אהל אברהם כז

האלה אשר כל חלק ממנו הוא שיעור טלית לחייבו בציצית ואך מחמת התפירה יחדיו נתבטלו הכנפים מצד הזה שנתחברו יחדיו ואין התפירה עושה רק חיבור, שפיר אזלינן בתר גוף הטלית ויש לו דין טלית של צמר. ולא נגרר גוף הטלית אחר התפירה בהיות שאין התפירה מעמיד גוף הדבר ויעי' היטב בדברי רש"י שבת ס' ד"ה המעמיד. וגם בפלוגתא דר"מ ורבנן בכלי זכוכית לא ראיתי הלכה ברורה כר"מ. אשר לענ"ד בהנך טליתות הנאמרים אין מוכרח ליתן לחוט התפירה דין דבר המעמיד ועכ"ז המחמיר תע"ב. אמנם בטלית קטן הנעשה מחתיכות קטנות שאין בכל אחד מהם שיעור והתפירה מחברו לבגד הרוצה דוקא לצאת בשל צמר יחוש לתפרו בחוטין של צמר זה הנלענ"ד

ואשר שאל לן אי שפיר עביד לנהוג להתוודות בשעת עבודת יו"כ בשעה שכורעין ומשתחוין. הנה מה שהסמיך זה על דברי חז"ל ומשתחוין רווחים הנה דברי חז"ל לא נאמרו על צום הקדוש. אך לכל מי ששופך שיחו לפני הבורא ב"ה ונשא לבו להתוודות אשר חיוב הווידוי בכריעה. ואני מכוון לשלם פרים שפתינו במה שאומרים עם הש"ץ אנא כפר נא והיא סדר הוידוי של כה"ג בשעת סמיכה ובזה יצאנו י"ח וידוי לשילום פרים שפתינו ותל"מ

ואשר שאל במה שנאמר במוספין יו"ט ושבת [יו"ט שחל בשבת] וכדומה ושני תמידים והוא בכפלים. הן כבר התעורר בזה בס' דגול מרבבה סי' תקצ"א והוא טעות מדפיסים וצריך לסדר אותו בתפלתו באופן שלא יהיה כמוסיף וגורע. ומעודי לא אמרתי דברים האלה כהוייתן בדפוס

ואשר הוסיף לשאול ע"ד שאין אומרים פסוקי המוספים ככתובין בתורה מנחה ונסכי' דבר יום ביומו והשעיר לחטאת ובפרט החטאת דר"ח אני אומר אחרי כי המנחה ונסכי' מרבינין מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ולמחר ולא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו לכן לא אמרינן אותם ככתבם וממילא א"א לומר חטאת כבמקרא שכתוב אחר המנחה ואשר חשב מעלתו כי החטאת שהוא לכפרה יותר ראויה לאומרה ככתוב בתורה אני אומר נהפוך הוא וכבר כתב הב"י סי' רפ"ו לפרש רצית קרבנותיה שאין חטאת במוספי שבת. אלה הדברים אשר אמרתי להשיב שולחי דבר ואסיים בברכה אוה"נ דש"ת יום ג' ז"ך תשרי תרל"ג, הק' אברהם שאג

סי' יב

אשר שאל מעלתו איך כדת לעשות בנדון שיעור כזית, הן כבר האריכו הגאונים בתראי הגאון צל"ח בחידו' על פסחים בסופו ומורי הגאון חתם סופר זצ"ל בתשובתו [או"ח סי' קכ"ז] ופשיטא שיש לילך אחר המחמיר ולא מחומרא רק מדינא להוסיף בשיעור כזית המשוער לפי אגודל אשר כמעט כפלים כשיעור חצי ביצה. ואני בעניי מצאתי כי כבר ישב על מדוכא זו אחד מקדמוני בתראי. והוא בתשו' תשב ץ ח"ג תשו' ל"ג כתב ששיעור האגודל רבה למעלה משיעור של ביצים ולחומרא אזלינן. ולוצא דמסתפינא אמינא מה הרעש הזה ומי הגיד לנו באיזה ביצה ממין התרנגולים שיערו חכמינו ז"ל [אב"ה יעויין בחת"ס בתשו' הנז' ד"ה נמצא] ועינינו רואות כי עתה חדשות מקרוב באו מין תרנגולים שקורין (חינעזישע) או (ענגלישע הינער) ושם במחוזות הללו המין הזה נקרא בשם תרנגולת סתם. וכן בארץ הקדושה מצויים כאלה ובשם תרנגולי' סתם יקראו [אב"ה פה עה"ק נקראים בשם (קיבריצער הינער) ע"ש האי קפריס הסמוך מוצא העופות, להשביח מקחם. ומלבד זה בשם תרנגולים סתם נקראים] וביצים הללו הם גדולים מביצה תרנגולת שלנו ואין כאן פקפוק לשער בזית גדול לפי ערך האגודל אשר שיעורו מכוון עם אשר שערום אבותינו בז' שעורים רוחב וב' אורך ואין פקפוק ודברי מ"ו הגאון בתשובתו שגבו ממני מאד מאד מה שהאריך איך משערין שיעור חלה במים שיצאו ע"י מ"ג ביצים וקמח ומים אין להם גוש דומה (לזה) [לביצה] ארכבותי נקשן דא לדא שאין לדברים האלו הבנה כלל. ומה לנו בעצם המים רק אנו רוצים לדעת שיעור המדה של העומר אשר מחזיק כשיעור מ"ג ביצים קמח. [אב"ה ולומר שכוונת החת"ס ז"ל קמח מקובץ ש מ"ג ביצים כשמרפין אותן אז נעשה פ"ו בעודו רפוי ואז מתמלא הכלי ולכאורה כן משמע מדבריו שכתב כי הכלי מחזיק מ"ג ביצים פעמים היינו פ"ו ביצים מים והקמח אם יתקבץ יהי' שיעור חלה מ"ג ביצים עיי"ש. זה אינו מלבד דהול"ל דמ"ג ביצים מים הכוונה על קמח מקובץ. נראה בעליל במרוצת דבריו בד"ה אך תימא ובד"ה עכ"פ שמקשה שהוא מן הנמנע, דאין איכותן שוה דזה גושיות וזה נימוס. דכוונתו דהשיעור ישתנה עפ"י איכות המים מפני שהוא נימוס יותר והוא פלא. וכן מצאנו ראינו בתשו' אמרי אש או"ח השגה זו] גם מה שרוצה לבאר שם דע"י המים שנותנין בקמח נתרבה השיעור של העיסה החוש מעיד שאינו כן [אב"ה ותימה על החת"ס ז"ל דממקום שהביא ראיה ממנחות רפ"ה מוכח להיפך בבלילה עבה ורק בבלילה רכה מתרבה. ואי דכוונתו על קמח מקובץ כפי האפשרי אין ראי' משם ואעפ"כ החוש מעיד שאי אפש' לקבץ דבק אל דבן בלי מים כבמי' וע"כ מתמעט. וכן תימה מה שהביא מהרלב"ג] ועיין בכ"מ פ"ה מהל' תמידין ומוספין מה שהביא בשם רלב"ג ולמעשה כבר הסכים שם מ"ו ג"כ כדעת הצל"ח להחמיר ופשוט הק' הנ"ל

[אב"ה אם אמנם דמסקנת החת"ס ז"ל להחמיר רק לענין קמח לשער במ"ג מים פעמים וכן לענין רביעית משא"כ בזיתים דהם גושיות עיי"ש. כוונת המחבר ז"ל שמסכים בזה דשיעור הרמב"ם עפ"י חשבון מ' סאה הוא כפל משיעור מ"ג מים שיעור חלה. או דאם אמנם לפי דעת החת"ס ז"ל הזיתים נשארו בשיעור חצי ביצה. אבל לשער זית צריך להיות גושיות ג"כ כביצה. ואם הוא רפוי' כקמח השיעור כביצה שלימה וק"ל]

סי' יג

בתת ה' רחמים לעמו ישראל לפני שוביהם ליתן רשות לדור בכל מקום ובעונינו רבים מבני ישראל פזורים בין הכפרים איש וביתו להביא טרף לביתו ובני הכפרים הסמוכים לקהלה מבקשים למדוד להם תחומי שבת ולערב לדבר מצוה למען יוכלו לבא ביום מנוחה למקום מקדש מעט. ויען כי בעוה"ר נתמעטו הלבבות והמורים מרבים והיודעים מעטים וכל אשר יחפוץ יבא וחבל המדה בידו יורה כחצים ביד גבור לכן אמרתי להעלות הלכה ברורה במדות התחומין וגם כי אין אתנו חדשות רק לסדר הלכה ברורה בענין הזה די לקטן כמוני ולמען יהיה הדבר מסודר לפני בהגיע תור הלכה למעשה הן על ידי או להשיב שולחי דבר. ובעזר ה' אברר כפי קט שכלי

הנה פסק הלכה סוף פ' (הדר) [כיצד מעברין] כר"א דבין בשבת ובין הניח עירוב כל העיר כד"א ומהלך כל העיר וחוצה לה אלפים אמה ואין העיר מן המדה אפילו גדולה כאנטוכיא. ובמודד ועיר בתוך התחום קיי"ל כריב"ל שם ס' ע"ב דבכלתה מדתו בסוף העיר נעשה העיר כד"א ובכלתה בתוך העיר אין לו רק עד סוף מדת התחום. אך שיטת תוס' שם ד"ה אין. דבלן אפי' כלתה מדתו בקצה העיר מהלך העיר כולה ונחשב כד"א והיינו שאם ירצה למדוד מעירו התחום ומרבע העיר ונותן לו קרפף ומודד ונותן העירוב בסוף אלפים וחוזר ללון לעיר דירתו גם שמקום דירתו יתר מאלפים ממקו' העירוב שהרי הי' המדידה מחוץ לעירו שפיר דמי כיון שלן בעירו ושבת שם הוה כד"א והוא ועירובו בתחום א' עיי"ש בתוס' וכן מיקל הרמ"א בסי' ת"ח עיי"ש. וא"כ אם רוצה להניח עירוב מניחו בסוף אלפים מתחום העיר אפילו הוא מביתו יותר מאלפים וכמ"ש המג"א בסי' ת"ח ס"ק א' וזה תלי' בפלוגתא דהרמב"ם וטור שהכריע הרמ"א כטור להנ"ל ועיין תוס' שבת שם סי' ת"ח מבואר כן דלדעת הטור מניח העירוב סוף תחום עירו אפי' הוא חוץ לתחום ביתו ודברי מחצית השקל שם לא הבנתי

ועלה על רעיוני לומר דכוונת הגאון מחצית השקל דאפילו לדעת הטור ותוס', דבלן בה דנחשב עירו כד"א, היינו דוקא אם בשעת קנין שביתה הוא בתוך התחום דהיינו שבותו בתוך התחום בכה"ג אמרינן דאפי' כלתה מדתו בחצי העיר כל העיר לו כד"א כיון שלן בתוך העיר ובתוך התחום. אבל אם ביתו שלן בה חוץ לתחום, על תחלת השביתה אנו