אהל אברהם קנב

בית אהרן לתיאבון דהא זבח רשעים נמי מקרי אם עבר לתיאבון כהנ"ל וא"ש. מיהו נחזי אנן נהי דמוכח למ"ד לתיאבון הוי מומר ה"ה דלתיאבון מקרי זבח רשעים מ"מ לרבא אליבא דר"ש דסובר לתיאבון לא חשיב מומר ה"ה דלתיאבון לא חשיב זבח רשעים א"כ לר"ש נסתר הוכחת רבא בזבחים דהא משכחת לה דעולה בא לכפר אחייבי עשה היכא דלא עביד תשובה ואפ"ה לא הוי זר"ת כיון דעבר רק לתיאבון. לכן נקט ר"ש לשיטתי' בברייתא דזבחים הנ"ל דעולה הוי דורן לאחר שהקריב החטאת דוקא ומטעם שכ' המג"א הנ"ל כיון דחטאת עכ"פ מכפרת אחייבי עשה מקופי' חשיב עולה אח"כ דורן. והשתא ניחא מאי דהקשתי לפי' המג"א קשי' ד' רבא גופא דמיירי דהקריב עולה לבדו בלא חטאת ונסתר טעם זה. ולפ"ז ניחא דרבא לשיטתיה דסובר כת"ק דלתיאבון הוי מומר וה"ה דמקרי זבח רשעים א"כ הוכיח שפיר דעולה דורן הוא מכח ממ"נ כפי' רש"י הנ"ל אבל לר"ש נסתר זה הוכחה כיון דלדידיה לתיאבון לא מקרי זבח רשעים לכן נקט איהו הטעם משום דחטאת קרב ראשונה הוי אח"כ העולה דורן ואתי שפיר ודוק

ולכאורה יש להוכיח עוד שלא כד' המ"ל מסוגי' דשבועו' הנ"ל דפריך הש"ס גבי שעיר המשתלח ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה ומאי קושיא דלמא השעיר מתכפר אם עבר לתיאבון דלא מקרי זבח רשעי' ולעול' מיירי דלא עביד תשובה אלא מוכח דלתיאבון נמי הוי זר"ת דלא כד' המ"ל ומקשה הש"ס שפיר ולפ"ז צ"ל דקו' הש"ס בשבועות קאי דוקא לדידן דקיי"ל כרבא אליבא דת"ק דלתיאבון הוי מומר וה"ה דמקרי זבח רשעים פריך הש"ס שפיר. אכל לרבא אליבא דר"ש וכן לרב המנונא דכ"ע סברי דלא הוי מומר לתיאבון וכ"ה דלא מקרי זבח רשעים ליכא קושיא בשעיר המשתלח כהנ"ל ובזה יובן קושי' תוס' בשמעתין דהקשו לר"ש ת"ל מזבח ר"ת והקשתי לעיל דהא בשבועות משמע דר"ש סובר כר' דיוה"כ מכפר בעומד במרדו. וא"כ י"ל דאצטריך קרא אי עבר יוה"כ דתו לא הוי זבח רשעים כהנ"ל. והשתא ניחא דתוס' בחולין קאי לפי האי סוגי' דס"ל כרב המנונא ולדידיה א"צ לאוקמי מתני' דשבועות כר' דהא נוכל לומר דשעיר המשתלח מכפר אחייבי עשה בלא עשה תשובה ועבר לתיאבון דלא חשיב מומר לרבא אליבא דר"פ ולרב המנונא אליבא דכ"ע וה"ה דלתיאבון לדידיה לא מקרי זבח רשעים ומהיכא תיתי נימא דר"ש סובר כר' והקשה תוס' בחולין שפיר. אבל תוס' בשבועו' גבי טימא עצמו במזיד קאי לדידן דקיי"ל כרבא אליבא דת"ק דלתיאבון חשיב מומר וה"ה דמקרי זבח רשעים וע"כ מוכח דתשובה לא מהני גם לת"ק והקשו תוס' שפיר ודוק היטב

וקצת אפשר ליישב ד' המ"ל דכונתו הוא רק דמזבח רשעי' לחודא הו"א דלתיאבון לא מקרי זבח רשעים אבל בתר דגלי קרא דמעם הארץ לת"ק דלתיאבון חשיב מומר ה"ה דמקרי זבח רשעים [וכעין זה כ' המ"ל גופי' אח"כ דקרא דמכם אתי לגלות דמומר לע"ז חשיב מומר לכה"ת וממילא דמומר לע"ז חשיב זבח רשעי' ע"ש] וא"כ מיושב סוגי' דזבחי' ודשבועו' הנ"ל לשיטת הרמב"ם כמו שנתבאר לשיטת תוס' וא"ש ולק"מ. ואם נפרש כן דברי המ"ל נבין דבריו במאי דהקשה אח"כ ל"ל מכם ת"ל מזבח רשעים כיון דתשובה ודאי מהני בעולת נדבה ותי' בדוחק ולכאורה מאי קושי' דהא לתי' רבא ת"ק סובר דלתיאבון הוי מומר ודלמא ברייתא דמכם אתי' כת"ק ואצטריך להורות על מומר לתיאבון דלא אתי' מזבח רשעים [ולר"ש י"ל דמכם אתי' להורות דגזול פסול ואדרבא מיושב קושית תוס' מההיא דסוכה די"ל דר"ש לשיטתיה אזיל עיי"ש] אם לא דנאמר דקו' המ"ל קאי לרב המנונא דסובר לתיאבון לא הוי מומר לכ"ע מ"מ סתימת לשונו לא משמע כן. והשתא י"ל דכונתו היא כיון דמעם הארץ גלי דלתיאבון הוי מומר ה"ה דמקרי זבח רשעים וא"כ למ"ל מכם תיפוק לי' מזבח רשעים דבזה לא שייך צריכותא דהש"ס והקשה המ"ל שפיר ודוק. מיהו לפי זה צ"ל הא דנקט הש"ס כאן בצריכות' דעולה דורן הוא אין הטעם כהוכחת רבא בזבחים דהא הסוגי' דהכא קאי לרב המנונא דסברי כ"ע לתיאבון לא הוי מומר וה"ה דלא מקרי זבח רשעים וא"כ נסתר לדידיה הוכחת רבא בזבחים דהא מצי עול' שיכפר על העשה אם לא עשה תשובה ועבר לתיאבון דלא הוי זבח רשעים כהנ"ל רק כונת הש"ס כאן דאצטריך מכם אם אינו מחוייב עשה דהוי רק עולת נדבה ודורן אפי' הכי אין מקבלין ממומר. ואפשר דמכח קושי' זו סובר הרמב"ם דלרב המנונא לכ"ע הוי מומר לתיאבון כמ"ש הלח"ם וה"ה דהוי זבח רשעים בלתיאבון וקאמר הש"ס שפיר לרב המנונא דעולה דורן הוא מכח ממ"נ דרבא בזבחים ואתי שפיר ולק"מ

ואם נאמר כד' הלח"ם דלרב המנונא לכ"ע לתיאבון הו' מומר א"כ קו' הש"ס בשבועות גבי שעיר המשתלח אי דלא עביד תשובה זר"ת. קאי גם לר"ה ואנו צריכין לתי' הש"ס דמתני' דשבועות מיירי בעומד במרדו ואתי' כר' דיוה"כ מכפר בכל גונא לכן סובר הרמב"ם לשיטתיה דתשובה מהני ואי משום קו' תוס' למ"ל קרא תיפוק ליה מזר"ת י"ל דלת"ק אצטריך על מומר לחלב דהוי מומר לדם דלא אתי' מזבח רשעים כמו שכתב המ"ל. ולר"ש אצטריך אם עבר יוה"כ דמכפר אף אם עומד במרדו לפי מאי דמוכח לשיטת הרמב"ם גם לרב המנונ' דר"ש בשבועות סובר כרבי להכי מעם הארץ אתי' למעוטי מומר והיינו ביוה"כ דוקא אבל תשובה ודאי מהני כהנ"ל ותוספת לשיטתייהו דסברי לרב המנונא לכ"ע לתיאבון לא הוי מומר וא"כ סוגי' דשבועות ע"כ לא קאי לרב המנונא לכן הוכיחו דתשובה לא מהני כמבואר לעיל. אמנם לפ"ז צ"ע לדעת הרמב"ם גופא ל"ל קרא בחטאת תיפוק ליה מזבח רשעים דהוא פסק דמומר לחלב לא הוי מומר לדם ואנן קיי"ל כרבנן דרבי דאין יוה"כ מכפר אם לא עשה תשובה ונסתר תי' הנ"ל ודוק. אמנם אם נפרש קו' המ"ל כפשוטו דדוקא לרב המנונא דסובר לתיאבון לא הוי מומר הקשה למ"ל מכם תיפוק ליה מזר"ת ולדידי' צ"ל כתירוצו דמכם אתי' להורות דמומר לע"ז הוי מומר לכה"ת. אבל לרבא י"ל דמכם אתי' על מומר לתיאבון דלא נפקא מזבח רשעים י"ל בזה שיטת רש"י דהוצרך לפרש האי תנא ס"ל חמירא שבת כע"ז משום דכופר במעשה בראשית והיינו דהוכיח כן כיון דמיתורא ילפי' דמומר לע"ז הוי מומר לכה"ת מנ"ל דמחלל שבת דקילא מע"ז דהוי מומר לכל התורה לכן פירש"י דהאי תנא סובר דהוי כע"ז וזהו דוקא לפי סוגי' דחולין דהביא רק אוקמתא דרב המנונא מוכח כתי' המ"ל הנ"ל וצ"ל כפי' רש"י ובאמת לפ"ז במחלל יוה"כ דאין שייך הטעם דכופר במעשה בראשית לא הוי מומר לכל התורה. והא דקיי"ל באה"ע סי' קכ"ג דמומר לחלל יוה"כ הוי מומר לכל התורה היינו משום דאנן קיי"ל כת"ק לאוקמתא דרבא כמ"ש הכ"מ וא"כ קו' המ"ל ת"ל מזבח רשעים בלא"ה לק"מ דאצטריך על מומר לתיאבון. וממילא די"ל ברייתא כפשטיה דזהו מסברא חיצונ' דמומ' לע"ז ומחלל שבת חשיב כמומר לכל התורה ולעולם דלא ילפינין מע"ז ולכן קיי"ל דבע"ז אפי' בצנעה הוי מומר ולחלל שבת בעינין פרהסי' אלמא דלדידן שבת קילא מע"ז והיינו משום דקיי"ל כת"ק אליבא דרבא כהנ"ל וכיון דחזינין דשבת קילא מע"ז אפ"ה מומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה א"כ ה"ה ביוה"כ נמי הדין כן ואתי שפיר ד' הפוסקים באה"ע ססי' קכ"ג ולק"מ ודוק. מיהו לפי מה דנתבאר לעיל בחידושי דסברא חיצונה במומר לכל התורה אין חילוק בין לתיאבון או להכעיס לכן קושייתו קאי גם לרבא עיי"ש

בתוס' ד"ה מכם להוציא המומר הקשו דהא בריש פ' לולב הגזול קאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מכם אתי' למעוטי הגזול והנה הפ"י שם בסוכה תי' קו' תוס' דר"ש לשיטתיה אזיל דהא המ"ל הקשה כאן ל"ל מכם למעט מומר ת"ל מזבח רשעים תועבה. ותי' הפ"י כיון דאצטריך מן הבהמה לרבות פושעי ישראל הו"א אפי' במומר לכה"ת הדין כן להכי אצטריך מכם אבל ר"ש לשיטתיה דסובר בתמורה מן הבהמה אתי למעוטי רובע ונרבע ממיל' לא אצטריך מכם למעט המומר מקושי' הנ"ל להכי קאמר מכם למעט הגזול עיי"ש. ובאמת ליכא מזה תפיסה על תוס' דמצי סברי כפירש"י כאן דאף תנא דהכא סובר מן הבהמה אתי למעוטי רובע ונרבע וע"כ דנפקא מלשון מן וא"כ גם לר"ש מן הבהמה אתי' לרבות פושעי ישראל