אהל אברהם קמט

בית אהרן נקרא אם עשה כן ג' פעמים דוקא ועיין במ"ל פ"ג מהל' שגגות דכ' לפי ד' הכ"מ צ"ל דגם בע"ז וחילול שבת לא מקרי מומר לכה"ת רק אם עבר ג' פעמים דוקא והא דנקט הרמב"ם [שם בהל' שחיטה] מי שפסול לעדות בעברה של תורה כונתו אפי' עע"ז או חילל שבת כל שאינו מועד לכך מקרי פסול לעדות ע"ש באריכות והנה מד' הדרישה [בפרישה] סי' ב' בהא (דמייתי) [דמקשה מהך] הרי שנגנבו גדייו ותרנגוליו הובא בט"ז שם ס"ק ט' [ובש"ך ס"ק י"ח] למדתי דהרמב"ם סובר דמומר נקרא בחדא מתרוייהו אם עבר בפרהסי' או דעשה כן כמה פעמי' אפי' בצנעה עיי"ש היטב. לפ"ז כ' המרדכי שפיר דאם עע"ז בצנעה רק פ"א לא חשיב מומר לכה"ת כיון דאינו בכלל מומר וסובר כשי' הרמב"ם הנ"ל כמבואר במ"ל שהבאתי. ובאמת מד' תוס' דחולין דף י"ד מוכח דאפי' בפרהסי' בעי שיעשה כן ג' פעמי' והביאו ראי' מסוגי' דף מ"א דמשני בישראל מומר ואפ"ה לא נאסר השחיטה בפ"א אבל המרדכי באמת השמיט ראיה זו רק הביא ראיה מהא דשוחט לזרוק דמה לע"ז וגם מההיא דתנא שוחט תנא קמיה דרב ובאלו לא נזכר כלל תיבת מומר לכן סובר דהיכא דעבר בפרהסיא אפילו פ"א או עבר בצנעה ג"פ חשיב מומר ולק"מ [אב"ה הן מפשטות דברי תוס' הכי משמע דבתי' הב' אין צריכין לחלק ומיירי הכא אפי' בפרהסי' ואפ"ה צריך דוקא ג"פ. יעיין ראש יוסף ובת"ש בחידושיו ובמ"ל. ואך הראיה מתיבת מומר דדף מ"א לא זכיתי להבין בעניי. ומד' רבינו ז"ל נראה דס"ל דלא נוכל לכנהו בשם מומר רק באחד מהב' דהיינו או שהוא מורגל או בפרהסיא דהוי כפורק עול הגם דדין מומר אין לו רק בשניהם יחד. דאם הוא בצנעה וגם אינו מורגל רק פסול לעדות יכונה. והכריחו לזה קושית הראש יוסף דהא מוקמינין לקמן בישראל מומר ואפ"ה כ' תוס' דמיירי בפ"א. ועודינה לא נחה דעתי בזה וה' יאיר עיני בתורתו]

ובזה נראה ליישב מה דהקשה המ"ל לפי ד' הכ"מ דמומר נקרא דוקא שמועד לעבור ג"פ וגם בע"ז ושבת הדין כן א"כ למה נקט הרמב"ם פ"ג מהל' מע"ק הי' מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה אפי' לתיאבון אין מקבלין ממנו הלא הי' די אם נקט לשון מומר לחוד כמו בע"ז ושבת ע"ש. והשתא י"ל דודאי בע"ז ושבת סגי בחדא אם הוא בפרהסי' אף שעבר פ"א או בצנעה ועשה כמה פעמים נקרא מומר כד' המרדכי הנ"ל. וכן בהא דמומר לעביר' צריך שיבדוק הסכין ונותן לו סגי בחדא או בפרהסי' או שעשה כן ג"פ. אבל בהא דמוכח בסוגיא דמומר לאכול חלב אין מקבלין קרבן על החלב ובמומר לעבירה אחרת מקבלין מהן [ואף דהרמב"ם סובר דמומר לעבירה אחרת צריך בדיקת הסכין כמו במומר לאותו דבר צ"ל כיון דעכ"פ מהני בדיקת סכין ה"ה דמקבלין מהן] וא"כ חזי' דלענין קרבן מומר לאותו דבר גרוע יותר משחיטה לכן התנה הרמב"ם דזהו דוקא היכא דאיכא תרוייהו פרהסי' וגם הורגל בה משא"כ בשבת וע"ז ומיושב קושית המ"ל היטב: ואי תקשה להיפך לפ"ז נימא במומר לאכול נבלות והורגל בה בפרהסי' לא תיהני בדיקת סכין כמו דחזינין לענין קרבן דאין מקבלין ממנו במומר לא"ד נראה ליישב כיון דבעולה לא שייך מומר לא"ד שאינו בא על חטא כמו שהקשה המ"ל על הרשב"א רק בחטאת מצינו דמומר לא"ד אינו מביא חטאת י"ל למסקנא דשאני חטאת דלכפרה הוא משא"כ בשחיטה ולק"מ. אבל הש"ס מקשה לרב ענן שפיר מברייתא דמכם דמיירי בעולה מדמה שפיר שחיטה לקרבן. ולפ"ז נוכל ליישב מה דקיי"ל כאוקמתא דרבא בהוריות דפליגי ת"ק ור"ש במומר לתיאבון כמ"ש הכ"מ פ"ג מהל' מע"ק ובסוגי' דהכא מייתי הש"ס אוקמת' דר' המנונ' לחוד כמ"ש בלח"מ. והשתא ניחא כיון דהמקשן אכתי לא אסיק אדעתיה הך סברא דשאני חטאת דלכפרה הוא א"כ קשיא מההוא דקיי"ל באוכל נבלות לתיאבון מהני בדיקת סכין ובקרבן אין מקבלין במומר לא"ד וע"כ צ"ל לפי הס"ד כאוקמתא דרב המנונא וא"כ ת"ק נמי מצי סבר לתיאבון לא חשיב מומר לא"ד ולק"מ משחיטה. אבל למסקנא קיי"ל שפיר כאוקמתא דרבא בהוריות ושאני חטאת דלכפרה הוא ולק"מ. וקצת נרא' ליישב בזה מה דמדקדק רשב"א בחי' בהא דקאמר הש"ס מעיקרא הא גופא קשיא והדר מקשה לרב ענן הרי בפשיטות הוי מצי להקשו' לרב ענן עיי"ש והשתא [ניחא. ודאי אי] שא המומר

בית יהודה הוי דבר אחר מטחינה אבל זה דבא על הבהמה והביא הבהמה עליו חדא מעשה הוי ומה לי אם הוא בא על הבהמה או שהביא הבהמ' עליו וכמו שמתמיה בעל מגיני שלמה על תוס' ע"ש וצ"ל דתוס' סברי דסוף כל סוף שני מעשיות הן דבאחד הוא שוכב על הבהמה ובאחד הבהמה שוכבת עליו ובאמת דוחק הוא ולפ"ז לק"מ על השנויים של תוס' דמס' שבת ודמס' סנהדרין דבמס' סנהדרין דמביא דא"ל ר' יוחנן פוק תני לברא וסבר האי ברייתא דחומר שבת משאר מצות לטעות שפיר מקשו תוס' מהרבעה לזכר ולבהמה כלומר אפי' את"ל דר' יוחנן לא רצה לאוקמי הברייתא דחומר שבת משאר מצות בבא על הבהמה והביא הבהמ' עליו או בנרבע לזכר ורבע את הזכר (עליו) משו' דזהו דוחק גדול הואיל דחד מעשה הוא כקושית מגיני שלמה עכ"פ מצינין לאוקמי בנרבע לזכר ולבהמה דהיינו כר' אבוהו לחודא אליבא דר' ישמעאל לחודא וזהו יותר טוב מלמימר פוק תני לברא ומשני תוס' תירוצו וכו' אבל במס' שבת דלא נזכר מהא דר' יוחנן דא"ל פוק תני לברא וקושית תוס' הוא על הגמ' דמה לו להגמ' לדחוק ולאוקמי רישא בע"ז וסיפא בשאר מצות לוקמי כולה בשאר מצות ולכך צריך תוס' להקשו' דאיכ' לאוקמי בהרבעה אליבא דכ"ע בין לאביי ובין לר' אבוהו אליבא דר"ע אליבא דהלכתא דהלכה כר"ע מחבירו ובאמת תוס' הוי סברי דזה אינו דוחק כ"כ דסוף כל סוף הוי שני מעשיות וכנ"ל אבל מהרבעה דלזכור ולבהמה לחודא לא הוי מצי להקשות דהוה אמינא דזה לא מצי לאוקמי אלא כר' אבוהו אליב' דר' ישמעאל וגמרא רוצה לאוקמי גם אליבא דר"ע דהלכתא כר"ע מחבירו ולכך מקשה תוס' מהרבעה דבא על הבהמה והביא הבהמה עליו דאיכא לאוקמי בין לר' אבוהו ובין לאביי אליבא דר"ע ולאביי אפי' אליבא דר' ישמעאל ודוק היטב וממילא ל"ק קו' מהרש"א דשפיר צריך תוס' להקשות במס' סנהדרין מכח הרבע' דלזכר ולבהמה דוקא דזה ודאי לאו דוחק הוא דזה הוא הבהמה וזה הוא אדם וזה דומה לאכילת חלב ודם אע"ג דתרווייהו אכילות הן עכ"פ תרי מינים אכל לפיכך רצה לדמות הגמרא לקצירה וטחינה כן יש לדמות הרבעה דזכר אדם והרבעה דבהמה לקצירה וטחינה ולא הוי ליה לר' יוחנן למימר פוק תני לברא דהוי מצי עכ"פ לאוקמי הברייתא כר' אבוהו אליבא דר' ישמעאל אע"פ שהוא דלא כהלכתא דהלכה כר"ע מחבירו עכ"פ יותר טוב היה מלמדתי הברייתא לגמרי ודוק היטב ולדעתי כוונתי בע"ה אמיתת גדול בסוגי' זו

[אב"ה מ"כ בכי"ק אאמ"ו הגאון זצ"ל בשולי החיבור של אא"ז זצ"ל

וז"ל

] [מה שכ' אדוני אבי מ"ו זצ"ל בקידושין דף ס' בסוגי' דקדשה ע"מ פלוגתא דרב הונא ורב יהודה ליישב סתירת תוס' יען כי הדברים נאמרים בקיצור וגם הכתב ישן נושן ואחר העיון מצאתי הדברים מבוארים היטב לכן רשמתי בכ"י לבאר כונתו]

נראה ליישב סתירת תוס' בקידושין עם תוס' גיטין והוא דהמהרש"א כתב ליישב קו' מהרש"ל שהקשה בשם משכיל אחד על תי' תוס' דניהו דלר"י הוה ע"מ ספק מ"מ ק' דלישני הש"ס א"ב בגט שקבלה קדושין מאחר דלר"ה הוה ודאי מקודשת ולר"י ספק דהרי גבי קידושין ג"כ ע"כ הא"ב דלר"ה ודאי אינה מקודשת ולר"י ספק וע"ז תי' המהרש"א דהש"ס רוצה לומר עיקר פלוגתייהו אי בעי גט ולכאורה כונתו כיון דבין לר"ה ובין לר"י בנתגרשה ע"ת וקבלה קידושין צריכה גט לקידושי' וליכא נפקותא רק אי הוה ס' מקודשת או ודאי לא קאמ' הש"ס זה לא"ב. וע"ז תמה הפנ"י א"כ מה כ' תו תוס' דגבי קידושין מצי למימר א"ב שנאבדו הקידושין הרי ליכא נפקותא לענין גט רק אי הוה קידושין ודאי או לא. וע"ז כתב א"א זצ"ל דודאי יש לומר הנפקותא אי הוה מקודשת ודאי או לא רק כונת המהרש"א דהש"ס רוצה לומר הנפקותא בגט וקידושין בענין אחד ולפי מה דקאמר הש"ס הנ"מ הוה בענין אחד דלר"ה בין בגט ובין בקידושין בקידושין מקודשת ודאי לראשון וא"צ גט משני וכן בגט בנקרע הגט הוה מגורשת ודאי וא"צ גט אחר ולר"י בקידושין צריכה גם משני גט ובגירושין צריכה גט אחר מספק. אבל אי הוה קאמר בגט שקבלה קידושין מאחר דהנפקותא אי הוה מקודשת לשני ודאי או רק ספק הרי בכל