אהל אברהם כג

דגם לענין סמיכה צריך להיות בכופח קש גרוף וכן משמעות ד' הטור דלא מפרש עיין בב"ח. ג"כ הוכיח הטור דינו היטב מכח דקדוק הנ"ל דק' למה לא תני סמיכה. אלא ודאי למען נוכל לאוקמא המתני' בכל ענין בין בגרופה ובין באג"ר נטעה לומר דגם כופח קש בין גרופה ובין אג"ר. וכפי דברינו הנז' היינו לענין תוכו וע"ג דוקא בגרופה ולענין סמיכה אפי' בא"ג וכס' הב"ח. משו"ה לא תני סמיכה. וע"כ מתני' איירי רק בגרוף משום כופח וכפי דברינו דסמיכה לא נזכר במתניתין ושפיר הוכיח הטור דאפי' סמיכה אסור בכופח קש אינו גרופ'. ויש ב"ה עוד אתנו דברים. ורק מפני נחיצת המדפיס א"א להעלותן עתה]. (ע"כ הג"ה מב"ה)

סי' ח'

ענין ב' מוהלים בשבת

ראיתי לבאר בעזר החונן דעת אי מותר להיות שני מוהלין בשבת עיין תשו' רמ"א סי' ע"ו ובספר שאגת ארי' סי' נ"ט ברוחב בינתו ירד לעמקה לברר הדין כשמלה ומסקנתו לאסור. ואני בעניי יש לי להשיב על כל דבריו לכן אמרתי לבאר כי תרה היא ונתנה רשות מאתו יתברך לדבר בה. והנה השאגת ארי' תחלה רוצה להוכיח שם דאפושי גברא הוה איסור דאורייתא לדעת הר"ן ביצה שהביא ראי' ממנחו' ס"ד דריבוי אוכלין הוה איסור דאורייתא מדמספקא ליה לש"ס אי מייתי ב' גרוגרות בב' עוקצין עיין ר"ן ביצה פ"ב. וא"כ כיון דאפושי גברא קמדמי הש"ס שם מנחות לריבוי אוכלין מדקא' הש"ס ר"י ור"ח סגן הכהנים אמרו דבר א' הרי מוכח דדומין. ממילא לדעת הר"ן באפושי גברא הוה איסורא דאוריי'. וגם הרמ"א בתשו' הוכיח כזה דריבוי גברי וריבוי אוכלין דינם שוים אך נעלם מהרמ"א דעת הר"ן הנ"ל

ושוב מדחה שם בס' שאגת ארי' דע"כ ריבוי גברי ליכא איסור דאורייתא דאי ריבוי גברי אסור מדאוריית' איך אפשר דמשום פרסומי מלתא שרו רבנן איסור דאוריית' אלא ודאי דריבוי גברי ליכא איסור דאורייתא. כיון דאין כאן חילול שבת יותר מהשייך להחולי, רק בריבוי מלאכה איכא איסור דאוריית' אפי' בטרחא אחת. משום שנתקן יתר מהצורך. והא דקמדמי הש"ס שם ריבוי גברי לריבוי מלאכה היינו משום דשם בריבוי דמלאכה דהיינו ה' סאין אין כאן ריבוי מלאכה מה שקוצר יותר דבג' סאין צריך לרקד הרבה פעמים ואין כאן תוספת וגרעון בריבוי מלאכות. ולזה מדמה ריבוי גברי לריבוי מלאכות כזה. דבכה"ג בריבוי מלאכות ליכא איסור דאורייתא ובמכ"ת כי רבה היא לא נתנו דבריו לכתוב דהרי לדעת הר"ן ריבוי מלאכה בקדרה אחת שמעמיד ע"ג האש לבשל הוה איסור דאורייתא. אע"ג דליכא בפועל שום מלאכה יותר ע"י הריבוי. וע"כ האיסור משום שנתקן על ידו אוכל יותר ממה שצריך לחולה. ואע"ג דאין כאן מלאכה בידים יותר בקדרה גדולה מקדרה קטנה אעפ"כ הוה איסור דאורייתא ה"ה בקצירת ה' סאין אע"ג שיש בקצירת ג' סאין כל כך מלאכות כמו בה' סאין דבג' סאין מרבה ברקידה. מ"מ כיון דבה' סאין נתקן יותר ממה שצריך לגבוה איכא איסור דאורייתא. ולא ידעתי שים הפרש בין ריבוי אוכלין דקדרה אחת ובין ריבוי אוכלין דה' סאין וע"כ קם ראיית הרמ"א והמחבר הנ"ל דלדעת הר"ן ריבוי גברי הוה איסור דאוריית' וגם הגאון שם מסיק דריבוי גברי בב' מוהלין ודאי הוה מלאכה דאורייתא דאם האחד מתקן כל המילה בפעולה אחת בלא פירש הוה רק מלאכה אחת ולכן אפי' ציצין שאין מעכבין חותך. ואם המילה ע"י שני מוהלים הוה ריבוי מלאכה וכה"ג דאיכא ריבוי מלאכה ודאי הוה דאורייתא. ואי אפשר להתיר ב' מוהלים. וביאר עוד דא"א לו' כיון דמילה דוחה שבת הותרה לגמרי אפי' באפשר שלא ע"י חילול. ולית' לכללא דר"ל כ"מ שאפשר לקיים שניהם. ולא דמי לצרעת דלא נתנה לדחות כלל באפשר ע"י אחר. וע"ז קמדחי דהרי הקטר חלבי' דכבר דאת' שחיט' שבת ולא דחי רק מטעם חביב' מצוה בשעת'. הרי מוכח אע"ג שיש כאן ע"כ חילול שבת. מה שאפשר בלא חילול אין דוחה רק מטעם חביבה מצוה בשעתה ונעלם מהגאון ד' הרמב"ן והרשב"א בחי' שבת ר"פ ר"א דמילה כתבו ליישב קו' תוס' שם קיל ע"ב ד"ה שלא. כסברת הגאון הנ"ל כיון דגוף המילה ע"כ דוחה שבת כולה מעשה דמילה אריכתא ודוחה אפי' מה שאפשר עי"ש ומה שמדחה הגאון שם דע"כ ליתא לסברא זו מהקטר חלבים דצריך לומר משום חביבה מצוה בשעתה. י"ל דאין ראי' כלל דהרי הש"ס שם מנחות ע"ב אתי להוכיח לרשב"א דלהכי נקצר שלא כמצותו פסול מדדחי שבת. דאל"כ אמאי דחי שבת דלא הוה דומיא דתמיד כמ"ש תוס' שם. וע"ז קאמר הש"ס דאע"ג דחלביה אפשר בלילה ודוחה. היינו משום דכבר דחי שבת ולא משום חביבה לחוד. ומזה רוצה המחבר להוכיח משום דקא' רבי דחביבה מצוה בשעתה מוכח דליתא לס' זו. דאע"ג דע"כ דוחה שבת לא אמרינן דמותר לחלל גם מה שאפשר. ואני אומר דודאי בדבר שגלתה התורה דדוחה שבת כגון מכשירי מילה לר"א וכן מילה לדידן דדוחה שבת ממילא אמרינן כיון שע"כ דוחה שבת אע"ג דאפשר למעט בחילול שבת כגון המכשירין להביא התינוק או במילה שימול איש אחד. דליכא רק חילול אחד מ"מ כיון שע"כ יש חילול שבת ליתא לכללא דר"ל כ"מ שאפשר לקיים שניהם. זה סברת הרמב"ן ורשב"א שם שבת. אבל קצירת עומר דאנן דנין אם דוחה שבת או לא ודאי לא נימא דדוחה מטעם שע"כ ההקרבה ידחה שבת וכדומה

וא"כ גם הקטר חלבים שאפשר לעשות אחר שבת ואמרה התורה דדחי. ע"כ מטעם חביבה מצוה וא"א לומר דהטעם משום בכבר דוחה שחיטה דזה אין מספיק לו' דבשביל זה תדחה שבת גם בהקרבה שכשרים כל הלילה. ולולא דסברא דחביבה מצוה למה אמרה התורה דתדחה שבת עבורה דראוי' לומר דעיקר המצוה לא תדחה שבת כיון שאינו חובת היום כלל וע"כ משום חביבה מצוה בשעתה הוה חובת היום לומ' שתדחה שבת. ומזה באנו שם לומר דגם קצירת העומר תדחה שבת אע"ג דכפר שלא כמצותו מטעם חביבה. וע"ז מדחה הש"ס דשאני חלבים דכבר דחתה שבת ולא אמרה התורה מטעם חביבה בשעתה שתדחה הדבר שבת רק שאם כבר דחתה שבת. אבל קצירת עומר דלא נדחה שבת אין דומה לחלבים לומר מטעם חביבה מצוה שתהיה הדין שידחה שבת. אבל באמת בדבר שאמרה התורה שדוחה שבת משום דהוה חובת היום כגון מילה שפיר אמרינן אע"ג דאפשר למעט בחילול כיון שע"כ יש כאן חילול שבת ליתא לדר"ל כד' רמב"ן. וא"כ שפיר אמרינן אע"ג דאפושי גברי הוה איסור דאוריית' מותר למול בשנים וכן העומר משום פרסומא מותר בשלשה גברי אע"ג דהוה ריבוי גברי כיון דכבר גלתה התורה שקציר' עומר דוחה שבת דפסול שלא כמצותו ליתא לכללא דר"ל וקם דינא דב' מוהלים מותרים למול בשבת דלא גרע גוף המילה לרבנן ממכשירין לר"א: ודוקא ציצין שאין מעכבין בפירש אסור למול בשבת כיון שגוף הדבר אין בה מצוה שתדחה שבת עבורה אבל מילה ופריעה שגוף המצוה דוחה שבת שפיר מותר להרבו' בחילול ודוק היטב: אפיר

ותדע שהענין כך דהרי מכחושה ושמנה מוכח דאפילו הידור מצוה דוחה שבת וא"כ האם יגרע מצות קציר' עומר בלילה או הקטר חלבים בשעתה מהידור מצוה ולמה לא ידחה שבת. אך הוא הדבר אשר דברתי דבכחושה ושמנה כיון שגלתה התורה שקרבן דוחה שבת הידור המצוה ג"כ גורם שמותר לדחות שבת במה שהיא גוף המצוה שדוחה שבת. דאע"ג דשחט כבר כחושה וכשר לקרבן כ"ז שלא נזרק הדם מותר להביא שמנה להקריבה ולדחות שבת דלא נעשה רק גוף המלאכה שאמרה התירה שדוחה שבת. אבל בקצירת עומד או הקטר חלבים אין מהראוי לומר שתדחה שבת כלל כהנ"ל ודוק היטב

וממילא מיושב ג"כ הא דיש לפקפק דהרי מוכח מרחס"ה דאפושי גברי משום טרחא יתירה ורבנן דפליגי