אהל אברהם כח

דנין וא"א לקנות שביתה חוץ לתחום ביתו אם הוא בתוך ביתו. אך לא ידעתי מנ"ל להחמיר כזה כיון שהדין שמקום הלינה כד"א. ממילא קונה שם שביתה והוא ועירובו בתחום א'. והרי מימרא דרבא שם עירובין נ"ה, דכנתגלגל תוך ד"א אע"ג דהוה חוץ לתחום כיון שנותן עירובו יש לו ד"א הוה כנותן בבית עיי"ש רש"י. גם כאן אמרינן כיון שהדין שמקום הלינה כד"א הוה תוך התחום. ולענ"ד פשוט דיש להקל בזה לפי הכרעת הרמ"א ז"ל. וגם ראיית תוס' דף ס' ע"ב דיה אין. דמקום לינה כד"א מד' רש"י וש"ס משמע מסתמא אפי' הוא בביתו חוץ לתחום. וכן מלשון הטור שכ' על הרמב"ם ולא נהירא דא"כ מי שדר בעיר גדולה לא יוכל לחזור לביתו משמע דביתו חוץ לתחום. ואם כדעת זה נדחוק לומר דלדעת הטור יהיה בשעת שביתה בתחלת העיר תוך התחום עירו, ואחר כך ישוב לביתו וזה לא שמעני. סוף דבר שמשמעות התוס' וטור כיון שלן בתוך העיר דהיינו שהוא בשעת שביתה תוך העיר ביא לו כד"א. ושפיר קונה עירוב אם (העיר) [העירוב] תוך תחום העיר גם שהעירוב חוץ לתחום ביתו שהוא בה. דכל העיר לו כד"א ויכול לילך למקום העירוב ועיין תוס' ל"ה ד"ה נתגלגל

אך זה צריך ליזהר דהמערב לכל השנה אם איננו בין השמשו' בתוך העיר כלל והוא לצד האחר ממקום העירוב פשיט' שלא קנה לו העירוב ואסור לו לילך יותר מתחום העיר. והנה גם במניח עירוב בתוך העיר כל העיר כד"א ואיננו ממדת תחומו ופשיטא שאין צריך העיר להיות מוקפת חומה להיות נחשב כד"א וכמ"ש תוס' עירובין מ"ז ע"ב דגבי נותן עירובו וכן בשובת א"צ להיות מוקפת מחיצות והא דנקט המחבר וכן הרמב"ם דנותן עירוב ברה"י והמ"מ כ' בשם הרשב"א אפילו בשבת דוקא במוקף לדירה היינו שהעירוב או השביתה צריך להיות ברה"י דאז נעשה כל העיר אפי' אינו מוקף מחיצות כד"א. ומעתה לפי האמור קם דינא לפי הכרעת הרמ"א להקל כטור דהבא להניח עירוב מודד מחוץ לעיר אלפים אמה ומניח עירובו בסוף אלפים והוא מותר ללון בביתו גם שביתו חוץ לתחום עירובו וכל העיר שלן שם מותר לילך דנחשב כד"א ובלבד שלא יהיה בשעת שביתה חוץ להעיר וגם בעיר שאינו מוקף מחיצה ואם הניח עירובי בעיר כל העיר נחשב כד"א ומהעיר שהניח עירובו חוצה מודד אלפים אמה ועד שם מותר להלוך. וממילא אם יש פיך התחום של עירובו עירו דינו כמודד שאם כלתה בסוף העיר נחשב כד"א וכן לעולם. זה הנראה לי להלכה

ודע דנראה לי דהא דבמודד בכלתה מדתה בסוף העיר נחשבת רק כד"א היינו דוקא אם העיר נגד מקום שביתתו ממש דהיא מקים העירוב שהוא ד' אמות או נגד העיר ששובת בה שנחשב כד"א דעיקר התחום היא אלפים ממקום העירוב שתי וערב מזרח ומערב צפון ודרום ורק זה יהיה כל שובתי שבת ממלאים הקרנות וא"כ דוקא אם העיר מכוון נגד מקום השביתה נחשב העיר כד"א אבל אם העיר נגד מקום הקרנות גם שהוא בתוך התחום לא אלים כח הקרנות להחשיבו רק כד"א ויש ראי' לזה מדברי ר' יהונתן לפי הבנת המגן אברהם בדבריו דמספקא ליה דלרוחב העיר לא נחשב כד' אמות אפי' בכלתה מדתו בסיף העיר והיינו משום דאיננו הרוחב נגד מקום שביתתו ממש רק הוא תקום הקרנות דוק היטיב

ואגב אורחא אמרתי לבאר דברי ר' יהונתן ז"ל הנ"ל עפ"י כוונת המג"א בסי' ת"ח וכך כוונתו דמתחילה כתב אע"פ שאין העיר כלל מחשבון כשנותנין העירוב למזרח למדת ארכו למערב אבל אין לו לצאת לצפון ודרום חוץ לשער העיר כלל היינו מה שהוא יתר ממילא הקרנות ולרוחב העיר, העיר עולה למדה ואין לו רק כנגד מקים עירובו שיעור תחומו ואח"כ כתב דלכאורה דגם לרוח מערבית חוץ לעיר שיש לו אלף אמה אין לו אלא ברוחב ד' אמות ולא לכל רוחב העיר. ויש לפרש בה ב' פירושים או שאין לו רק ד' אמות מכוונות ולא מילא קרנות כלל, כיון שאינו ממש בתוך התחום של מקום שביתתו גם שמדת העיר אין עולה מן המנין היינו ליתן לו אורך מדתו אנפים ולא לענין למלא הקרנות וא"כ אין לו אל רוחב ד' אמות מצומצמות חוץ לעיר. מה שהוא עודף ממדת תחומו ממקום שביתתו. או דיש נפרש דודאי ממלאין הקרנו' גם חוץ לעיר. רק שלא נחשב רוחב מקום העיר כד' אמות למשל אם העיר חלף אמות רוחב, לא נאסר שניתן לי חוץ לעיר למלאות הקרנות אלפים מצפין ודרום חוץ מרוחב העיר, רק שיש לו ד' אמות במילוי הקרנות ועיין מחצית השקל שמפרש כן. ודחק עצמו לפרש דברי הר"י במה שכתב אעפ"י היה לו בתחלה רשות. ואמנם לפי פירוש הראשון הדברים כפשוטן אע"פ שהיה בתחלה רשות להלוך כל העיר ברוחב נגד תחומו לכל הפחות. ואח"כ כ' כמסתפק, גם בתוך העיר יש לומר שלא ילך ברוחב רק נגד ד"א לבדן. והיינו עם מלא קרנות שהוא רוחב ד' אלפים ואם העיר רחבה יותר אסיר להלוך כל רחבה. וע"ז כתב יש לבע"ד לחלוק כמו שאורך העיר אינו מהמדה כן ג"כ מהרוחב ויש להלוך כלה לארכה ולרחבה, אפי' הוא רחב משיעור התחום. אבל חוץ לעיר ודאי קם דינא כמ"ש מעיקרא דאין רשאי לילך חוץ לעיר לצפון ולדרום יותר משיעור תחומו נגד מקום שביתתו. דלמלאות הקרנות לא נאמר כזה יהיה רק ממש שיעור התחום של אלפים. ולק"מ מה שהקשה בס' אבן העוזר דדברי מהר"י סתרן עיי"ש דלא ראש דבריו סופו דראש דברי מהר"י דרחבו לא הוה כד"א לענין חוץ לעיר למלאות הקרנות וסוף דברי מהר"י הם לענין שמותר לילך כל רוחב העיר כמו מדת ארכו ודברי אבן העוזר בפירושו לא ירדתי לעומקן למצוא בהם קורת רוח

סי' יד

שלום וכל טוב לי"נ הרב המופלא המופלג צדיק תמים מו"ה מרדכי מיכאל כ"ץ נ"י יושב בשבת תחכמוני ק' נערדלינגען יט"א

אשר שאל שאלת חכם אם מותר להדליק ביו"ט מגחלת בוערת בעצים שקורין שטרייך-העלצעל, שע"י חכוך הם מולידים אש. וא"כ יש לחוש שמוליד אש לענ"ד הטבע מעיד שדבר המבעיר, אשר מרוב חלקי האש אשר בתוכו מוליד אש ע"י חכוך. אעפ"כ יותר ויותר נקל לשאוב האש מזולתו לעצמו, כמו נפט, והנגיעה קלה בלא חכוך אשר אין בו הכח להוליד אש, מ"מ שואב הלהב מהאש שנסמוך לו. ואם גם שאפשר שע"י הנגיעה יוליד אש. אבל פסוק רישא ודאי לא הוה. כי גם אם יסיה בתוכו הרבה מאוד מחלקי האש הנקרא צינדשטאף ובחכוך קל יכיל להוליד, בכל אופן השאיבה קרוב לביא מהתולדה וא"כ הוי דבר שאין מתכוין ומותר. כן נראה לענ"ד להקל כי החיש יסכים לזה, ולרוב הפוסקים אין כאן חשש איסור דאורייתא כלל. ידידו הדש"ת הק' אברהם שאג מפ"ש

סי' טו

מעודי כשהייתי בח"ל והמהדרים במצות ד' מינין מדקדקים ליקח הדסים מהננות של הסננים המהודרים מאד מאד והמה נקחים מידי משרתים שומרי הגן ועובדי' הנקרא גערטנער בלתי רשות השר. וגם אני הייתי מהמהדרי' האלה ועתה אני מסתפק כי המשרת הנ"ל מוכר כאלה בלתי ידיעת השר והוה גזל. וגם אם הנכרי קצצן אין להתיר מטעם יאוש ושינוי רשות כמבואר בסוגי' דאוונכרי דהרי כתבו תוס' סוכה ל' ע"ב ד"ה כי. דלא הוה יאוש שלא מדעת. דנכרי כבר נתיאש אבל הכא ודאי היה יאוש שלא מדעת. ואין לסמוך על רובא גזלנא דארעתא נינהו וא"כ איכא יאוש מבעלי' הראשונים כדאיתא. דזה רק לחומרא. ועיין מג"א סי' תרמ"ט ס"ק ה'. שבתי וראיתי בד' אבני מליאים סי' כ"ח ס"ק ג' דפליג על ד' מג"א סי' תרל"ו. וכתב דלמ"ד גזל נכרי מותר כיון דקיי"ל באתרוג של מ"ש דיוצא כיון שיש בו היתר אכילה