כשיעור עירוב ומנ"ל לש"ס שם כזה כיון דמתניתין דפאה ע"כ כריב"ב ודלמא לר"ש בעני השיעור יותר מבעירוב וא"כ גם באשה כן אך א"כ ראוי' שיעור פרס ולשני קבין רק י"ב סעודו' ועדיין לא א"ש לר"ש אלא ודאי דלר"ש נתנו לעני כשיעור עירוב וכן לאשה והוה י"ח סעודות ואיש ד' הש"ס ודוק היטב

[אב"ה לריב"ב ח' סעודות בקב שמשער בקב נקי מן ההוצאו' ודלא יהיב ציבי וצא מחצה וככר הנאמר בכל מקום הוא שני חלקי שמינית מהקב ששה ביצים וככר זה הוא ב' סעודות בכל מקום וחציה לבית המנוגע ג"כ שיעורו כדי אכיל' ג' ביצים ולר"ש תשעה סעודות בקב שמשער בכולו. והככר השלם הוא שני חלקי ששיות מהקב שמנה ביצים וחציה שיעור סעודה לבית המנוגע הוא ד' ביצים. ורק בעירוב הקילו דחולקין הככר שלו לג' סעודות. ולב' סעודות העירוב א"צ רק ב' חלקי תשיעיות מהקב חמשה ביצים ושליש ביצה וכ"ז פשוט בש"ס ועפ"י הדברים האלו דעת לנבון נקל להבין דברי רבינו זצ"ל דא"א דר"ש מודה למתני' דפאה בעני. דא"כ סעוד' העני אינו כשיעור סעודה בבית המנוגע אשר הוא ד' ביצים לר"ש. וגם לא כשיעור סעודות העירוב דהוא רק ב' ביצים וב' שלישיו' ביצה וסעודות העני בפאה הוא רק חלק שמינית א' מהקב שהוא ג' ביצים דצא מחצה. דאין לומר דשם איירי בנתן ציבי דצא רק שליש. ונשאר ח' ביצים לככר ד' לסעודה כשיעור בית המנוגע. דהרי שם במשנה ה' דנותן לו חצי קב חטין דאז ודאי צא מחצה לא נשאר לעני רק ג' ביצים לסעודה. ולפי זה ל"ק ג"כ ממשרה אשתו, דאי מדמינין לשיעור בית המנוגע, ג"כ אין לה מהקביים רק י"ב סעודות וכקו' הש"ס על צא מהן שליש [ולפי הס"ד דצא שליש ואוכלת עמו לילי שבת נוכל באמת לאוקמוה גם לר"ש] ועדיין לא הועלנו לריש. ומנ"ל לחלק בחנם בין עירוב לעני ואשה וא"כ הוה י"ח סעודות]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

ג) גמ' יומא בעי ר"פ כמוה וכגרעינתה. עיין תוס' הקש על רש"י דא"א לצמצם. והנה בל"ז קשה דגם דאפש' לצמצם למה נקט תרוייהו אך י"ל דכך כוונת התנא דודאי יש כותבת דגרעינתה גסה ויש אפכא [דהם שוין] ולהכי נקט התנא דהשיעור בכותבת דכמוה וגרעינתה שוין ולהכי הקשו תוס' דזה א"א לצמצם דשניהן שוין. ואך א"כ עדיין לא קשה קושית תוס' דבאמת כמוה קטנה מגרעינתה במשהו שאי אפשר לצמצם ורק הפירוש כמוה בלא גרעינתה והא דנקט כגרעינת' היינו דשניהן שוין במה שאפשר להיו' בצמצום מה [אב"ה הכוונ' דצריך לנקוט כגרעינתה להודיע דאין השיעור בכותבת אשר ניכר שהוא קטן מהגרעין רק בכותבת שנראה שוה מכח שא"א לצמצם ובאמת הוא קטן משהו מהגרעין ועיין באות ד'] והנה פליגי ר"י ור"ל סוף פ' גיד הנשה בבין החנכיים ולר"י דחייב בהנאת גרונו מצטרף בין החנכיים ולכאורה נראה דביוה"כ דקפיד התורה ביתובא דעתא לא מצטרף בין החיך ותנא נקט שיעורא דכותבת דחייב בהנאת מעיו דא"א לכלול ג"כ בתוך השיעור מה שבין החנכיים. דזה תליא בדבר האוכל אם הוא נדבק או לא. והרי לר"ל כזית היינו לבד מה שבין החנכיים. וא"כ למה דקיי"ל כר"י שעור דכזית היינו עם מה שנדבק בחיך וכותבת אינו כן. וא"כ י"ל דמתניתין דקתני כמוה וכגרעינתה פירושו דכשיעור כמוה בלא גרעין דהוה קטן [כד' ר"פ ב' קבא דתמרי וכו'] רק באיכות צריך שיהיה [האכילה] כגרעינתה שאין נדבק בהחיך ודוק

ד) מה שהקשו תוס' על רש"י שא"א לצמצם שיהיו שוין קשה לי הרי הש"ס קאמר לקמן דכותבת סתמא כביצה וחדא מנייהו נקט ק' ג"כ כזה הרי א"א לצמצם וצ"ע

ודע דברי תוס' הם לפי הפירוש א"א לצמצם שא"א שיהיה שני דברים שוין במקרה שלא במכוון אבל האדם יש לדעת בצמצום הדבר. וא"כ לנו לדעת אם הגרעינין יותר או הפרי אבל אם א"א לצמצם שא"א לכוין לדעת שהם שוין ואם כי לנו ידמה שהדבר שוה איננו כך. א"כ שפיר אכ"ל דלנו נרא' הגרעין והפרי שוה ולכן נקט התנא א' משניהם. ולענין מה נקט שניהם כתבתי לעיל [באות ג'] דדוקא בכותבת גסה כזו שיערו חז"ל

ובימי חרפי כתבתי ליישב הא דנקט כמוה וכגרעינתה עפ"ז באופן אחר. והוא כיון דא"א לצמצם ואם כן אם אדם אוכל כזית איסור מצומצם א"א לחייבו כיון דאמרי' דודאי א"א לצמצם ואחד מהם פחות ספק מלקות להקל ומעתה אפשר לומר דחכמים דקים להו שיעור דיו"כ ושיערו אותו וראו דשוה לגרעין (ופרי) [וגם לפרי] של הכותבת ובאמת א"א לידע בצמצום והנפקותא דנקט התנא שניהם הוא היכא שאכל שיעור שנראה בעינינו כגרעינה (וכמוה) [וגם כמוה]. ובאמת ההלכה שיעור דיו"כ כקטן שבשניהם והיא הפרי ולא הגרעין אך לעיני האדם הם שוין וא"כ אם יאכל שיעור הנראה שוה לשניהם חייב דע"כ הוא כפחות שבהם והיא הפרי וטעה במשהו. דאם הוא איננו כשיעור הפרי ואנן קים לן דפרי קטן מגרעין א"כ טעה בשני משהו דהרי הגרעין גדול מפרי במשהו והשעור שאכל יהיה קטן מפרי ובודאי לא אמרינין שטעה רק במה שא"א לצמצם והיינו משהו וע"כ המשוער דומה לפרי וטעה בכל אחד מהם נגד הגרעין במשהו וחייב ודוק. או די"ל כך דלענין כל אסורין שבתורה דחייב בכזית אע"ג דא"א לצמצם אמרינין דכל מדות חכמים כך הוא ובכזית כבר יצא מידי ס' שא"א לצמצם וחייב דהרי שיערו חכמים האסורים כחזיר וחלב וכדומה שחייב בכזית והיינו במה שנראה לנו לעינינו בכזית וא"כ בכותבת ג"כ אכ"ל כן אם מתניתין נקט ככותבת עם הגרעין בתוכה וע"כ כיון שהגרעין איננו אוכל לחייב עליו היא רק שיעור לשאר אוכלין וא"כ ג"כ הא"א לצמצם נכלל בכלל השיעור וחייב על דבר הנראה לעינינו שיעור כותבת. או נימא דמתני' נקט כותבת בלא גרעינתה וממלא אותה אוכל והשיעור שם מצמצם וא"כ אם אוכל דבר אחר הנראה ככותבת עדיין אין חייב דהוה ס' משום דא"א לצמצם והא דנקט מתני' ככותבת [בכף הדמיון] היינו משום דממלא מקום הגרעין. וא"כ זה ספיקא דש"ס [אב"ה ככותבת שאמרו בגרעינתה בתוכה לשער בו שאר אוכלין וממילא נכלל המשהו שא"א לצמצם, או בלא גרעינתה כשאוכל הכותבת עצמה וממלא אותה אוכל במקום הגרעין]. ועיין

ועם כי הדברים קצת דוחק לפרש ד' הש"ס כך והם מהדברי' שאמרתי בימי חרפי מקום יש ליישב בזה קושית תוס' ישנים שהקשו דממתניתין ג"כ מוכח דכותבת וביצה אינ' שוים דא"כ לתני כביצה. די"ל דאם נימא דביצה היינו עם קליפתה וא"כ בביצה עצמה לא משכחת חיוב אכילה ביו"כ ועל דבר אחר כביצה באמת אינו חייב משום דא"א לצמצם ולהכי בחר התנא בכותבת שאפשר לחייב בה עצמו כגון שממלא אותה במקום הגרעין ובפרט אם כותבת בלא גרעינה חייב. ודאי א"ש דנקט כותבת דאפשר החיוב בזה עצמו משא"כ בביצה למ"ד ביצה היינו בקליפתה ולהכי נקט ביו"כ כותבת משא"כ בחמץ שפיר דקדק דלתני כביצה כיון דהאיסור בדבר אחר רק לשער באחד משניהם לתני כביצה דשגור בפי המשנה. ואמנם לפי מה דקיי"ל כחכמים דביצה בלא קליפתה ואם כן אדרבא בביצה איכא חיוב בעצמותה ביו"כ ובכותבת לא אם אין חייב רק עם גרעינתה. אך לפמ"ש דמדות חכמים כך הוא עם השיעור כיון שאמרו כזית חייב [על שיעור הנרא' לעינינו] וא"כ בכותבת עם גרעינתה דאינו אוכל. ע"כ כותבת רק לשער בה המדה וממילא מוכח דנתנו חכמים שיעור זה לחייב בדבר אחר גם שאי אפשר לצמצם דגם זה נכלל בשיעור