אהל אברהם קנא

בית אהרן מעשה קרבנות דאף אם עבר עברה להכעי' אם אינו מומר לא"ד מביא חטאת והרי עיקר הטעם דמקבלין קתני בברייתא דמכם כדי שיחזור בתשובה ובמומר להכעיס לא שייך זה הטעם דאין מקבלין אותו בתשובה כמ"ש הרמב"ם בהל' ע"ז ואף אם נאמר דמ"מ אי ידעינין דעשה תשובה מהני אפי' בלהכעיס מ"מ הוי לא שכיחא ולמה מקבלין מהן קרבן. ותי' דהרמב"ם סובר כשי' רא"ה דפלוגתא דרב אחא ורבינא במומר להכעיס היינו דמפקיר עצמו לאכול האיסור ופסק הרמב"ם לקולא דמומר הוי אבל להכעיס ממש כ"ע מודו דמין הוי ע"ש ועדיין צ"ע דא"כ קשיא למ"ד דאפי' להכעיס דמפקיר עצמו לאכול איסור חשיב מין היאך יתרץ ברייתא דמעם הארץ אי כתי' ר"ה כ"ע סברי לתיאבון לא הוי מומר וע"כ פלוגתייהו בלהכעיס ות"ל דאין מקבלין בתשובה אם עבר עברה א' להכעיס [אם לא דנאמר כתי' הלח"מ לדעת הרמב"ם דלתי' ר"ה כ"ע סברי לתיאבון הוי מומר וא"כ מצי סבר כתי' רב המנונא ולק"מ] ואי כתי' רבא עכ"פ אליבא דר"ש לתיאבון לא הוי מומר וע"כ קרא בלהכעיס מיירי ואפ"ה בעי שיהיה מומר לאיד והדרא קושיא לדוכתיה למ"ד להכעיס בכל גונא חשיב מין ולא שייך תירוצו. אבל לדרכינו מיושב היטב דסובר כרבא דלדידיה בחטאת אף במומר לכה"ת דמסתמא אינו חוזר בתשובה בקלות אפ"ה מקבלין מהן וה"ה במומר להכעיס מה"ט כהנ"ל ומיושב קושי' תבואות שור כמבואר: ואפשר לומר דכונת הרמב"ם בהל' מע"ק נמי כן הוא דמעיקרא נקיט מומר לד"א מקבלין מהן כל הקרבנו' דאפי' עולה בכלל לכן נקט הטעם כדי שיחזרו בתשובה דבעולה צריך להאי טעמא כהנ"ל. ואח"כ נקט דין מומר לא"ד דשייך בחטאת דוקא כמ"ש שם להדיא כיצד מומר לאכול חלב וכו' בזה נקט בין להכעיס ובין לתיאבון דמינה נשמע במומר לעבירה אחרת אף להכעיס מביא חטאת והיינו דבחטאת א"צ לטעם כדי שיחזרו בתשובה כהנ"ל אבל בעולה אפשר דמודה הרמב"ם דמומר להכעיס אין מקבלין מהן דלא שייך הטעם כדי שיחזרו בתשובה וא"ש ד' הרמב"ם ולק"מ. ואם נאמר דמלשון הרמב"ם משמע דבין להכעיס קאי נמי בעולה צ"ל כתי' ת"ש הנ"ל דלדידן בלא"ה לק"מ דאיהו פסק בלהכעיס גרידא דמפקיר עצמו חשיב מומר ולא מין רק מאי דקשי' למ"ד להכעיס בכל גונא הוי מין היאך יתרץ הברייתא בזה י"ל דסובר כתי' רבא כמבואר ואתי שפיר ולק"מ ודוק

ועוד נראה ליישב קו' ת"ש הנ"ל לתי' קמא דתוס' דהנה הרשב"א בחי' הקשה אמאי לא מוקי הש"ס הא דקתני חוץ מן המומר מיירי במומר לא"ד דאין מקבלין ממנו העולה כמו בחטאת ותי' דזהו פשיטא דמומר לא"ד הוי בכלל מומר לכה"ת דרישא עיי"ש. ולפ"ז נוכל לומר דרבא מוקי רישא דמכם להוציא המומר קאי על מומר לא"ד כמו בקרא דמע"ה לדידי' דברישא לא שייך תי' רשב"א הנ"ל וא"כ מיושב קו' ת"ש על תוס' והסוגי' דקאי לר"ה דמוקי קרא דמע"ה במומר לכה"ת לכן מוקי גם קרא דמכם להוציא המומר דאיירי במומר לכה"ת וא"ש ולק"מ: מיהו המ"ל הקשה לד' הרשב"א היאך שייך בעולת נדבה דאינו בא על חטא מומר לא"ד ותי' דסובר דעול' מכפרת על עשה ול"ת הניתק כמבואר ביומא דף ל"ו. ועדיין קשיא דהא הש"ס קאמר בהדיא בהך צריכותא דעולה דורן הוא ואם נאמר דקושי' רשב"א מנ"ל לש"ס דמיירי בעולת נדבה דאינו מכפרת כלל והוי דורן דלמא מיירי בעולת נדבה דמכפרת אעשה הא י"ל דזהו הקושיא גופא ל"ל תרי קראי בחטאת ובעול' דחקינן לאוקמא בעולת נדבה דאינו מכפרת אעשה והוי דורן וממילא לא שייך לפ"ז מומר לא"ד בעולה ולא הקשה הרשב"א מידי. אם לא דנאמר כיון דרש"י פי' בד"ה לכפרה היא כיון דדעתן להזיד כו' א"כ זה שייך בחטאת דבא על השוגג דוקא אבל בעולה המכפרת אעשה אפי' עבר במזיד ל"ל צריכותא דהש"ס אפי' אי מיירי בעולה המכפרת וזהו דוחק גדול ליישב ולכאורה היה נראה ליישב אם נאמר דמכם איירי בעולה דמכפר אעשה ולית הניתק לעשה י"ל דאצטריך מכם להורות במומר לא"ד דהיינו חייבי עשה ועבר עלי' יוה"כ דמכפר אפי' בעומד במרדו לר' בשבועות דף י"ג אפ"ה חשיב מומר כיון דעומד במרדו ואין מקבלין הימנו ולרבנן דפליגי התם בעומד במרדו דאין יוה"כ מכפר היינו דוקא בעבירות חמורות אבל בקלות מודו רבנן דיוה"כ מכפר אפי' עומד במרדו כמ"ש רמב"ם פ"א מהל' תשובה. וא"כ בחטאת דמומר לא"ד היינו חייבי כריתות דאין יוה"כ מכפר בעומד במרדו אליבא דרבנן להכי אצטריך מכם בעולה להורות במומר לא"ד דהן חייבי עשה אף דיוה"כ מכפר לכ"ע אפ"ה חשיב מומר כיון דעומד במרדו עכ"פ. והש"ס דלא עביד זה הצריכותא משום דקאי לרב המנונא ולדידיה מכם קאי במומר לכה"ת דעבירות חמורות בכלל דאין יוה"כ מכפר בעומד במרדו לרבנן לכן צריך לשנויי בדרך אחר. אבל אליבא דרבא מכם אתי' להורות על מומר לאותו דבר י"ל תי' זה והשתא מיושב קושית הלח"מ בהל' תשובה שם מנ"ל לרמב"ם דבקלות גם רבנן מודו דיוה"כ מכפר בעומד במרדו י"ל דהוכיח כן מאוקמתי' דרבא דקיי"ל כוותיה: ולפ"ז ניחא הא דפסק הרמב"ם דאי עשה תשובה לא חשיב מומר והאריך המ"ל ליישב לדעתו קושי' תוס' אליבא דר"ש דוקא דלרבנן י"ל דאצטריך במומר לתיאבון או במומר לחלב והביא קרבן על הדם דלא חשיב זבח רשעים עיי"ש באריכות והשתא י"ל דר"ש מצי סבר כרבי דאף בעבירות חמורות יוה"כ מכפר אפילו בעומד במרדו [וקצת משמע כן בשבועות שם דמוקי מתני' כר' וסיפא אתי' כר"ש משמע דמודה ר"ש לת"ק במאי דסובר כר' ולר"ש לא שייך תי' הש"ס דקאמר שם לר"י ודוק] וא"כ אצטריך קרא להורות אפי' עבר יוה"כ כיון דעומד במרדו עכ"פ חשיב לא שב מידיעתו אבל תשובה מהני לכ"ע וא"ש ד' הרמב"ם ולק"מ

שוב עיינתי בזבחים דף ז' ע"ב דאמר רבא עולה דורן הוא [ופירש"י דלאחר שריצה הפרקליט וכיפרה התשובה אעשה אם מביא אח"כ קרבן הוי לדורון] דה"ד שיהי עולה לכפרה אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דעשה תשו' מוחלין לו מיד אחיוב עשה וע"כ דלאחר תשובה עולה דורון היא תנ"ה רש"א החטאת קודמת לעולה דלאחר שריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו עיי"ש בתוס' דכתבו אע"ג דאעשה עולה מכפרת מקיבעא יותר מחטאת ופי' המג"א בסי' א' כונתם דלאחר שהביא חטאת וכיפרה העשה מקופי' עכ"פ חשיב העולה דורון עיי"ש. ואיני יודע היאך פי' ד' רבא דמיירי בהביא עולה לבד בלא חטאת וע"כ כפירש"י דלאחר תשובה עולה דורון הוא וכן צ"ל כונת תוס' עיי"ש ודוק. לפ"ז ניחא ג"כ סוגיא דהכא דנקט בפשיטות עולה דורן הוא דהיינו נמי מכח ממ"נ דרבא הנ"ל כיון דע"כ מיירי בעשה תשובה א"כ הוי עולה דורן. אבל ד' רשב"א עדיין צ"ע היאך נוכל לפרש בעולה מומר לא"ד דאם לא עשה תשובה הוי זר"ת ואם עשה תשובה מוחלין לו מיד אחיוב עשה ותו לא הוי מומר לא"ד. לבן נראה ליישב דהנה המ"ל תי' ד' הרמב"ם דסובר תשובה מהני היפך תי' תוס' והיינו דקו' תוס' הוא דוקא לר"ש אליבא דרב המנונא דסובר לתיאבון לא הוי מומר אבל הרמב"ם דפסק כת"ק אליבא דרבא דלתיאבון הוו מומ' בלא"ה לק"מ קו' תוס' דאצטרי' קרא בלתיאבון דלא מקרי זר"ת היכי דעבר לתיאבון עיי"ש באריכית. ואני תמה על דבריו לפ"ז מאי הוכיח רבא בזבחים הנ"ל דעולה דורן הוא דאי לא עביד תשובה זבח רשעים דלמא עולה מכפר היכא דעבר לתיאבון דלא מקרי זר"ת ובלא עביד תשובה וע"כ מוכח דרבא גופיה סובר דלתיאבון נמי מקרי זר"ת ונסתר תי' המ"ל לדעת הרמב"ם. ואף דלתי' רב המנונא נוכל לקיים דבריו דאצטריך קרא לת"ק במומר לחלב דהוי מומר לדם דזה לא מקרי זר"ת מ"מ לא העלה ארוכה בזה לד' הרמב"ם דפסק דמומר לחלב לא הוי מומר לדם ודברי המ"ל צע"ג ולפ"ז י"ל שיטת תוס' דמסוגי' דהכא דקבעו קושייתם לדברי ר"ש דוקא מוכח דלת"ק ליכא קושי' כדברי המ"ל הנ"ל ובשבועות גבי טימא עצמו במזיד מוכח אפכא דאף לת"ק תשובה לא מהני דאל"כ לא הקשו מידי דדלמא איבעי' דרב אשי שם קאי לדידן דקיי"ל כת"ק כמ"ש המ"ל. והשתא ניחא דסוגי' דהכא דקאי לר"ה באמת ליכא קושי' לת"ק דאצטריך במומר לחלב דהוי מומ' לדם דזה ודאי לא מקרי זר"ת כהנ"ל. אבל לדידן דקיי"ל כרבא א"כ אף לת"ק מוכח דתשובה לא מהני דל"ל דאצטריך על מומר