אהל אברהם ל

ודוק היטב: [אב"ה דלפי פי' תוס' דספיקא דתנאי הוא איזה ככבים המה בינונים אשר גורמין הלילה. ולא נקט ר"י משתשקע רק לסימן שאז כבר הככבים המה בספק בינונים. קשה לדעת ר"ת היאך נקט סימן שלא נודע גם מה מוסיף שמואל לבאר, ועדיין לא נדע. אך עפ"י דברי המחבר ז"ל דהספיקא הוא אם השקיעה מקרי ביאת השמש, שפיר קאמ' ר"י ספיקתו בפירוש ביאת השמש, דלא נקטיה להודיע לנו. וא"כ לא מיירי התנאים עדיין מככבים. כי אינם גורמין ליל'. ורק מקרא דנחמי' נדע סימן שאז נראין ככבים ושפיר מחדש שמואל ליתן הסימן בככבים לכל תנא בשעתו ולחלק בין א' לב' וג']. (ע"כ הג"ה מב"ה)

ולפמ"ש יש ליישב דברי רש"י ורשב"ם בהא דפירשו במתני' דזבים. ולכאורה יפלא מה דחקו ולא פירשו דראו רק רגע וכמו שפי' תוס' ואמנם להנ"ל דלרבה א"א לו' דכל בה"ש ספק מן היום ומן הלילה רק רגע דהכסיף התחתון יש ספק אם נכנס הלילה וא"כ ע"כ איירי במתניתין דזבים דראה כאותו רגע שהכסיף ואפשר דמן היום ומן הלילה וא"כ אם נימא דכל הרגע יום, ע"כ כל בה"ש יום וכן לילה. ועל קושית תוס' דאיך אפשר דאתמול יום והיום לילה לפמ"ש הר"ל חביב הנ"ל הרי עיקר הלילה ביציאת ככבים והוא המשתנה שפיר אפשר כה"ג וממילא מיושב קושית תוס' דשיעור בה"ש הוה ג' ראיות דגם רש"י ורשב"ם מודו דאיירי דלא ראה כל משך בה"ש רק הרי ע"כ איירי דראה רגע קידם שהכסיף עד לאחר שהכסיף ודוק

והנה יש מקום לומר דבהא פליגי ר' יודא ור' יוסי והוא דכבר אמרה התורה ובא השמש משמע דבביא' השמש נכנס לילה ובנביא נא' צאת הככבים ויש ליישב ב' המקראות בתרי אנפין. או דודאי ביאת השמש גורם לילה ואז צאת הככבים כמ"ש לעיל. או דקרא דנחמי' מגלה דהך ביאת השמש היינו שכהה אור השמש שנראין כככים בינוני'. ומעתה י"ל דר"י ס"ל דעיקר הלילה ע"י ביאת השמש ובאופן הראשון ומסתפק מהו ביאת השמש אי בהכסיף התחתון או עליון ולרבה גם הספק אי שקיעה וא"כ מן היום ומן הלילה רק לעת הכסיף. אבל ר' יוסי ס"ל דקרא דנחמי' מגלה דרק צאת הככבי' לילה והן בינונים ומסתפק לאחר שהכסיף איזהו נקראים בינונים וכד' הר"ש דמסתפק בכל רגע דבה"ש שלו וא"כ דברי רש"י מיושבים דפי' דכל בה"ש יום היינו דר' יוסי וכדברי הר"ל חביב אבל בה"ש דר' יודא ודאי לא נשתנה ולקמן דאמר העושה מלאכה שני בה"ש היינו כל בה"ש גם דר"י והוה ממ"נ וחייב חטאת ודוק

עיין מהר"ם לובלין דקדק למה כ"ז שפני מזרח מאדימין כיון דבאמת כוונת התנא המערב והנראה דודאי החוש מעיד דמערב שמאדים פני מזרח אין מאדים מזרח רק כנגד החלון לא כן במערב ודאי מאדים למטה השטח ברוחב יותר מפני מזרח ולכן נקט כ"ז שפני מזרח פנים המאדים מזרח שאין מאדים רק נגד מקום שקיעתה לא כל רוח מערבית ובזה נבין ליישב קושית הרשב"א דלר"י אמאי נקט כלל פני מזרח ומתרץ דלא נדע מה הכסיף ולהנ"ל יובן דהוה מקום לטעות אם הכסיף ברוח מערבית מן הצדדין אע"ג שעדיין נגד החלון מאדים ולכן נקט פני מזרח ודוק היטיב. והנה לפ"ז יש לומר דגם לר"י אין תחלת בה"ש מתחלת שקיעה רק אם רק פני מזרח מאדימין ולא בתחלת שקיעה (גם לא) אם כל הרוח מערבית אדום והא דנקט משקיעת החמה לברר דהא דמאדים היינו במקום השקיעה לא כל הרוח מערבית ויתיישב בזה סתירת ר"י [מפסחים דהוה ד' מילין] ודוק

והנה לפי האמור די"ל דר' יודא ס"ל דרק ביאת השמש גורם הלילה מקרא דבא השמש ואין כאן חילוף בין יום ויום. דהוה שיעור בה"ש ממ"נ או כלם שווים יום או לילה או מן היום ומן הלילה כהנ"ל. ובשקיעת החמה הוה צאת הככבים בכיפת הרקיע כהרא"ה ממיץ בס' יראים שהביא המרדכי ועיין מנחת כהן ומספקא ליה לר"י מה צאת הככבים אם צאתם בכיפת הרקיע או צאתם ממש. אך ז"א דא"כ לא משכחת ספק מן היום ומן הלילה דאם צאת הככבים בכיפה, הוה לילה בתחלת שקיעה ואם צאת הככבים היינו ממש שנראי' הוה כל בה"ש יום. אך אם נימא דגם מספקא ליה אם כככי' ב' או ג' וא"כ בכל אופן משכחת מן היום ומן הלילה דבשנים יום ובג' לילה וא"כ לר"י אם נראים ג' ככבים הוה לילה ואין חילוק בין גדולים לקטנים. אבל ר' יוסי ס"ל דצאת ככבים גורמים הלילה ודוקא בינונים ומספקא ליה אי ב' או ג' וזה בה"ש דר' יוסי. והנה לר"י דמספקא ליה ודאי העוש' מלאכה בשני בה"ש חייב חטאת דאין שינוי בין יום ליום. אבל לר' יוסי דקאמר בה"ש כהרף עין ואם לא נדע מהו הספק לר"י גם דנימא דככבים נראים בכל עת בשוה או דנימא דאין תלי היום בכככי' ואם עושה בשני בה"ש ברגע אחת כגון רגע לאחר שהכסיף העליון חייב ממ"נ אבל אם עשה ע"ש ברגע קודם למ"ש אין כאן ממ"נ ובזה מפרש שמואל דלר"י ככב א' יום וב' בה"ש וג' לילה וא"כ אם עושה בשני בה"ש בעת שנרא' שני ככבי' אע"ג דעושה זה אחר זה וע"ש עשה רגע קודם אפ"ה חייב דאיכא ממ"נ ומהא שמביא תוס' התוס' אין ראי' דלר"י ספק מן היום ומן הלילה דהרי משכחת ביום המעונן דאין נראין ככבים ומעתה שפיר עביד הרמב"ם שהביא דמשקיעה עד שנראין ג' ככבי' בינונים הוה בה"ש לכלול בה"ש דר"י ור"י וא"א לו להביא ככב א' יום ודוק היטיב

[אב"ה כוונת רבינו ז"ל דלר' יודא תלי הלילה בביא' השמש ואז צאת הככבי' הראשונים וספיקו אי תחלת ביאת השמש כשהככבים בכיפת הרקיע ומשקיעה כבר לילה. וזהו ספק כולו מן הלילה או סוף ביאת השמש כשג' ככבים נראים וזה ס' כולו מן היום. או משקיעה עד שנראין ב' הראשונים יום ומשנראין ב' לילה וזהו הספק מן היום ומן הלילה. וא"כ אם עושה מלאכה בב' בה"ש אם רק שניהם בין השקיעה לב' ככבים או מב' עד ג' חייב חטאת ממ"נ. דהגבול בתוך בה"ש שיבוא לילה אינו יכול להיות רק עם ביאת ככב השני. דאין חילוק בין גדולים לקטנים. אבל לר' יוסי דביה"ש שלו כהרף עין. ממילא אם אינו עושה המלאכה בב' ביה"ש ברגע אחת ממש אינו חייב חטאת שמא בזו הרגע זמן ביאת הלילה ומפרש שמואל דספיקו דר' יוסי הוא אם שנים לילה או דוקא שלשה המה גורמין הלילה. ממילא אם עושה בב' ביה"ש היינו בשעת עמידת ב' ככבים מלאכה. אפי' עשה אתמול רגע קודם מ"מ חייב חטאת. דאין בביה"ש דר' יוסי ספק מן היום ומן הליל' ובתוך הביה"ש אין גבול לביאת הלילה דצאת הככבים גורמין הלילה ודוקא בינונים (דבה"ש שלו מתחיל כדשלים דר' יודא וע"כ כבר נראין הג' הראשוני') ואין ספק איזהו מקרין בינוני' ורק הספק אם בב' כבר לילה ואז כולו לילה או דוקא בג' בינונים וכולו יום. ומהתוספתא שמביא תוס' סוד"ה ספק ומוקמי' כר' יוסי אין להקשות דאם אין ס' מן היום ומן הליל' היאך ס' לקרבן. דמיירי ביום המעונן. וא"כ שפיר לא נקט הרמב"ם הא דשמואל כוכב אחד יום. דבינוני' צריך למנקט כחומרא דר' יוסי דדוקא בג' בינוני' יצא מידי ספק בה"ש. ונטעה דככב אחד יום אפי' בינוני כר' יוסי והוא רוצה לכלול חומרת דר' יודא ודר"י. ולאחר השקיעה לר' יודא אפי' בא' בינוני ואפי' אם אחד אינו נרא' הוה ביה"ש דשמא תחי' השקיע' גורם בעת צאתם בכיפת הרקיע]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

הנה יש לדקדק בבריית' דנקט ספק כולו מן היום וזה פשיט' כיון דבה"ש ספק ומיד בתחלת בה"ש ס' לילה וכן סוף בה"ש ס' יום ממילא הוה ס' כולו מן היום או מן הלילה והיא משנה שא"צ. ולכאורה י"ל דכוונת התנא כדברי מהר"ל חביב דס' כולו מן היום כיום אתמול ועכשיו כולו מן הלילה וע"ז קאמר הש"ס למאי הלכתא לכדתניא דאע"ג דראה כולו ביה"ש ומוכח פירוש רש"י ורשב"ם ודוק. [אב"ה אם אמנם דקו' הש"ס להיפך כיון דקתני כולו מן היום וכולו מן הלילה מאי נ"מ בחומר שניהם מן היום ומן הלילה עיין רש"י בד"ה למאי הלכתא. כוונת המחבר ז"ל פשוט כיון דקמהדר הש"ס לפרש למה צריך למתני מן היום ומן הלילה. צריך רש"י לפרש ראה כל ביה"ש למען נוכל לפרש כולו מן היום היינו יום א' יום ויום ב' לילה. דאל"כ עדיין לא הועיל הש"ס בתירוצם דתקשה להיפך כיון דקתני