אהל אברהם טז

המופלג חריף ובקי כבוד מו"ה אהרן נ"י יושב על מדין בק"ק מאט"ד יע"א

מגילה עפה מעולפת ספירים. תוכו רצוף אהבה בתענוגים משיבת נפש לדון ולהורות בדבר הלכה וכל רז לא אניס לי' ויראתו קודמת לחכמתו להיות מיראי הוראה אה עם כי כביר מצאה ידו לירד לעמק הלכה, וענותנותו תרבני להשיבו דבר ולחוות דעתי והוא בנדון האופים שאינם נזהרים וכפי דבריהם הוא בלתי אפשרי שלא יהי' הגיבול קודם יציאת השבת אם ירצו לאפות ביום א' ונעשה הגיבול ע"י נכרי בשבת אם יש למצוא איזה היתר בדבר וכבר מלתי אמורה לידידינו כהן צדק הרב הגדול מו"ה דוד כ"ץ נ"י משם, שמאתי ח"ו לא יצא שום היתר בדבר אך אני מעלים עין בדבר הזה ומקיים אני דברי רז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו', ואם כי הבטחתי לידידי הנ"ל אם ירחיב ד' גבולי להשתעשע עמו באהבים, לא יכולתי לקיים נדרי כי לעת הגיעני מכתבו הייתי בעה"ר עמוס התלאות והתפרקו כל עצמותי. כי חתני הרב מ' דוד נ"י ומחמד נפשי אשתו בחי היקרה תי' גם הבנות בנותי הוטלו על ערש דוותם עד כמעט לא קם רוח בי מרוב צער ויגון, ויהי שם ד' מבורך על כל הטוב אשר גמלנו להוציא ממסגר נפשם להחיותם ולהחזיקם ולהעמידם על ברים, כן ייטיב ה' עמנו ויפליא חסדו עם כל ישראל, ומחמת הטרדות רבות נאבד ממני מכתבו של הרב הנ"ל ולא ידעתי להשיב דבר ועתה כי הגיעני מכתבו של מעכ"ת אם כי עדיין לא מצאתי די השיב נפשי לאיתני אמרתי לא אאחר להשיב מפני הכבוד. ואען ואומר

הנה גם אם נמציא היתר קבלנות באופן שנכרי אדעתי' דנפשי' קעביד וזה שיתן לו בשכר הגיבול מפת הנאפה מ"מ הרי במייחד מלאכתו לשבת אסור וגם קבלנות בביתו של ישראל אסור מפני מראית העין ודווקא במכס התירו דהוה כמציל מידם. ואם להוציא הדבר מרשות ישראל ולעשות הנכרי מלאכת הגיבול בביתו בשבת דהוה קבלנות בתלוש בבית נכרי דמותר מ"מ עדיין אסור דמייחד מלאכתו בשבת ובכל זאת אפשר למצוא היתר כמ"ש הגהמ"יי פ"ו מה"ל שבת להקנות הקמח לעכו"ם ולאחר השבת יקח ממנו וזאת הצד היותר טוב להנצל מכל איסור דהיינו שמייחד מלאכתו לשבת וגם המראית עין ומעלתו שדא בי' נרגא. לאמור דברבות הימים כיון שיעשה כזאת מדי שבת בשבתו מתפרסם הדבר והוה כדבר מפורסם דאסור אפי' בתלוש בביתו של נכרי ואסור מפני מראית העין. ודבר גדול דיבר בזה וכמעט נפל פיתא בבירא. ולאחר העיון אמרתי לצדד שאפשר להתיר והוא דנשובה ונחקורה מה ראו חכמים על כך לאסור מפני מראית העין דהיינו מפני חשד שיאמרו דנעשה באיסור וכבר אמרו רז"ל מצוה לדון לכף זכות וראוי' לכל אדם כשיראה דבר שיש בו צד היתר לדון לכף זכות וכבר דחק בב"י סי' תרע"א לחלק. לכן אני אומר כי בהמון העם יש חשד מראית עין באשר דלא שכיח אריסות וקבלנות וכדומה ויתלו בדבר המצוי ולא ידונו לכף זכות. אבל אם רואים שום תחבולה שנעשה בדבר להיתר. וודאי יבינו לאשורם כי נעשה ע"פ הוראת מומחא ע"צ ההיתר וליכא כאן חשד ומעתה גם אם יתפרסם שהנכרי עושה בביתו מלאכת גיבול לצורך הישראל האופה, הלא ידע כי נעשה כזה לצד היתר כי לעבור על דת נוח לו להסתיר ולעשות בביתו וידונו לכף זכות וליכא כאן חשד את זה יש לצדד להתיר ובאיסור חשד ומראית העין שומעין להקל ובפרט בנדון דידן כי אם לא נמצא היתר בדבר זה פסקא לחיותא כי א"א לעמוד במלאכת אומנת זו אם לא יוכל לאפות במוצאי שבת ואולי יש לדמות למכס באשר שכבר החזיק באומנות זו להחיות ביתו וכבר צידד הב"י שמותר לקנות מכס שבשעת קני' אין כאן איסור ואח"כ הוה כמציל. וגם כאן אפשר לומר כן לכן אם יקנה הקמח להנכרי ויגבל הנכרי בביתו חוץ לבית ישראל (הקמח) בשבת לדעתי אפשר להתירו ומה טוב שהמגבל יהי' אחד מבעלי החנות שלוקחים מהאופה הפת למכור דשייך בי' דאדעתא דנפשי' קעביד שיהי' לו למחרתו פת בחנותו למכור על יד ולא עביד אדעתא דישראל כלל. דהא דמייחד מלאכתו לשבת אסור אפי' בקבלנות הטעם דעיקר היתר דקבלנות דאדעתא דנפשי' הנכרי קעביד ולא אכפת לישראל מתי נעשה. אבל כיון שמייחד המלאכה לשבת הרי נעשית רצונו של ישראל והנכרי יודע דמקפיד הישראל לעשות בשבת. אבל אם נותן למגבל נכרי בעל החנות הן אפשר שישראל לא אכפת לי' כלל אם יהי' לו פת אפוי' למחר רק לפייס דעתו של נכרי להיות לו למחר למכור על יד וכלו אדעתא דנפשי' קעביד משא"כ בקבלנות שעושה מלאכת הישראל למען יקבל שכרו והבן היטב בזה ואם נרצה לנקוט קולי הסברות בידן דפסקא לחיותא הוה כמכס דלא נחוש למראית עין. וגם דבעל החנות עושה רק לדעתי' דנפשי' שיהי' לו למחר למכור. אפשר להתיר אפי' בבית ישראל ע"י קבלנות שמלבד זה יתן לו ממנו חלק. ויען כי יצאתי לדון בדבר חדוש לאמור אם יעמוד לעשות מלאכת גיבול. נכרי שלוקח ממנו למכור על יד. באמור ישראל לו כי רק תכליתו למען יהי' לו מצוי' מעשה אופה לנכרי בעל החנות וכל המעשה עושה הנכרי אדעתא דנפשו לא לטובת הישראל מותר אפי' במייחד מלאכתו לשבת. אברר הדבר ביותר. ואשתעשע במה שפלפל מעכ"ת בדברי המרדכי שמקור הדין ממנו במכס שאם מיחד לשבת אסור. ולכן כתב אע"ג דלא מהני קיבולת במייחד מלאכתו לשבת והמרדכי לא כתב בהכרח מסיגי' הש"ס דקובע מלאכתו בשבת אסור בקבלנות. רק כ' דיש לחלק דבכה"ג לא מצינו דמותר ומסברא יש לחלק והיא דעיקר ההיתר בקבלנות דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד ואין מהישראל גילוי דעת שרוצה שהנכרי יעשה המלאכה בשבת ולא איכפת לישראל מתי יעשה המלאכה ולכן מותר דנכרי אדעתי' דנפשו עושה המלאכה בשבת אבל אם קובע לו מלאכתו לשבת מה יועיל הקבלנות. כיון שמקפיד הישראל שיעשה אותו בשבת הרי הנכרי עושה לדעת הבעלים המלאכה בשבת וגם שהוא עושה ע"מ לקבל פרס חלק מהמכס. מ"מ עושה לדעת הבעלים ולא מצינו היתר קבלנות ולדעתו דנפשי' קעביד כיון שהישראל קובע מלאכתו לשבת. אב"ה כוונת הגאון השואל נראה דדוקא בקבלנות שהוא נוטל פרס מיד הישראל. ורק מותר כמ"ש תוס' ע"ז דכ"ש הוא מאריסות דעשייתו בשבת הוא אדעתא דנפשי' דהישראל אינו נהנה כלום במה שממהר לעשות בשבת וא"כ בקובע מלאכתו אסור דעשייתו בשבת ע"ד הישראל משא"כ באריסות. דעשיית המלאכה עצמה הוא אדעת' דנפשי' של הגוי. והנאת ישראל ממילא אתי'. אפשר דגם בקובע מלאכתו מותר ופ"ז השיב הגאון המחבר דקושי המרדכי מכח הסברה דאפילו באריסות לא מצינו היתר בקובע מלאכתו. דאמת דהנכרי אדעתי' דנפשו עביד אך מה שעושה היום הוא לדעת הבעלים והבן. ומעלתו הקשה דמכס הוה כאריסות ואין דומה לסי' רנ"ב ומה מקשה המרדכי ודברי' תמוהים מי גלה לו שהמרדכי מקשה מסי' רנ"ב והמרדכי מסברה מקשה דיש לחלק דבכה"ג ליכא היתר לומר אדעתא דנפשי'. גם מה שהביא מעלתו ראי' דבאריסות מותר אפי' קובע מלאכתו לשבת דהרי מרחץ הוא לעשות מלאכה בכל יום והוה קובע מלאכתו ואפ"ה אי לאריסתי' קיימא מותר. גם זה אין ראי' כלל ומרחץ אע"ג דעשוי' למלאכת יום ויום. מ"מ הישראל שמסר לו המרחץ באריסות. לא גלה לו שרוצה במלאכת שבת וישראל רוצה במנוחת יום קדשו. ולא אכפת לי' אם ישבת המרחץ בשבת. ורק הנכרי לדעתי' דנפשו קעביד שלא יפסיד ביום השבת שכרו. אבל לקבוע מלאכתו בשבת דישראל מגלה לנכרי דעתו שרוצה בכך. בזה ס"ל למרדכי לחלק דלא שייך אדעתי' דנפשו קעביד. אע"ג דעשה ע"מ לקבל פרס. מ"מ כוונתו לעשות רצון הבעלים וע"ז תמכתי יסודותי לאמור: שאם הישראל עושה שליח לגבל. פלטר אחד שמוכר על יד. ומגלה לו שאין עושה הדבר מפאת שכרו של ישראל מיום זה רק למען ימצא לו לבעל הפלטר פת אפוי' לכל המוקדם כרצינו. וא"כ הנכרי רק עושה אדעתי' דנפשי'. בכה"ג יש לומר אע"ג דקובע מלאכתו לשבת מותר. ואע"ג דבשל לך אסור בנותן הישראל לנכרי כמבואר בסי' ש"ח סעי' כ"א (ש"י) זה דווקא בשבת