אהל אברהם קמו

בית אהרן [פ"ג מהלכות גירושין הל' י"ט] מוכח כן מדנקט בסיפא יו"ט אלמא דבשבת ויוה"כ הגט בטל אבל לפי נוסחת הכ"מ והב"י בד' הרמב"ם שם דמוכרחין לומר דנקט בסיפא י"ט לרבותא דאף בי"ט עכ"פ הגט פסול כיון דגם רישא מיירי ע"כ במחלל בצנעה כמ"ש הלח"מ שם הלכה י"ט א"כ ליכא ראי' דהרמב"ם מצי סבר דמחלל יוה"כ אינו כשבת כפי' רש"י. ואדרבא מיושב בזה קו' הלח"מ שם מאי דנקט הרמב"ם במציעתא משום פסול העדים ת"ל דהוי מחלל שבת כנכרי והשתא י"ל דמשום יוה"כ דלא הוי כנכרי צריך למנקט משום פסול עדי' ולעול' דהרמב"ם סובר כפירש"י ופר"ח הנ"ל והא דרמ"א שם פוסק דמחלל יוה"כ הוי כמחלל שבת בפרהסי' היינו משום דאנן קיי"ל ביו"ד סי' ב' כשיטת רבינו ירוחם דמומר לכה"ת חוץ מעז הוה כנכרי וא"כ א"צ לפירש"י כאן ולעולם נוכל לומר דיוה"כ הוי כמומר לכה"ת כשבת ופסקו האחרונים שפיר אבל הכ"מ לשיטתיה מצי סבר בדעת הרמב"ם כפי' הפר"ח ולק"מ קו' הש"ך

והנה לפירש"י הנ"ל דמומר לחלל שבת הוי כמומר לע"ז ואפ"ה בעי פרהסי' ע"כ צ"ל דבפרהסי' דקתני קאי נמי אע"ז וכדעת המרדכי הובא בת"ש בחידושיו הנדפס מקודם בסוגיא דף י"ד דכתב שם דהמרדכי הוכיח כן דסובר כפירש"י הנ"ל אמנם הוכיח מד' תוס' במתני' דהשוחט בשבת דסברי דע"א אפי' בצנעה חשיב מומר עיי"ש באריכות והשתא י"ל דתוספת לשיטתייהו דמוכח מדבריהם כאן גבי מומר לאכול חלב דמומר לכה"ת סגי ברוב עבירות כדעת רבינו ירוחם כמ"ש בת"ש סי' ב' ס"ק כ"ג א"כ נוכל לפרש דמחלל שבת לא חמיר כע"א רק דהוי מומר לכה"ת לכן שפיר מצי סברי דוקא חילול שבת בעי בפרהסיא אבל עובד ע"ז אפי' בצנעה חשיב מומר משא"כ המרדכי דסובר כפירש"י כהנ"ל הא חדא. ועוד קאמינ' די"ל דתוס' סברי כדעת רוב הפוסקים דמחלל שבת בפרהסי' היינו דוקא בפני עשרה ב"א והא ודאי פשיטא דבע"ז לא בעי בפני יו"ד וע"כ דהאי פרהסי' קאי רק אמחלל שבת ולא אעע"א וממיל' משמע דבע"ז אפי' בצנעה ממש חשיב מומר כיון דקתני סתמא בע"א אבל המרדכי לשיטתיה דסובר דפרהסי' היינו דמגלה דעתו להפקיר עצמו ולפרוק עול כמבואר בפלתי סי' י"א דהביא ראי' מדברי המרדכי דסובר כן [ומיישב בזה שיטת הרמב"ם דלא מוקי מתני' דהשוחט בשבת במזיד ואפיה לא חשיב מומר דמיירי בצנעה כמ"ש תוס'. דהרמב"ם סובר כיון דקתני אע"פ שמתחייב בנפשו ממילא חשיב פרהסי'. ולפ"ז תוס' דתי' שם דמיירי בצנעה ע"כ סברי דפרהסיא היינו דוקא בפני עשרה כהנ"ל] ע"ש היטב לכן סובר המרדכי לשיטתי' דגם בע"א בעי פרהסי' דבע"ז נמי צריך שיפרוק עול אז דוקא חשיב מומר ובפרהסי' דקתני בברייתא קאי אתרוייהו אמומר לע"א ומחללי שבתות וא"ש. ובזה ניחא דהרמב"ם לשיטתי' דע"כ סובר כפי' רס"י דמחלל שבת הוי כעובד ע"ז ממילא צ"ל דפרהסיא קאי אתרוייהו כמבואר וכיון דמוכח דע"ז צריך פרהסי' ע"כ פרהסי' הוי במגלה דעתו להפקיר עצמו לחוד כהנ"ל לכן לא מצי לפרש מתני' דהשוחט בשבת דמיירי בצנעה כיון דקתני מתחייב בנפשו דחשיב פרהסי' כתי' הפלתי הנ"ל ולשיטת הרמב"ם מוכח ההוא פירושא כמבואר ועיין במרדכי שם דהביא ראי' דבצנע' בפ"א לא חשיב מומר מסוגי' דחולין דף י"ד גבי ההוא דתנא שוחט קמי' דרב ומשתיק לי' מזה מוכח דלאחרים שרי ולא נעש' מומר עיי"ש כונתו מדלא מוקי להך ברייתא דבשוגג שרי דלא הוה מומר ובמזיד לא יאכל דנעשה מומר וע"כ משום דבצנעה לא נעשה מומר בפ"א. ואף דלהמרדכי במפקיר עצמו לחוד חשיב פרהסי' כתי' הפלתי הנ"ל מ"מ בברייתא דלא קתני מתחייב בנפשו אף לפי' זה נוכל לומר דמיירי בצנעה משא"כ במתני' כתי' הפלתי הנ"ל. ובזה יש ליישב קו' הפלתי סי' י"א לשיטת הרמב"ם מסיגי' דב"ק דף ע"א מאי אצטריך לומר דר"ש סובר כר"י הסנדלר ת"ל כיון דבמזיד מיירי הוי שחיטה שאינה ראוי' משום שחיטת מומר ע"ש והשתא ניחא דבב"ק שם נהי דמיירי במזיד מ"מ לא קתני מתחייב בנפשו א"כ גם לשי' הרמב"ם מצי איירי בצנעה דלא נעשה מומר בפ"א ומיושב קו' הפלתי

והנה לכאורה י"ל קושית הש"ך הנ"ל לפי' הכ"מ בד' הרמב"ם

בית יהודה בע"ז אבל יש לדקדק דא"כ מעיקרא מאי קא קשיא להו הכא והתם לאוקמי כגון שהיה צריך לשחוט בהמה של חולין ונמצא אחרת והיא של קדשים דכוותי' גבי שבת וכו' דהא בכה"ג כיון דלא נתכוין יש לפטור בחוץ מדרשא דבה שהרי לא נהנה ומשום דלא נעשית מחשבתו ודאי לא גרע מלא נתכוין לכך ונעשית מחשבתו שנמצא שהיא עצמה של קדשים דפטור מדרשא דבה כמ"ש התוס' שם ע"כ קושייתם ורוצה לתרץ המהרש"א בסנהדרין והמהר"ם במס' שבת דעיקר קושיית' מעיקר' דלוקמי בכה"ג היינו למאן דל"ל דרשא דבה דהיינו ר' יהושע ולכך שפיר חייב בחוץ בנתכוין לשחוט חולין ובשבת מיהא פטור משום מלאכת מחשבת ואהא תירצו דבכה"ג אפילו בנתכוין למחובר פטור ומה דכ' תוס' פ' כ"ג וליכא לאוקמי נמי דמיירי כשנעשית מחשבתו רצה לומר דליכא לאוקמי כר' אליעזר דאית ליה בכריתו' דרשא דבה ואהא תירצו דבכה"ג כיון דנעשי' מחשבתו כיון דליכא למיפטרי' משום מלאכ' מחשבת אם יש לפטרו לענין שבת משום דרשא דבה וכר' אליעזר פטור נמי בחוץ כיון דלא נהנה והנה תירוצם לפי ראות עיני האדם אינו עולה יפה דד' תוס' סתומים הם במקו' (שיש) [שהי' להם] לפרש כונתם אם כך הוא כונתם הו"ל לתוס' לפרש דקושי' ראשונה אזלא אליביה דר' יהושע וקושי' שני' אזלה אליביה דר"א ועוד אם כך הוא כונתם הו"ל לתוס' לומר בקיצור על קושי' ראשונה בשלמא לר"א לא קשי' משום דעכ"פ מכח דרשא דבה יש לפטור גם שחוטי חוץ אבל לר' יהושע קשיא וע"ז הוי להו לתרץ וי"ל דלא מצינין לפרושי הכי דבכה"ג אפי' נתכוין למחובר זה ונמצא מחובר אחר פטור דאין זה מלאכת מחשבת ותו לא מידי

ע"כ נ"ל לתרץ ולומר דהם ימחלו על כבודם הרמה ולא דקדקו שפיר בלשון של תוס' וכאשר נבאר ונדקדק בד' התוס' לא יהיה קשה מידי קושייתם ושפיר יהי' כונת התוס' בקושייתם הראשונה בין לר"א ובין לר"י. דהנה באמת כך הוא לשון של תוס' הכא במס' שבת ושגג בלא מתכוין כגון שנתכוין לשחוט בהמת חילין והיה צריך לשל חולין ונמצאת של קדשים דכוותי' בשבת נתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר ולא היה צריך אלא לשל תלוש דפטור דמלאכת מחשבת בעינין ויש לדקדק מה זה שכתבו תוס' ולא היה צריך אלא לתלוש כך הו"ל לתוס' למימר דכוותיה בשבת נתכוין לחתוך תלוש והיה צריך לתלוש ונמצא מחובר דפטור משום דמלאכת מחשבת בעינין א"ו דכונת תוס' באמת הוא כאן במס' שבת דזה דחתך הוא שוגג שסבר דמחובר מותר לחתוך או משום שגגת מלאכה או משום שגגת שבת שסבר שהיום אינו שבת והא דנתכוין לחתוך תלוש דוקא הואיל דלא צריך אלא לתלוש ובאמת אי הוה צריך מחובר הוה חתך גם מחובר וא"כ לא נוכל לפטור אותו מכח דרשא דבה משום דזה לא הוי מתעסק בחתיכת היתר כדמפרש"י בד"ה דהא לא איכוין אחתיכה דאיסורא בשגגת שבת או בשגגת מלאכו' אלא מתעסק בחתיכת היתר הוי שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור ע"ש ברש"י. אבל כאן לא הוי מתעסק בחתיכת היתר דהא אם היה צריך מחובר גם מחובר היה חותך דמיירי דסבר דגם מחובר מותר אלא דלא היה צריך למחובר והוי שוגג לענין מחובר וא"כ לא נוכל לפטור אותו אלא מכח מלאכת מחשבת דלא נתקיימה מחשבתו דהוא רוצה לחתוך דוקא תלוש וחתך מחובר דלא היה צריך לו וזה יותר (גרע) [עדיף] עוד משאם היה כונתו לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר עכ"פ היתה כונתו על מחובר ונתקיימה קצת מחשבתו אבל זה לא היה כונתו אלא דוקא על תלוש דהיה צריך לו ועל מחובר לא היה כלל כונתו ושפיר אזלה קושית תוס' גם לר"א דדוקא בשחוטי חוץ דלא בעינין מלאכת מחשבת יש לחייב אבל בשבת יש לפטור אותו מכח דבעינין מלאכת מחשבת וכנ"ל ולק"מ קו' מהרש"א ומהר"ם לובלין על תוס' ולדעתי כיוונתי אמיתת גדול בע"ה בכונת תוס'

וע"ז משני תוס' וי"ל דלא מצינין לפרושי הכי דמשמע דפטור בשבת לפי ששגג בלא מתכוין דכה"ג אפי' נתכוין למחובר זה ונמצא מחובר אחר פטור דאין זה מלאכת מחשבת כלומר דאפי' צריך למחובר זה ונתכוין לחתוך אותו מכח דסבר דמותר