אהל אברהם קמא

בית אהרן מה דפי' הכ"מ שם דהרמב"ם פסק כת"ק וכאוקמתא דרבא והקשה הלח"מ פ"ב מהל' שגגות דמסוגי' הש"ס ר"פ כלל גדול מוכח דר' יוחנן דאמר שגגת (קרבן) [כרת לחוד] הוי שגגה סובר דאשר לא תעשינה אצטריך דבעינין שב מידיעתו והיינו כר"ש עיי"ש. והשתא ניחא דגם ת"ק סובר כן כר"ש דבעי' שב מידיעתו ואפ"ה אצטריך מע"ה על מומר לא"ד לתיאבון או על מומר לחלב ולא לדם ומיושב קו' הלח"מ. ואף דהמ"ל פ"ג מהל' שגגות כ' דמסוגי' דשבת הנ"ל מוכח דת"ק אינו סובר כר"ש ע"ש. לק"מ דנהי דמוכח כן דר"ל שם סובר הכי אבל ר' יוחנן מצי סבר דת"ק סובר כר"ש וראי' דבשבת קאמר הש"ס אליבא דר"י מבעי ליה לכדתני' ולא קאמר מיבעי ליה כר"ש מזה משמע דגם ת"ק סובר כר"ש. והרמב"ם הוכיח דת"ק סובר כר"ש מדלא קאמר הש"ס דאיכא בינייהו מומר לאותו דבר כמבואר לעיל באריכות ואי קשיא לפ"ז דאליבא דרמב"ם גם ת"ק דריש אשר לא תעשינה דבעי' שב מידיעתו א כ גם לת"ק מוכח דעשה תשובה לא מהני מדאצטריך קרא דשב מידיעתו דת"ל משום דזבח רשעים תועבה ונסתר דברי המ"ל פ"ג מהל' שגגות דכ' דאליבא דת"ק לא מוכח מידי עיי"ש. וא"כ קשי' דמד' הרמב"ם גבי טימא עצמו במזיד מוכח דסובר דעשה תשובה מהני כמ"ש המ"ל שם. ובאמת בלא"ה לק"מ מההיא דטימא עצמו במזיד די"ל כיון דעשה כן רק פ"א חשיב שב מידיעתו דהא הרמב"ם סוב' דלא"ד בעינין שהורגל בה. ועוד יש ליישב בכמה גווני והארכתי בזה בסוגי' דר"פ כלל גדול עיי"ש

ועתה נבוא לבאר ד' תוס' דהקשו ל"ל קרא דשב מידיעתו ת"ל דזר"ת ותירצו דאצטריך דאפי' עשה תשובה לא מהני. וכן הוכיח המ"ל פ"ג מהל' שגגות מד' תוס' שבועות [דף י"ז ע"א] גבי טימא עצמו במזיד דדחקו לומר דמיירי דלא ידע דהיה במקדש ואמאי לא פירשו דמיירי בעשה תשוב' אלא ע"כ דסברי דתשובה לא מהני עיי"ש דמצדד לומר די"ל דוקא לר"ש מוכח כן אבל אליבא דת"ק לא מוכח מידי די"ל דקרא דמע"ה אצטריך על מומר לחלב דהוי מומר לדם או על מומר לתיאבון. וכן מוכח מדקבעו קושייתם אליבא דר"ש ולא הקשו אליבא דת"ק עיי"ש. רק לפ"ז עדיין קשיא אמאי לא פי' תוס' גבי טימא עצמו במזיד דמיירי בעשה תשובה ורב אשי סובר כת"ק דלדידיה נוכל לומר דעשה תשובה מהני כהנ"ל. וצ"ל דתוס' סברי כמבואר בלח"מ הנ"ל דאנן דקיי"ל כר"י פ' כלל גדול א"כ מוכח דפסקי' כר"ש לכן לא מצינו לפרש כן דא"כ הוי איבעי' דר"א דלא כהלכתא. אמנם לפמ"ש המ"ל שם בשם הר"ן דתי' תוס' הוא ע"כ אליבא דר"ע דאינו מחייב על העלם מקדש עיי"ש א"כ כיון דאנן קיי"ל (כר"י) [כר' ישמעאל] דמחייב על העלם מקדש כמ"ש הרמב"ם [ודוחק לומר דתוס' פליג אהרמב"ם וסברי דהלכה כר"ע] אכתי הוה איבעי' דלא כהלכתא. לכך נראה דלפי האמת מדר"ש נשמע לרבנן דסברי דעשה חשובה לא מהני דהנה ניחזי אנן אם נאמר כד' המ"ל דלת"ק ל"ק דת"ל מזר"ת דאצטריך על מומר לתיאבון, א"כ קשיא ממ"נ אי זהו סברא חיצונה דלתיאבון הוי מומר א"כ ממילא הוי נמי בכלל זר"ת ואי לא הוי סברא חיצונה מנ"ל באמת דלתיאבון הוי מומר ואי מדאצטריך קרא דמע"ה דת"ל מזר"ת מוכח דקרא אתי להורו' על לתיאבון. ז"א דדלמא קרא דמע"ה אצטריך דעשה תשובה לא מהני כמו לר"ש [ודוחק לומר דת"ק סובר דאין זה סברא לומר דעשה תשובה לא מהני] ואם נפשך לומר דלתיאבון לא חשיב רשע אבל מומר חשיב אכתי קשיא אטו מיעוטא דמומר בקרא כתיב בהדיא רק דמע"ה בא למעט איזה דבר ודלמא ממעט רשע דהיינו שלא לתיאבון ואצטריך דתשובה לא מהני כהנ"ל. אלא ע"כ מוכח דבאמת לתיאבון חשיב מומר וגם רשע וממועט מקרא דזר"ת ומע"ה אצטריך דאפילו בלתיאבון תשובה לא מהני וא"כ מוכח דלת"ק נמי תשובה לא מהני ור"ש פליג דלתיאבון מביא קרבן ואע"ג דהוי בכלל זבח רשעי' מ"מ עכ"פ מהני תשובה ואי קשיא לפי זה אמאי לא קבעו התוס' קושייתם על ת"ק דהא לדידיה נמי מוכח דתשובה לא מהני די"ל דזהו דוקא השתא דלר"ש מוכח דסובר דשב מידיעתו אצטריך דתשובה לא מהני א"כ קשי' אליבא דת"ק ממ"נ כמבואר

בית יהודה רבא באמת גרירה ולכך אמר האי לישנא דגרירה כדי דנדע דהדר רבא לגבי אביי וכדתירצנו באמת על קו' הרשב"א שמביא תוס' ע"ז מקשה שפיר א"ה טחינה לטחינה נמי תגרר כלומר אי אית לרבא גרירה ע"כ צ"ל דאית ליה נמי גרירה דגרירה דאי לא תימא הכי אלא דרבא סבר חד גרירה ואביי סבר אפי' גריר' דגרידה ק' א"כ ליפלגו אפי' בתר דשמעה מאביי בהעלמות של חלב וכקושייתינו הנ"ל דהיינו בד' זיתי חלב דשני זיתי הראשוני' הי' בהעלמה אחת והשלישי היתה בהעלמו של שניה והרביעי היתה בהעלמו של שלישית דלאביי דסבר גרירה דגרירה אפינו הרביעי נתכפר בראשונה ולרבא דלית ליה גרירה דגרירה לא נתכפר אלא השלישי ולא הרביעי וכנ"ל ונרויח דלא נצטרך לדחוק כדברי תוס' דמיירי שבסוף הפריש על שגגת שבת וכנ"ל אלא דהוי אמר לישנא דוהביא על הראשון וגם היה רבותא אליבא דאביי דאפי' בחלב סבר דאמרינין גרירה לגרירה א"ו מדלא פליגי בד' זיתי חלב צ"ל דאין בזה פלוגתא דאי אמרינין גרירה אמרינין נמי גרירה לגרירה אפי' לרבא א"כ שפיר מקשה א"ה טחינה לטחינה נמי תגרר ולא צריכין אנו לדחוק דהמקשן לא אסיק להפליג מצד [הסברא] בין גרירה לגרירה דגריר' זה אינו דשפיר אסיק רק דהיה ק' ליה קו' הנ"ל דליפלגו בד' זיתי חלב וכנ"ל א"ו דליכא חילוק בין גרירה לגרירה דגרירה ולק"מ על המקשן ודוק היטב: וע"ז משני הגמ' גרירה אית ליה גרירה דגרירה לית ליה וגרסינין אלא גרירה וכו' כדרוצה לומר הר"י קורקוס שמביא הכ"מ בהלכה יו"ד ע"ש שרוצה לומר למאי דאמר הגמ' גרירה אית ליה גרירה דגרירה ל"ל אין אנו צריכין לומר דהדר ביה ע"ש שדחק את עצמו מאוד עכ"פ נלמד מדבריו דגרס אלא ונוכל לומר דלתירוץ הגמרא דמשני אלא גרירה אית ליה גרירה דגרירה ל"ל י"ל דלא הדר רבא ממימרא דשלי זיתי חלב ולא צריכין לומר דבתר דשמעה מאביי סברה א"כ נוכל לומר לשיטתינו שביארנו קו' המקשן משני ליה התרצן כך אלא גריר' אית ליה וגרירה דגרירה ל"ל זהו קאי אאביי דאביי לא סבר אלא חד גרירה אבל לא גרירה דגרירה דאל"כ אלא דסבר אפי' גרירה דגרירה א"כ הו"ל לאשמעינין לאביי אפי' בד' זיתי חלב דאם הביא קרבן א' על איזה דנתכפרו כולן א"ו דאביי לא סבר אלא חד גרירה ורבא סבר דאפילו גרירה אחת לא אמרי וא"כ שפיר קיימא מימרא דרבא ואביי בשני זיתי חלב ובאמת הכא בקצר וטחן סבר הגמ' דליכא גרירה כלל משום דאמרי' סברת רש"י וסברת תוס' שניהם יחד א"כ בקצירה דשגגת מלאכות וקצירה דשגגת שבת וטחינה שעמה לא צריכין לסברא דגרירה אלא משום שהם בהעלם א' הב' קצירות ולא יכולה להתכפר הקצירה של שגגת שבת בלא טחינה שעמה מפני שהן תלויות בקרבן אחד וכנ"ל רק בטחינה אחרונה של שגגת מלאכו' דאינה תלוי בקרבן אחד עם הקצירה שלה צ"ל דנגררת עם הטחינה של שגגת שבת וזהו ודאי גריר' גדולה כדביארנו דטחינ' ראשונ' גופ' אינ' נתכפר אלא מכח שהיא תלוי' בקרבן אחד עם הקצירה של שגגת שבת ובזה פליגי אביי ורבא דרבא לא סבר גרירה כלל ואביי סבר גרירה אחת אבל לא גרירה דגרירה ולכך אמר אביו שם טחינה אחת היא כלומר דחד גרירה אמרינין ורבא דל"ל אפי' חד גרירה לכך אמר דטחינה שכנגדה במ"ע וא"כ לא סתרי השני מימרות דאביי ורבא

והא דקאמר הברייתא דהיינו המימרא לישנא דקצר וטחן ולא אמרה בג' קצירות צ"ל איפכא דגמ' רוצה להורות דטחינה ראשונה לא הוי גרירה עם הקצירה ראשונה הואיל דתלוין בקרבן אחד וזה מוכח מכח לישנא וטחינה שעמה וכנ"ל ואנו אומרים דאפילו קצירה ראשונה עם השניה לא חשיבי גרירה דאמרי' סברת רש"י וסברת תוס' שניהם יחד כנ"ל א"כ אי הוה אמרה המימרא פלוגתתן בג' קצירות הוה טעינין לומר דוקא בג' קצירות ליכא גרירה בב' קצירות הראשונות כסברת רש"י ולפיכך נתכפרו א' עם השני' או איפכא משום דהם בהעלם אחת אבל הג' לא נתכפרה משום דהיא בהעלמה של שני' אבל בב' קצירות וב' טחינות הוי אמרינין דטחינ' ראשונ' הוי גרירה לקצירה ראשונה כסברת רש"י ולרבא לא נתכפרה משום דל"ל גריר' כלל וגם לאביי הוי טעות לומר דדוקא טחינה