אהל אברהם קלד

מתעסק על האיסור או מתעסק על גוף הדבר וא"כ אביי ורבא סברי דלא פטור רק מתעסק מהיתר לאיסור אבל ר"נ כיון דנקט מלאכ' מחשבת ע"כ אפי' מאיסור לאיסור פטור משום דלא נעשה מחשבתו ונקט סתמא משמע אפי' בחד מין ועיין. ולא ק"מ על רש"י מקושית תוס' שהקשו בשבת [בד"ה נתכוין] דמוכח דאפי' מאיסור לאיסור פטור דהיינו לר"י דדריש בה לכונה פרטיות וכן דריש מלאכת מחשבת אבל לר"א לא ועיין ואמנם הא קשי' טובא על רש"י שפי' בהדיא בשבועו' דנתכוין לחתוך דבר וקסבר שהוא תלוש ונמצא מחובר חייב [דדוקא אם לא נתכוין לגוף זו פטור] והיינו לרבא וק' הרי רבא פוטר קסבר רה"י ונמצא רה"ר והוא פלא צריך נגר לאפרקיניה. אם לא נדחוק דרבא באמת סובר כר"י דדריש מלאכת מחשבת ופטור ודאי בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר מטעם מלאכת מחשבת וכן ברה"י ונמצא רה"ר והא דקאמר רש"י בשבועות דחייב היינו לר"א דלא דריש מלאכת מחשב'. ולא פטור מתעסק רק מבה וכהנ"ל ועיין. ודע דאפי' לשיטת רש"י דפלוגתא דאביי ורבא בתלוש ונמצא מחובר אחר אבל בנתכוין להגביה ונמצא מחובר דלא נתכוין למעשה חתיכה כלל יש לומר דאפי' באותו חתיכה פטור כיון דלא נתכוין לאותו מעשה כלל והא דפירש רש"י נתכוין להגביה הסכין היינו משום דנתכוין לחתוך דהיינו דוקא מחובר אחר אבל באותו דבר הוה כשוגג כמ"ש רש"י בשבועות וזה ודאי מודה רבא לאביי דצריך כונת מעשה ובנתכוין להגביה פטור אפי באותו תלוש. וא"כ לפי מה דמשני אביי הברייתא קסבר רוק הוא גם לרבא מוקמינין ברוק ובאותו חתיכה וזה איש טפי דהוה שאר מצות דומיא דשבת בשניהם לא נתכוין לאותו מעשה. אבל בנתכוין לחתוך ולאכול לא דמי דבחלב הרי נתכוין לאכילה ובשבת לא נתכוין לתלישה שהיא הפעולה. וא"כ הש"ס סנהדרין דקאמר נתכוין להגביה ומשמע כאביי ולהנ"ל א"ש דלבתר דשני אביי גם לרבא מתוקמא הבריי' הכי ודוק

והנה עדיין עלינו לבאר החילוק שבין מתעסק ובין דשא"מ עיין רש"י סנהדרין ותוס' כתובות [אב"ה עיין בריש סי' פ"ח תוכן דברי רבינו ז"ל בזה]

והנה שיטת הרמב"ם פ"א מהל' שבת [הלכה ט'] דבמין א' מתאנה לתאנה חייב וע"כ ס"ל דזה הוה מלאכת מחשבת. וא"כ ק' מה פריך הש"ס לר"נ כיון דאיכא למימר דממלאכת מחשבת לא נתמעט מין א'. עוד ס"ל לרמב"ם בלהקדים מתאני' לענבי' פטור אבל משחורו' ולבנו' [בלהקדים] משמע מד' דחייב ומנ"ל להרמב"ם חילוק זה. גם הא דאבד מלקט מלבו לא הביא הרמב"ם. והנראה בזה דודאי אכ"ל דממלאכת מחשבת לא נתמעט אלא שני מינים ואפי' שחורות ולבנות דבקפידא תלי מלתא אבל מתאנה לתאנה ודאי לא ורק לס"ד דש"ס דלא אסיק אדעתיה אבד מלקט או להקדים. וא"כ לר"ש ור"ש שזורי ור"י דס"ל דנתמעט אפי' שחורות ולבנות מבה דמתני' פליגי בבה. וא"כ ר"נ דודאי ס"ל כר' יהושע אליבא דר"י ונתמעט מבה אפי' שחורות ולבנות ואם כן למ"ל מלאכת מחשבת ע"כ אפי' מתאנה לתאנה כתי' תוס' שבועות ופריך הש"ס שפיר ממתני' וע"ז מתרץ דאיירי באבד מלקט מלבו דהוה מלאכת מחשבה כיון שנעשה מה שחפץ רק דמפטר מטעם בה ולא מפטר רק בב' שמות ומשחורות ללבנות. וע"ז פריך הש"ס דבמאי קמפלגי ר"י ור"ש אלא לאו מתעסק א"ב דפליגי אליבא דר"י במתעסק גמור ואפ"ה דוקא משחורות ללבנות אבל מתאנה לתאנה חייב ואין לומר דר"נ ס"ל כר"ש דמדר"י נשמע לר"ש דמתאנה לתאנה לכ"ע (פטור) [חייב] אפי' מתעסק גמור ומתרץ הש"ס דשחורות ולבנות א"ב כמ"ש רש"י ולעולם דכל הפלוגתא באבד מלקט מלבו ואליבא דהך אוקמת' עדיין צריך לומר כדס"ד דר"נ פוטר ממלאכת מחשבת אפילו מתאנה לתאנה דמשחורות מפטר מבה אע"ג דהוה מלאכת מחשבת כדמוכח מר"י. ואמנם ע"ז קשיא דא"כ למה נקט ר"י תאנים וענבים דלא (חדית) [חידש] בזה מידי ולא הוה ליה למנקט רק שחורות לכן בא רבא לתרץ דפליגי בשניהם כדקא ס"ד דמפלגי במה דשמע מר"ש דמוקי פלוגתיי' במציאו' דוקא וגם פליג דאפי' שחורות ולבנות ולא כדקס"ד מעיקרא רק כך דר"ש ס"ל דבלהקדים פליגי דבכה"ג הוה מלאכת מחשבת ולא נתמעט רק מבה ולכן לא פטר רק ב' שמות מתאני' לענבים ולא משחורות ולבנות וס"ל לר"ש דבה משמע כונת פרטיות המין אבל משחורות ללבנות שפיר חייב דהוה בה כיון דהוה מלאכת מחשבת דאיירי בלהקדים אבל אם שכח מלקט מלבו לא הוה מלאכת מחשבת כיון דבשעת מלאכה קסבר דצריך לתאנים ולא לענבים ובכה"ג פטור אפי' משם אחד דהיינו משחורו' ללבנות וע"ז קאמר ר"י דבלהקדים חייב אפי' מתאנים לענבי' דשפיר הוה בה כיון דבשעת מעשה חשב לעשות שניהם. ולא פליגי רק באבד מלקט מלבו וס"ל דהוה מלאכת מחשבת באבד מלקט מלבו וס"ל דמבה ילפינין אפי' שחורות ולבנות וכן לתי' ראשון דקאמר הש"ס דפליגי בשחורות ולבנות ג"כ פליגי בזה אי שחורו' ולבנות ג"כ נתמעטו מבה או לא ומעתה יש לומר דלכ"ע לא נתמעט ממלאכת מחשבת רק שחורות ולבנות ולר"י באמת אין צריך מלאכת מחשבת למתעסק דהרי מלאכת מחשבת אין מיותר דצריך לשאר דברים כגון משאצ"ל ומקלקל. רק פשטו' מלאכת מחשבת משמע דצריך להיות חשוב אצלו מין זה והיינו משחורו' ולבנות ולא הדומין ממש. אבל שמואל ס"ל כר"ש דמבה לא נתמעט רק תאנים וענבים ולא שחורות ולבנות הוכרח לומר דמתעסק פטור ממלאכת מחשבת והיינו אפי' משחורות ללבנות וא"כ הרמב"ם פוסק כר"ש וכשמואל ושפיר פסק דמתאנה לתאנה (פטור) [חייב[ לכ"ע דהוה מלאכת מחשבת וכדמוכח מברייתא ומבה לא פטר רק מתאנים לענבים ואצטריך מלאכת מחשבת לשחורות ולבנות ובלהקדים דאיכא מלאכת מחשבת פטור דוקא מתאנים לענבים מטעם בה ודוק

עוד מ"כ באותו ענין

עיין ר"ן סוף פ' האורג (דף ק"ו ע"ב על מתני' דבא השני וישב בצדו] תמה על הרשב"א שפי' ד' הירוש' דמותר לכתחלה לשמור ביתו גם שהארי בתוכו משתמר על ידו [ואם נתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי מותר. דוקא בנתכוין רק לנעול בעד הצבי] ולחומר הנושא י"ל דכבר מבואר בפסחים (דף כ"ה ע"ב] דדבר שאי אפשר ולא קמכוין מותר לכתחלה וע"כ היינו כמ"ש הפני יהושע דכיון דעוסק בדבר היתר והאיסור נעשה ממילא והוא אין עושה בידים מותר וגם ששיטת תוס' שם [בד"ה לא אפשר] דדוקא בגונא דלא הוה פסיק רישא. הנה הר"ן בחולין פ' ג"ה בסוגיא דריחא מלתא [שמביא שם האלפסי] כתב דאפילו בנונא דהוה פ"ר מותר ומחלק בין הנאה למלאכה עיי"ש ורשב"א ס"ל דהחילוק בין דבר שעושה בידים מלאכה ממש לצידה דהצידה נעשה ממילא וגם לא נשתנה דבר ע"י המלאכה ולא נגע בו יד כה"ג א"א ולא קמכוין מותר אפילו בפסיק רישא וכבר מוכח שם בפסחים דאם הוא לצרכו מקרי אי אפשר עיי"ש. ועיין היטב

סי' צא

סוגי' דמונבז ר"פ כלל גדול

נראה ליישב קושית הרמב"ן הא דקאמר הש"ס דלר' יוחנן משכחת דידע לשבת בלאו. דזה שגגת שבת כיון ששגג דליכא כרת במלאכת שבת. והרי להכי לא אמרי' חילוק מלאכות בשגגת שבת כסברת הש"ס לקמן דליכא רק שגגה א' וא"כ גם בזה הוה כשגגת שבת ומה לי אם שגג בשבת שאין היום שבת או דליכא כרת בשבת. ונ"ל בזה דודאי אם בכל מלאכ' שבת הוה כרת א"כ שגגת כרת בכל ל"ט מלאכות הוה שגגת שבת. אכן הרי יש מלאכות שאין בהם כרת כגון לאו דמחמר עיין לקמן ר"פ מי שהחשיך. וכש"כ אם נימא דלאיסי דאיכא חד דליכא מיתה וה"ה כרת ועיין הפלאה ק"א כתב כזה וא"כ הרי איכא מאב מלאכות שאין בהם כרת והוא ששגג שאין בכל מלאכת שבת כרת הוה השוגג על כל מלאכה בפני עצמה דאין לומר דשוגג שאין כרת בשבת דהרי באמת אין בכל מלאכת שבת כרת ויש מלאכות שחייבה התורה כרת ויש מלאכה שאין בה רק לאו וא"כ השוגג בכל לאו ולק"מ קושית הרמב"ן הנ"ל