אהל אברהם קנ

בית אהרן דקתני לא מיירי בע"ז וא"כ גבי ע"ז קתני מנסך היין לחוד י"ל דאפי' מנסך היין בצנעה ובפ"א אף דלא חשיב בזה מומר לכל התורה אפ"ה אין מקבלין מהן. א"כ ליכא ראי' מקרבן לשחיט' כמבואר. אבל לבתר דאסקינין הפי' חוץ מן המומר לנסך היין אלמא דבע"א נמי בעי שיהיה מועד לכך דאז חשיב מומר לכה"ת דדינו כנכרי וא"כ ממילא דשחיטתו נמי פסולה כיון דחשיב כנכרי וקשיא ל ענן ומיושב קו' הרשב"א ועיין היטב

והשתא נבוא ליישב מה דהקשה בתיש סי' ב' ס"ק כ"ג לדעת תוס' בתי' קמא דמומר לאכול חלב היינו מומר לכה"ת א"כ לתי' רבא דכ"ע סברי דלא הוי מומר לדם צ"ל דפליג אבריית' דמכם והא דקיי"ל מומר לכה"ת פסול לשחיט' ע"כ משום דלא קיי"ל כתי' רבא כ"א כתי' רב המנונא עיי"ש לכאורה נראה כיון דהש"ס עושה צריכותא די"ל דעולה משום דדורון הוא גרע דאיכא זבח רשעים תועבה משא"כ בחטאת דאיכא סברא דשלא יהיה חוטא נשכר כפי' רש"י א"כ נוכל לומ' דרבא סובר לפי האמת חילוק זה והשתא ניחא ברייתא דמכם דמיירי בעולה שפיר קתני דמומר לכה"ת אין מקבלין מהן אבל ברייתא דמעם הארץ דמיירי בחטאת דאיכא סברא שלא יהי' חוטא נשכר סובר רבא דוקא מומר לאותו דבר אינו מביא חטאת כיון שלא שב מידיעתו לר"ש. ולרבנן אפי' לתיאבון חשיב מומר לא"ד מה"ט משא"כ במומר לכה"ת ואינו מומר לדם דשב מידיעתו מביא קרבן על הדם וליכא קושי' מהך ברייתא דמכם ומיושב קו' ת"ש הנ"ל. ואף דהש"ס אסיק בצריכותא דתרי קראי קמ"ל דליכא חילוק בין חטאת לעולה היינו משום דהסוגי' קאי לרב המנונא דתרתי קראי בחטאת ובעולה מיירי במומר לכה"ת. אבל לרבא בלא"ה לק"מ קו' הש"ס דאצטריך קראי בחטאת ובעולה כיון דלא מיירי בחד גונא דקרא דעולה מיירי במומר לכה"ת דוקא ובחטאת מיירי במומר לאותו דבר דוקא. וא"כ לרבא י"ל חילוק זה לפי האמת כמבואר. ובזה ניחא דהסוגי' דהכא לא הביא רק אוקימתא דרב המנונ' היינו כיון דהמקשן אכתי לא אסיק אדעתיה הך חילוק דעול' משום דהוי דורן גרע מחטאת לא היה יוכל לומר כתירץ רבא דא"כ קשיא היאך נימא דמומר לחלב דהיינו מומר לכה"ת לא הוי מומר לדם והא מברייתא דמכם מוכח אפכא וע"כ צ"ל לד' המקשן כתי' רב המנונא דאז ברייתא דמכם מצי אתי כת"ק לכן הביא המקשן רק תי' רב המנונא. אבל למסקנא קיי"ל כרבא דבתרא הוא דבחטאת מומר לכה"ת חוץ מדם מביא קרבן על הדם שלא יהיה חוטא נשכר ושאני עולה דדורן הוא וא"ש ולא ק"מ: לפ"ז י"ל דרבא סובר לפי האמת דזבח רשעים תועבה הוא דוקא בעולה דהוי דורן משא"כ בחטאת שלא יהי' חוטא נשכר ואף דבסוף פ"ק דשביעות מצינו הך דזר"ת גבי שעיר המשתלח היינו משום דגבי שעיר המשתלח לא שייך סברא דשלא יהיה חוטא נשכר [וגבי עיר הנדחת נוכל לומר דצריך הך דזר"ת לענין עולה דוקא אבל בחטאת בלא"ה הוי חטאת שמתו בעלי' ואפי' באשם מ"מ כיון דמתו בעלים לא שייך הך סברא דשלא יהיה חוטא נשכר ובזה מיושב קושית המ"ל על רש"י שם ודוק] והא דתוס' הקשו כאן גבי חטאת ת"ל מזר"ת. היינו משום דקאי לתי' רב המנונא ולדידיה ליכא חילוק לפי המסקנא כמבואר. אבל לדידן דקיי"ל כרבא באמת לק"מ קו' תוס' ת"ל מזבח רשעי' גבי חטאת לכן פסק הרמב"ם דתשובה מהני והיינו משום דלרבא דקיי"ל כוותיה א"צ לתי' תוס' לומר דתשובה לא מהני ומיושב קו' המשנה למלך על הרמב"ם היטב: גם י"ל החילוק לרבא הוא בעולה דדורן מדינא הוי זבח רשעים אפי' במומר לדבר א' והא דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל קתני להדיא בברייתא דמכם הטעם כדי שיחזרו בתשובה. ממילא במומר לכה"ת דמסתמא אינן חוזרין בתשובה כמ"ש תוס' לעיל להכי אין מקבלין מהן. אבל בחטאת דבלאו הך סברא כדי שיחזרו בתשובה מביא חטאת שלא יהיה חוטא נשכר א"כ אף במומר לכה"ת דמסתמא אין חוזרין בתשובה אם אינו מומר לאותו דבר מקבלין מהן

ובזה נראה ליישב מה דהקשה בתבואות שור בחידושיו למס' ע"ז דף כ"ו ע"ב בהא דמוכח מדברי הרמב"ם פ"ג מהל'

בית יהודה אופן צריכה משני גט ורק הנפקותא אי הוה קידושין ודאי או ספק אין דומה הנפקותא לר"ה. דבקידושין לר"ה הוה א"ב דא"צ גט משני דלא הוה קידושין כלל וכאן אפכא דהוה מקודשת ודאי ואין להקשות א"כ מיד הו"ל לתוס' לתרץ דליכ"ל א"ב בגט שקבלה קידושין גם אם נימא דלר"י אין ספק דע"מ כמעכשיו משום דאין הנפקותא שוה לר"ה כהנ"ל דבגט הוה הנפקותא דלר"ה צריכה גט ובקידושין דא"צ גט משני. זה אינו דאי לר"י ודאי ע"מ לאו כמעכשיו הרי איכא לר"ה הנפקותא בשוה דבקידושין בקבלה קדושין מאחר קידושי א' הוה קידושין וצריכה ממנו גט ולר"י קידושי ראשון לא הוה קידושין וא"צ ממנו גט וכן בגירושין לר"ה הוה קידושין וצריכה גט ולא לר"י ולכן מוכרח תוס' לתרץ דלר"י הוה ספק ואין נפקותא כזה רק לענין ספק קידושין או ודאי וע"ז שפיר יש לתרץ כהנ"ל וע"ז מקשה תוס' שפיר דנימא לענין קידושין שנאבדו הקידושין והנפקותא בתרווייהו אי הוה ודאי קידושין או ספק קידושין והדרא קושי' לדוכתא דנימא אפכא בקידושין שנאבדו ובגירושין שקבל' קידושין מאחר וכן כונת תוס' בגיטין ודוק היטב כי נכון עד מאד: [אב"ה עטרת זקנים בני בנים ניהו בן בתו של אבי אבי הרב המאוה"ב מו"ה מנחם אהרן פיק זצ"ל היה דיין מצויין בק"ק נייטרא יע"א בן לאותו צדיק המפורסם אשר השאיר אחריו כמה כתבי קודש בנסתר כמו"ה וואלף פיק זצ"ל מנ"ש - ועודנו באבו נקטף בימי עלומיו בלי זש"ק רח"ל. ע"כ הנני להעתיק גרגיר אחד אשר נזכר שמו בתוכו מחידושי אאמ"ו הגאון זצ"ל על מס' ב"ב אשר כתב עוד בימי בחרותו בהיותו בק"ק ע"ש. ולזכר עולם יהיה צדיק

] עיין טור אה"ע [ריש] סי' ל"ח ובב"י שם דכתב הב"י לדעת הרמב"ם [בפיו מהל' אישות] הא דבקידושין תכ"ד לאו כד"ד היינו באפסקא אבל בלא אפסק כלל גם בקידושין תכ"ד כדבור דמי. והקשה לי בן אחותי הרב החריף מו"ה מנחם אהרן נ"י א"כ מה פריך הש"ס מרובה ע"ג ר' יוסי אדר' יוסי הרי ר"י (לא) קאמר אם כנמלך היינו בדאפסיק ובעדי' איירי בלא אפסיק. ולענ"ד לק"מ דאין כונת הב"י לחלק כפשוטו אי אפסיק בדיבורו או לא רק כונתו כדברי תוס' מרובה ע"ג ע"ב ד"ה ונמלך דהשתא דס"ד ר"י ס"ל תכ"ד לא מהני הא דמהני לפרש. היינו דלפרש מהני תכ"ד. רק תוס' ס"ל שם דלמסקנא לא קיימא סברא זו והרמב"ם ס"ל דגם למסקנא קיימא סברא זו דבמתכוין תחלה לכך לא שייך כלל תכ"ד. ומעתה לק"מ על הרמב"ם דהרי לס"ד דמקשן ודאי ס"ל כן גם לדעת תוס' ואפ"ה הקשה דר"י אדר"י מעדים. והיינו דבעדים לא תליא במכוין תחלה לכך רק כיון דבשאר דוכתי תכ"ד כדבור דמי בטל עדות הגנבה למפרע והקשה שפיר. ובפרט אם נימ' דהטעם דתליא בעדים בתכ"ד היינו משום כיון דיכול לחזור בתכ"ד כל משך תכ"ד הוה כאלו עדיין לא הגיד רק לאחר שיעור תכ"ד נתקיים העדות ולכן אם אומרים למפרע נפסל והוזם אטביחה בטל עדות הגניבה דבשעת עדות טביחה היה עדות הגנבה כיון שהיה בידו לחזור [עד עתה] א"כ ממילא מוכח דגם בנמלך תוך כדי דבור כדבור דמי ושפיר הקשה מתמורת עולה וזה ברור [נ"ב] וגם מחידושי ריטב"א קידושין דף נ"ט ע"ב [מוכח כן] דהקשה למ"ד חזרה הרי תוך כדי דבור לאו כדבור דמי ומשמע למ"ד תנאי א"ש דהוה מפורש כהנ"ל

[אב"ה, ז"ל הב"י דכיון דגמר דברי הקידושין הוא התנאי וכו' מ"מ כיון דדברים אחדים הם בלי הפסק ראש דבריו אסיפא סמיך וכו' עכ"ל. ולא אכחד כי בעניי יגעתי ולא מצאתי בב"י החילוק בין אפסיק ללא אפסיק. כי בדבריו אלו מפורש יוצא במתק לשונו כונתו במתכוין תחלה ומפרש עד ראותי אח"כ שזה תירצו של אאמ"ו זצ"ל ועמדתי משתומם. אח"כ ראיתי בשיטה שם בשם ה"ר ישעי' ז"ל כ' שזה דוחק דז"ל: ולפי המסקנא וכו' אין צריך לדחוק תירוץ זה [הכונה לחלק בתכד"ד בין מפרש לחזרה] אלא ה"פ כדברי תוס' ד"ה תרי ועיין במהרש"א. והן לדבריהם פי' הברייתא אם נתכוין שדומה כמתכוין שנמלך בתוך כד"ד קטן. וס"ל להנהו רבנן סבוראי דס"ל להב"י דכן בקידושין בלא אפסיק כלל. ועיין בש"ך ח"מ סי' רנ"ה ס"ק ה' דמקש' על שיטת תוס' והרמב"ם וסיעתם דבקדשי' דהדבור כמעשה ג"כ תכ"ד לאו כד"ד היאך יפרנסו קושית הש"ס מרובה. ומכח קושיא זו רוצה הפנ"י לפרש הסוגיא שם באופן אחר ולפ"ד לפי המסקנא בהנך ששה דברים דוקא החילוק בין דבור קטן לגדול, וכל דבריו שם צריכין לי רב להבינני]

תם בית יהודה