אהל אברהם יג

סי' א'

שאלה מי ששכח לספור לילה אחת אם מותר להוציא אחרים או לא כדברי הפרי חדש סי' תפ"ט

ראיתי בעניי לברר הדין דמי שאינו מחוייב בדבר אין מוציא אחרים י"ח עיין ר"ה כ"ט וברכות ך' ע"ב ובפרק שלשה שאכלו דף מ"ח

הנה הא דיוצא ברכת המזון וכן תקיעות שופר ושאר מצות קריאה ע"י אחרים אע"ג דמצות שבגוף א"א לצאת ע"י שליח עיין תוס' רי"ד קדושין בסוגיא דשליחות ע"כ צ"ל כיון דילפינן מקרא דשומע כעונה עיי' סוכה ל"ח ע"ב אין יוצא בתורת שליחות רק הוא השומע כאלו הוא המדבר וענה הדברים שחייב לאומרן וכן בתקיעות שופר דהחיוב לשמוע קול שופר ונתקוע. וכיון דשומע קול שופר הוה כאלו תקע [אב"ה כוונתו נראה כמו דאמרינן דאם שומע הוי כאלו הוא הוציא קול ההברה מפיו וחתך המילות בשפתיו (דאי מצד הרהור אין צ"ל שומע כעונה והרי לר"י דצריך להשמיע לאזניו ואינו יוצא בהרהור אעפ"כ הוי שומע כעונה ממילא לא נקל מעשה הדיבור ממעשה אחר ועוד ראי שהרי ב"ק מותר להרהר ואסור לשמוע מאחרי' עיין כ' ע"ב תוס' ד"ה כדאשכחן בסיני) וא"כ ה"נ הוי כאלו הוציא הוא הקול הברה מפיו לשופר. ויעוין מנ"א סי' ק"א סק"ב]. ואעפ"כ צריך להיות דוקא התוקע והמברך מחוייב בדבר דאם שומע ממי שאינו מחוייב בדבר הוי כשומע רק קול מנבח נבוח בעלמא ואין יוצא ועיין כפות תמרים דדחק הרבה ואין דבריו כדי להעלות ארוכה והדברים ברורים כמ"ש ופשוט

והנה הא דכל הברכות אע"פ שיצא מוציא אין סותר להא דמי שאינו מחויב בדבר דמצד הסברא זה מקרי מחויב בדבר כיון שגם הוא מחויב מצוה זו רק שכבר יצא וכן ברכת המזון אע"פי שלא אכל שפיר מקרי מחויב בדבר שגם עליו חיוב ברכת המזון אם אכל ולא מקרי אין מחויב רק חרש שוטה וקטן וכן נשים אי ברכת המזון לאו דאוריית' או נשים בתקיעות שופר דאין מחוייבים כלל אבל מי שמחויב רק שכבר יצא או שלא אכל עכשיו שפיר מקרי מחויב בדבר. והא דאין מוציא בברכת הנהנין דוקא בברכת המצות מטעם ערבות. אין הטעם שיהי' כמחויב בדבר רק דצריך לטעם זה דאל"כ האיך יברך כיון שאין שייך שליחות בחצות הגוף ורק מטעם ששומע כעונה הוא יוצא וא"כ האיך יברך האחר ברכת הנהנין והוא אינו נהנה וכן ברכת המצות האיך יברך וצונו והוא כבר יצא ולזה קאמר דשפיר קאמר וצונו כיון שעליו הערבות מחויב לסייעו שיצא המצוה ושייך לומר וצונו. אבל לענין הדין שמוציאו א"צ סברה כלל דשפיר מקרי בר חיוב ומחויב בדבר כהנ"ל ולזה דייקו לומר כל הברכות ולא קאמרי רז"ל כל המצות אע"פ שיצא מוציא דגוף המצוה כגון תקיעות שופר וודאי מוציא אע"פ שיצא דהוה מחויב בדבר רק מה שמברך עבורו כך נראין הדברים ברורים והא דברכת המזון אין מוציא עד שיאכל כזית אע"ג דהוה ברכת המצות וכבר נתחייב. היינו כמ"ש הרא"ש בשם הירושלמי ואכלת. או משום דהאיך יאמר שאכלנו וכ"ז מדרבנן

כללו של דבר דאין צריך הסברה דכל ישראל ערבים לגוף הדין שמוציא אע"ג שיצא להיות נקרא מחוייב בדבר רק לענין שיכול לברך עבורו אבל נשים אי אינן מחוייבות בברכת המזון אינן פוטרות אנשים דהוה אינן מחוייב בדבר וממילא נשמע בדברים שנשים מחוייבות אנשים ונשים שווין להוציא זה את זה אפילו שכבר יצא אחד מהם אפי' אם נימא דנשים עם בפני עצמן ואינן בכלל ערבות לא אנשים עבור נשים וכן להיפך וכן גרים אעפ"י שאינן בכלל ערבות שפיר מוציאין דמחויב בדבר שפיר מיקרי אע"ג שינא כהנ"ל ורק שא"א לו לברך אם הוא כבר יצא כיון שאינו בכלל ערבות האיך יאמר וצונו וכן מטין דברי תוס' בברכות

ואמנם בדברי הרא"ש ברכות כ' וכן בפ' שלשה שאכלו מבואר דהא דהדין אעפ"י שיצא מוציא וכן מי שלא אכל שמוציא מצד הדין היינו מטעם ערבות מיקרי מחוייב בדבר אבל בלא ערבות כיון שכבר יצא או שלא אכל עכשיו לא מיקרי מחוייב בדבר רק הערבות גורם שמיקרי מחוייב בדבר וא"כ נשים צ"ל דלהכי אין מוציאין שאינן בכלל ערבות והנה מדברי הרא"ש האלו מפקפק הדגול מרבבה דאם נימא דגם אנשים אינם ערבים בעד נשים א"כ אין איש מוציא אשה בקידוש אם כבר יצא בתפלה עיין סי' רע"א ועיין בפתיחה כוללת של הפ"מ א"ח חלק ב' אות ט"ז ולענ"ד נראה דמדברי הרא"ש אלו ברכות לא משמע כלל דנשים אינן בכלל ערבות. רק כוונת הרא"ש דאם בנשים בהמ"ז לאו דאורייתא אינן בכלל ערבות כיון שאין בהם מצוה זו אבל לעולם מצות שנצטוו עלי' הן בכלל ערבות כמו האיש עוד נראה לומר דכוונת הרא"ש כך אע"ג דמפאת עצמו שכבר יצא לא מיקרי מחוייב בדבר שאין עליו חיוב המצוה מ"מ כיון שיש עליו ערבות להציל אחרים מעברה שפיר מיקרי מחוייב בדבר עדיין שאם יזדמן לו אדם שלא יצא עדיין עליו החיוב וממילא מיקרי מחוייב בדבר ומוציא שפיר אפי' נשים אע"ג דאין עליו ערבות דנשים מ"מ הוא מקרי מחויב בדבר דוגמא לזה אמרו,. רז"ל ר"ה כ"ח ע"ב כיון דאלו מתרמי בוכרא אחרינא כולי יומא זמניה עיי"ש

ועיי"ש בפ"מ הביא מהא דנשים עם בפני עצמן וא"כ לכאור' יש להסתפק הא דנשים אינן בכלל ערבות כדמוכח מסוטה היינו בכלל אנשים רק נשים עם בפני עצמן והן ערבין זה בזה כמו אנשים ואם כן הדבר יש ליישב התוספתא דמגילה עיין תוס' מגילה דף ד' ד"ה נשים דטומטם אינו מוציא מינו והקשו תוס' הרי נשים חייבין במקרא מגילה ומוציא אחרים ולהנ"ל י"ל דאשה שכבר יצאה ידי חובתה אינה מוציאה אנשים דאינן ערבין זה לזה אבל מינו מוציא דהם ערבים. ומיושב התוספתא ודו"ק [אב"ה פשוט דזה אינו אליבא כוונתו השנית בדברי הרא"ש דסליק מיני' דא"כ כיון שהם בכלל ערבות למינן מקרי מחוייב בדבר להוציא גם אנשים. אך הם דברים בפני עצמן אך לבינו אומר לנו כונה אחרת בדבריו הק' דבא רק לישב קושית התוס' דנשים חייבות במ"מ וכן בערכין הכל כשרין לקרות אפילו נשים משמע אפי' להוציא אנשים וע"ז תירץ דקמ"ל דנשים חייבות ויכולין להוציא מינן אפילו כבר יצאו י"ת מטעם ערבות והא דאמר דאשה שכבר יצאה אין מוציאה אנשים רוצה רק לומר אבל נשים מוציאין אכל באמת אנשים אפי' לא יצאה עדיין אינן יכולין להוציא דאינן חייבות רק בשמיעה. והרוחנו בזה דלא תיקשי על בעה"ג אשר לפי פשטות הדברים קשה להולמן דבעה"ג איירי באשה שכבר יצאה. ולפי כוונתינו בדברי המחבר ז"ל איירי התוספץ' ובעה"ג אפילו קודם שיצא' ולק"מ ואם שנינו חתנו ת"מ] ובמקום אחר כתבתי לישב התוספתא דאיירי בשנת י"ג דיש ספק גדלות דאם היא נקבה היא גדולה וזכר עדיין אינו בר חיוב ודו"ק. כללו של דבר מד' הרא"ש האלו יש לעיין הרבה אם אנשים שכבר יצאו י"ח מוציאים נשים וכן להיפך כיון שאינן בכלל ערבות וכן בגרים שאינם בכלל ערבות א"א להוציאן מי שכבר יצא דלא מיקרי מחוייב בדבר אם לא כדברינו הנ"ל

ומדברי רמב"ן מלחמות פ"ג דברכות מוכח ג"כ דס"ל דאפילו מי שמחוייב בדבר אם כבר יצא או שלא אכל עכשיו ואין מחוייב בבהמ"ז לא מיקרי מחוייב בדבר ואין מוציא אחרים. וס"ל דהוה מדאורייתא דאין מוציאין מפטור על החיוב ע"ש וא"כ ס"ל דאף ערבות לא מהני ומשמע דגם בתקיעת שופר אם כבר יצא לא מיקרי מחוייב בדבר ואינו מוציא אחרים והוא פלא הרי מפורש תנינא כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא ומשמע אפי' קידוש וע"כ היינו משום דמיקרי מחוייב בדבר או משום שעיקר החיוב עליו או משום ערבות ואולי אפשר לומר בדברי הרמב"ן ז"ל דודאי במצות שהם חובה הגוף כגון קידוש ותקיעת שופר שפיר מיק' מחוייב בדבר אעפ"י שכבר יצא כיון שעליו חובת היום לעשות מצוה זו הוה מחוייב אבל בהמ"ז שלא חייבה התורה רק למי שאכל ולא נתעכל עדיין א"כ מי שלא אכל אין עליו חיוב בהמ"ז ועל גוף כזה שאינו שבע מאכילה אין חיוב בהמ"ז ושפיר מיקרי אינו מחוייב בדבר כיון שאינו חובת הגוף וגם שאפשר לומר אם אכל כדי שביעה ולא נתעכל עדיין אע"ג שכבר בירך מוציא אחרים כיון שגוף כזה מחויב בבהמ"ז רק שנפטר ממנו ע"י שכבר בירך שפיר מיקרי מחוייב אבל אם לא אכל כלל וכבר נתעכל מה שכבר אכל גוף כזה אינו בר חיוב בהמ"ז וא"כ גם הרמב"ן מודה שמי שיצא תקיעת שופר מוציא אחרים י"ח ולפי"ז אפשר לומר דגם הרא"ש