אהל אברהם כא

אי להחזיר תנן או לשהות. ודוק היטב

והנה אם נימא כשיטת הרז"ה דיש סברא לחלק כמאב"ד אין מותר רק במצטמק ורע לו וצלי אצל אש הוה כמצט' ורע לו וא"כ אי מתני' דכירה להשהות ודאי לחנני' לא שרי רק מצט' ורע לו כיון דלא קתני במתני' להתיר כמאב"ד רק בצלי דהוה כמצט' ורע לו. ושפיר רב ור"י ס"ל כחנני' וס"ל דמתני' לשהות תנן ורק מתני' דאין צולין ע"כ כחנני' מסיפא דפת דמהני קרמו פניה. אך לפ"ז ק' קו' תוס' דהיאך ס"ד דרב ס"ל להחזיר תנן. א"כ מוכח ממתני' דכירה דמותר לחנני' אפי' במצט' ויפה כמאב"ד. והרי רב ס"ל דמצטמק ויפה אסור והוה רב דלא כמאן. וצריך לומר דהרי עדיין לא ידענא מברייתא דב' כירות ורבנן דחנני' אינו יודע מי הם ואולי לא פליגי אחנני' רק במצט' ויפה לו. אבל לבתר דשמעי' מברייתא דב' כירות ודאי ע"כ רב ס"ל לשהות תנן כיון דאוסר מצטמק ויפה ומתיר ברע והיינו כחנני' ודוק

עיין ירושלמי בפ"ק דפי' הא דפת וחררה מותר דאין דרכו לאכול פת חמה והנראה בכוונת הירושלמי כיון דאין דרכו לאכול פת חמה הוה מלתא דל"ש ליתן פת וחררה בתנור סמוך לחשכה ולא גזרו בה ולהכי מותר. אך א"כ קשה אפי' בלא קרמו פניה לשתרי. וצריך לומר דודאי כ"ז שאיננו כמאב"ד דאיכ' החשש חיתוי גזרו אפי' בפת דלא שכיח. אבל אם הוא כמאב"ד לא שייך שמא יחתה ורק דגזרינן אטו אם אינו כמאב"ד לזה לא גזרו בפת דלא שכיח. והנה לפי הירוש' משמע דמפר מתני' דלעיל כרבנן דחנני' וכדי שיצולו היינו כל צרכו ורק בפת וחררה מותר משום דלא שכיח. וא"כ מוכח דגם לרבנן כמאב"ד ליכא חשש חיתוי רק דגזרו אטו אינו כמאב"ד וכמ"ש רש"י לעיל בבשול כל צרכו דף ליד ע"ב. וא"כ מוכח דבגרופה אפי' פחות כמאב"ד מותר דליכא חשש חיתוי דאל"כ ג"כ לגזור ודלא כשי' ר"י שהביא הרא"ש. והנה אם נימא כמו דסבר גמרא דידן דודאי כדי שיצולו היינו כמאב"ד דלרבנן אסור אפי' בשול כל צרכו וא"כ ע"כ כחנני' והיינו כמאב"ד. ואמנם בלא סיפא הרי איכ"ל דאיירי בגרופה וכמ"ש דאפי' בגרופה אין מותר רק כמאב"ד. אבל כיון דמוכח בסיפא דמותר פת אפי' אינה גרופה ואי אתיא כרבנן ע"כ צ"ל כד' הירושלמי וע"כ צ"ל דגם לרבנן כמאב"ד ל"ש שמא יחתה רק אטו פחות כמאב"ד א"כ מוכח דגרופה מותר אפי' פחות כמאב"ד וממ"נ מוכח ממתני' דאין צולין מכח הסיפא דמתני' כחנני' וע"ז משני דיוקא קמ"ל דזה אין מבורר במתני' ודוק היטב

והנה אם נימא כסברת הראשונים דבצלי ליכא חשש חיתוי משום דמחרך ונימא דדוקא אם אין מניחו על הגחלי' ממש חושש שיחרך. אבל ע"ג גחלים ממש דרצונו שימהר לאפות ולא חש לחירוך שפיר יש לחוש לחיתוי א"כ י"ל דגם הירוש' ס"ל כדי שיצולו היינו כמאב"ד רק ברישא הטעם כהנ"ל ובחררה צריך לומר מטעם דאין דרכו וק"ל

ואמנם מדברי הראשונים משמע הא דבצלי ליכא חשש חיתוי היינו דוקא במונח ע"ג גחלים ממש אבל באין מונח ע"ג גחלים ממש איכא חיתוי דלא מתירא משום חירוך. והנה לפ"ז יש לומר אפכא דדיוקא דרבא תרויי' תנינא היינו מפת אפי' אינו על הגחלים ממש מותר ולא חיישי' שמא יחתה ומוכח כחנני'. ואך הרי י"ל דאיירי פת בגרופה וכמ"ש הרא"ש דרישא דצלי איירי בכה"ג ואשמעינן מתני' דבגרופה מותר כמאב"ד ובאינה גרופה ע"ג גחלים ממש מותר גם כן כמאב"ד. והנה שיטת ראשונים לקמן אביי דס"ל דכופח בגפת כתנור ע"כ באינה גרופה היינו משום דס"ל דגרופה אפי' בתנור מותר דכיון דהטעם משום היכר ליכא חשש חיתוי כלל או דס"ל דכיון דגרוף כל הגחלים לחוץ אין חשש חיתוי כלל וא"כ ודאי מותר אפי' אינו כמאב"ד. ודוקא לראב"א דס"ל דאפי' בגרופה בתנור איכא חשש חיתוי איכ"ל ג"כ דאפי' בכירה באינו כמאב"ד איכא חשש חיתוי. וא"כ איכ"ל רבא דקא' תרויי' תנינא ס"ל כאביי דבגרופה ליכא חיתוי ומותר אפי' פחות כמאב"ד. ומוכח מפת כחנני'. והא דלא מייתי ראי' מבשר וביצה דרישא דאיכ"ל כדי שיצולו היינו כל צרכו אבל לראב"א אתי שפיר מתני' כרבנן. ואיירי בגרופה ורק חררה איירי ע"ג גחלים ממש וליכא חיתוי ודוק

עיין בה"ג והביאו הרמב"ן ז"ל וז"ל ואם מצטמק ורע מותר בגרופה וכבר תמה הרמב"ן ז"ל דזה כר"מ. והנה יש ליישב לשון המשנה עד שיגרוף ולא קתני אלא א"כ גרופה. והוא דהגריפה מועיל משני טעמים.. האחד מטעם היכרא שיזכור שלא יחתה. והאחד מטעם דגלי דעת דלא ניחא ליה בצימוק וכמ"ש רש"י ד"ה שאני. והנה בתורת היכר לא מועיל אם הובערה. רק בתורת גילוי דעת. לזה לא מהני רק אם מצט' ורע מותר דליכא שמא יחתה. אבל אם מצטמק ורע ג"כ אסור והיינו ע"כ שיחתה כדי שיחמו. דגם בשהי' שייך חשש חיתוי שיחם התבשיל. ודאי לא מהני גילוי דעת דעכשיו גורף שלא יצטמק. ואם יראה שיצטנן יחתה. ועתה לשיטת בעל המאור דכמאב"ד אין מותר רק ברע להצטמק. א"כ אכ"ל הא דמהני גרופה לרבנן היינו משום דגלי דעתיה דמצט' ורע לו כיון דגרף. וכן לחנני' מהני אפי' כמאב"ד גרוף דגלי דעתיה דמצט' ורע. אבל לרבנן דאסור כמאב"ד אפי' מצט' ורע. לא מהני גרוף רק במבושל כל צרכו ויפה לו דגלי דעתיה דהוה בזה גילוי דעת. והנה לפ"ז דגרופה מהני מצד גילוי דעת היינו דוקא אם גרף במתכוון לשהות עליו. אבל אם היה גרופה או קטומה עפ"י סבה אחרת. אסור לשהות דעדיין יש חשש חיתוי דאין כאן גילוי דעת. ולהכי קתני במתניתין עד שיגרוף להודיע שצריך הגריפה לתכלית זה שיהי' משהה עליו. ואמנם בברייתא שיש שני כירות מתאימות שאחת אינה גרופה גם שהגרופה מפנים אחרות שפיר מותר לשהות דאיכא גילוי דעת דמצטמק ורע לו מפאת (שמשהה) [שאינו משהה] על שאינו גרופה ומיושב בזה דנקט הברייתא דינא דשהי' בכה"ג ודוק

היוצא מזה דבין לרבנן ובין לחנני' איכא גזירת חיתוי במצטמק ויפה ולא מהני גרופה רק משום דגלי דעת שמצטמק ורע לו וזה דוקא בגרף בפועל ואמנם באינו גרופה כלל אפי' מצטמק ורע לו אסור דיש גילוי דעת שרוצה בצימוקו. וא"כ באינו גרופה אפי' מצט' ורע אסור וגרף במתכוון מותר אפי' במצט' ויפה לו. נגרף מאליה מותר מצט' ורע וזה מימרא דר"נ וא"ש דברי ה"ג ודוק היטב. [עוד איזהו גרגרים על הסוגיא]

א) עיין לעיל דף י"ח נראה ליישב קו' תוס' ד"ה גזירה דשפיר אסקו אדעתיי' דשייך שמא יחתה בדבר הצריך לצורך שבת דישראל אדוקים בחצות עונג שבת ומתשיל ומחתה. ומיושב בזה ג"כ דמהני יורה עקורה וטוחה אפי' למאן דאוסר ברחא ושרוק ודוק

ב) גמ' ר"פ כירה א"ד לשהות וכש"כ להחזיר. דברי הש"ס כש"כ להחזיר צריך ביאור דהרי בסיפא קתני חזרה והנראה בנקדים ליישב קו' תוס' על רש"י דבחנם דחק לפרש דרב קאי אשהי' באינה גרופה. והוא דהרי צריך ביאור לפי תוס' דגם הש"ס אסיק אדעתיה דבחזרה יש ס' לחלק בין תוכה לע"ג. מנ"ל לש"ס דרב ארישא קאי ולא אסיפא וצריך לומר כיון דקתני אף מחזירין משמע בכל אופן שמותר שהי מותר חזרה כיון דרישא עיקר מתני' בשהי' ומותר אפי' תוכה אבל אי להחזיר תנן רישא איירי דוקא בחזרה ע"ג אבל לרש"י דחק כיון דע"כ חסורי מחסרא וקתני שהי' במצעתא ואח"כ קתני אף מחזירין אכתי משמע דמותר אפי' תוכה. ואדרב' יתיישב בזה דנקט לשהות באמצע. ויש לפרש מתני ק דברישא ע"ג גם ב"ש מודה שמותר להחזיר. ואח"כ קתני שהי' דמותר אפי' תוכה. ועי" קתני פלוגתא דב"ש אוסר להחזיר תוכה וב"ה מחיר. אלא ודאי מוכח דשהי' באינה גרופה אסור תוכה כד' רש"י. וע"כ אף מחזירין רק כ"ג ולא תוכה. דהרי גם רש"י מודה דגם לס"ד יש בחזרה סברא לחלק בין ע"ג לתוכה בגרופה. כדמוכח מד"ה אלא וזה דחק לרש"י לפרש שדהי' באינה גרופה אסור תוכה ודוק היטב

ואי קשי' מה פריך הש"ס לעיל הא תו למ"ל דלמא סיפא פליגי בתבשיל תוכה חזרה יש לומר כיון דכל מתני' אמרי רק בחזרה וקתני ברישא נותנין עלי משחק דמתני' לא