אהל אברהם יב

ח) (לשבועות) - (שבת פ"ח ע"א) דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת לכל או"א מישראל קשרו לו שני כתרים וכו' וכיון שחטאו ירדו ק"כ רבוא וכו' והקשו תוס' הרי מדה טובה מרובה וכו' - א"ר אלעזר בשעה שהקדימו ישראל וכו' יצתה ב"ק ואמרה להן מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשין בו דכתי' (תהלי' ק"ג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו'. - ונראה דמרגלא בפומינו לפרש המאמר באבות אל תהיו כעבדים המשמשין לקבל פרס, דישנו שני מיני עבד א' שמקבל עליו עבודה זו עבור פרס, והב' עבד מקנת כסף השומר לעשות מצות האדון וגם בשעה שאין לו עבודה הוא עבד כי אשר הוא שומר ומצפה לעת יצוה עליו האדון זה עבודתו. והנה הראשון הוא נוטל פרס עבור העבודה לא כן הב' גם אם לא יזדמן לו עבודה זו ראוי למזונות רבו. ובזה יובן דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהמזונות הם מפאת השמירה לעבודתו יתברך ועל הפעולה עצמה שכר עוה"ב ובפרט לד' הרמב"ן ז"ל עה"ת כי שכן עוה"ב יסודתו מהמצות, וזה כונת התנא שמסיים ויהי מורא שמים - וזה הפי' ושמרתם חקתי להיות שומר ומצפה מתי יבא ויקיים וא"כ שכר עוה"ז כמזונות העבד ואשר יעשה וחי בהם חיי עוה"ב. וע"ד זה יש להמתיק מה שאמרו נעשה ונשמט דכר בלחי אפשרי, ורק הכונה קבלת העבדות כמו קנין כספו והיא העבודה, ונשמע לכל שיצוה. והנה כבר נאמר בדניאל וחבריו ואשר כח לעמוד ודרשו רז"ל לעצור הטבע וכבר אמרו רז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו ולאו דוקא יצה"ר כי האיש אשר מקבל עליו להיות שומר לעבודת המלך צריך להיות גבור כנגד טבע האנושי ומכ"ש להיות עבד ממ"ה הקב"ה והוא מדרגת מלאך לבל יטרידהו טרדת עוה"ז, וזה אמרו רז"ל מי גילה רז זה מדרגת מה"ש וזה גבורי כח עושי דברו לשמוע ולזה קבלו ב' כתרים שיקבלו שכר על הכנת גופם ועל המעשה פרטי נעשה ונשמע. והנה העבד ששומר למצות רבו ואם לעת מצוא לא יעשה כמצותו אבד ממנו גם שכר כללי כי מה יועיל בהכנתו אם לא יעשה כרצונו, ואפשר יקציף עליו רבו לבלתי ירצה מאז עבודתו גם אם יעבוד וחסד הוא לקבל ממנו אח"כ עבודתו. וא"כ במדה טובה היו רק ס' רבוא כי תלוי זה בזה ואין ראוי לקבל שכר כללי רק ע"י פרטי שיעשו עבודתו וכשחטאו אם יקח ג"כ מלאך א' הב' כתרים היה המובן כי לא יבקש הקב"ה עבודתם כי גדול כבוד ה' לקבל רא עבודה מעבד קנין בית. אשר ע"כ נטל כל מלאך רק כתר אחד להראות כי נתפרדו ועל כל מצוה יקבל שכרו - ושרידי ה' אשר מקדישים עצמם רק לעבודתו יהיו כמדרגה קודם החטא

ובזה יובן מאמר בועז (רות ב' י"ב) ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אשר באת לחסות תחת כנפיו ובמדרש רבה ישלם וכו' א"ר חמא אשר באח לחסות תחת כנפיו, והוא פלא כי מה יוסיף מאשר מבואר בכתוב, והן כבר אמרנו על פי ד' הרמב"ם בפי' המשניות ריש פאה דבדברים שב"א לחבירו אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן לעוה"ב דמלבד שקיים מצות ה' שראוי לשכר עוה"ב עוד הטיב עם ב"א שראוי לשכר עוה"ז, לא כן אם החסד הוא רק מפתח שכל האנושי לעזוב את רעהו הוא ראוי רק לשכר עוה"ז. והנה מפשטות המקרא שם נראה שאמר בועז הגד הגד לי אשר עשית את חמותך ב"א לחבירו לזה ישלם פעלך בעוה"ז, ותהי משכורתך שלמה שכר עוה"ב אשר באת לחסות. אמנם לא כן כי אחרי שדעתה היתה להתגייר ועשתה זאת מפאת מצות ה' ראוי היא בדבר שעשתה לחמותה שכר פעולה ושכר עוה"ב - וזה כונת ר"ח ותהי משכורתך שלמה נדרש לפניו ומציין המדרש ' שלם ותהי משכורתך והטעם אשר באת לחסות - ולפי דרכינו הכינה ישלם ה' פעלך שכר פרטי מה שעשית בפועל ותהי משכורתך שלמה מה שלא נעשה בפועל והטעם אשר באת לחסות תחת כנפיו לקבל הגירות לקדש עצמה לעבודה ה'

אופן אחר יש לומר דהנה קבלת עבודת ה' הוא בסור מרע ועשה טוב, ויתחייב להיות תחלה סור מרע במצות ל"ת ואח"כ בעשה טוב היא מצות הבורא בקום ועשה, ואמנם גם בשרידי ה' אשר נפש החומרית כבר נזדכך ואין בהם תוחלת נכזבה לכסוף לתאות עוה"ז רק כל יצר מחשבותם לדבוק בה' ובמעשיו התורה הקדושה גם אצלם יתכן חטא שלא לדרום במופלא ממנו ומי שזוכה לעלות בסולם המעלות להשיג דבר צריך ליזהר מאד מאד וארבעה נכנסו לפרדס ולולא יצתה ב"ק הזהרו בר"ע ותורתו לא היה יצא בשלום, וצריך ליזהר שלא לחטוא בנפש השכלי לקצץ בנטיעות רח"ל, ובפנים הזה אין מקום נצווח לסור מרע טרם יעלה במות בעל, רק המצוה אחר שישכיל וישיג דבר להיות סור מרע לבלתי יכנס לפנים ממחיצתו הראוי לו. והן מלת נעשה יתכן על פעולת דבר בקום ועשה ונשמע היא שמירת המצוה לסור מרע ולשמוע בקול הורים. וא"כ באדם אשר יצר לבו רע לילך אחר שרירות לבו ראוי להקדים שמיעה סור מרע לעשיה עשה טוב, לא כן מלאכי ה' גבורי כח אשר אין רע במגורם לא יתכן החטא זולת כאופן השני כי גם במלאכיו ישים תהלה ומוזהרים לבלתי הכנס לפנים ממחיצתן וא"כ ראוי להקדים עשיה לשמיעה. אשר ע"כ נכתרו בשני כתרים שהם הסרת תאות הגוף נגד נעשה והשגה הרוחני נגד נשמע - וזהו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אכן יוסף דעת יוסף מכאוב וע"י השגתם המירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. אשר ע"כ ניטלו מהם ואך נשאר בהם שורש האמונה אשר יפרח כשושנה אם יתאמץ בעבודת ה' ואמנם הגוף עומד בטבעו וע"כ מוטב להיות תמים בדרכיו לבלתי הכנס בפרדס לזאת חסד ה' היה להיות שני כתרים אלו נפרדים עד שעת התיקון

והן במעמד הר סיני פסקה זהומת נחש להיות כאדם קודם החטא דומים למלאכים. ולזאת בפ' משפטים אשר לפי דעת קצת מפרשים נאמרה לאחר מתן תורה אמרו נעשה ונשמע כי ע"י נתינת תוה"ק וראו דברי אלקים חיים [בספר הברית שקרא באזניהם וע"י הקרבנות] נכספה נפשם לראות פני השכינה והשכילו לדעת כי ישנו עשיה ושמיעה באופן זה. לא כן קודם לכן לא ידעו עדיין מחטא מדרגת מלאכים ורק פסקה זוהמתן השיבו רק נעשה לחוד

ובזה אפשר לבאר קצת פרשת מתן תורה אשר הקשו רז"ל (שבת פ"ז ע"א] וישב משה ויגד משה מה אמר לו הקב"ה למשה ומה אמר להם משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משם לפני הגבורה זו מצות הגבלה - דדבר ה' היה ועתה אם שמוע תשמעו להיות סור מרע ושמרתם את בריתי היא התורה וגומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש הוא מדרגת המלאך לשלול מהם תאות עוה"ז כאשר באמת פסקה זוהמתן, והיתה תשובת ישראל נעשה כי כבר ע"י הרצון לקבלת התורה פסקה זוהמתן. ואינם צריכין לשמיעה קודם עשיה, ועל השמיעה לאחר המעשה עדיין לא עלתה על דעתם כי היו מוכנים לעלות הר ה' לקבלת פני השכינה. ויאמר ה' הנה אנכי בא בטב הענן בעבור ישמע, והבין משה כי היא שמיע' לחלק הארצי סור מרע, ולזה השיב והגיד דברי העם שאין בהם חפץ לתאות הרע, ואמנם כונת השם היה על השמיעה לאחר עשיה על חלק הרוחני והיתה סיבת עב הענן שידעו כי א"א להשגת הבורא וחי והיא הגבלת ההר, ולזה השיב הקב"ה מצות הגבלה המורה על השמירה לעלות בהר ונגוע בקצהו: