אהל אברהם לג

אך זה לא יועיל דהרי בחטאת ל"ל דכשר כה"ג וצ"ע

והנה אם נימא כסברת הרמב"ן דאי יאוש כדי לא קני אין זה קרבן הגזלן והוה כמי שאין לו בעלים וא"כ לא שייך מצוה הב"ע דהרי אין זה של הגזלן והרי באוונכרי דפריך הש"ס סוף סוף ולפי' ב' דרש"י דטעם דר"ה מכח מצוה הב"ע ע"כ צ"ל דכיון דהוא לא עבר עברה לא שייך מצוה הב"ע. א"כ גם בעולה כה"ג ודוקא למי שעבר העברה אין יוצא ידי מצוה דאין קטיגור וכו' וע"כ צ"ל כדעת ר"י דפסול דהמצוה מסייע העברה ושפיר שייך ג"כ אין קטיגור וכבר האריך הרמב"ן בדברים מתוקים במלחמות סוכה לבאר הדברים אבל באמת אפשר לומר לעושה העברה לעולם פסול מטעם מהב"ע ורק בקרבן צריך כה"ג מטעם הנ"ל דאינו קרבן דידיה וא"כ לא ק' קושית תוס' מגזל אין מברך אלא מנאץ דלדידיה בכה"ג הוה מצוה הבאה בעברה ודוק היטיב. אך ז"א דאכתי לא יתיישב מנ"ל לעולא דיאוש לא קני דלמא יאוש קני ושפיר הוה מהב"ע דהוה קרבן דידיה לכן נ"ל דהנה מ"ש ליישב לעיל דברי רש"י מקו' תוס' דשינוי השם מפקיע מצוה הב"ע ורק בקרבן ליכא שינוי כדעת הר"ת והרז"ה. כבר מחו להו אמוחא הרמב"ן דא"א לומר כשי' זו מכח קו' הנ"ל ולכן נראה באופן אחר דהרי אכתי אכ"ל דשינוי מפקיע מהב"ע ואתנן יוכיח ואך כ"ז אם השינוי נעשה לאחר האיסור כמו באתנן וא"כ ודאי אם יאוש לחוד קני ואח"כ נשתנה בשינוי מעשה או שם ליכא מצוה הב"ע משא"כ בקרבן אי יאוש לא קני וע"י ההקדש דהוה שינוי קונה דלא נשתנה אחר העברה הוה מהב"ע. ולק"מ על פי' ב' דרש"י דקמפרש דאפי' אי יאוש קני. אוונכרי פסול מטעם מהב"ע ושפיר פריך וליקניוה בשינוי השם ודוק

והנה לדברינו אלה נאמר כדברי ר"י ולא מטעמי'. דודאי מהב"ע שייך אפי' אם אין המצוה גורם עברה ורק ע"י שינוי נפקע מהב"ע אם השינוי נעשה לאחר שנעשה כבר עברה ורק אם השינוי גורם העברה עדיין מהב"ע ובזה מיושב בהא דראב"ש דנקט טחנה אפאה עיין תוס' צ"ד דנקע רבותא אע"ג דעשה כ"כ שנויים וצריך ביאור דמה נ"מ אם נשתנה פעמיים ולהנ"ל א"ש דאפי' לאחר שקנאה אם נעשה שינוי אפ"ה לענין ברכה הוה מנאץ והבן. והנה לפמ"ש דהא דשינוי מפקיע מידי מהב"ע דילפינין מאתנן וא"כ לב"ש דס"ל שינוי במלתיי' קיימא אכתי הוה מהב"ע ואפי' לפי מה דקאמר רבא שם ב"ק צ"ד דטעמא דב"ש דלגבוה מאיס א"כ לגבוה השינוי אין מפקיע והוה מהב"ע ושפיר הוה מנאץ ושפיר קאמר רבא דטעמא דראב"י דהוה מהב"ע אבל לעולם לפי מה דקיימא לן כב"ה ליכא מהב"ע אם נשתנ' ושפיר קפריך הש"ס לקמן וליקניוה בשינוי ולק"מ קו' מג"א [תרמ"ט ס"ק ב'] דהיאך יברך דלמ"ד שינוי קינה ודאי מברך אם השינוי אין גורם העבר' ודוק היטב. וגם לשיטת ר"י דס"ל דבקרבן איכא שינוי השם ומוכח דאפילו איכא שינוי שייך מהב"ע היינו כמ"ש ר"י היכא דהמצוה גור אבל אם אין המצוה גורם לא שייך מהב"ע רק לענין ברכה וע"ז יש לומר היכא דנשתנה אפי' לענין ברכה לח הוה מאוס לב"ה דאתנן מותר בשינוי ורק לב"ש קאמר רבא לענין ברכה דהוה מהב"ע כיון דבמלתיי' קיימא ואפיה צריך תוס' לתרץ דברכה שאני דלענין מהב"ע גופא כיון דנימא היכא שכבר קנה לא שייך מהב"ע גם שם אמאי הוה מהב"ע כיון דקונה לא הוה מהב"ע ודוק היטיב

והנה ד' ר"ת והרז"ה מתוך הדחק יש להציל מקושי' הרמב"ן הנ"ל והוא דשי' ר"ת והרז"ה אי הוה שינוי השם או שינוי רשות דקונה הדרא למרא ונעשה הגזילה שלו וכבר הוכיח הים של שלמה ב"ק כן בפ' מרובה סי' ז' עיי"ש וע"כ הוכרח ר"ת והרז"ה לומר דמה"ט אין הקרבן כשר דליכא שינוי ויאוש כדי לא קני וא"כ ליכא למימר דהדרא למרא דכיון דהדרא לא קני ובאמת הוה הקדש ולא הדרא והוה קרבן שאין בו בעלים ופסול מטעם קרבנו וכמ"ש הרמב"ן ותוס' סוכה ט' דקרבן דאין בו בעלים פסול ומ"מ שפיר מוכרח ר"ת והרז"ה לומר דליכא שינוי דאל"כ גם דיאוש לא קני הוה קרבן דידיה מכח שינוי. ור"י משום רשב"י קאמר וליה לא ס"ל ורשב"י ס"ל יאוש קני וע"כ מטעם מהב"ע. וא"כ לטעמא דיאוש לא קני גם דבקרבן ליכא שינוי הוה הקדש רק דלא הדרא למרא להיות קרבן דידיה דא"כ לא קנה ההקדש וממילא אין חייב אטביחה ד' וה' ואהקדש ג"כ לא חייב אע"ג דהוה הקדש ואינו קרבנו ולא הוה תורא דראובן מ"מ הוא רצה להקדישו לקרבן דידיה ולא הוה כוונתו למכירה וע"כ צ"ל לדעת הרמב"ן כן דאע"ג דאין לגזלן חלק בקרבן לא הוה כמכירה מטעם הנ"ל ומיושב דברי הרז"ה דעולה בסגנון א' עם הרמב"ן ז"ל דוק היטיב כי חריף הוא: [אב"ה כוונת רבינו ז"ל דהרי שיטת הרמב"ן ז"ל דפי' דודאי גבוה קני בשינוי דאיכא ע"י ההקדש שינוי השם או שינוי רשות. אך הגזלן המקדיש לא קנאו מעולם עיי"ש במלחמות בפ' הגוזל בתרא. וא"כ עדיין לא הועיל מאי קאמר הש"ס דאהקדש לא מחייב דמעיקרא תורא דגזלן. הרי לא נעשה קרבן דגזלן. וההקדש חל. א"כ מה לי מכרו להדיוט מה לי לשמים וצ"ל דאע"ג דאין לו להגזלן חלק בהקרבן מ"מ לא אוכל לחייבו אמה שהקדיש כאלו נתנו או מכרו. דכוונתו לא היה למכור להקדש או ליתן רק שיהי' קרבן דידיה ואם אמנם ההקדש חל אבל כוונתו לא נעשה, לחייבו עליה. אך שיטת ר"ת והרז"ה דאי גבוה קני מטעם שנעשה שינוי שבא לרשות גבוה או נקרא שם הקדש. ודאי הדרא למרא להיות ג"כ נק' קרבן של הגזלן. אך ודאי דלא נעשה שינוי גם אחר שהקדיש ואעפ"כ ההקדש חל בע"כ ורק פסול מטעם קרבנו כיון דליכא שינוי לא הדרא להגזלן להיות נקרא קרבנו והוה קרבן שאין לו בעלים. ובאמת כוונתו היה בהקדישו שיהי' קרבן דידיה ממילא לא חייב על אשר הקדיש דלא נעשה כונתו להיות קרבן דידיה ולא הוי כמכירה לחיובו ד' וה' וכנ"ל בשיטת הרמב"ן ואהטביחה ג"כ לא מחייב דשל הקדש קטבח. וזהו הטעם דלא נעשה שינוי ע"י ההקדש. דבאמת מעיקרא לא הוי של הגזלן וגם אחר שהקדיש אינו קרבנו. ואי דמקרי מעיקרא תורא דהגזלן. גם לאחר שהקדיש מקרי קרבן דידיה שאך זה כוונתו בהקדשו. ואך התורה גזרה שמחשבתו לא יתקיים בזה להיות קרבנו. ואך לענין שיחול ההקדש]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

והנה לשיטת הרז"ה דר"י ל"ל מצוה הבאה בעברה אתי שפיר דלא תקשה לר"י קושית הש"ס דפריך לעולא בגיטין מברייתא דקתני בחוץ חייב ואמאי הא לא נתקבל בפנים דאכ"ל דברייתא שם ל"ל מהב"ע ורק לעולא פריך דס"ל דיאוש לא קני ואך גם לדידיה קשה דלמה לא פריך על הך מימרא דעולא דקייליף מגזול ופסח דיאוש לא קני וא"כ אמאי חייב בחוץ וכן לכל הנך דס"ל יאוש לא קני והרי ליכא שינוי ואמאי חייב בחוץ אך על זה י"ל דלמא ס"ל דמ"מ הוה הקדש וקרבן שאין לו בעלים כשר ולפי זה יותר קשה דגם על עולא שם ל"ק דאיירי בחטאת דודאי פסול באין לו בעלים אבל בעולה אכ"ל דכשר ולא הו"ל למפרך רק על הך מימרא דעולא דגזול ופסח וכן לכל השיטות ק' דאמאי לא תקשה לר"י גופא דס"ל מהב"ע מברייתא דבחוץ חייב כרת ויש לומר דהרי אפשר לאוקמ' בקדשה הנגזל ואך ר"י ס"ל דאין יכול להקדיש וסתמא ס"ל כן ולא ס"ל כצנועין עיין בסוגיא דצנועין וא"כ אכ"ל דתנא דבריית' באמת ס"ל דאיירי בנגזל ושפיר חייב בחוץ ומתניתין להכי לא קתני דחייב דאיירי בגזלן דהוה מצוה הבאה בעברה וא"כ גם לעילא י"ל כהנ"ל ובשלמא אי לעולא הטעם משום דיאוש לא קני ולא הוה הקדש כלל דאיירי בקדושת הגוף וק' דאמאי אין חייב ד' וה' ומביא הברייתא רק דאיירי בקדושת מזבח שפיר יש לומר דלהכי קשיא רק לעולא אבל להנך שי' דגם לעולא הטעם משום מהב"ע ובקדושת המזבח או כמ"ש דאין לו בעלים וקדוש א"כ גם לעולא י"ל כהנ"ל וא"כ צ"ע ממ"נ אמאי ל"ק לי' לר"י ולשארי אמוראים ולא הקשו הש"ס כן בב"ק וצ"ע

הנה הא דיאוש לא קני ולא ילפינין מאבדה מבואר בב"ק הטעם משום דבאיסורא אתיא לידיה. ולכאור' כוונת הש"ס באיסורא אתיא לידיה היינו בעברה ומה"ט ס"ל לר"ת דאפילו ביאוש ואח"כ שינוי רשות אם הלוקח יודע שהוא גזילה אין קונה דאכתי באיסורא אתיא לידיה ובאוונכרי להכי קונה דאין צריך לחוש דהוה גזילה ולכן מפאת הגזלן בכל גוונא ליכא