אהל אברהם קכט

מתכוין כמו דמוכח ממיחם. וע"כ צריך לחלק מהא דאמר ביומא בעששיות דצירוף דרבנן כמו שמחלק הרמב"ן ז"ל משום דמפשירין המים הוה רק צירוף דרבנן דאין צירוף גמור רק בצוננין. והנה הרמב"ן בחי' כתב זה לדעת בה"ג דמוכח דס"ל דכיבוי גחלת אע"ג שא"מ לצרף חייב ומוכח דלא ס"ל כסברתו הנ"ל דצירוף שאינו כלי דומה לקטימת קיסם וע"כ צ"ל דבעששיות אינו צירוף גמור דהוה פושרין. והנה לפ"ז קשה למ"ל לאביי בעששיות דשא"מ כיון דהוה רק צירוף דרבנן אין שבות במקדש וצריך לומר דס"ל לרמב"ן לדעת הגאונים כך דבמים צוננים אפי' גחלת באין מתכוין הוה מלאכה גמורה דמתקן והוה תולדות מכבה כמ"ש הרמב"ם ז"ל אע"ג דליכא מכה בפטיש אבל בפושרים לא הוה תיקון גמור ואם מכוין על הצירוף הוה מלאכה ובלא מתכוין ליכא מלאכה וא"כ שפיר קאמר הש"ס יומא צירוף דרבנן באין מתכוין. וא"כ דברי חי' רמב"ן ז"ל שם למעיין בם סובבים כולם על סברא זו דמתחלה כ' על ד' רש"י שכ' מדרבנן דאפשר שכל צירוף דרבנן והיינו באין מתכוין לצירוף כסברא שכתב אח"כ. ואפשר דוקא בגחלת אבל בכלי אפי' באין מתכוין הוה דאורייתא. ואח"כ הביא דעת בה"ג דאפי' בגחלת הוה דאוריי' אפי' באין מתכוין וצריך לחלק דבפושרין יש חילוק בין מתכוין לאין מכוין. והנה הרמב"ם דס"ל דבגחלת לא שייך צירוף דאורייתא אפי' בפ"ר ע"כ ס"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל תחלה דבד' שאינו כלי ל"ש צירוף רק במתכוין וא"כ אם נימא דעששיות הוה כלי ובפושרין לא שייך צירוף כלל קשה היכי קאמר הש"ס צירוף דרבנן. וע"כ צ"ל כסברת הרמב"ן לדעת בה"ג דבפושרין במתכוין הוה דאורייתא ובאין מתכוין צירוף דרבנן ודוחק זה לאין צורך כיון דמוכרח לומר דבאין מתכוין שייך צירוף דרבנן ולא דמי לקטימת קיסם אכ"ל דאפי' בצוננין גמור כן הדבר דהרי מוכח מגחלת לדעת הרמב"ם דלא שייך צירוף בלא מתכוין אפי' בצוננין. וליתא לד' הלח"מ שכתב בהל' שבת וע"כ מוכח כדברי הלח"מ בהל' יו"כ דבאין מתכוין הוה צירוף דרבנן אפי' בפ"ר ועששיות הוה פיר ודוק היטב: והנה דעת הרמב"ם נראה דבגחלת ושאר מתכת אין שייך כיבוי דבעץ הכיבוי פעולה שלא נשרף הגשם אבל במתכת דלא נשרף וממילא הולך וכבה לא שייך בו כיבוי אך אם הכיבוי עושה פעולה שמצרף הברזל הוה שפיר תולדת כיבוי כמו כיבוי בעץ שמקיים הגשם חייב כן אם הכיבוי בברזל פועל הצירוף הזה תולדה דכיבוי וגם שאינו דומה ממש לכיבוי עצים. ולכן דוקא אם אחשבי' לדבר זה שמכוין לצירוף דומה לכיבוי וחייב אבל בלא מתכוין הוה רק דרבנן. ומעתה י"ל דבאמת באין מתכוין ליכא איסור צירוף כלל ואפי' בפ"ר ולכן בגחלת אין חייב רק במכוין אך כיון דאיכא באמת שום פעולה ע"י כיבוי זו גזרו חכמים משום כיבוי לא משום צירוף וא"כ יש לדחוק הא דקאמר הש"ס צירוף דרבנן משום דהצירוף (גומר) [גורם] איסור כיבוי מדרבנן ועיין

והנה הא דס"ל לרמב"ם דבגחלת אע"ג דשייך צירוף דאוריי' אין חייב עד דמכוין דבלא כונה ליכא צירוף צ"ל דהוכיח כן מהא דפריך הש"ס לשמואל אהדדי. והרי בל"ז בהא דמכבין גחלת מתכת מוכח דס"ל לשמואל בדבר שא"מ כר"ש אלא ודאי כס' הרמב"ן דבדבר שאינו כלי אם אין מתכוין ליכא צירוף. ואמנם אם נימא כס' הרמב"ן דגם בעששיו' ליכא צירוף דאורייתא בפושרין וע"כ צ"ל לדעת זו דצירוף דאורייתא ליכא אפי' בפינה ממנו מים רק בצוננין ואך בפושרין בפינה ממנו מים איכא צירוף דרבנן ובלא פינה המים ליכא אפילו צירוף דרבנן א"כ לא מוכח מהא דשמואל ס' הרמב"ם ורמב"ן דלא שייך צירוף בלא מתכוין דהרי אכ"ל הא דמכבין גחלת מתכת היינו בפושרין דסתמא כך הוא כיון דמכבה רק שלא יזוקו בו רבים אין צריך לכבות עד שיצטננו המים אלא ודאי להך שיטה לא ס"ל ס' הרמב"ן ובפינה ממנו מים אפי' בפושרין איכא צירוף דאורייתא ובפינה עם המים דוקא בצוננין איכא צירוף ושפיר מוכח מהא דשמואל דבדבר שא"מ לא שייך צירוף דאל"כ בל"ז תקשי הא דשמואל דמכבין גחלת מתכת. והא דקאמר הש"ס ביומא צירוף דרבנן היינו בלא מתכוין הוה צירוף דרבנן ומותר אפי' בפ"ר כד' הלח"מ בהל' יו"כ ובמיחם ע"כ הוה צירוף דאורייתא דאל"כ מה פריך הש"ס דשמואל אדשמואל כמ"ש בשער המלך ובל"ז קשה על ד' הלח"מ בהל' שבת דפי' דהא דקאמר אין שבות במקדש לענין איסור כיבוי הרי גם לרב ביבי צ"ל כן על איסור כיבוי אין שבות במקדש ועיין תוס' ישנים שם דדוקא בגחלת היוצא מידי נפח שייך איסור כיבוי אבל העששיות אין חם כ"כ. ולכאורה י"ל דלרב ביבי דמשני שלא הגיע לצירוף דאין חם כ"כ ליכא איסור כיבוי אבל אביי דקאמר שהגיע לצירוף שייך בו איסור כיבוי וכפי מ"ש לעיל דלא אסרו משום כיבוי רק אם הכיבוי עושה פעולה ומיושב דר"ב א"צ לומ' אין שבות במקדש רק לאביי דמשני דהגיע לצירוף שייך למגזר משום כיבוי. ואמנם ממיחם שפינה דקאמר הש"ס דדוקא לר"י אסור בשיעור לצרף ולא (לר"י) [לר"ש[ ש] מוכח דאפי' בשיעור לצרף לא שייך כיבוי דאל"כ אמאי מותר לר"ש תאסר משום כיבוי דרבנן. ואמנם לפמ"ש הרמב"ן ז"ל לדעת בה"ג דהא דצירוף עששיות דרבנן דחמות הרבה דמפשירין המים וליכא צירוף דאורייתא. וא"כ מש"ה מיאן אביי בתי' דר"ב דמסתמא עששיות שעשויות לפשר המים מגיעים לצירוף וחמות הרבה הגחלת הפטיש ושייך בהם כיבוי ולהכי קאמ' אביי אין שבות במקדש לענין איסור כיבוי ג"כ: והנה לפמ"ש הא דלא שייך בגחלת בוערת של מתכת כיבוי משום דאין דומה לכיבוי [עץ] שמקיים הגשם ולפמ"ש הרמב"ם דצירוף תולדה דמכבה כיון דמתקן המתכת הנה י"ל דודאי גוף תיקון הצירוף הוה רק דרבנן ואם הגחלת אינה בוערת כאש לא שייך כיבוי דאטו בעץ חם שייך כיבוי והתיקון שמחזק (העץ) אינה מלאכ' דאוריי' ורק בגחלת בוערת דשייך כיבוי חייב משום תולדה דמכבה כיון שמצרף אבל במיחם ובעששיות דאין בוערת כאש דהרי ר"ב משני שלא הגיע לצירוף ודאי אינה בוערת כאש ואביי לא קאמר רק דאיירי בהגיע לצירוף אבל לא בוערת וליכא כיבוי רק צירוף בעלמא וצירוף הוה דרבנן היכא דלא שייך כיבוי ובזה יש ליישב ד' בכ"ג דמשמע דס"ל דהא דמכבין גחלת של מתכת היינו אע"ג דאיכא איסור דאורייתא והוכיח הרמב"ן ז"ל דס"ל דאיכא צירוף דאורייתא ולכאורה יפלא הרי הוה דשא"מ דס"ל לשמואל דמותר וצ"ל דס"ל דהוה פ"ר ואפ"ה מותר מטעם היזק רבים והוה כסכנת נפשות כמ"ש הרמב"ן ז"ל ואך קושית הש"ס דמדמי דשא"מ למלאכה שאצל"ג גם עץ תשתרי אע"ג דליכא סכנה וקשיא לבה"ג הרי צ"ל הא דבעששיות הוה צירוף דרבנן כס' הרמב"ן דבפושרין ליכא צירוף א"כ גם בגחלת ליכא צירוף דמכבה רק להפשיר המים שעליה. ולהנ"ל י"ל דס"ל לבה"ג דבגחלת (של עץ) כיון שאיכא צירוף קצת והגחלת בוערת כאש שייך כיבוי וחייב משום כיבוי דצירוף גופא מדרבנן ורק בגחלת שייך כיבוי ובעששיות ליכא כיבוי דאין העששיו' בוערת כאש וא"ל לחלק כלל וכלל ודוק היטב כי הם דברים ראויים להעלות על הכתב: [אב"ה חבל על דאבדין כמה קונטרסים בסוגי' זו אשר א"א להעתיקם מרוב יושנה]

סי' פט

סוגי' דמלאכה שאצ"ל וחובל ומבעיר

הנה דעת תוס' בחגיגה [דף י' ע"ב ד"ה מלאכת] וכן דעת הרשב"א והרמב"ן בחי' כאן שבת דף צ"ד דכיון דאין צריך לגוף עצם המלאכה ולא נהנה בה כגון הוצאות המת וכן הריגת המזיקין הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואך תוס' כאן שבת מיאנו בזה דעדיין קשה למה במכבה פטור אפילו חס על הפתילה [המהובהבת] וסותר ע"מ לבנות חייב ולשי' הראשוני' צ"ל דבסותר ע"מ לבנות הרי נהנה מגוף המלאכה דצריך האויר שהיה עליו הבנין הראשון למען יוכל לבנות שם כרצונו אבל במכבה ע"מ להדליקו פעם אחרת אין נהנה מגוף הכיבוי דהפתילה היא אשר היתה בעודה דולקת ואך בלתי הכיבוי היתה נבערת וכלה והוי כמניעת היזק כן צ"ל ודוק

והנה עיין חי' רמב"ן בסוגי' דחובל ומבעיר [דף ק"ו ע"א] ומעומק דבריו נראין דלר"י כיון דלא הקפידה התורה