אהל אברהם קמח

בית אהרן הוה מומר א"כ מאי מקשה הש"ס ונוקמי' במזיד וכר"מ ת"ל דהוי שחיטת מומר ע"ש והשתא א"ש דבשלמא לפי האמת דפסק הרמב"ם כאוקמת' דרבא דלדידי' מוכח דמתני' איירי בפרהסי' כ' הרמב"ם שפיר דבמזיד הוי שחיטת מומר אבל קו' הש"ס קאי להיפך מנ"ל לחברייא לומר דמתני' ר' יהודה היא ובשוגג דלמא סובר רב כאוקמת' דרב המנונא כדמשמע מההוא דשוחט דמשתיק ליה רב כהנ"ל] דלדידיה פרהסיא דוקא, בפני עשרה אנשים וא"כ מתני' מצי איירי במזיד ובצנעה ואתי ש הרמב"ם שפיר ולק"מ ודוק היטב: שוב מצאתי בד' הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה הל' ט' דכ' מומר לכה"ת היינו מי שחוזר לדת הנכרי' בשביל שהישראלים שפלים ונבזים והקשה הראב"ד דזה הוי מין ותי' הכ"מ כיון שאינו מאמין בלבו לע"ז לא חשיב מין ע"ש מזה מוכח להדיא כד' הפר"ח דמומר לכה"ת היינו עם ע"ז ומיושב קו' הש"ך בסי' ב' על הכ"מ דאזיל לשיטתיה כהנ"ל ונסתר הוכחת רבינו ירוחם דמשמע בברייתא דמומר לכה"ת היינו בלא ע"ז והשתא ניחא דמומר לע"ז היינו דוקא שמאמין בלבו לע"ז ומומר לכה"ת נהי דעע"ז מ"מ אינו מאמין בלבו לע"ז כד' הכ"מ הנ"ל ולק"מ ולפ"ז נוכל לומר לדעת הרמב"ם דמחלל שבת לא חשיב כופר כעע"ז ממש רק הטעם כפשוטו דמחלל שבת חשיב כמומר לכה"ת עם ע"ז ומאמין בלבו לבורא עולם וא"כ ליכא חילוק בין שבת ליוה"כ ומיושב מה דהקשתי לעיל מד' הרמב"ם בטור אה"ע סי' קכ"ג ואתי שפיר

ועוד נראה ליישב קו' הש"ך בסי' ב' הנז' לפי' הכ"מ בשיטת הרמב"ם כתי' הפר"ח ולא מטעמי' דודאי תי' הפר"ח דסיפא הוי ביאור דרישא דחוק הוא לכן נראה דהרמב"ם סובר מומר לכה"ת היינו עם ע"ז וחילול שבת ומה דהקשה רבינו ירוחם ת"ל משום מנסך יין לחוד דהוי מומר י"ל דמזה הוכיח המרדכי דמומר לע"ז בעי דוקא פרהסי' אבל בצנעה בפ"א לא נעשה מומר ובמומר לכה"ת ודאי אפי' בצנעה חשיב מומר ולא מצינו מאן דפליג ובעי פרהסי' א"כ נפקותא איכא אף דמומר לכה"ת היינו עם ע"ז מ"מ אפי' בצנעה נעשה מומר ואם הוא מומר לע"ז לחודא דוקא בפרהסי' נעשה מומר ומיושב קושית רבינו ירוחם היטב וכן אם נאמר כשיטת הפוסקים דמומר לע"ז בעי ג' פעמים ג"כ י"ל בדרך זה דבמומר לכה"ת עם ע"ז אפי' אם עבר בפ"א על כל עבירות שבתורה נעשה מומר משא"כ במומר לע"ז לחודא ולק"מ. וכיון דמומר לכה"ת היינו דוקא עם ע"ז עכ"פ פעם א' בצנעה נוכל לקיים פי' הכ"מ בד' הרמב"ם ומיושב קו' הש"ך היטב. והנה אף אם נאמר כן מוכרחין לומ' דפרהסי' דקתני גבי שבת קאי גם אע"ז ומוכח כפירש"י הנ"ל דכיון דפרהסי' קאי אתרווייהו בודאי סגי בגילוי דעת להפקיר עצמו אפי' בשבת דהא כחדא כללינהו שבת וע"ז. וגם י"ל דזה תליא באוקמת' דר"ה ורבא כמבו' וממיל' יש לקיים דרכים הנ"ל: ועוד נראה דרש"י הוכיח טעמא דברייתא דחילול שבת דמי לע"ז דהנה בת"ש סי' ב' ס"ק כ"ו כ"ח הוכיח דבע"א ומחלל שבת בדאורייתא דוקא חשיב מומר משא"כ בדרבנן אך הקשו מסוגי' דעירובין דף ס"ט ע"א דמוכח דמחלל שבת מדרבנן חשיב מומר לכה"ת עיי"ש. וכדי ליישב סובר רש"י דמומר לכה"ת חוץ מע"ז מקבלין מרן קרבן ודוקא דעע"ז ג"כ אז אין מקבלין מהן וה"ה שבת דדמי לעע"ז כפי' רש"י והשתא י"ל דודאי הא דפירש"י דחילול שבת דמי לעע"ז זהו בדאורייתא דוקא אבל בדרבנן ניהו דחשיב מומר לכה"ת כדמוכח סוגי' דעירובין הנ"ל מ"מ הא לענין קרבן במומר לכה"ת גופא אם לא עע"ז מקבלין מהן לכן בעי שחילל שבת בדאורייתא דוקא דאז דמי לעובד ע"ז ואין מקבלין מהן ומיושב קו' הנ"ל. ולפ"ז דמוכח דאם מחלל שבת בדרבנן אף דלא חשיב כעע"ז אפ"ה חשיב מומר לכה"ת א"כ ממילא ביוה"כ נהי דלא שייך ביוה"כ סברת רש"י דדמי לעע"ז מ"מ ודאי יוה"כ לא גרע ממחלל שבת בדרבנן דהוי מומר לכה"ת לכן פסקו הפוסקים באה"ע ססי' קכ"ג בכותב גט ביוה"כ דהוי גט בטל וא"ש ועיין היטב

ולכאורה נראה הא דסובר המרדכי גבי ע"א נמי היכי דעבר בצנעה רק פ"א לא נעשה מומר סובר כמ"ש הכ"מ פ"ד מהל' שחיטה הל' ט"ו דהרמב"ם סובר דמומר

בית יהודה טעמא א"כ י"ל דקושית תוס' אזלה על ר' יוחנן דמש"ה לא הוי צריך למימר פוק תני לברא דעכ"פ מצי לאוקמי רישא וסיפא בחד טעמא דהיינו בשאר מצות ובשחוטי חוץ. ואפילו אם ת"ל דלא רוצה לאוקמי כר"א ובכה"ג דסבר דמחובר מותר אלא דלא היה צריך אלא לתלוש כמו שביארנו קו' תוס' דמס' שבת דזה לא נקרא מתעסק בהיתר אלא דטעמא הוא משום דאינה מלאכת מחשבת ולפיכך אסור בשחוטי חוץ דזה לא הי' נראה לר' יוחנן לאוקמי בכה"ג דמיירי מעם הארץ שאינו יודע דין דמחובר אסור וגם אינו יודע דין דשחוטי חוץ [אכתי] ק' לוקמי עכ"פ כר' יהושע ומיירי דידע שמחובר אסור ולפיכך נתכוין לתלוש מפני ידיעת האיסור וגם ידע דשחוטי [חוץ] אסור ולפיכך רצה לשחוט דוק' חולין ולפיכך בשבת מותר דליכא מלאכת מחשבת אבל בשח"ח לא צריך מלאכת מחשבת ושפיר הוי מצי [לאוקמא] עכ"פ בחד טעמא וכר' יהושע ולא הוי ליה למימר פוק תני לברא עכ"פ וע"ז משני תוס' תירוצו, אבל הכא במס' שבת דלא מביא הגמ' מידי מר' יוחנן דא"ל פוק תני לברא ועיקר קושית תוס' על הגמ' דלמה ליה להגמרא לאוקמי רישא בע"ז וסיפא בשאר מצות לוקמי כוליה בשאר מצות כלומ' בחדא גווני אבל על זה קשה דלמא אמר הגמרא דאתי לר"א דדריש בה לאפוקי מתעסק בהיתר ובודאי לר' יהושע גם הגמ' מוקי בשח"ח משום דלא דריש בה וא"כ מצינין לאוקמי בכה"ג דידע דמחובר אסור ולהכי נתכוין לתלוש משום מניעת האיסור וליכא מלאכת מחשבת וכקושית תוס' דמסכת סנהדרין כנ"ל אבל עכ"פ לר"א דדריש בה פרט למתעסק א"כ גם בשחו"ח פטור מכח דרשא דבה ולכך צריך לאוקמי בשומן וחלב ולכך מקשה תוס' דגם לר"א משכחת בשח"ח דהיינו היכא דלא ידע דשח"ח אסור וגם לא ידע דמחובר אסור ובהא לא שייך מתעסק בהיתר וכנ"ל ודוק היטב

ולפי דברינו אלה שביארנו דקושית תוס' במס' סנהדרין הוא על ר' יוחנן דא"ל פוק תני לברא נוכל לתרץ עוד קושית מהרש"א מה שמקשה במס' סנהדרין בא"ד על קו' תוס' מיהו ק' לוקמי בשאר מצות כמו בנרבע לזכר ולבהמה דאמר לעיל דאינו חייב אלא אחת וכ' המהרש"א וצ"ע דהא לאביי בין לר"ע ובין לר' ישמעאל חייב שתים ולר' אבוהו נמי לר"ע מיהו חייב שתים וטפי הו"ל להקשות מבא על הבהמה והביא בהמה עליו דלאביי בין לר"ע ובין לר"י אינו חייב אלא אחת ולר' אבוהו לר"ע מיהת אינו חייב אלא אחת עכ"ל המהרש"א והניח בצ"ע אבל לדברינו יתורץ דהנה במס' שבת באמת מקשה תוס' כקו' מהרש"א דמס' סנהדרין וכך הוא לשונם ומיהו עוד ק' דלוקמי כולה בשאר מצות כגון בנרבע לזכר ורבע את הזכר והבא על הבהמה והביא בהמה עליו דבין לאביי ובין לר' אבוהו לר"ע אינו חייב אלא אחת. ועיקר כונתם הוא הואיל דלר"ע אינו חייב אלא אחת בין לר' אבוהו ובין לאביי והלכה כר"ע מחברו הלכך דיו אי אוקמינין אליביה דר"ע כולי' בשאר מצות דהיינו בהרבעה והנה לכאורה גם זה משונה מפני מה מקשה תוספת בש"ס שבת מרבע את הזכר ונרבע לזכר ומבא על הבהמה והביא בהמה עליו דיהי' אוקימתא בין לאביי ובין לר' אבוהו אליבא דר"ע ובמס' סנהדרין מקשו תוס' רק מנרבע לזכר ולבהמה דלא מצינין לאוקמי אלא כר' ישמעאל ואליבא דר"א דוקא דלאביי בין לר"ע ובין לר"י חייב שתים [אב"ה פה המקום אשר מ"כ בגליון הרמב"ם פ"ה מהל' שגגות הל' ג' שכתב מכאן אתה למד וכו' חייב על כל גוף וגוף וכן וכו'. נ"ב בכי"ק אבא מרן זצ"ל וז"ל: קשה לי הרי בנרבע לזכר ונרבע לבהמה קאמר הש"ס דאינו חייב אלא אחת דהוי גופין מחולקין וצע"ג. [הכונה דפלוגתתן רק אי מתרי קראי נפקי אבל אי מחד ודאי אינו חייב אלא אחת] וצ"ל דסוגי' זו [ס"ל כהך תנא] דס"ל דאין גופין מחלקין עכ"ל בגליון בכתב ישן נושן אשר כתב עוד בימי עלומיו טרם ראה השעה"מ ע"ש בהל' א"ב פי"ז הל' י"א. ובעין משפט בהש"ס נסמן בטעו' אות ו' על ההוא דינא דלד' ר"י אינו חייב אלא אחת בנרבע לזכר ולבהמה]

אבל לדברינו יתורץ כל זה דהנה לכאורה דברי תוס' במס' שבת תמוהים דמקשו דלוקמא כגון שבא על הבהמה והביא בהמה עליו דאינו חייב אלא אחת אבל בשבת אם עשה קצירה וטחינה חייב על כל אחת ואחת ק' הא זה לא דמי דבשלמא בשבת הוי שפיר קצירה וטחינה שני מלאכות דקצירה