אהל אברהם קלו

שהוציא קופת הרוכלין אבל כפרות אפילו כה"ג מחלקות והיינו דוקא לר"י דס"ל הפרשות מחלקות. אבל לר"ל דרק כפרות מחלקות וע"כ מתני' דקופת הרוכלין אשמעינן דאפילו כפרו' אין מחלקו'. א"א לתרץ כר"א ושפיר קאמר דקמפלגי ודוק

[אב"ה מגלגלין זכות ע"י זכאי ניהו ידיד נעורינו הרב הצדיק קדוש מרחם מגזע תרשישים כש"מ מהו' דוד שפיעגלער נ"י נין ונכד למאוה"גו בעל מחצית השקל זי"ע, אשר באמצעותו באו שני החשובות האלו לידינו, ולא אחרנו למוסרם מיד לדפוס ותיכף לנטילה ברכה זכות רכו הקדוש יגן עליו להפקד בפקודת ישועה ורחמים ולעלות לציון ברנה

סי' צב

שיל"ת יום ה' ר"ח אלול הכרי"ת. החיים והברכה וכ"ט לי"נ הרב הגדול המופלג חריף ובקי עדני העצני חד חד נחית לעומקא דדינא כבוד מהי' דוד כ"ץ נרו יאיר

מכתבו הנעים קבלתי לעת שאני רפדוני בתפוחים את שאהבה נפשי בני הנחמד מק"ק קראלי ולבלתי לבטל שיעורא דרבנן דבר יום ביומו אחרתי עד כה, והנה נודע לי למשגב מעלת פר"מ ושלום אנשי העיר וחכמי' כולם אהובים נוחים זה בזה בהלכה ורב שלום בוניך א"צ לדידי ולמטלטתי להוציא כאור ההלכה ברורה מחוורים כשמלה. ואך מעלתו מכבדני להראות את אושר כח דהיתרא אשר העלה במצודתו ביתד שלא תמוט. ואחרי כי אין לחוש לענות על ריב אשתעשע עמו באהבים לדון על כל פרטי הדברים הנאמרים במכתבו

ראשית דבריו פתח בחכמה להסתפק כיון שהחוט סביב העמוד בחקיקה אם זה נחשב כמן הצד או ע"ג ובפמ"ג מסופק כעין זה [עיין בפמ"ג במשבצות בסימן שס"ג ס"ק י"ט] ונדון דידן עדיף [אב"ה כפי הנראה הי' השאלה על חוטי הטעלעגראף] עכ"ל. עוד דעתו דעת תורה להכריע להתיר בזה דמפאת החקוק לא הוה כמן הצד דדומה להיתד של ברזל שתוחבין בקנה וכורכין סביבו אהובי ידידי, אין הדמיון עולה יפה ליתד דשם היתד אין משמש רק לחזק החוט שהוא המשקוף על הקנים שהם המזוזות ואין היתד מעיקר המזוזות וכן נידון הפמ"ג בסי' שס"ב [במשבצות ס"ק ד'] שיחקוק הקנה בראשו ויניח שם החבל ג"כ שם הקנה רק משמש ליתד שלא תשמט החוט ושפיר הוה החוט משקוף על המזוזות. אבל בנדון דידן שגם למעלה מכריכת החוט עוד עולה הקנה בכפתור ופרח ושם מזוזה על היוצא א"כ המשקוף מצד המזוזות ועכ"ז יש מקום לספק של מעלתו מה שהקפידו רז"ל [עירובין דף י"א מובא בטוש"ע סי' שס"ב סעיף י"א] דצורת הפתח דוקא קנה ע"ג דאין צריך על כל היקף הקנה [אב"ה הכונה הא דאין רשאי להיו' מן הצד דוקא מן הצד של כל הקנה ואם מונח ע"ג מקצת הקנה בחקיקה מהני אע"ג שלמקצת הוא מן הצד] ודי בחקיקה. ואמנם מדברי הפמ"ג סי' שס"ג שהביא מעלתו מבואר היטב דכעין זה לא הוה ע"ג. וידע מעלתו כי ד' הפמ"ג שם אין דמיון כלל לנדון דידן כי הפמ"ג שם נסתפק אם הקפידה דוקא שלא יהיה המשקוף מן הצד [היינו מלפני' או מלאחרי'] אבל אם המשקוף בין קנה לקנה גם שהקנים עולים על המשקוף מותר ומ"ש הפמ"ג ונחקק קצת לא כ' זה לכח דהיתרא אך שכן מעשה האומן להחזיק המשקוף ולא עלה ע"ד הפמ"ג להתיר מפאת החקיקה וע"ז מייתי דברי הג"א [ברא"ש סי' י"ד] לאיסורא דצריך המשקוף ע"ג המזוזות ולא ביניהם וא"כ מוכח דהחקיקה ללא יועיל דאי ס"ד דהחקיקה יתיר איך מייתי ראי' מהג"א דלא איירי שם בחקיקה והרי עמידת המשקוף בין הקנים אפשר בלא חקיקה כגון ע"י יתדות למטה מהקנה שמשמש למשקוף. או ע"י (נקבים) [יתידות] בקנים שמצד והקנה האמצעי נחקק בשני קצותיו. אלא ודאי דס"ל להפ"מ דחקיקה כזה אין מועיל לומר ע"י זה דהוה המשקוף על המזוזות. ומה שדימה מעלתו זה לטח בטיט [עיין אהלות פ"ו מ"ב וב"ב י"ט] לומר כיון שאותו חלק של הקנה אשר החוט סובב עליו ע"י החקיקה יש בו כדי לעמוד בפ"ע רואין אותו כאלו עומד בפ"ע והמשקוף על המזוזות גם בזה אין הנדון דומה דבטח בטיט לא מהני הא דיכול לעמוד בפ"ע רק דלא נאמר דהוה כאלו איננו ולא ימעט דאם אינו יכול לעמוד בפ"ע אמרינין דהוה כאלו איננו כיון דהכותל א"צ לטיט והטיט אינו יכול לעמוד בפ"ע [וזה כעין מתניתין פ"ג דכלים משנה ה'] אבל להביא משם ראיה דחולקין אותו ורואין המקצת שהחוט סובב עליו בפ"ע מאין דבר [זה] ואם מפאת הסברא נדון ע"ז נראה לדמותו לפטפוטים פ"ו דכלים משנה ג' דמבואר אם אין משמש לאחרת אין חולקין יעיי"ש. ואחרון חביב אשר העלה להתיר ע"פ האבנים אשר הם ליסוד והם גבוהים יו"ד פשוט להתיר [כמ"ש המג"א בסי' שס"ב ס"ק ך'] ומיד בראותי תבנית העירוב טרם קראי מכתבו דמיתי כזה. ואני בהיותי בק"ק שאט"ד מצד הדוחק עשיתי עירוב כעין שכתב הט"ז בסי' שס"ג [ס"ק י"ט] מגג לגג ושני קנים תחתיו ולענ"ד בנדון הט"ז לא שייך חשש הרואים שהביא המג"א [בס"ק הנז'] דבכה"ג ידעו הרואים דע"כ סומכין על הקנים שתחתיו לא כן בנדון המג"א שיש קנים שהחוט מן הצד יאמרו הרואים כי ע"ז אנו סומכין ולא יתנו עינם בקנים הסמוכים שם. ואולי גם בנדון דידן שהאבנים הם דבר מסויים יותר אשר אין סמוי מהעין אין חשש למראית העין הגם שיש לומר דהחשש הרואים מרחוק שרואים רק למעלה. ומה שכתב מעלתו שיש בהם טפח אינני יודע כונתו בזה. ולענ"ד אין להחמיר בחשש רואים כזה ובפרט במקום הפסד מרובה. את כל אלה כתבתי להשתעשע עמו וזו"ז אין הענין גורם להאריך ובפרט שאני כעת טרוד וכתבתי כל אלה בהשקפה ראשונה ד' ידידו הדש"ת החותם באהבה הק' אברהם שאג מפ"ש

סי' נג

רב ברכות וכ"ט לידיד נפשי רב חביבי הרב המאוה"ג חריף ובקי

עדני העצני כבוד מו"ה דוד כ"ץ נ"י ראבדק"ק מט"ד יע"א

נעימת ידו הטהור הגיעני עם שאלת חכם בדין נזקי שכנים, ושפתי כהן דעת ישמרו וממנו תורה תצא כל רז לא אניס לי'. ואני בעו"ה לא כל העתים שוות אצלי לא ככחי אז לעיין בכל עת שארצה בהלכה עמוקה כאלה מילי דנזקי שכנים ומפאת זה החרשתי עד כה. וגם עתה לא באתי אך להשתעשע עם דבריו הנעימים כי אדמה אשר בלתי ס' מי כהחכם יודע פשר דכר להוציא מת"י דבר מתוקן

הנה לענ"ד יש (בקאכל) [בית תבשיל] זה דין חלוקה גם שבעל הפנימה הרוצה לחלוק ע"כ דרך לו על החיצונה וזה ממש דין ה' חצרות [ב"ב דף י"א ע"ב מובא בטוש"ע סי' קס"ב סעיף ז'] ומה שמפקפק מעכ"ת מדעת יש מי שאומר בסי' קע"א סעיף ה' והוא דעת הרמ"ה שהביא הטור, לא כמ"ש [בבאה"ג] שכ' דעת הנ"י. לענ"ד גם הרמ"ה מודה דהפנימי יכול להכריח החיצון לחלוק כה"ג. ואך כונת הרמ"ה שאם מתחלה לא היה להם דרך זה על זה. או שהחיצון אין יכול [להכריח] להפנימי לחלוק מאחר שדרך הפנימי בחיצון. ומ"ש הרמ"א בד"מ שם בתשו' מיי' בס' קנין סי' ל"ט חולק על הרמ"ה הוא מדכתב סתמא דבכ"ג יכריחו זא"ז. וע"ד שטוען החיצון שיש לו [חזקה] בחלון ליהנות מאורה. הנה לפי דעת הראשונים שמחלקים אע"ג דיש חזקה בהיזק ראיה [אעפ"כ] בחצר שיש בו חלוקה אין חזקה אי כמ"ש הרא"ש [מביאו הסמ"ע בס"ק כ"ג] או כמ"ש המחבר בסי' קנ"ד סעיף ח' גם בחלון זה אין להחיצון דין חזקה ומה שמעכ"ת רוצה לדמות להך דסי' קנ"ג [סעיף ו'] שבעל החצר יש לו חזקה לקבל מימיו משום שעל תנאי זה החזיק לו החצר לשפוך הצנור. יש לחלק דלא דמי. בצנור בעל החצר החזיקו לבעל הצנור בחצרו ולעומת זה אמרי' שגם בעל הצנור החזיקו [לבעל החצר] במימי הצנור. אבל בנדון דידן דלא עשה החיצון עם הפנימי רק הנאה לפי שעה שלא מיחה בו שיקלקל הכותל ולזה אפשר שלא ויתר הפנימי נגדו דין חלוקה ולהחזיקו באור החלון שהרי היה אפשר לו לבנות הכותל מיסודו מתחלה בשעת עשיית החלון ולבלתי החזיק לבעל החיצון לבטל דין חלוקה. את כל אלה אמרתי לפום רהיט' ואין בידי כעת לומר קם דינא וממנו תצא תורה למראה עיניו ישפוט אלה דברי ידידו הדש"ת הטרוד הק' אברהם שאג מפ"ש.