אהל אברהם קמד

בית אהרן כפשוטו דמיירי בלתיאבון היינו דא"כ מה מקשה הש"ס היינו רישא והא ברישא עשה כן רק פעם אחת וסיפא קמ"ל במומר דהיינו דמועד לכך כמ"ש הרמב"ם והפוסקים בסי' ב' דמומר צריך שיעשה כן ג' פעמי'. ולכן פירש"י דרישא מיירי בלהכעיס ובלהכעיס לא בעי' שיעשה כן ג"פ כמ"ש הפוסקים וכן מבואר בת"ח עיי"ש היטב דתי' דעת הרמב"ם דמומר לערלות כיון דכל זמן שאינו מל כל שעה ושעה עובר עליו חשיב כאלו עשה כן ג' פעמים ובזה מיושב מאי דלכאורה קשי' מה מייתי הש"ס סייעתא לרבא מחמצן של ע"ע דלמא התם מיירי דבשנה זו לא ביערו חמצן דעשו כן [רק] פ"א ורבא קמ"ל דאפילו במומר דהיינו שעשה כן ג' פעמיה דדש ביה נמי שרי. ובכ"מ מבואר להדיא דאפילו לענין חומר לא"ד איכא חילוק בין מועד לכך או לא ודוחק לומר דלשון עוברי עברה משמע שעשו כן הרבה פעמים. והשתא ניחא דכל ימי הפסח כיון דכל שעה ושעה עובר בב"י וחשיב כמועד לכך כדברי התורת חיים הנ"ל ולק"מ

ועיין בב"י בי"ד סי' ב' דסובר דהרמב"ם מודה לענין מומר לא"ד אף שעשה כן רק פ"א צריך בדיקת סכין ע"ש והא דנקט רבא מומר דמשמע שצריך שיהיה מועד לכך. י"ל דנקט לרבותא דאפי' מועד דדש ביה מהני בדיקת סכי דלא שביק היתרא. דבלא"ה צ"ל לשיטת הרמב"ם הא דנקט לא"ד הוא לרבותא דמהני בדיקת סכין. אבל הש"ך בסי' ב' ס"ק כ' תי' דבשל אחרים נאמן אפי' לאיד וא"כ רבא מיירי בשל אחרים להכי נקט מומר ע"ש ובאמת צריך להבין דהא מאי דמחלקינין בסי' קי"ט בין שלו לשל אחרים היינו משום דבאחר אמרינין אין אדם חוטא ולא לו. אבל כאן דהסברא הוא דאם ימצאנו פגום לא יטרח לתקנו א"כ בשל אחרים נמי לא טרח. וצ"ל דנהי דלא טרח מ"מ לא ישחוט כלל דאין אדם חוטא ולא לו משא"כ בשל עצמו. והנה בגוף סברת רבא דלא שביק היתרא כתב הפ"י בחידושיו דלכן השמיטו הפוסקים הך דינא דחמצן של ע"ע משום דאנן קיי"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח אסור רק מדרבנן. ובדרבנן ל"א דלא שביק היתרא עיי"ש, ולדבריו מיושב מה דהקשה במשמרת הבית דף ו' ע"א ממתני' גבי דמאי דצריך שיאמר מאיש פלוני לקחתים ע"ש ולפ"ז ניחא דגבי דמאי דהוה רק מדרבנן לא סמכינין אלא שביק. אבל הך ברייתא דחמצן אתי' לפי האמת כר' יהודה דהוי דאורייתא ולק"מ וצ"ל דקו' הרשב"א לפי סברת התרצן דמוקי כך ברייתא כר"ש וזה דוחק. ובלא"ה קשי' על ד' הפ"י הנ"ל דהא רוב מפרשים הסכימו דהך סוגי' אליבא דראב"י בפסחים דף כ"ט דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראי'. וכיון דאנן קיי"ל כרבא שם לא נוכל לומר לפי האמת דהך בריית' אתי' כר"י. וגם דעת הפוסקי' בכל דוכתא משמע דליכא חילוק בין דאורייתא לדרבנן בזה

ועיין בב"י סי' קי"ט דכ' דרשב"א דסובר גבי גבינה אם אמר ממומחה פלוני קניתי נאמן היינו דוקא באיסור דרבנן והקשה הש"ך דהא המחבר פסק כן בסי' ב' גבי שחיט' דאוריי'. ותי' דשאני שחיטה דאם הוא לא שחטו ממילא אמרינין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ולכאורה קשה דלד' הש"ך קשי' ד' הרשב"א גופא במשמר' הנ"ל דהביא ראי' דגבי שחיטה בעינין שיאמר פלוני ולא סמכינין אלא שביק לחוד כמו בחמצן שע"ע מהך מתני' דדמאי. ולד' הש"ך ליכא ראי' דשאני דמאי דלא הוי רוב' מומחין משא"כ בשחיטה וכן חמץ דומה לשחיטה. אמנם לבתר העיון ל"ק מידי דהרשב"א הוכיח שפיר אי איתא דסמכינין אהך סברא דלא שביק קשיא מהך דדמאי דנהי דהתם לא הוי רובם כשרין. מ"מ כיון דלא סמכינין אנאמניתו רק מצד סברא אמרינין לא שביק היתרא אף אם הי' יחיד מומחה היה לוקח ממנו. אבל לפי האמת דהטעם דסמכי' אנאמנותו משום דמרתת יש לחלק כד' הש"ך דנאמין אותו דהוא לא היה שוחטו אבל באחרים דוקא בשחיטה כשר משום דרוב' מומחין משא"כ בגבינה וכדומה. [אב"ה עיין בבאר היטב שם ס"ק כ"ה הביא בשם הש"ך דבסי' ב' מיירי דידעינין באמת בבירור דלא שחט הוא ואחר מכ"ת כי רבה שנה בזה לענ"ד בכונת הש"ך ואפשר איזה חסרון הדפוס בבאר היטב אשר לפנינו כמבואר לכל מעיין בדברי הש"ך שמסיים ול כך סמכינין עליו שלא שחט הוא, וע"כ כונתו דהגם דמרתת הוא סברא

בית יהודה הכזית האמצעי יש לה שייכות לשתיהן כאשר ביארנו היטב אבל לעיל בהלכה ט' דמיירי דבפעם הראשון לא אכל אלא כזית ובפעם השני לא אכל אלא כזית ונודע לו על הראשונה ברישא שפיר אמרינין דהידיעות מחלקות וא"כ לא סתר מידי הני שני דינים של הרמב"ם ואין להקשות מלישנא דמימרא דר"י ור"ל דקאמר אתמר אכל ב' זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון ונקט לישנא דשני זיתי חלב ואפ"ה אמר ר"י דחייב שתים זה לק"מ דהא אמר הגמרא עלי' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני משמע דשתי אכילות מצומצמת היתה כל הכזית אכל בפני עצמו מדלא אמר כלישנא דמימרא הראשונה של אביי ורבא ונודע לו על אחת מהן דהוי משמע דשני הזיתים היו מחוברים יחד ואכלום בפעם א' א"ו דמיירי דבשני פעמים השני זיתים אכל ושני ידיעות הי' לו ולכך סבר ר"י דהידיעות מחלקות וחייב והרמב"ם פסק כר"י לחומרא ולק"מ ודוק היטב רק דהרמב"ם בלשונו הצח היה מפרש יותר ואמר האוכל כזית חלב וכזית חלב להורות דודאי הי' שני אכילות רחוקות ודוק היטב ונכון

ולפי ד' הרמב"ם שביארנו מרווחינין דלא צריכין אנו לדחוק כמו שדחק רש"י בד"ה חזר ונודע דהנה רש"י כתב בדף הנ"ל ע"ב והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע לו על אחת מהן אלמא חדא הוא דמחייב אי ס"ל פלוגתא דר"ל ור"י בקודם הפרשה אינהו דאמור כר"ל וכו' אבל כפי מה שביארנו דעת הרמב"ם מצי לאוקמי מימרא דאביי ורבא אפי' כר"י דאמר דהידיעות מחלקות ושאני התם דאכל שני זיתים בפעם אחת וכנ"ל והאדם האחר שאמר לו שזהו אינו שומן אלא חלב אמר לו על כל האכילה הראשונה רק שלא אמר לו בפעם הראשון שהי' שני זיתים אלא אח"כ כשאכל הזית השלישי אמר לו שהאכילה הראשונה הי' שני זיתים והאכילה השניה הי' זית א' של חלב עכ"פ בידיעה ראשונה נודע לו שכל האכילה ראשונה היה של חלב רק שלא נודע לו כמה זיתים הי' אכילה ראשונה ולפיכך נתכפר לו אם הביא קרבן על האכילה ראשונה כל השני זיתים הואיל דשייכת להדדי וגם אם הביא קרבן על כזית השלישי שאכל בפעם השנית נתכפר לו על כזית האמצעי הואיל בפעם אחת נודע לו השני זיתים האלו וכנ"ל ודוק היטב

והואיל ואיירין בדברי רש"י ד"ה וחזר וכו' נבוא לבאר ד' מהרש"א על רש"י דהנה המהרש"א על ד' רש"י [כ' וז"ל] אהך דקצר וטחן כגרוגרת דפליגי בה נמי אביי ורבא תיקשי ליה דחדא הוא דמחייבי להו כבר דחקו בזה תו' לעיל לפרש בשם ר"י דאיירי נמי בנודע קודם הפרשה והנה דברי מהרש"א לכאורה תמוהין מאד דעכ"פ ארש"י התמי' במקומה עומדת דמפני מה לא אמר רש"י דבריו אאביי ורבא דוקצר וטחן ונ"ל ליישב דלק"מ על רש"י דהנה לעיל בד"ה נודע לו על הקצירה מביא תוס' בשם הר"ש שנודע לו והפריש קרבן וכו' דאל"כ יביא איזה שירצה ומ"מ קאמר הגמ' קצירה גוררת קצירה וכו' דמשמע דוקא קרבן א' יביא ולא יותר קשה הא מותר להביא איזה שירצה דבו תליא מלתא ע"ש מיהו תימא לר"י לקמן דמבעי' ליה אי בהפרשה מחלוקת או לא תפשוט דבהפרשות פליגי וי"ל דאיכא למידחי דהכא איירי שלא הפריש עד אחר שנודע לו גם על שגגת מלאכות ואתרמי דהפריש קרבן על קצירה ראשונה ע"ש אבל באמת היה יכול להביא ב' קרבנות על קצירה וטחינה של שגגת מלאכות לפ"ז לק"מ על רש"י דהנה י"ל דכונת רש"י הוא לומר מה שיש נפקותא בין האוקימתא אי אוקמינין פלוגתא דר"י ור"ל בקודם הפרשה או לאחר הפרשה וא"כ על המימרא דרבא ואביי דחלב דהתם אמרי באמת הביא על הראשון ראשון ושני מתכפרין הביא על השלישי שלישי ושני מתכפרין הביא על האמצעי כולן מתכפרין כלומר דיש בריר' ביד בעל הקרבן שפיר אמר רש"י דיש נפקותא זו בין האוקימתת אי מוקמינין פלוגתא דר"י ור"ל קודם הפרשה אינהו דאמר כר"ל ואיירי דבריהם דאביי ורבא בחלב קודם הפרשה וכר"ל לחודא ובאחת בו תליא מילתא להביא על איזה שירצ' וכדמשמע לישנא דמימרא דחלב. ואי אוקמינין פלוגתייהו דר"י ור"ל לאחר הפרשה אבל קודם הפרשה כ"ע מודו דנפטר בקרבן אחד