אהל אברהם קלא

רק ערוה לו ואין איסורם שוה הוה שני מיני חטא ונתמעט מבה. או דיש לומר דאפי' נדה ואחותו הוה איסורן שוה דשניהם אסורים לו בזמן אחד ולא נתמעט מבה אבל שבת ויו"כ דלא ראי זה כזה דאין איסורן בזמן א' הרי זה מודה ר"א דנתמעט מבה ולכן תנא נקט שלשתן דבשלשתן פליג ר"א וס"ל דלא נתמעט מבה דלא דרשינין בה כלל אידיע' והבן היטב

מתני' ר"י אפי' נתכוין ללקוט תאנים וכו' הנה מדברי רש"י בגמרא מוכח דס"ל דתאנים וענבים ודאי הם שני שמות רק דס"ד דש"ס לקמן דאפי' שחורות ולבנות הוה שני שמות ולמסקנא שחורות ולבנות הוה שם א' עיי"ש וא"כ ק' טובא למאי נקט ר"י תאנים וענבים הרי בתאנים וענבים ר"ש ור"ש שזורי נמי ס"ל דפליגי ר"א ור"י. ולולא דברי רש"י יש לפרש דתאנים וענבים ושחורות ולבנות שוין ולס"ד דש"ס שניהם שני שמות דהוה כב' מינין ולתי' הש"ס (שם) שניהם שם א' ושני שמות הוה שני אסורים כמו קצירה וטחינה ועיין תוס' פ"ז ס"ו [ע"א ושבת פ"ט ע"ב] ד"ה תבלין וא"כ שפיר נקט ר"י תאנים וענבים ושחורות ולבנות דבשניהם הוסיף ר"י דפליגי ר"א ור"י דלא כר"ש אבל לפי פי' רש"י צ"ע לכאורה

מתני' שם. ותמהני אם פטר בה. עיין רש"י גמ' מפרש דתמהני לא קאמר רק מה שמוסיף ר"י דגם בשם א' פוטר ר' יהושע וא"כ מה דקאמר פרט למתעסק היינו שני מינין אמנם לפי"ז מה דקאמר מתני' א"כ למה נאמר אשר חטא בה הרי ר"ל דפליגי בב' מינין כר"ש וע"ז נאמר אשר חטא בה וכש"כ אם נאמר דהתמיה הוא סתם מתני' ק' זה עיין פירו' רמב"ם וברטנורה. ואמנם רש"י כאן במתני' מפרש דתמהני דפוטר כיון שנתכוין לאיסור ומשמע דאפי' בשני שמות מחייב ר"י שפיר קאמר א"כ למה נאמר אשר חטא בה וק"ל

עיין תוס' שבועות י"ט [ע"א ד"ה פרט] ושבת ע"ב [ע"ב ד"ה נתכוין] הנה הקשו תוס' דר"נ [אמר שמואל] למ"ל תרתי דבחלבים חייב משום נהנה ושבת [פטור] משום מלאכת מחשבת והנה לכאורה יש ליישב קו' תוס' דהרי באבד מלקט מלבו או בצריך לשניהם ומתכוין לקדום תאנים לענבים והקדים ענבים הוה מלאכת מחשבת כדמוכח מסוגי' כיון דנעשית מחשבתו מה שהוא צריך אע"ג דבשעת מעשה חטא לא נתכוין לזה שפיר הוה מלאכת מחשבת. ומבה נתמעט דצריך דוקא לכוין בשעת מלאכה למה שעשה ופטור. ושפיר צריך בה ולא סגי במלאכת מחשבת. וכן אפכא יש לומר בצריך לענבים ושכח מלבו דצריך ענבים וקסבר דצריך תאנים ונתכוין ללקוט תאנים (ולקט תאנים באמת כיון שעשה מה שמכוין בשעת מלאכ' לא נתמעט מבה ופטור מטעם מלאכת מחשבת כיון שלא נעשה מה שצריך דמלאכת מחשבת הוא רק מה שחשב וצריך והבן: ואמנם תוס' מיאנו בתירוץ זה דהרי הא דאבד מלקט מלבו מתרץ הש"ס על אוקימתא דמתני' מכח קושי' ומשמע דמימרא דר"נ אמר שמואל לא צריך לזה ולהנ"ל הרי גם המימרא דר"נ אמר שמואל ע"כ איירי באבד מלקט מלבו דאל"כ למה צריך תרתי. ולכך כתבו תוס' דממלאכת מחשבת לא נתמעט רק באם לא נתכוין לחתיכ' זו אבל אם נתכוין לחתיכה זו אפי' מהיתר לאיסור שפיר הוה מלאכת מחשבת ולא נתמעט רק מבה. ומבה לא נתמעט רק מהיתר לאיסור אבל מאיסור לאיסור [לא] וזה נתמעט ממלאכת מחשבת. הנה ס"ל לתוס' דכ"ע בין ר"א ובין ר"י דרשי מלאכת מחשבת ונתכוין לחתוך מחובר זה וחתך אחר פטור ממלאכת מחשבת ומתניתין דפליגי ר"א ור"י בנתכוין היינו כאוקמתא דש"ס באבד מלקט מלבו או להקדים ואם נתכוין לירק זה רק לא נתכוין לאיסור זה ממעטינין מבה ופליגי בזה אביי ורבא דאביי ס"ל הא דממעטינין מבה דצריך לכוין בפעולה שיש בה חטא אבל אם לא נתכוין לפעולת חטא פטור היינו בנתכוין להגביה דלא נתכוין כלל לאותו פעולה שנתחייב בה דהיינו תלישה ממחובר אבל בנתכוין לחתכו רק קסבר שהוא תלוש ונמצא מחובר הרי נתכוין לחתיכה זו שהיא פעולת חטא חייב ורבא סבר כיון שנתכוין לחתוך חלוש שאינו פעולת חטא פטור ודע דלכאורה יש לטעות דלרבא גם בנתכוין לשחוט בהמת חילין בחוץ ונמצא שהיא בהמת קדשים פטור דהרי נתכוין לשחיטת היתר אבל באמת זה אינו דשם אין השינוי בפעולת המעשה דבין חולין ובין קדשים השחיטה היא חתיכת סימנים ורק החילוק שזה אסור וזה מותר מפאת הדין וזה שגגת ידיעה ומה לי אם החסרון ידיעה מפאת שקסבר שאין איסור קדשים בחוץ או שקסבר שהיא חולין כיון דכיון למעשה זה. ודוקא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר אע"ג דכיון לחתיכה זו אבל לא נתכוין לפעולה זו לתלוש ממחובר ואין הפעול' שוה מהמעש' כאשר כיון. [אב"ה מצד פלוגתא זו היה אפשר לחלק אך הדר בי' רבינו זצ"ל כמבואר בדבריו לקמן ד"ה ובזה, דמסיק דרבא פוטר גם כה"ג כמו ברה"י ונמצא רה"ר עיי"ש] וכן לאביי בנתכוין לשחוט בהמת חולין ושחט בהמה אחרת של קדשים בחוץ לכאורה חייב כיון שכיון לפעולת שחיטה שחייב עליה ודוקא להגביה שלא כיון לפעולת חתיכה [פטור] וגם זה אינו דהרי מבה נתמעט שצריך לכוין לפעולת חטא שחייב בה וא"כ בנתכוין לשחוט בהמה שהיא באמת חולין לא נתכוין לפעולת חטא ודוקא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר הרי נתכוין לחתיכה זו שהיא באמת איסור רק חסרון ידיעה בזה ס"ל לאביי חייב [אב"ה גה בזה עיין לקמן בד"ה והנה לאביי] וא"כ ליכא פלוגתא דאביי ורבא רק בכה"ג ונמצא מחובר לענין שבת ודוק היטב

והנה אם נאמר דגם תוס' ס"ל כמ"ש רש"י במתניתין דגם לר"י נתמעט מבה מתעסק דלר"י בה קאי בין אידיעה ובין אחטא וכדמוכח ממתני' דקאמר ר"י אפי' בנתכוין ללקוט תאנים והיינו באבד מלקט מלבו כתי' הש"ס וע"כ מטעם בה הא דצריך ר"נ למעט מתעסק ממלאכת מחשבת היינו במין א' מתאנה לתאנה דלכ"ע לא נתמעט מבה רק שחורות ולבנות וא"כ מצאנו מתעסק על ג' פנים במתכוין לפעולת היתר ונמצא איסור כגון לחתוך תלוש ונמצא מחובר זה לא נתמעט ממלאכת מחשבת ונתמעט מבה וכן נתכוין לשחוט בהמת חולין ושחט בהמה אחרת של קדשים נתמעט מבה דלא נתכוין לשחיטת איסור ושם לא שייך למעט ממלאכת מחשבת. ובמתכוין לשחוט בהמת קדשים בחוץ ושחט אחרת זה לא נתמעט מבה וחייב וכן בשבת בנתכוין לחתוך ירק זה של מחובר וחתך אחר לא נתמעט מבה רק נתמעט ממלאכת מחשבת אבל בנתכוין לחתוך תאנה וחתך ענבים בשבת ג"כ נתמעט מבה משום שהם ב' מינים אפי' בגונא דהוה מלאכת מחשבת כגון שאבד מלקט מלבו או בלהקדים. וכן בקדשים אם נתחלף לו שני מינים שור ושה נתמעט מבה: והא דכתבו תוס' בשבת דהא דפליגי אביי ורבא בקרא דאשר חטא בה דמוקי [ליה] ר"א [פרט למתעסק] ומשמע: מזה דלר"י בה קאי רק אידיעה ולא אכונה דמתעסק וכן מבואר שם בפנ"י ומוכח כן מד' מהרש"א בסנהדרין לענ"ד אין מוכח כלל דכונת תוס' דלר"י כיון דבה ממעט אפי' מאיסור לאיסור ב' מינין דצריך לכוין דוקא בפעולה במין זה ודאי מודה אביי דאפי' נתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר נתמעט מבה שלא נתכוין לפעולת חטא כיון שנתכוין רק לחתוך תלוש דלא גרע [הכונה] מתלוש למחובר [מהכונה] מתאנה לענבים במחובר דפטור משום שלא נתכוין לאותו מין אע"ג שנתכוין לאיסור כש"כ שנתכוין לפעולה שאין בה איסור ודוקא לר"א דלא נתמעט רק מהיתר לאיסור ס"ל לאביי דלא נתמעט רק נתכוין להגביה. והוכיחו תוס' זה דק' מה דנקט הש"ס לר"א בה פרט למתעסק כאביי או כרבא הרי גם מתני' נקט בנתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים דפטור והיינו ע"כ בשכח מלקט מלבו או בלהקדים כיון דס"ל להש"ס לפשיטא מימרא דשמואל וא"כ גם לר"א בה מתוקמא כה"ג דאיכא מלאכת מחשבת באבד מלקט מלבו אם הש"ס רוצה להביא מציאות מתעסק דלא מפטר ממלאכת מחשבת הרי גם מתניתין צריך לתרץ, ומלבד זה ק' הרי משכחת מתעסק בשאר אסורין בשחיטה חוץ וכדומה אלא ודאי דלא מביא הש"ס פלוגתא דאביי ורבא לברר דמשכחת אופן מתעסק שאין פטור ממלאכת מחשבת רק דהש"ס מברר איזה מתעסק נתמעט מבה ופליגי בה אביי ורבא ומשמע דוקא לר"א פליגי דאל"כ למ"ל לש"ס להביא פלוגת' דאביי ורבא לר"א ודוק

[אב"ה כפי הנראה מכי"ק ומענין הדברים, לא ישרו בעיני המחבר זצ"ל סידורי הדברים שכתב עד כאן בסוגיא זו. והדר והתחיל לכתוב