אהל אברהם כט

הוה לכם. וא"כ גם בהדס כה"ג מותר דאטו דוקא היתר אכילה כיון שמותר לו לכל צרכו הוה לכם. וזה ודאי אינו כדמוכח מסוגיא דאוונכרי. ומה שהביא ראיה ממ"ש לא דמי כלל דשם זכתיה התורה מרשות הגבוה לאכלה ואין לאחר רשות לחטפה ממנו. אבל גזל נכרי גם דמותר מ"מ הלא לא זכה בו ואחר אם חטפה ממנו אין לו תביעה עלי' ודאי לא הוה לכם וכן מבואר ברמב"ן במלחמות דגזל נכרי הוה הקרבן כאין לו בעלים עיי"ש במלחמות פ' לולב הגזול. וא"כ הרבה יש לחוש בהדסים הללו אם לא שנודע שיש להעובד הגנים רשות למכרם כנלע"ד [עיין בסי' י"ז]

סי' טז

ביאור שיטת בין השמשות

הנה דעת תוס' דלכ"ע דעת התורה דלילה הוה בצאת הככבי' וזה מוכח מקרא דנחמי' וכמו דפשיטא לן דמעלות השחר יום משם. והא דפליגי תנאי ואמוראי לדעת ר"י בשיעור בהש"מ היינו משום דמספקא להו בככבים הבינונים וס"ל לר' יודא משקיעת החמה לרבה וכן לר' נחמי' יש להסתפק בככבי' בינונים עד הכסיף העליון ולר"נ רק עד חצי מיל. ולר' יוסי אין ספק רק כהרף עין אחר שהכסיף העליון. והנה לא קשי' להו לתוס' דהיאך משכחת בה"ש ספק כיון דצאת הככבי' לילה, דזה משכחת בשני ככבים וכדתניא לקמן דמספקא להו אי ככבים ב' או ג' וכמבואר בירושלמי. אך קשיא להו לתוס' איך פליגי בשיעור בין השמשות וע"ז הוצרכו לתרץ דפליגי בשיעור ככבים בינונים

והנה א"כ לכאורה קשה כיון דכבר מספקא להו לתנאי בשיעור הככבים איזה נקרא בינונים א"כ היאך קאמ' שמואל מימרי' בככבים והם אין מוציאין מספק. (ודוחק לומ' דשמואל קאמר מה שתן התורה לילה) אך נ"ל דלק"מ לפמ"ש המפרש ן' חביב בהל' קדוש החדש דככבים פעמים נראים קודם ופעמי' מתאחרים. וא"כ כל הסוגיא סיבב על קוטב האמת דככבים הם גורמים הלילה ושנים ספק וג' ודאי לילה וזה בבינונים. ור' יודא ס"ל דבשקיעה פעמים נראי' בינונים ור' יוסי ס"ל דאותן שנראים לאחר שהכסיף הם בינונים אבל קודם שנראים ככבים אין ספק כלל בלילה ורק בנראין ב' ככבים הוא הספק וא"כ תרוייהו אמת דהא דפליגי התנאים בשיעור בה"ש היינו שלר"י משקיעה נכנס הספק והיינו בהיות נראים ב' ככבים ושפיר קאי מימרא דשמואל לומ' הדין בככבי' דכל זמן שאין נראין ב' ככבים אין כאן ספק אפי' לאחר שקיע'. ועפ"ז יש ליישב שיטת הגאונים דלא הביאו חילוק ר"ת דיש ב' שקיעות וקשיא סתירה דר"י, דבפסחים מוכח דמשקיעה עד לילה ד' מילין וכאן בשבת מבואר דהוה רק ג' רביעי מיל דלפ"ז הא דקאמר הש"ס דלר"י בה"ש משקיעת החמה לרבה, והיינו בצאת ככבים שניים דהוה ספק בינונים. וא"כ הא דאמר ר"י משקיעת חמה איכא ס' בינונים אבל באמת לא נראים ככבים רק ג' רביעי מיל קודם שהכסיף עליון והוה שיעור בה"ש רק ג' רביעי מיל ולר' יוסף אותן ככבים שנראין קודם שהכסיף התחתון אינן בכלל ספק בינונים אבל קודם ג' רביעי מיל אין נראין ככבים כלל ואין מהצורך לר' יודא לפרש דבריו רק אומר שלאחר שקיעה מיד נכנס הספק במציאות הככבים ואמנם המציאות רק בג' רביעי מיל וכן לדעת ר"ת יתיישב הקושיא חמורה שהקשה בס' מנחת כהן דהשקועה זו אין נראה לאדם ותני ר' יודא שיעור שמכסה מהבריות ולהנ"ל אתי שפיר דזה בשעת צאת ככבים אשר הם בספק בינונים ודוק: [אב"ה אפשר להבין כוונתו דלעולם מעת נראין ככבים עד שהכסיף עליון א"א להיות יותר מג' רביעי מיל רק לפעמים מקדימין לבוא ככבים בשקיעה. ולפעמי' מתאחרין עד ג' ורביעי מיל מהשקיעה והנה הא דבפסחים כשהככבים מתאחרין לכל היותר, והוה ד' מילין מהשקיעה. אך שמא יקדימו לכל היותר ויתראו ככבים תיכף אחר השקיעה. ואז יהיה באמת בג' רביעי מיל אחר השקיעה הכסיף העליון. ושפיר אמרי בפסחים. (ועיין בביאור הגר"א כתב ג"כ שהשיעור זה של ד' מילין אינו בכל זמן ובכל מקום) ועדיין צ"ע וה' יאיר עינינו]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

ואפשר ליישב בזה לר' יוסף הא דתני ר' יהודה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום. ואינו מהצורך ועיין רשב"א דחק ליישב ולהנ"ל י"ל דאי הוה תני רק דבהכסיף התחתון הוא בה"ש איכא למטעי דאיירי בלא נראין ככבים דאכ"ל דביאת השמש הוה לילה בלא ככבים ומספקא ליה אי ביאת השמש הוה בהכסיף התחתון או בעליון אבל אם נראין ככבים גם קודם שהכסיף הוה לילה ולהכי תניא כ"ז שפני מזרח מאדימין יום אע"ג שנראין ככבים דודאי אינן בכלל בינונים ולרבה דאמר כרוך ותני ג"כ קשה דאין מתורץ הא דפלגי' בתרתי ולא כליל דמשקיעת החמה עד שהכסיף העליון בה"ש אפש' לומ' דס"ל לר"י דהספק במציאות הככבים הבינונים היא ב' מדריגו' אותן שנמצאים משקיעה עד שהכסיף התחתון כולם שווין ואותן שנראין מהכסיף התחתון עד עליון שווין ומספקא ליה איזה נקרא בינונים וא"כ ס' מן היום ומן הלילה היינו שער שהכסיף הם יום ואח"כ לילה אבל בתוך משך הזמן אין ספק מן היום ומן הלילה ולכן פלגי' ר"י בתרתי ודוק. וגם ר' נחמי' אפש' דס"ל כך דהרי בתוך שיעור דר"נ איכ' הכסיף [אב"ה דהרי משתשקע עד שהכסיף התחתון אינו רק חצי דנקא א' מי"ב במיל החילוק שבין רבה לר' יוסף]. וא"כ אכ"ל דספק מן היום גם כן זה דעד הכסיף ודאי אין שינוי ורק הספק אם בשקיעה לילה או בהכסיף או אחר כלות חצי מיל. וגם לר' יוסף דס"ל לר' יודא דתחלת בה"ש בהכסיף התחתון הרי י"ל דס' מן היום וס' הן הלילה היינו מהכסיף עד שיעור חצי מיל [מהשקיעה] ומשם עד שהכסיף (התחתון דהוה חצי דנקא) [העליון דהוה דנקא וחצי] אבל תוך הזמן ודאי אין כניסת הלילה. אבל ר' יוסי דקאמר כהרף עין וג"כ ס' מן היום ומן הלילה כמו שהוכיחו תוס' ע"כ ל"ל גבול מתי הכנסת הלילה בכל שיעור דבה"ש שלו ובזה יתיישב דברי הר"ש בזבים [סוף פ"א] שכ' דלר' יוסי יש להסתפק בכל הרף עין משא"כ לר' יודא עיי"ש שדבריו תמוהין לכאורה ולהנ"ל יתיישב שפיר דוק כי קצרתי. [אב"ה. ס"ל דגם לר' יוסף השיעור לר"נ מהשקיעה ורק בר' יודא פליגי רבה ור"י. דאם לא כן לא מתורץ הר"ש עדיין לר' יוסף מה שכ' שלר"נ אין להסתפק. או אפש' לומר דר' יוסף פליג גם אליבא דר"נ שמתחיל מהכסיף. והא דנקט משתשקע משום שיעור חצי מיל דהוה מהשקיעה. ומשום דאנן פסקינין כרבה לחומרא עיין בפוסקים. לא איירי הר"ש בר' יוסף וק"ל]

והנה יש מקום לומר אפכא דודאי התורה אמרה דביאת השמש היא לילה ורק יש מקום לו' דביאת השמש היינו תחלת שקיעתה שלא נראת השמש בארץ או ביאת אורו וכדפריך הש"ס ריש ברכות ב' ע"ב עיי"ש פי' תוס' והרז"ה ומקרא דנחמי' ילפינין דבא השמש ממש אבל לעולם הביאת השמש היא גורם הלילה ורק מקרא דנחמי' ילפינין דאז שעת צאת הככבים בינונים וא"כ פליגי ר' יודא ור' נחמי' ור"י מתי ביאת שמש לר"י יש ספק אם סוף השקיעה ביאת השמש או בהכסיף ולכל תנא כדאית ליה וע"כ צאת הככבי' דנחמי' היינו בינונים הנראים לעת הזאת. וא"כ עיקר הלילה הוה ביאת שמש וקרא דנחמי' מגלי דאין פירוש ביאת שמש בתחלתו וס"ל לר' יודא דעדיין הספק אם ביאת השמש היינו סוף שקיעה שנכנסת (על) [מעל] הרקיע או בהכסיף התחתון או העליון וצאת הככבים היינו הככבים הנראים לעת הזאת וא"כ הנך תנאי היו בקיאים בככבים רק פליגי באיזה שיעור בינונים משערין. דאין הככבים גורמים לילה רק ביאת השמש, ומיושב קושית מנחת כהן דלדעת ר"ת היאך נקט ר' יודא משתשקע החמה על סוף השקיעה שלא נודע. דר"י לא נקט הסימן לבני אדם רק מה שהדין מן התורה דמספקא ליה בפירוש ביאת השמש. ומעתה לכל תנא הככבים הנראים לעתם היא סימן הלילה שאם בא השמש לכל תנא בשעתו ונראים ככבים היוצאים בעת הזאת הוה לילה ובזה עדיין ספק אם ככבי' ב' או ג' ושפיר קאי מימרא דשמואל ככב א' יום ולכל תנא בשעתו