אהל אברהם קנג

בית אהרן וממילא אצטריך מכם למעט מומר לכל התורה והקשו תוספת שפיר ונסתר תי' הפנ"י הנ"ל. ולכאורה נראה ליישב קושית תוס' דר"ש לשיטתיה אזיל דהנה כתבתי לעיל ליישב קו' המ"ל למ"ל מכם למעט מומר ת"ל מזבח רשעים דהך ברייתא דמכם אתי' כת"ק דסובר לתיאבון הוי מומ' לפי אוקמת' דרבא בהוריו' וא"כ אצטריך מכם למעט מומר לתיאבון דמשום זבח רשעים ליכא למעוטי לתיאבון כמ"ש המ"ל מקודם ולק"מ. ולפ"ז ניחא דר"ש לשיטתיה דסובר לתיאבון לא הוי מומר נסתר תי' זה וממילא א"צ מכם לדידיה למעט מומר דת"ל מזבח רשעי' לכן סובר ר"ש דאצטריך מכם למעט הגזול ומיושב קושית תוס'. ואפשר לומר דקושית תוס' הוא לרב המנונא דגם ת"ק סובר לתיאבון לא הוי מומר וע"כ צ"ל הא דאצטריך מכם למעט המומ' היינו מומר לע"א כתי' המ"ל או כתי' הפ"י הנ"ל דה"א דמן הבהמה אתי' לרבות כל מומרים אפי' לכה"ת וא"כ הקשו תוס' שפיר דגם לר"ש הוא כן כמבואר

ועדיין י"ל קו' תוס' אם נאמר כתי' הפ"י דהוי ילפינין מן הבהמה אפי' מומר לכה"ת ויש לחזק דבריו דהא קתני בברייתא כדי שיחזרו בתשובה וכתבו תוס' לאו טעמא דקרא דריש רק שבא ליתן טעם למה מרבינין מומר לדבר א' יותר ממומר לכה"ת לזה אמר דמומר לדבר אחד עדיף דבקל יחזור בתשובה משא"כ במומר לכה"ת עיי"ש. וא"כ אי הוה כתיב מן הבהמה הו"א דליכא חילוק אפי' מן המומר לכה"ת מקבלין ואצטריך מכם להורות דבמומר לכל התורה אין מקבלין כיון דבקל אינו חוזר בתשובה והשתא ניחזי אנן ר"ש לשיטתי' דדריש בכל דוכתי טעמא דקרא א"כ אי הוה כתיב מן הבהמה לחוד הוי דרשינין הטעם כדי שיחזור בתשובה וממילא במומר לכל התורה דאינו חוזר בתשובה בקלות הוה אמינא מסברא דאין מקבלין ואייתר מכם להכי דריש ר"ש מכם למעט הגזול ומיושב קושית תוס': מיהו אפשר לומר דתוס' סברי דלר"ש בלא"ה נסתר קושי' המ"ל דאצטריך מכם למעט מומר ולא אתי' מזבח רשעים דהנה רש"י בחומש ריש פ' ויקרא הביא דעולה מכפר על עשה ועל ל"ת הניתק לעשה לכן כתיב ונרצה לו לכפר עליו ועיין ברמב"ן שם דהביא אגדה ר"ש בן יוחאי אומר דעולה מכפר על הרהור הלב עיי"ש. לפ"ז ניחזי אנן גבי חטאת דלר"ש בעי שב מידיעתו וכתבו תוס' ת"ל מזבח רשעים ותי' דאצטריך דלא מהני תשובה אח"כ כיון דבשעת חטא לא הי' שב מידיעתו א"כ לדידיה י"ל כן נמי בעולה דמכפר על מחשבתו שבקש לעשות עבירה ולא עשה בפועל ומסתמא אין דנין על המחשבה כמעשה וסגי בעולה לכפר משא"כ אם הוא מומר לעשו' אותו דבר עבירה בפועל אף דבפעם הזאת חטא במחשבתו לבד גלי קרא מכם להוציא המומר דאין העולה מכפר על מחשבתו. ובזה שפיר י"ל אף דעשה תשובה אח"כ לא מהני כיון דבשעת החטא היה מומר ובקל מחשבתו הי' מביאו לידי מעשה כמו בחטאת לענין שב מידיעתו וא"כ לר"ש פשיטא דאצטריך מכה למעט מומר לאותו דבר ולא אתי' מזבח רשעים והקשו תוס' שפיר ונסתר תירוצים הנ"ל: ובזה י"ל סוגי' דזבחים דף ז' דרבא הוכיח דעולה הוי דורן ממ"נ כו' וזה מיירי אפילו אם העולה באה לבדה חשיב דורון. ומדברי ר"ש שם משמע דוקא עולה שבאה לאחר חטאת הוי דורן משא"כ אם העולה באה לבדה כמ"ש המגן אברהם סי' א' וא"כ סתרי אהדדי וכבר הערותי בזה לעיל. והשתא ניחא דרבא קאי לפי האמת דקיי"ל דעולה מכפר אעשה כתנא דיומא דף ל"ו הוכיח שפיר דעולה הוי דורן בכל גווני כיון דעשה תשובה מוחלין מיד על העשה. אבל ר"ש לשיטתיה דעולה מכפר על הרהור עבירות חמורו' ג"כ דבזה לא מצינו דתשובה לחודא מהני וי"ל דאכתי צריך להביא עולה לכפר כמו בחטאת שצריך להביא בשגגת כרת א"כ סובר דעולה לבדה לא חשיב דורון רק לאחר חטאת שכבר ריצה הפרקליט אז הוה עולה דורן וא"ש ולק"מ

ובזה נראה ליישב קו' המ"ל על הרשב"א היכי משכחת בעולה מומר לאותו דבר ומאי דתי' דמשכחת לה בחיוב עשה ל"ת הניתק לעשה דעולה מכפרת עדיין צ"ע מסוגי' דזבחים דף ז' דהוכיח רבא ממ"נ דעולה דורן הוא כהנ"ל. ולדרכינו יובן דהנה תוס' כתבו הא דנקט ברייתא דמכם כדי שיחזרו בתשובה לאו טעמא דקרא דריש רק בא ליתן טעם למה מרבי' מומר לדבר א' יותר ממומר לכל התורה לזה אמר דמומר לדבר א' בקל יחזור בתשובה משא"כ במומר לכל התורה וא"כ צ"ע מה הקשה הרשב"א דלמא חוץ מן המומר מיירי במומר לא"ד והא גם במומר לא"ד בקל יחזור בתשובה כמו במומר לעבירה אחרת ולא שייך טעמא דברייתא אם נפרש כן. וגם תי' רשב"א דמומר לאותו דבר פשיטא דאין מקבלין כמו במומר לכה"ת והא לא דמי דלמא שאני מומר לא"ד דבקל יחזיר בתשובה משא"כ במומר לכל התורה. וע"כ מוכח דרשב"א סובר הא דנקט ברייתא כדי שיחזרו בתשובה אינו בא ליתן טעם לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכה"ת כפי' תוס' רק דברייתא טעמא דקרא דריש [כדמצינו בשאר דוכתי דר"ש דריש טעמי דקרא] דמה"ט מקבלין מומר לדבר אחד והא דממומר לכה"ת אין מקבלין היינו מצד דהוי מומר לאותו דבר ואין מקבלין ממנו כמו בחטאת. ולפ"ז דרשב"א סובר דהך ברייתא ע"כ אתיא כר"ש דדריש טעמי דקרא הקשה שפיר דלמא מיירי במומ' לא"ד כיון דר"ש לשיטתי' סובר דעולה מכפר על הרהור הלב לא שייך האי ממ"נ דרבא כהנ"ל ושפיר משכחת לה מומר לאותו דבר ומיושב קושית המ"ל: ואי קשיא אם נאמר דברייתא דמכם אתי' כר"ש והא ר"ש סובר מומר לחלב דהיינו מומר לכה"ת כמ"ש תוס' ורשב"א לא הוי מומר לדם ובעולה ממעטי' מומר לכה"ת מקרא דמכם. אמנם י"ל כיון דר"ש לשיטתיה סובר דעולה מכפר על הרהור הלב א"כ הא דממעטינין בעול' מומר לכה"ת היינו דהוא מומר גם לאותו עבירה שחישב עלי' לעשותה לכן אין מקבלין ממנו אבל בחטאת היכא דלא הוי מומר לדם מקבלין ממנו חטאת על הדם כיון דשב מידיעתו ולק"מ

ואם נאמר כן ליכא קושיא לר"ש ל"ל מכם ת"ל מחטאת דבעי' שב מידיעתו די"ל דבשלמא בחטאת דבא על השוגג דוק' שפיר אמרינין דאם לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן משא"כ בעולה דמכפר על הרהור הלב אפי' במזיד הו"א דמקבלין ממנו כיון דלא תליא מידי אי שב מידיעתו להכי אצטריך מכם לר"ש דאין מקבלין ממנו. והא דמקשה הש"ס מהכא נפקא מהתם נפקא היינו לרבנן דסברי בחטאת אפי' היכא דשב מידיעתו מעם הארץ אתי למעט מומר א"כ למאי אצטריך מכם בעולה [דנהי דהך ברייתא דמכם ע"כ אתי' כר"ש לדעת רשב"א הנ"ל מ"מ בגוף הדרש דמכם אתי למעט מומר פשיטא דלא פליגי רבנן עליה דר"ש ומקשה הש"ס שפיר] ותי' הש"ס אליבא דרבנן דהו"א עולה דדורן הוא עדיף טפי והיינו דרבנן לשיטתייהו דעולה אינו מכפר על הרהור הלב רק על עשה ול"ת הניתק לעשה א"כ לדידהו עולה הוה דורן כדברי רבא בזבחי' דהוכיח כן ממ"נ. אבל רשב"א לשיטתי' דקאי באוקמתא דבריית' דע"כ אתי' כר"ש. ולדידיה עולה מכפר על הרהור הלב א"כ עולה לאו דורן ומיושב דברי הרשב"א ולק"מ קו' המ"ל ודוק היטב

תם בית אהרן