אהל אברהם כ

בדברי חנני'. אבל במתני לא יתן נתינה אסור אפי' בתורת שהי'. וא"כ אפי' אי לשהות תנן אפשר דמתני' כחנני' או דיש לומר דחנני' מתיר אפי' נתינה בידים וא"כ מתני' כרבנן. ומעתה כך ספיקא דש"ס דהרי מהא דקתני עד שיגרוף מוכח דבע"ש הנתינה ומספקא ליה איך הך נתינה בתורת חזרה אבל שהי' אפי' תחלת נתינה מותר באינו גרופה. וע"כ כחנני' דגם חנני' מודה דשהי' תחלת נתינה אסור וג"כ כחנני'. וע"ז מייתי הש"ס ברייתא דר"מ ור"י לפשוט דאי להחזיר תנן ושהי' בכל גוונא מותר אפי' תחלת נתינה מני מתני' וצריך לומר דתלתא תנאי דחנני' פליג על ר"י אבל אי לשהות תנן שפיר איכ"ל דחנני' כר"י והא דר"י אוסר לשהות היינו תחלת נתינה דמשהין משמע בידים והיינו נתינה דמתני' וחנני' לא התיר כמאב"ד רק להשהותו שם אם הוא שם מע"ש. ודוק היטב. וגם לשון הברייתא עקר לא יחזיר דכבר נתן שם בתור' שהי' ושייך עקר ודוק

והנה כבר אמרנו דר"י אמר משהין עקר לא יחזיר הרי מבואר דס"ל להחזיר תנן ותחלת נתינה בתור' שהי' מותר רק אם השהה שם אפי' בלא בשול מקרי אח"כ חזרה וס"ל דלהחזיר תנן ותלתא תנאי וע"ז קאמר רבא תרויי' תנינא דע"כ חנני' פליג ותלתא תנאי ומותר אפי' תחלת נתינ' בתורת שהי' דהרי קתני אין נותנין עד שיקרמו ומשמע הא קרמו שרי. ויש לדקדק דאמאי משנה הש"ס לומר הא קרמו דהרי מתני' נקט דלכתחלה לא יתן עד שיקרמו הא בכדי שיקרמו מותר כך הו"ל לדייק. רק כוונת הש"ס לדייק דיש לדייק ג"כ על תחלת [נתינה] דדוקא אם לא נקרמו תחלת נתינה אסור אבל אם כבר קרמו גם תחלת נתינה [מותר] ומוכח דחנני' מתיר אפי' תחלת נתינה. ובאמת אין זה דיוק מוכרח דהרי יש לומר דדוקא בנותן כדי שיקרמו דהנתינה בתורת בישול מותר להניח אח"כ. אבל נתינה לאחר קרימה אסור ורק רבא מדייק כך דאל"כ לתני מתני' הדין על הדיעבד דאין מניחין פת בתנור אם לא קרמו פני' ומשני הש"ס שפיר דיוקא דמתניתין קמ"ל כפי' רש"י דקרמו שרי דאין מבואר כן במתני' ודוק היטב

והנה לפ"ז ראיית הש"ס דתרויי' תנינא דחנני' מתיר אפי' תחלת נתינה והנה אי תחלת נתינה אסור לחנני' היינו רק משום דגזרינן שהי' אטו חזרה משום דמחזי כמבשל ובזה אין ס' לחלק בין צלי לקדרה דדוקא לענין חיתוי יש ס' לחלק בין צלי לקדרה והרי לחנני' כיון שמתיר לשהותו ס"ל כמאב"ד לא שייך חיתוי. וכן אם נימא דר"ש אמר ר"י אתי לאשמעינן איזה נקרא חזרה דלהשהות מותר בכל גוונא בלא בשול כל צרכו אפי' עם חשכה ודוקא אם כבר נתן בתורת שהי' הוה אח"כ חזרה כדברי הרא"ש ולא כסברת תוס' וגם ע"ז מייתא שפיר ראי' מהא דאין נותנין דקתני עם חשכה וכדיוק הנ"ל והרי חזרה רק אסור אטו חזרה דשבת משום דמחזי כמבשל וע"ז אין ס' לחלק ושפיר קאמר תרויי' חנינא. אבל לענין חיתוי באמת הסברא לחלק כדברי הראשונים ומיושב פסק הרי"ף ודוק היטב

הנה שיטת בעל המאור לחלק בין מצטמק ורע לו דהא דחנני' מתיר כמאב"ד היינו במצטמק ורע לו דירא לחתות שלא יצטמק כיון שהוא ראוי לאכול ורבנן ס"ל דאעפ"כ יחתה שיהיה מבושל כראוי אבל במבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו לכ"ע מותר דליכא חשש חיתוי. ובמבושל כל צרכו ומצטמק ויפה לו פליגי רב ושמואל ור"י דמר ס"ל דחיישינן לחיתוי משום צימוק דיפה לתבשיל ומר ס' משום צימוק לא חיישינן לחיתוי. אבל כמאב"ד במצטמק ויפה לכ"ע איכא חשש חיתוי. והנה מה שהקשה הרמב"ן דא"כ גם לשיטתו צריך לחלק בין צלי לקדרה דהרי ביצה מצטמק ויפה ולמה תמה על הרי"ף יש ליישב דהא דירא לחתות משום חירוך הוה כמצטמק ורע לו. ועיין לשון הרמב"ם דמשמע כן. וא"כ לשיטת הרז"ה אתי, שפיר בשר בצל וביצה דמותר כמאב"ד אע"ג דמצט' ויפה לו אבל לשיטת הרי"ף דאוסר כמאב"ד אפי' במצטמק ורע לו ק' אמאי מותר כדי שיצול כמאב"ד דחירוך לא הוה רק כמצומק ורע לו. וגם מה שאמר רבא תרוייהו תנינא ג"כ איש להתיר לא בשיל כ"צ במצטמק ורע לו ופשוט

והנה אם נימא כסברת הרז"ה דבמצטמק ורע לי כמאב"ד יש סברא דליכא חשש חיתוי והפי' אי מצטמק ויפה לו ג"כ לא חיישינן עדיין לא שמענו כמאב"ד במצטמק ויפה לו וכן ס' תוס' בהא דחמין אבל לא תבשיל ולא נחלק בין צלי לקדרה. ומפת וחררה לא נשמע רק במצט' ורע לו דפת וחררה באמת מצט' ורע לו דכללא כל דלית ביה דייסא. ואי לא מוכח ממתני' דאין צולין דמותר כמאב"ד במצט' ויפה דאע"ג דברישא תנא ביצה והיא יפה להצטמק מ"מ ברישא הרי נוכל לפרש כדי שיצולו היינו כולו כ"צ. ואך לפ"ז קשה דיוקא דמתני' דכיון דקתני ברישא דבשר בצל וביצה אסור עד שיצולו כל צרכו מחשש חיתוי משום דמצט' ויפה לו. וא"כ הרי מסברא גם בפת אסור עד שנאפה כ"צ מחשש חיתוי דאע"ג דהוא מצט' ורע לו מ"מ עד שיאפה כ"צ יפה לו וכסברתם וגם דהתנא ס"ל לחלק דבאמת מותר כמאב"ד במצט' ורע ת"מ החידוש הוא ההיתר לא האיסור באינו אפי' כמאב"ד ומתני' קתני ולא פת אלא כדי שיקרמו משמע הא דקרמו מותר זה פשיטא רק דהחידוש דאסור עד שיקרמו והיינו משום ברישא בצלי לא שמענו שאסור רק במצטמק ויפה ואשמעינן בסיפא אפי' במצט' ורע אסור עד שיהי' כמאב"ד וא"כ מסיפא מוכח דברישא ג"כ שיצולו היינו כמאב"ד וזה קאמר רבא תרוייהו תנינא דר"י אשמעינן דלא בשיל כ"צ מותר אפי' במצט' ויפה דלהחזיר תנן ומוכח ממתני' דהכא דחנני' מתיר אפי' במצט' ויפה כמאב"ד דמתני' דמחלק ב"ש בין חמין לתבשיל היינו ע"כ משום דתבשיל מצטמק ויפה לו כמ"ש תוס'. וע"ז אמר רבא דגם אי לא נפרש מתני' להחזיר ג"כ מוכח תרויי' דלחנני' מותר כמאב"ד אפי' מצטמק ויפה דקתני כדי שיקרמו משמע הא קרמו סברא דשרי דזה לא צריך התנא לאשמעינן ותנא מהדר בתר איסורא אבל קרמו פשיטא דשרי וממילא מוכח דכדי שיצולו היינו כמאב"ד וע"ז קאמר דיוקא דמתני' קמ"ל וכפי' רש"י דזה אין מבואר ודוק כי הוא כפתור ופרח

ומעתה יש לו' דבעי' הש"ס אי להחזיר תנן או לשהות תנן והיינו דאי להחזיר תנן ע"כ מתני' כחנני' ומוכח דלחנני' מותר כמאב"ד אפי' במצט' ויפה. או לשהות חנן וג"כ מתני' כחנני' דחנני' אין מתיר רק מצט' ורע לו. ומתני' דמצריך גרופה היינו ביפה להצט'. ואע"ג דנקט חמין היינו לב"ש אבל לב"ה רק תבשיל צריך גרופה ועיי"ש רמב"ן מפרש כן בברייתא דב' כירות להקשות לשיטת הרז"ה מדיוקא דלא קמבאר הש"ס דאי לשהות מתני' כרבנן. וג"כ מדקדק הש"ס מברייתא דב' כירות אי ר"י קשיא גרופה דכבר שיכל הרמב"ן ז"ל דאם נימא דחנני' לא התיר רק מצט' ורע איכ"ל דס"ל כר"י ולא נצטרך לומר תלתא תנאי. וקמתרץ הש"ס דבאמת ב' תנאי וחנני סבר כר"י בחדא ופליג. וא"כ יש לומר דאנן פסקינן לשהות וכשיטת הרז"ה אבל לא מטעמו דהוא פוסק כר"ש אמר ר"י ולהחזיר ואנן כמ"ד לשהות וכרב דמצט' ורע מותר לחנני' ודוק היטב

ומעתה יש ליישב שיטת הרי"ף כך דודאי מאן דס"ל להחזיר תנן ומוקי מתני' כחנני' וחסורי מחסר' ע"כ ל"ל ס' לחלק בין צני לבשול ומשום דמתני' דפ"ק כחנני' גם מתני' דכירה כחנני' וע"כ חסורי מחסרא וג' תנאי דאי ס"ל דאיכא ס' לחלק בין צלי לבשול מאי דוחקא הרי פשטא דמתני' דכירה לשהות וא"כ ר"ש דקא' דר"י ס"ל להחזיר תנן מה דוחקא לתלות דמשו"ה קא' ר"י הלכה כחנני' משום דס"ל להחזיר נימא משום דמתני' דפ"ק כחנני'. רק אשמעינן ר"ש דממתני' דפ"ק לא נשמע עדיין במצט' ויפה לחנני'. אבל ממתני' דכירה אי להחזיר שפיר מוכח אפי' מצט' ויפה דנקט חמין ותבשיל כהנ"ל. וע"ז קאמר רבא תרויי' תנינא במתני' דלעיל ואין צריך לתלות מימרא דר"י משום דסבר להחזיר תנן. דממתני' לעיל מוכח ג"כ הכי. אם ל"ל סברא לחלק בין צלי לקדרה דאפי' מצטמק ויפה מותר. אבל למ"ד לשהות ודאי ס' לחלק בין צלי לקדרה וזה מספקא לי' לש"ס