אהל אברהם קל

הקדושה רק שיהיה תיקון ולא יהיה מקלקל ואפי אין צריך לגוף המלאכה חייב. א"כ גם שעצם המלאכה הוא קלקול כגון מילה ומיתת ב"ד מ"מ כיון שיש תיקון מצוה גם שהתיקון אינה בעצם המלאכה דכמו דחייב בחופר גומא אע"ג שא"צ לגוף המלאכה ולא נהנה בה כלל כיון שנעשה המלאכה חייב ה"ה אם יש שום תיקון ממקום אחר אפילו אין התיקון בגוף המלאכה חייב. אבל לר"ש דס"ל דמשאצ"ל פטור דאין חייב עד שיהנה מגוף המלאכה וגם התורה פטרה מקלקל ממילא אין חייב במלאכה עד שיהיה התיקון בגוף המלאכה ותיקון מצוה שהוא מצד אחר אינו תיקון כן מוכרח בחי' רמב"ן שם וגם בס' המאור והנה לפ"ז גם קורע בחמתו שמתקן הוא אצל יצרו פטור לר"ש מטעם משאצ"ל וכן למירמא אימתא כיון שהתיקון אינו בעצם הדבר. ויתיישב בזה הא דקאמר הש"ס דמתני' [ק"ה ע"ב] דקורע בחמתו ועל מתו כר"ש ופטור מטעם משאצ"ל. והרי התנא איירי במקלקל ומשמע דפטור הוא מטעם מקלקל ולהנ"ל א"ש דשורש הפטור הוא מקלקל דבאמת גם למירמא אימתא הוה מלאכה הצריכה לגופה כמו מצוה ורק כיון שגוף המלאכה הוא מקלקל פטור מטעם מקלקל וגם שיש תיקון דמירמא אימתא. לר"ש צריך התיקון דוקא בגוף עצם הדבר ושפיר נקט מתני' קורע בתוך מקלקל ואתי שפיר ג"כ דפריך הש"ס ממתני' דכל המקלקלין דאפילו בכה"ג דהוה תיקון ממקום אחר פטור וקורע בחמתו ועל מתו וחובל ומבעיר שוין [אב"ה אפשר כיון בזה דמשמע דקושית הש"ס אפילו לר' יוחנן דמוקמי בצריך לכלבו ולאפרו דלא כרש"י ד"ה והא דהדר הקושיא לר' אבוהו. ולפ"ז צ"ל הא דמשני הש"ס מתני' ר' יהודה, למסקנא כולהו מתני' כר"י וקורע בחמתו למיעבד נ"ר ליצרו. דלא כרש"י ותוס' ועיין רמב"ן ורשב"א דמסקו ג"כ דלפי המסקנא כולהו כר"י וא"ש את"מ] ודוק היטב: ואמנם קורע בחמתו דעביד נחת רוח ליצרו אע"ג דנאמר דהוה תיקון אבל מ"מ מלאכה שאצ"ל היא וממילא מיושב הרמב"ם דס"ל דאפי' קורע בחמתו הוה תיקון ועיין (כ"מ) [המ"מ פ"ח מהל' שבת הלכה ח'] דחק ליישב הא דפריך הש"ס וכה"ג מי שרי ולהנ"ל א"ש [דס"ל] דקו' הש"ס על מתני' דפטור מכח מקלקל וכר"ש דהוה משאצ"ל כה"ג מי שרי ואפילו הוה מתקן בעצם הדבר הוה פטור מטעם מלאכ' שאצ"ל ואיך תלה תנא דמתני' פטור מכח מקלקל [אב"ה ומשני הש"ס למירמא אימתא. ואי לאו משום מקלקל הוה צריכה לגופה כנז"ל והרמב"ם לשי' דכוסק כר"י משאצ"ל חייב א"ש דאפי' בעביד נ"ר ליצרו] ודוק

והנה עיין ברמב"ם דמוכח דהן בחמתו או על מתו חייב דעביד נחת רוח ליצרו וכן על מחו דנח צערו ולא מטעם מצוה וסעד מצאתי לדבריו מלשון הברייתא [דף ק"ה ע"ב] דקתני ואעפ"י שחילל השבת יצא ידי קריעה ואי התיקון רק קיום המצוה לא שייך למתני ואע"פ שחילל שבת הרי רק ע"י המצוה חילל השבת אבל לרמב"ם א"ש והנה ק' אם נימא דהתיקון רק קיום מצות קריעה א"כ הוה מצוה בעברה וכה"ג ודאי ראוי לומר שלא קיים המצוה ולא יהיה חילול שבת [אב"ה הכונה ולפ"ז היה מיושב דקדוק הנ"ל דכונת הש"ס ואע"פ שחילל שבת אם נאמר שיצא אעפ"כ יצא. אך למה נאמר כן] ובזה מיושב קו' תוס' [שם ד"ה הא] דשפיר אכ"ל דמתניתין דעל מתו אפילו במת דידיה דחייב לקרוע ואפ"ה פטור לר"ש דאין יוצא ידי קריעה דהוה מצוה הבאה בעברה

סי' צ

שיטת מתעסק כריתות דף י"ט, שבת ע"ב ע"ב

מתני' כריתות י"ט חלב ונותר לפני' וכו'. הנה פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע דפליגי יש לפרש בב' אופנים או דנימא דפליגי בדרשה דבה אמאי קאי דר"י ס"ל דבה נדרש אידיעה דהידיעה צריך להיות בה עד שידע במה חטא (ור"י) [ור"א] ס"ל דמיעוט דבה אין מסתבר למדרש אידיעה דממה נפשך אי חלב אכל חייב אי נותר אכל חייב ולא מוקמי' מיעוט דבה אלא למתעסק בשעת חטא דמיעטה התורה שאין חייב עד שיתכוין בשעת מעשה.. והנה אם נאמר כן הרי אפושי פלוגתא לא מפשינין כמו דלר"י ס"ל דבה משמעות למעט אם לא ידע אם תאנים או ענבים דמשמעות בה פרטות המעשה איזה מין אפי' ידע שעשה קצירה רק לא ידע איזה מין. ה"ה לר"א דדריש בה למתעסק בשעת החטא נתמעט כה"ג בנתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים דלא פליגי ר"א ור"י רק אי דרשינין בה אידיעה או לא. ואמנם מדברי ר' יהודה דקאמר אף בנתכוין ללקוט תאנים פליגי מוכח דפליגי ר"א ור"י בדרשה דבה [בשעת חטא בפרטות הכונה] והיינו דר"א ס"ל כיון דאיכא כונת חטא אפי' לא נתכוין למין זה שפיר קרינין בה ולא נתמעט מבה רק אם לא נתכוין לדבר שהוא חטא כגון לחתוך תלוש. ור"י ס"ל דבה משמע דצריך לכוין למין זה שחטא ולא בנתכוין למין אחר ונתכוין לענבים וליקט תאנים נתמעט מבה. ולכן נראה לומ' אפכא דלכ"ע ודאי הוה מוקמינין בה בין אידיעה בין בשעת מעשה וא"כ ר"י דס"ל דבה משמע פרטות הדבר באיזה מין נעשה החטא שפיר נתמעט (בה) [מבה] אפי' ידיעה אם לא ידע במה חטא אבל ר"א ס"ל דבה לא משמע רק חטא ולא פרטי איזה חטא או איזה מעשה וממילא א"א למעט בה רק מתעסק כפלוגתא דאביי ורבא דהרי הידיעה ודאי איכא ידיעת חטא: והנה עוד יש לומר דבהא פליגי דר"י ס"ל דבה משמע פרטות החטא איזה חטא חטא אם שבת או יו"כ ולא פרטות המעשה איזה מעשה עשה אם קצירה או טחינה וא"כ ע"כ בה לא קאי רק אידיעה ולא אחטא ומקרא נדרש לפניו [אאו הודע אליו] דעל שעת החטא שעשה המלאכה א"א לומר דממעט בה דצריך לכוין לעשות מלאכה בשבת רק שקסבר דהמלאכה מותר אבל בשגגת שבת פטור זה א"א דהרי אין זה רק חסרון ידיע' ומה ההפרש אם קסבר דהמלאכה מותר או שהיום חול והרי מאחת מהנה דילפינין חילוק מלאכות מוקמינין חדא בשגגת שבת. וא"כ כיון דבה משמע [רק] פרטות החטא ע"כ קאי אידיעה אבל לר"א משמע בה פרטות הפעולה שפיר מוקמינין בה על שעת החטא במתעסק ואפי' מתאנים לענבים ולא ממעטינין ידיעה וא"כ ס"ד דלר"א דס"ל דבה קאי אפרטות הפעולה אפי' מתאנים לענבים פטור מתעסק. ועתה הט אזנך ושמע פי' ד' המשנה דת"ק דנקט פלוגתיי' בחלב ונותר דגם לר"י לא נתמעט מבה [רק] אם לא ידע במה חטא סוג החטא אם חלב או נותר וכן שבת או יו"כ אבל כיון שידע במה חטא שחלל שבת גם שאין יודע איזה מלאכה אי קצר או טחן הכל שם א' וחטא א' חלול שבת והוה ידיעה אשר חטא בה וחייב ור' יוסי מוסיף אפי' לא ידע איזה מלאכה נתמעט (בה) [ג"כ מבה] דעדיין לא הוה ידיעת חטא וגם ר' יוסי אפשר לומר דעדיין ס"ל דרק צריך ידיעה איזה עברה עבר וכל מלאכה מל"ט מלאכות הוה חטא בפני עצמה כיון שחלוקין לחטאת. וא"כ יש מקום לטעות דר"א ור"י פליגי במיעוט דבה באופן הג' שכתבתי וא"כ לר"א דקאי בה על הפעולה ומוקמינין אשעת כונה אפי' ממין א' פטור ולר"י מתעסק חייב דבה לא קאי רק על ענין החטא וזה לא שייך במתעסק. וע"ז בא ר"ש ור"ש שזורי לפרש דלא נחלקו בשם א' דחייב בין לר"י בידיעה בין לר"א בכונת המעשה דזה לא נתמעט מבה ועל, מה נחלקו בב' שמות בין לענין ידיעה ובין לענין כונת חטא דפלוגתא דר"א ור"י באופן ב' שכתבנו ומדוייק הלשון שאמרו לא נחלקו דהרי הם הוסיפו דאפי' מתאנים לענבים לא הוה בה ובתנאים הקודמים אין מבואר רק משבת ליו"כ או מקצירה לטחינה ולהנ"ל אתי שפיר דהם באו לבאר פלוגתא דר"א ור"י דלא נטעה דלר"א נתמעט מבה אפי' בשם א' כיון שבה קאי אפרטות דפעולה ומדוייק לשון רש"י שמבאר בד' רש ור"ש שזורי דבה קאי בין אידיעה ובין אשעת חטא והבן

מתני' חלב ונותר עיין פי' משניות להרמב"ם הערה דנקט התנא הדין בשלשה דברים והנה לפי מה שבארתי דפלוגתא דר"א ור"י להכי ס"ל לר"א דלא מתוקמא בה רק למתעסק דלא נתמעט מבה רק החטא ולא פרטות החטא וגם לא פרטות הפעולה כמ"ש באופן ב' שזה הפירוש האמת. והרי נחזי אנן דלר"י קאי בה אאיכות הפעולה ופליגי תנאי עד היכן נתמעט מבה אם ב' מינין דוקא או אפי' שחורים ולבנים וא"כ אם נימא בה קאי אידיעת חטא איזה חטא פרטות החטא ג"כ יש לחלק דחלב ונותר דשניהם איסור השוה בכל ענינם אחד ולא נתמעט מבה אבל נדה ואחותו דנדה איסור לכל ואחותו