אהל אברהם קלח

ס"ל כן וא"כ כיון שאמר רבב"ח כמחלוקת כאן ומדמה פקק לנגר מוכח דגם בפקק צריך קשור ודלא כר' אבא. והנה לפ"ז היה ראוי לומר דגם בקנה צריך קשור דוקא ודלא כר' יוחנן כיון דקיי"ל כשמואל וכרבא והרי הש"ס מדמה פקק וחלון וקנה אך מפורש בהרז"ה דקנה קיי"ל כר"י דמהני תורת כלי וא"צ קשור וע"כ צ"ל דס"ל להרז"ה דבהא פליגי ר' אבא ור' יהודה בל שילת אמר ר"י דודאי קנה אין תשמישו למחובר וכמ"ש תוס' דהוה רק כמפתח לנעול בו ולא דמי לנגר ור' יוחנן דוקא בקנה פוסק כרשב"ג דא"צ קשירה אבל בפקק ודאי צריך קשירה וזה מאמר רבב"ח כמחלוקת כאן דצריך קשירה לחכמים כמו בנגר ושאני כלי שתשמישו למחובר דלא מהני מתוקן ואפילו תורת כלי שבו לצורך התשמיש לא מהני ור' אבא ס"ל דאין חילוק כלל בין תשמיש למחובר לשאר תשמיש ורשב"ג דקנה דמתיר מתוקן לטלטל ה"ה דמותר בפקק ונגר. (ור"י) [ור' יהודה] דס"ל דצריך קשור ס"ל כת"ק דחריות דדוקא קושר ופוסק הרז"ה כשמואל וכרבא בנגר וגם בפקק כן וכר' יוחנן דמדמי פקק לנגר ורק בקנה קיי"ל כר"י דמהני מתוקן ותורת כלי לר' יוחנן ומיושב הא דפריך הש"ס לר"י על הא דפסיק כרשב"ג בקנה דרשב"ג א"צ תורת כלי דקנה דומה ממש לחריות ושמואל רק מחלק בין קנה לנגר דס"ל דמה שתשמישו למחובר צריך קשירה. ועיין בחי' רמב"ן כאן בשבת וברשב"א כתבו דקשירה הוא היתר הטלטול ותלוי הוא היתר איסור בנין ולדבריהם מיושב היטב הסוגיא דודאי גם בנגר פליגי חכמים ור' יהודה אי אסור משום בנין או לא דת"ק ס"ל דנגר אסור משום בנין ולהכי צריך קשור ותלוי ור' יהודה ס"ל דליכא איסור בנין ורק קשור צריך להתיר הטלטול וזה דברי רבב"ח אמר ר"י דגם בפקק פליגי אי תוס' אהל אסור וצריך להיות תלוי להתיר הבנין וחכמים ס"ל תוס' אהל מותר ובאמת דברי ר"י כמחלוקת כאן דצריך קשירה להתיר הטלטול ושפיר מוכח דפליגי בתוס' אהל. וא"כ שפיר פריך לר' אבא מהא דר' [בב"ח א"ר] יוחנן דמוכח דצריך קשירה להתיר הטלטול. וע"ז קאמר אנא כרשב"ג וס"ל דאין חילוק בין קנה לנגר ובאמת אפשר דגם רבב"ח אמר ר"י ג"כ ס"ל כן וכונת רבב"ח רק לומר דדין הפקק ונגר שוין אך משמואל ורבא מוכח דיש חילוק בין כלי שתשמישו למחובר ולא קיי"ל כר' אבא אבל קנה ודאי דומה לשאר כלי תשמיש מדפריך הש"ס מחריות כן שיטת הרז"ה והיא נכונה מאוד

ודעת הרי"ף ז"ל צ"ל כשיטת תוס' דשמואל פליג וס"ל דנגר שייך בנין ולא דמי פקק לנגר ובפקק דהוה תוספת אהל ארעי וליכא בנין א"צ רק מתוקן ותורת כלי כמ"ש הר"ן ואין רק ב' חילוקים דבנגר שייך בנין צריך קשור ובפקק וקנה וחריות צריך תורת כלי ורק חריות כיון שישב זה הוה תורת כלי כמ"ש הרז"ה וכן בפקק כמ"ש הר"ן והיינו כשיטת הראשונים דס"ל דהא דקיי"ל בחריות ישב דוקא ישב מהני אבל חשב לא מהני וקושית הש"ס דרשב"ג דס"ל בחריות חשב מהני ודאי א"צ תורת כלי אבל לדידן דצריך ישב צריך תורת כלי אם לא ישב כמבואר בהרז"ה והר"ן. אך הרא"ש דס"ל כדעת תוס' לעיל דלמד ישב כש"כ חשב והיינו ממש כרשב"ג צריך לדחוק עצמו עיי"ש. וגם דברי הרמב"ן במלחמות ליישב קו' דשמואל לא זכיתי להוריד לסוף דעתו ליישב הא דפריך הש"ס כאן

קשה לי טובא לפי דעת תוס' דסוגי' דכאן ס"ל דאיסור נגר רק מטעם טלטול והא דמוכח דר"א אוסר תוס' אהל היינו משום דנקט פלוגתא בפקק והיינו לאסור אפי' בתורת כלי גמור כגון שיש לו ביה יד אם אינו קשור ותלוי. א"כ היאך נפרש הא דלקמן דדריש ר"י נפחא הלכה כר"א ומה דשקלי וטרי שם עלה דאם הא דדרש הלכה כר"א דתוס' אהל ארעי אסור ושפיר מותיב רב עמרם מהא דפוקקין א"כ מה מהדר אביי מנגר דליכא איסור בנין. ואם דריש לענין איסור טלטול צריך קשור ותלוי כר"א א"כ מה מייתי מהא דפקקו במאור הרי שם הוה כלי גמור וכמ"ש הרז"ה וצריך ביאור אח"כ ראיתי כי תוס' בד"ה ומדבריהן כתבו ליישב זה דהרי כבר כתבו תוס' לעיל ד"ה המונח דר"א אוסר פקק משום תוספת אהל אפילו יש עליו תורת כלי גמור כגון בית יד משום דמבטל וא"כ גם טפיח עביד דמבטל ואיכא איסור תוספת אהל ארעי

נראה לי ליישב דעת הרי"ף דפסק בנגר כר"י דצריך קשור ובפקק כר"א בר כהנא. והוא די"ל דס"ל להרי"ף כשיטת תוס' דבכולן רק האיסור משום טלטול דבתשמישי הבית החמירו בטלטול. והנה ר"א דס"ל דמתוקן והיינו חישב והיינו ע"כ שלא היה עליו תורת כלי וצריך חישוב להיתר טלטול. וא"כ כיון שחישב עליו לצורך תשמיש הבית וזה מאיר הטלטול יש עציו תורת כלי תשמיש הבית ויש עליו חומר' דקשור ותלוי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ופריך ולימא דצריך קשור כמו בנגר וקאמר הש"ס דס"ל כרשב"ג דאפילו בתשמיש הבית א"צ רק חישב. אבל אנן דקיי"ל כר' (אמי) [אסי] דצריך דוקא ישב ולא מהני מחשבה וע"כ צריך להיות עליו תורת כלי א"כ במחשבה אין עליו דין תשמיש כלי בית ומותר לטלטל כשאר דבר שיש עליו תורת כלי ואע"פ שכתב הרי"ף סתם ד' ר"ח בר כהנא הן לפמ"ש ס"ל להרי"ף כדעת תוס' דאיסור נגר רק מטעם טלטול. והא דפריך הש"ס לרשב"ג מחריות ולא אמר דתשמיש מחובר מודה רשב"ג דצריך תורת כלי דא"כ הו"ל לרשב"ג לפרש כן כיון דס"ל דשאר דברים מהני מחשבה וכמ"ש לדעת רש"י וע"ז משני הש"ס דס"ל לר"י כרשב"ג בחדא ופליג בחדא ואעפ"כ פסק סתם כרשב"ג דסמיך אאידך מימר' דצריך תו' כלי א"כ גם בד' ראב"כ אפש' לפר' כן ולק"מ אד' הרי"ף ודוק

הנה נראה לי ברור דאע"ג דמבשל בחמה מותר. ובתולדה דחמה כגון חמי טבריא פטור. אבל אם מניח קדרה כלי ראשון שמבשל. בחמה או חמי טברי' להעמיד חומה ותבשל חייב אם הוא באופן ששייך עדיין בישול כגון שלא נתבשל כמאב"ד וכן אם מטמין בדבר המעמיד כה"ג חייב ויש ראי' לזה מתוס' פ' במה טומנין ודוק היטב [אב"ה הכונה הקדרה אשר הגיעה לבישול אצל האש והעמיד' בחמה או תולד' דחמה כדי שלא תפסיק מלבשל ואם אמנם לא זכינו לידע הראיה אשר רמז אליה לא מנענו להעתיקו כפי אשר מ"כ רשום בכי"ק כי הוא הערה נפלאה ואפשר ראית רבינו ז"ל מענין הטמנה דפ' כירה ל"ח ע"ב עיין תוס' ד"ה לא יטמיננה בחול דפשיטא להו לתוס' דהביצה היא קרה עיי"ש וא"ש את"מ]

רמב"ם פ"ב מהל' שבת הל' ט"ז נתכוין להעלו' דגים והעלה דגים ותינוק פטור ועיין פ"ב מהל' שגגות הל' ט"ו הביא ג"כ הלכה זו וכן הפורס מצודה להעלו' דגים בשגג' וכו' בין ששמע שטבע תינוק וכו' ה"ז פטור מחטאת אעפ"י שלא היתה כונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג [אב"ה ודבר פלא אשר הנושאי כלי' לא פירשו דבריו במה שאמר מפני שהיה שוגג אשר א לו הבנה כפשוטו] ונ"ב בכי"ק וז"ל: נ"ל דכונת הרמב"ם לאסבר לן דמש"ה פטור כיון שהוא שוגג ולא חייבה התורה הקרבן רק על המעשה להכי אזלינין בתר מעשיו עכ"ל בגליון

שם פיו מהל' שג' ה"ח וכן אם הוציא ב' אמות בשוגג וב"א במזיד וב"א בשוגג אם בזריקה חייב וכו' ואם בהעברה פטור שיש ידיעה לח"ש כמ"ש. נ"ב וז"ל: בגמ' מוכח דאפילו אי אין ידיעה לח"ש פטור וצ"ע עכ"ל [עיין שבת ק"ב ע"א]

עירובין ל"ח ע"ב תוס' ד"ה והא. נ"ל ליישב תימה שכתבו תוס' דודאי לא דמי לנתגלגל חוץ לתחום דשם בשעת קניית עירוב הוא חוץ לתחום ואם העירוב קונה לו שם אין לו אלא ד"א. אבל כאן גם שהניח עירובו לסוף אלפי' אם הוא בשעת קניית עירוב בעיר איננו חוץ לתחום עירובו ושפיר קונה לו העירוב. ואע"ג דא"א לו לפרוח בגמלא פרחא לאכלו מיד מ"מ כיון שראוי לאחרי' אין מעכב מה שהוא א"א לו לאכלו מפאת הריחוק כיון שהוא ועירובו בתחום אחד בשעת קניית עירוב ואפשר עכשיו לילך שמה. וכן למ"ד תחלת היום קונה עירוב אי סעוד' הראוי מבע"י. אבל כיון דבעי סעוד' הראוי מבע"י וע"כ צ"ל אע"ג דתחלת היום קונה עירוב אע"ג דהקנין הוא בשעת כניסת יום השביתה צריך להיות ראוי מבע"י ודאי ג"כ צריך להיות הוא ועירובו בת"א מבע"י. דהא דבעי' סעודה ראוי מבע"י הסברא דאע"ג דבאמת תחלת יום כניס' קונ' עירוב מ"מ דלמא מיד תחלה ביה"ש לילה והוא שעת קניית עירוב והוא לא היה לו אפשר לאכלו מספק דלמא עדיין יום ולהכי אין קונה א"כ גם לענין זה אמרינין כן. דלמא תחלת ביה"ש לילה והוא שעת קניית עירוב והוא לא היה רשאי להלוך שמה דלמא עדיין יום וכיון שא"א לו לילך שמה אין עירוב קונה לו ודוק היטב: