אהל אברהם קלט

[אב"ה תפארת בנים אבותם. ומה מאוד עלז לבי שזכינו להעלות בדפוס איזהו ח"ת מאבותינו הזקנים זי"ע. הן המה אבי אבינו הרב הגאון צדיק יסוד עולם אשר היה מגדולי תלמידי הגאונים בעל נודע ביהודה ורבי זרח איידליץ זי"ע ועוד בימי בחרותו הגדילו לספר בשבחו במכתב תעודה הנמצא בידינו ובמליצתם התחילו "אריה שאג מי לא יירא", ומרגלא היה בפומי דאינשי אשר נראה עמודא דנהורא בפטירתו [בשנת תקס"ה שבט] כק"ש מהו' ליב שאג זצוק"ל מנוחתו כבוד בק"ק פרייאשטאדט יע"א - ואבי אמנו הוא הרב הגאון האמתי מפורסם בדורו דור דעה בגודל חריפותו ועוצם בקיאותו עד להפליא בנגלה ובנסתר. ושמענו נפלאות מאשר שמעו מקדושי עליון שבדור שלפנינו מספרים מרוב גדולתו, כק"ש רבינו אהרן הלוי שפיטץ זצוק"ל היה בימי עלומיו אב"ד ור"מ בק"ק פרוסטיץ במדינת מעהרן ואח"כ בק"ק טרענטשין, ומנוחתו כבוד בק"ק האליטש במדינת אונגארן יע"א [נפטר בהו"ר בין שנות העק במאה החמישי]. ומרוב הברכה הכתבי קודש אשר השאירו אחריהם רב הכמות ורב האיכות מעט מזעיר אשר נמצא בידינו, וגם זה מטושטש הכתב מאוד מרוב יושנו אחרי עברו עליו ערך ימי שנות האדם בגבורות, ומסיבה זו יש כמה תיבות אשר הוצרכנו לכתוב לפי ראות עיני השכל. ותקותינו בה' שירדנו לעומק כונתם, ואם ח"ו שגגנו אח"מ. - ואברך את ה' שהחיינו והגיענו עד הלום להדפיס איזהו ענין מהכתובים בכי"ק אשר על ידינו יהיו שפתותיהם דובבות בקבר גם בדור אחרון אשר לא הקשיבה אזנם מרוב גדול תם. וקראנו את שם הח"ת בית יהודה ובית אהרן. ויה"ר שזכותם יעמוד לנו שנזכה לבוא לתכלית השלימות הנרצה מהמסבב כל הסבות. ואל יבושו בנו אבותינו הקדושים בעולם האמת, ולא ויבש המעין ח"ו ויקויים בנו מ"ש לא ימושו מפיך וכו' עד עולם א"ס

בית אהרן

ביאור סוגי' דמומר ושב מידיעתו

חולין דף ה' ע"א בגמ' מיתיבי מכם ולא כולכם. והקשה הרשב"א בחידושיו מאי מקשה הש"ס דלמא מציעתא איירי במומר לדבר אחד וסיפא במומר לאותו דבר. ותי' דפשיטא ליה לש"ס כיון דאומר לכל התורה אין מקבלין ה"ה מומר לא"ד עיי"ש. הגם דלענין שאר דברים לא דמי מומר לא"ד למומר לכה"ת. מוכרחין לומר דלענין קרבן סובר הש"ס דדמו וזהו דוחק ולכאורה נראה ליישב קושית הרשב"א. דהנה בש"ך ריש סי' ב' רצה להוכיח דלא ככ"מ דר"ל אליבא דהרמב"ם דסובר בנכרי אינו עובד ע"א הוי שחיטתו נבלה רק מדרבנן. דהא בסוגי' דמכם מוכח דמומר לכה"ת חוץ מע"א ושבת שחיטתו אסורה מדאורייתא עיי"ש. מיהו באמת נרא' דלא מוכח מידי דודאי דאינו מדמה הש"ס מדחזינין גבי קרבן דאינו מביא דה"ה פסול לשחיטה דהא באמת חלוקין הן לענין מומר לא"ד וכדומה. רק דקושית הש"ס הוא מדחזינין דברייתא ממעט מקרא דמכם מומר לכה"ת וקאמר בתר הכי מכאן אמרו דמומר לע"א אינו מביא קרבן וע"כ מוכח דזהו סברא חיצונה היא דמומר לע"א הוי מומר לכה"ת דאל"כ מהיכן מוכח באמת דמומר לע"א אינו מביא קרבן. א"כ ה"ה לענין שחיטה דפשיטא להש"ס דמומר לכה"ת שחיטתו נבלה ממילא אף במומר לע"א הדין כן. וכן מבואר בתורת חיים בהדיא עיי"ש. א"כ לפ"ז נוכל לומר לעולם דמומר לכה"ת חוץ מע"א הוי רק איסור דרבנן. ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר כי היכי דמוכח מברייתא דמומר לע"א הוי כמומר לכה"ת מסברא חיצונה ממילא אף בשחיטה הדין כן לענין איסור דרבנן ונסתר הוכחת השיך. שוב מצאתי כן בס' תבואות שור עיי"ש: ולפ"ז מיושב קושית הרשב"א הנ"ל דלא מצינו לפרש מכאן אמרו חוץ מן המומר במומר לא"ד דא"כ קשי' באמת מנ"ל לברייתא להוכיח כן דלמא קרא דמכם אתיא למומר לכה"ת אבל מומר לא"ד לא דהא חזינין בכל דבר שבעולם לא דמי לא"ד לכה"ת. [ואי קשי' לפ"ז מה קאמר הש"ס אי במומר לד"א קשי' מציעתא אמאי לא מקשה בפשיטות אי במומר לד"א מנ"ל לברייתא באמת. דהא קשי' הש"ס שפיר טפי. ועוד אי לא מצינו חילוק כלל בין המומרים לק"מ אבל כיון דבמציעתא חזינין חילוק קשיא כהנ"ל כמבואר במהר"ם מלובלין בתוס' ד"ה כדי שיחזרו בתשו' אבל במומר לע"א ניחא דברייתא סובר דהוי סברא חיצונה דהא בכל הדברים הדין כן דמומר לע"א הוי מומר לכה"ת. ומיושב קו' הרשב"א: ולפ"ז ניחא מאי דהקשה המ"ל פ"ג מהל' שגגות אהא דסברו הפוסקים דהא דמומר לע"א הוי מומר לכה"ת היינו דוקא בעשה כן ג' פעמים מהא דמבואר בסנהדרין גבי עיר הנדחת דקדשי המזבח ימותו משום זבח רשעים תועבה אע"ג דעבדו רק פ"א. ותירץ אע"ג דלענין שחיטה בעינין ג"פ אבל לענין קרבן סגי' בפ"א. והקשה דלפ"ז מאי מקשה הש"ס לר' ענן מברייתא דמכם דהא לא דמי קרבן לשחיטה עיי"ש. והשתא ניחא דקושית הש"ס הוא רק מדחזינין דבריית' ע"כ סובר

בית יהודה

ביאור סוגי' דקצר וטחן

שבת דף ע' ע"ב אמר רבא קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וכל הסוגי' עיי"ש היטב ועיין רמב"ם בהל' שגגות פ"ז הל' י' הביאו להלכה ובפ"ו שם הלכה י"א פוסק ההיא דרבא דשני זיתי חלב עיי"ש. והנה כל נושאי כליו תמהים עליו תמיה גדולה. דע"כ הדר רבא מההיא דאכל ב' זיתי חלב כדמסיק הש"ס ורבינו ז"ל פוסק כשניהם וכ' הלח"מ ועם היות שיש לחלק בחילוקים דכתב הרב בעל הכ"מ מ"מ כיון דבגמ' משוה אותן מניין לו לרבינו ז"ל לחלק ומסיים ומ"מ אין דעתי נוחה בכל אלו החילוקים כמ"ש דלא מצאתי שורש בגמ' וצ"ע. ונ"ל ליישב דלהרמב"ם היה ק' קו' עצומה ומכח זה היה לו דרך אחר בש"ס עיין תוס' ד"ה גרירה דגריר' במה שהר"י פליג על רש"י והק' בשם הרשב"א דלפ"ז אפשר למצוא פלוגתייהו בג' קצירות והניחו בקושיא. ונראה ליישב בנקדים ליישב קושית העולם על הש"ס דמפני מה לא מקשה הש"ס מיד על דברי רבא דאמר טחינה שכנגדה במקומה עומדת לקשי טחינה נמי תגרור לטחינ'. דהא לא אסיק אדעתי' המקשן לפלוג בין גרירה לגרירה דגרירה דאל"ה אכתי לא מקשי מידי ולמה ממתין הש"ס בקושיא זו עד לאחר דמשני בתר דשמעה מאביי סברה. אבל לא יהיה קשה מידי וגם יבואר בזה במאי פליגי המקשן והתרצן דהמקשן לא רצה לחלק בין גרירה לגרירה דגרירה והתרצן מחלק. ולדברי הרמב"ם שנבאר יתורץ כ"ז. דלכאורה קשה טל הש"ס דלמאי דמשני בתר דשמעה מאביי סברה. ומשמעות הוא דהא דאמר רבא קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וכו' הוא לאחר דקבל רבא מאביי בשני זיתי חלב דאם הביא קרבן על הראשון דנתכפרו כולן מטעם גרירה. וזו הברייתא דשני זיתי חלב איתמר קודם דשמע מאביי. דהשתא לפי האמת דפליגי אביי ורבא עכ"פ בגרירה דגרירה קשה מפני מה לא פליגי בגרירה דגרירה אצל חלב. וכך הוה לי' לאוקמי פלוגתייהו אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על א מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני ואח"כ נודע לו גם על השני ולא נודע לו על השלישי וחזר ואכל כזית בהעלמו של שלישי בזה פליגי אביי ורבא דרבא סבר הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרין מחמת העלם א' ושלישי נתכפר מחמת גרירה אבל הרביעי לא נתכפר משום דל"ל גרירה דגרירה אבל אביי דאית ליה דגרירה אפי' הרביעי נתכפר מראשון ולמה ליה לגמרא לאוקמי פלוגתייהו דאביי ורבא בקצר וטחן וזו הקו' היה ק' להרמב"ם וגם היה קשה ליה קושית תוס' מה שהביא בשם רשב"א וגם קושי' [העולם אלא ודאי] דכך הוא דרך ופשט דגמרא דבל"ז לא רצה הגמ' להקשות טחינה לטחינה נמי תגרר הו"מ לתרץ דבאחת רבא לא סבר שום גרירה כדמשמע ממימר' דשני זיתי חלב והא דאמר רבא הכא קציר' גוררת קציר' וטחינ' שעמה ליתא מטעם גרירה אלא דלא שייך כאן גרירה משום דהוי אמרינין דרבא סבר דקצירה שניה עם קצירה ראשונה כמשפט דשני זיתי חלב הן זו סברת רש"י ועל הטחינה שעם