אהל אברהם קמב

בית אהרן לעיל לכן ע"כ דת"ק נמי סובר כן. אבל תוס' דאכתי לא ס"ד הך דאליבא דר"ש תשובה לא מהני לק"מ אליבא דת"ק די"ל דקרא דמע"ה אצטריך דמומר לחלב הוי מומר לדם ומוכח כן מדאצטריך קרא דת"ל מזר"ת דהא לא נוכל לומר דאתי להורות על ענין אחר דאכתי לא ס"ד הא דתשובה לא מהני. אבל לפי האמת מוכח גם אליבא דת"ק דתשובה לא מהני כמבואר לעיל ודוק היטב בזה: ובזה מיושב ד' תוס' בשבועות גבי טימא עצמו במזיד דהא לפי האמת גם אליבא דת"ק, מוכח דתשובה לא מהני והקשו תוס' דרשא דר"ש כיון דמת"ק לא מוכח מידי רק מדר"ש נשמע לרבנן. הרי נתבאר דלפי האמת גם אליבא דת"ק דתשובה לא מהני ועיין היטב: אמנם לפ"ז צריך להבין דעת הרמב"ם דמוכח מדבריו דסובר דתשוב' מהני כמ"ש המ"ל וא"כ קשיא לפי האמת ל"ל קרא דמע"ה ת"ל מזר"ת וליכ"ל דאצטריך על מומר לתיאבון דא"כ הדרא קושי' לדוכתיה ממ"נ אי מצד ס' חיצונה דלתיאבון הוי מומר הא הוי נמי בכלל זבח רשעים ואי לא מנ"ל באמת דלתיאבון אינו מביא קרבן דלמא מע"ה ממעט רשע שלא לתיאבון ואתי' להורות דתשובה לא מהני כמבואר לעיל

ונראה ליישב ד' הרמב"ם באופן אחר דניחזי אנן דודאי קו' תוס' אינו ל"ל קרא דת"ל מזר"ת דההוא קרא במשלי הוא. ואין סברא להקשות דהתורה יסמוך על קרא דד' קבלה. רק קו' תוס' הוא דזה הוי כמו ס' חיצונה דזר"ת מיהו אם נאמר דהא דאצטריך קרא היינו בעשה תשובה א"כ הא דקאמר הש"ס וצריכא אי אשמעינין עולה משום דדורון הוא אבל חטאת אימא ליקבל מיניה ופי' רש"י שלא יהיה חוטא נשכר הרי דאף בעשה תשובה איכא האי סברא א"כ כ"ש בשלא עשה תשובה איכא חוטא טפי פשיטא דשייך האי סברא דשלא יהיה חוטא נשכר. לפ"ז לפי האמת בלא"ה לק"מ קו' תוס' דנהי דס' חיצונה איכא משום זר"ת מ"מ ה"א דמביא קרבן משום שלא יהיה חוטא נשכר ואצטריך קרא דמע"ה גבי חטאת ולק"מ. רק קושית התוס' הוא בד' המקשן דלא אסיק אדעתיה הך סברא דשלא יהיה חוטא נשכר הקשו תוס' שפיר אבל לפי האמת גבי חטאת לק"מ כמבואר [וגבי עולה גם בתי' תוס' אינו מיושב דהא קרא בעולת נדבה מיירי דודאי תשובה מהני ומוכרחין לומר דקרא בא להורות על מומר לע"א דהוי כמו מומר לכה"ת כמ"ש המ"ל שם באריכות וא"כ גם השתא נוכל לומר כן או בענין אחר]. ואע"ג דגבי עיר הנדחת דאמרינין קדשי מזבח ימותו משום זר"ת ואף חטאת בכלל י"ל דהא חטאת בלא"ה ימותו כמ"ש המ"ל משום דהוי חטאת שמתו בעלי' ועיקר דאצטריך זבח רשעים הוא גבי עולה ושלמים וא"כ לק"מ. ואף דאיכא נפקותא לענין אשם דקיי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ואשם נמי בא על חטא. מ"מ נראה דגבי עיר הנדחת לא שייך כלל הא דשלא יהיה חוטא נשכר כיון דבעלים ימותו בחרב ואין נפקותא להן אי מקריבין קדשים או לא לכן אמרי' שפיר דבחטאת ואשם נמי הוי בכלל זר"ת. אבל הכא דקאמר הש"ס דס"ד משום שלא יהיה חוטא נשכר א"כ ממילא לק"מ דת"ל מזר"ת כמבואר לעיל אבל לעולם דלפי האמת אליבא דכ"ע תשובה מהני ופסק הרמב"ם שפיר ומיושב קושית המ"ל ועיין היטב: ובן משמע בד' רש"י דכתב ואי אשמעינין עולה משום דדורון הוא והוי זר"ת אבל חטאת דשלא יהיה חוטא נשכר אימא ליקבל מיניה הרי להדיא דמצד האי סברא דשלא יהיה חוטא נשכר לא הוי נמי בכלל זר"ת. אבל דעת תוס' גופא אינו כן לכאורה דא"כ לפי האמת גם אליבא דר"ש נוכל לומר דתשובה מהני ואמאי לא תירצו בשבועות גבי טימא עצמו במזיד דמיירי בעשה תשוב'. אם לא דנאמר דתוס' סברי דבלאו הך קושי' דת"ל מזבח רשעים. מסתבר לומר דתשו' לא מהני דשב מידיעתו תליא בשעת החטא ועיין בזה. ובזה מיושב ד' רש"י בסנהדרין דף מ"ז ע"א בהא דקאמר ר' יוחנן אכל חלב והמיר והפריש קרבן וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ופירש רש"י דבשעה שהמיר נדחה משום דכתיב מע"ה פרט למומר ואח"כ קאמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא קדשי מזבח ימותו ופירש"י משום זבח רשעים. והקשה במ"ל בפ"ג מהל' שגגות למה פי'

בית יהודה ראשונה נגררת לקצירה ראשונה אבל טחינה שני' במ"ע משום דהוי גרירה דגרירה ולכך מוקי פלוגתתן בקצירה וטחינ' דאפ"ה סבר דנתכפרה טחינה ראשונה וצ"ל דלא נקרא גרירה כסברת תוס' דהא ממימרא דשני זיתי חלב מוכח דלית ליה לרבא שום גרירה וממילא לאביי דסבר חד גרירה אמרינין דגם טחינה שכנגדה דנקראת גרירה כנ"ל נתכפרה אבל לרבא דל"ל שום גרירה מש"ה טחינה שכנגדה במ"ע אבל גרירה לגרירה אפילו אביי סבר דלא אמרינין מדלא פליג אפי' בד' זיתי חלב וכנ"ל וא"כ לפ"מ שביארנו דלפי האמת נוכל לקיים השני מימרות דאביי ורבא ולא סתרי אהדדי שפיר עביד הרמב"ם דפסק לתרוויי' דרבא ומתורץ שפיר קושית העולם וגם קושייתנו הנ"ל לק"מ דליפלגו בד' זיתי חלב וגם קושייתינו שהקשינו דליפלגו בג' קצירות לק"מ כאשר ביארנו משום דגמרא רוצה להורות לנו דרבא סבר דטחינה ראשונה לא נקראת גרירה כלל וכנ"ל ודוק היטב והמשכיל יבין

ובדברינו אלה שביארנו דהרמב"ם ס"ל שני סברות יחד דהיינו של רש"י ושל תוס' יכולין אנו לתרץ עוד דברי הרמב"ם דהנה הרמב"ם כ' בהאי דין שהבאנו לעיל קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה כאלו עשה ארבעתן בשגגת שבת שאינו חייב אלא חטאת אחת וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשיודע אח"כ אינו צריך להביא חטאת אחרת ותמה עליו הכ"מ ולח"מ וכל הרואה אותו יפליא פליאה גדול' בראשון הוא נגד הגמ' ערוכה דבדף הנ"ל ע"ב איתא איתמר אכל ב' זיתי חלב בהעל' א' ונוד' לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני ר"י אמר חייב ב' ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת וכו' ור"ל הא כתיב על חטאתו והביא ההוא לאחר כפרה וכו' נמצא לאחר כפרה אפילו ר"ל מודה והאיך כ' הרמב"ם וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו הכל זהו דלא כמאן. ועוד הקשה הכ"מ ולח"מ דרמב"ם סותר את עצמו מהיפוך להיפוך דבפ"ו מהל' שגגות כ' בהלכה ט' האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא ב' חטאות מפני שהידיעות מחלקות ואע"פ שלא הפריש הקרבן ופסק כר"י וכאן פסק בקצר וטחן אפי' הפריש קרבן נתכפר לו על הכל והנה הם רוצים לומר דלר"י דוקא ידיעות מחלקות ולא כפרות וזהו דוחק גדול ע"ש בדברי לח"מ וכ"מ אבל לי נראה לתרץ דלק"מ דהא ביארנו דרמב"ם ס"ל שני סברות סברת רש"י וסברת תוס' ולא שייך כאן בשבת גרירה כלל חוץ בטחינה אחרונה כנ"ל ונ"ל דכך הוא סברת הרמב"ם דבשלמא גבי שבת הואיל דחזינין דמלאכות של שגגת שבת קשורין זה בזה ואינו יכיל להתכפר א' בלא חבירו הלכך אמרי' דאפי' הקריב קרבן על הקציר' ראשונ' של שגג' שבת לחוד' נתכפרו כולן משום דאם הקרי' קרבן על הקציר' של שגגת שבת ממילא נתכפר גם הטחינ' של שגגת שבת [דא"א] להתכפר זו בלא זו וממילא אמרינין דקצירה גוררת קצירה וטחינ' גוררת [טחינ'] וכדמפרש"י אע"פ שהעלמו של שני' חלוק קצת מ"מ העלם אחד הוא ושם אחד הוא ולא נודע לו חטאו בינתיים ולא נקראת גרירה כדמפרש"י רק אם הקריב ברישא על קצירה של שגגת מלאכות לא נתכפר לו טחינה שעמה מפני דהיא חלוקה לענין קרבן רק הקצירה של שגגת שבת וטחינה שעמה היא נגררת כסברת רש"י ותוס' שניהם יחד דלא נקראת גרירה אבל הטחינה של שגגת שבת נקראת גרירה לטחינה ראשונה כאשר ביארנו לעיל והרמב"ם פוסק כרבא דלא אמרי' שום גרירה וזה הוא צח לשונו של הרמב"ם דכ' ונודע לו על הקצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות ולא כ' גם על הטחינה כמו שנכתב בגמרא ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון [מלאכות] משום דרמב"ם סבר דבאמת אם רק נודע לו על הקצירה לחודא של שגגת שבת נתכפר הכל אם הקריב קרבן עלי' וכנ"ל אבל בחלב לא מצינו שום קולא בשיעור שלם דהוי קשורין זה בזה רק בחצי שיעור אמר ר"י דהיינו באכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני דאינן מצטרפין הב' חצאי זיתים משום דאין ידיעה לחצי שיעור וזה מוכח מקרא דמחטאתו ע"ש אבל בשני זיתים שלימים שפיר אמרינין לר"י דהידיעות מחלקות מקרא