אהל אברהם קלב

מחדש בסגנון אחר. ואם אמנם רובן ככולן חזרו ונשנו כאן באותו כונה ואך באחת הנז' בהג"ה הקודמת, עכ"ז גם אשר בתחלה עלתה במחשבה לא מנענו להעתיק, וטובים השנים לעניי דעת כמונו להבין דבר]

הנה מהא דפטר ר"י בחלב ונותר וא"י איזה מהן אכל מוכח דס"ל דבה דכתיב קאי אידיעה ומשמעות דבה דצריך ידיעה פרטית במה חטא דהיינו איזה חטא חטא אם אכילה נותר או חלב וכן אי חלל שבת או יו"כ גם שיודע הפעולה שחתך ענבים בהש"מ ולא ידע אי שבת או יו"כ פטור דצריך ידיעה פרטית איזה חטא חטא. וא"כ אפשר לומר דידיעה פרטית איזה פעולה עשה אין צריך דזה אין משמעותה דבה. ואמנם מהא דר"ש ור"ש שזורי משני שמות שר"י פוטר והיינו בא"י אם ענבים או תאנים קצר והרי ידע איזה חטא פרטי שחטא דהיינו קצירה רק שלא ידע באיזה מין הרי מוכח דס"ל לר"י דבה משמעותה ג"כ פרטות הפעולה באיזה דבר הנפעל חטא חטא זה אם בתאנים או בענבים אבל במין א' ודאי חייב דזה הוה ידיעה פרטית דבה כיון שידע איזה מין ור' יודא ס"ל אפילו שחורות ולבנות לא הוה ידיעה פרטית אבל מתאנה לתאנה בכולם שחורות או לבנות ודאי אין צריך ידיע' מאיזה אילן לקט והנה מד' ר' יודא דנקט אפי' נתכוין דנקט פלוגתיי' בכונה בשעת החטא ומשמע ג"כ דר"י פוטר מטעם בה א"כ ס"ל לר' יהושע דבה קאי בין אידיעה ובין אחטא דאו הודע אשר חטא על שניהם נאמר בה אידיעה דצריך ידיעה פרטית מן החטא ומן הפעולה ואחטא דצריך כונה פרטית בין מן החטא ובין מן הפעולה. ומן הפעולה [שפיר] דדוקא בנתכוין לתאנים כמו דממעטינין בידיעה. אבל פרטות החטא א"א לומר כמו בידיעה דכוונת החטא ממש דהרי המעשה בשוגג ואם נרצה לדמות הכונה בחטא לידיעה נצטרך לומר דצריך לכוין בשעת חטא לעשות מלאכה זו בשבת רק שגג דאומר מותר דכמו בידיעה צריך לידע שחלל שבת או יו"כ כן בחטא צריך לכוין לעשו' מלאכה בשבת דוקא אבל בשגגת שבת פטור וכן בחלב אם שגג סבר שזה שומן היה פטור לולא סברא שכן נהנה. וזה א"א לומר דהרי ודאי בשגגת שבת חייב אחת וע"כ צ"ל דזה אין סברא כלל לומר דשגגת שבת פטור משום דלא נתכוין לעשות מלאכה בשבת כיון דנתכוין לפעולה זו ואין כאן חסרון רק מפאת הידיעה שלא ידע שהיום שבת אבל כונת המעשה לא נשתנה מה שכיון לעשות עשה זה הוא השוגג ומה לי אם השגגה שלא ידע שהמלאכה אסור או שלא ידע שהיום שבת. וא"כ א"א לומר דבה ממעט בכונה שצריך להיות כונה פרטית בחטא כמו בידיעה

ובזה נחלקו אב"י ורבא הא דבה פרט למתעסק דצריך להיות כונת החטא איזה כונה צריך להיות. אביי ס"ל דצריך להיות כונת הפעולה שחטא בה דהיינו שנתכוין לחתוך. אבל בנתכוין להגביה שלא נתכוין כלל לאותו פעולה שעשה דהיינו תלישה שחייב עליה זה נתמעט מבה אבל בנתכוין לחתוך תלוש ולדעת תוס' פירושו שנתכוין לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר כיון שנתכוין לחתיכה זו ולמעשה שחייב עלי' אע"ג דהוא נתכוין לחתכו תלוש שאין בה חיוב ונמצא מחובר מ"מ כיון שהמעשה שעשה כיון עלי' לא הוה מתעסק ולא נתמעט מבה. ורבא ס"ל אפי' בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר פטור הואיל ולא נתכוין לחתיכת מחובר נתמעט מבה שלא נתכוין לחתיכ' איסור והנה לכאורה אפשר לטעות דרבא לא פטר רק מטעם שלא נתכוין לאותו פעולה שעשה דגם דנתכוין לחתיכת ירק זה מ"מ בהיות שהוא סבר שהוא תלוש ולא רצה רק לחתכו לשנים ולא לתלוש ממחובר הוה מתעסק אבל אם הפעולה שוה גם שלא ידע שהוא איסור מודה רבא שחייב וכגון בשחט בהמה בחוץ קסבר שהיא חולין ונמצא קדשים כיון שפעול' שחיטה שוה בחולין כמו בקדשים וההכרש רק שזה אסור וזה מותר הרי נתכוין לפעולה שעליו חייב ואין כאן רק חסרון ידיעת איסור שזה שוגג וכמו שאמרנו בשגגת שבת אבל א"א לומר כן דהרי קסבר רה"י ונמצאת רה"ד פוטר רבא. והרי נתכוין לאותו פעולה שעשה ולא נעלם ממנו רק האיסור שהוא רה"ר ופטור ואם כן בחולין ונמצאת קדשים פטור לרבא ולא דמי לשוגג דלא ידע שהמלאכה אסור או שלא ידע שהיום שבת דשם אין טעות בענין הנפעל שידע שזורק ברה"ר רק לא ידע שאסור אבל הכא הטעו' בענין הנפעל שקסבר שהמקום רה"י או קסבר שזה חולין להכי הוה מתעסק ופטור כיון שלא כיון לדבר שיש בה באמת איסור כן ס"ל לרבא

והנה פלוגתא דאביי ורבא אפשר לפרש שהיא בין לר' אליעזר ובין לרבי יהושע דלתרויי' בה קאי אחטא ולא פליג ר"א ור"י רק אי קאי אידיעה ג"כ ובה דקאי אחטא פרט למתעסק בין לר"א ובין לר"י פליגי בה אביי ורבא כהנ"ל זה הנראה מפשטות. ואמנם האחרונים הפני יהושע ומג"ש תפסו מדברי תוס' שבת ע"ב [ע"ב ד"ה נתכוין] שכתבו דפליגי אביי ורבא בקרח אשר חטא בה דדריש ר"א פרט למתעסק דדוקא לר"א פליגי וכן מד' מהרש"א סנהדרין [ס"כ ע"ב על תו' בד"ה רישא] מוכח דס"ל כן דלר"י לא ממעטינין מבה כזה עיי"ש. והנה מה דס"ל לפני יהושע דכונת תוס' דלר"י בה רק אידיעה והא דאמר ר"י אפי' נתכוין פליגי היינו מטעם מלאכת מחשבת זה לא ניתן לאמר כלל רק נ"ל דגם תוס' מודה דלר' יהושע בה קאי גם כן אחטא ושפיר ממעטינין מבה נתכוין לחתוך ענבים וחתך תאנים רק כך כוונת תוס'. דודאי לר"א דס"ל דמבה לא משמע פרטות המעשה וגם פרטות [החטא] אין משמעות רק שצריך להיות חטא וא"כ על ידיעה א"א לדרוש בה דהרי פשיטא דאיכא ידיעת חטא ופרטות חטא אין משמעות דבה. וא"כ ע"כ צריך למדרש בה למתעסק דבשעת מעשה צריך כונת חטא והיינו לאביי כונת מעשה הפעולה ולרבא כונת חתיכות איסור גם שאין סברא למדרש זה דהרי לענין ידיעת חטא בשעת מעשה זה מדרגת שוגג ע"כ קרא ממעט כה"ג דהשוגג צריך להיות בכונת חטא. אבל לר"י דבה קאי נמי אידיעה דצריך ידיעה פרטית החטא ודאי לא מוקמי' בה אכונ' בשעת מעשה דצריך כונת החטא וכאביי או כרבא כיון דזה ההפרש בין שוגג למזיד בכונת החטא. אבל מה שדרשי' מבה פרטית המעשה שפיר נתמעט בין בידיעה בין בכונה בשעת חטא דצריך כונת המעשה דאין זה מן השגגה דהשגגה בדבר האיסור ולא בהמעשה וא"כ הא דקאמר ר' יהודה אפי' נתכוין ללקוט תאנים פטור לר"י ודאי הוא מדרשא דבה. וד' מהרש"א סנהדרין אתיין שפיר לפמ"ש ולא כמו דס"ל הפני יהושע דלר"י לא דרשינין בה כלל למתעסק אפי' בנתכוין לענבים וליקט תאנים ועיין היטב

היוצא מדברינו דהא דפוטר ר"י במתניתין במתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים היינו מדרשא דבה ולא נתמעט רק ב' מינים אבל מתאנה לתאנה לא. ואע"ג דבשבת פטור אפי' מתאנה לתאנה מטעם מלאכת מחשבת הרי מתוקמא מתני' באבד מלקט מלבו כמו שתי' הש"ס והיינו דמטעם מלאכת מחשבת אזלינין בתר מחשבתו ראשונה שצריך לענבים ואע"ג דבשעת חטא שכח ונתכוין ללקוט תאנים ולקט שלא בכונה ענבים מ"מ כיון שצריך וחשב תחלה לענבים הוה מלאכת מחשבת, אבל מתעסק דפטור מבה היינו דבשעת מעשה צריך לכוין למה שעשה אזלינין בתר כונה בשעת מעשה וכיון שלא לקט מה שכיון בשעת מעשה פטור מטעם בה וזה דוקא משני מינים אבל במין א' ושכח מלבו איזה תאנה שצריך חייב דשפיר הוה מלאכת מחשבת וכונה בשעת מעשה לאותו המין. וכן תי' רבא להקדים נמי כן כיון דצריך וחשב לעשות תרויי' שפיר הוה מלאכת מחשבת רק מה שלא עשה בכונה בשעת מעשה הוה מתעסק דפטר מטעם בה וזה דוקא בב' מינים והבן

והנה לאביי דלא נתמעט מבה פרט למתעסק [אלא] בנתכוין להגביה דלא נתכוין כלל למעשה החטא אבל נתכוין לחתוך חייב. נסתפקתי בנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר אם נתמעט מבה או לא מי נימא כיון שנתכוין למעשה חתיכה שנתחייב בה לא הוה מתעסק ורק בשבת פטור מטעם מלאכת מחשבת אבל בשחיטת חוץ נתכוין לשחוט בהמת חולין ושחט בהמת קדשים אחרת חייב כיון שנתכוין לשחיטה. או נימא דדוקא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר דבאמת מה שכיון חתיכה זו הוא מעשה החטא רק שלא הי' כונה [לחתיכה דאיסורא] בזה ס"ל לאביי דחייב אבל בנתכוין לשחוט בהמת