אהל אברהם קכד

דקאמרינין בסוכה דבג' פסולה היינו משום דאין מצטרף אם יש רחוק ג' טפחים וליכא מחיצה ובזה א"ש הא דקאמר הש"ס שם דלא אמרינין עד ד' דופן עקומה משום דלשוי מחיצה ל"א דופן עקומה דכיון דאיכא ג' אין ראויה לצרף ובודאי ידעו תוס' דע"כ בסוכה צריך להיות דפנות סמוך לסכך ובשבת אין צריך רק דמשם מוכח דלא מצטרף דאל"כ דמצטרף רק דאין סמוך לסכך כיון דתשלום י' הוה רחוק מסכך מ"מ כיון דאיכא מחיצה נימא דופן עקומה וע"ז כתבו תוס' דלעולם איכ"ל דמצטרף ורק בסוכה פסול דאינו סמוך לסכך והא דלא אמרינין דופן עקומה מ"מ בכה"ג דצריך צירוף לא אמרי' דופן עקומה ובזה מובן המשך ד' תוס' ודוק היטב

ובזה מובן ג"כ ד' תוס' ישנים שכתבו נתרץ דהכא איכא דופן י' [מבחוץ] אבל לעולם אין מצטרף ברחוק ג' ואע"ג דע"כ מוכח כד' תוס' דבסוכה צריך מחיצה סמוך לסכך ובשבת לא וא"כ מה צריך תי' אחר היינו משום דנא תקשי דלימא דופן עקומה ולזה מסיים בתוס' ישנים [אבל בסוכה וכו' וביותר מג' לא יצטרף] ורשב"א תולה בשניהם ואין חילוק בין תי' תוס' (לד') לדברי הגליון רק דלדברי הגליון גם בשבת אם אין המחיצה עשרה אין מצטרף ברחוק ג' ודוק

דף ח' גמ' זרק כוורת. נראה ליישב הא דנקט אביי הדין בכוורת עגולה ולא בקופה מרובעת. דאין כאן מקום להשמיע כמה העיגול יתר על צד ריבוע והוא דלפמ"ש הרשב"ם בעירובין נ"א ע"א והביאו הג"א כאן [בסי' י"ד] דכל שיעורי שבת באלכסונו) [ברבועו] ש"ע וא"כ בכוורת עגולה בכ"מ שתפול יש ד' על ד' בריבוע ש"ע משא"כ דע"ד ריבוע אם נופל שלא כנגד ריבוע של עולם לא הוה רשות היחיד ולפמ"ש תוס' דפטור דהוה כזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר. בקופה מרובעת אם אין נופל מכוון ריבועו כנגד ריבועו של עולם חייב ולכן נקט כוורת. וזה כפתור ופרח

[אב"ה מידי עברי שיטת הרשב"ם ור"ת ראיתי שהק' אדם קשה כברזל הפני יהושע על שיטת ר"ת. דס"ל דלכל צד בעי הן ואלכסונן ושיעור עמוד הוא חמשה טפחים וג' חומשין בריבוע [בפנ"י יש ט"ס במקום טפחים נדפס אמות איזהו פעמים] דלפי זה לא די בכוורת בת ששה טפחי' וצריך שיעלה האלכסון של עמוד לשיטת ר"ת שבעה טפחים ואחד ועשרי' חלקי חמשה ועשרי' וכן בדב' עגול שיעלה הריבוע מתוכו ה' וג' חומשין. ואי דר"ת מפרש ד' אביי רחבה ששה ג"כ הן ואלכסונן כמו בכ"מ שמזכיר שיעור ד'. לפ"ז קשה מאוד על הרא"ש עירובין ובאמת הם ג"כ ד' תוס' יומא ס"ו ע"א ד"ה וכולן] דמקשה על ר"ת מהא דכוורת למה לא נקט רחבה ד' וכמו בכל מקים ואנן ידעינין דהן ואלכסונן. דאין מקום לקו' דהרי הוכרח לומר רחבה ששה דבעי הן ואלכסונן למען נוכל לרבע בה כנ"ל. עיין בפנים בפנ"י ד"ה גמרא אמר אביי והניח בצריך עיון טובא. ואני בעניי עמדתי משתומם כשעה חדא שאחרי נשיקת עפר קודש מקום מנוחתו לענ"ד אפי' ריח קושיא אין כאן ומאוד צדקו דברי רבותינו הראשונים כמלאכים. דהנה פלוגתת רשב"ם ור"ת דרשב"ם ס"ל אם אמנם ילפינין גז"ש וכזה יהיה כל שובתי שבת דלכל המדות צריך להיות האלכסון. אבל דיו מן הדין כמו בערי מגרש שהיה להם רק אלפים בריבועו של עולם. ורק לאלכסונו ש"ע היה להם אלפים ושמונ' מאות כן בכל המדות אין קפידא שיהיה מדות האלכסון גם לרחבו ש"ע. ור"ת חולק כמו דמגרשי הערים יש להם בקרנות מדות אלכסון של אלפים. כזה יהיה שובתי שבת בכל מקום וצ"ל דבתחום שבת אין נכון לקצר השיעור במקום אחד יותר מבמקום אחר. עיין תוס' ישנים שם יומא ד"ה תשעים. אבל שיהיו אותן אלפים ושמונה מאות מרובעת דהיינו ליתן אלכסון לאלכסונן של אלפים הוא דבר שא"א להעלות על הדעת דא"כ אין לדבר סוף. וכן ג"כ בעמוד דהשיעור בשוה איננו קטן מהאלכסון של השיעור ד' טפחים ובעגול כשיעור ה' וג' חומשין חייב והפני' במכ"ת כי רבה אחז החבל בתרין ראשין. ד' ר"ת ד"מ שמזכיר בשבת שיעור ד' היינו ה' וג' חומשין. ושיעור זה צריך להיות מרובע וזה אינו דא"כ גנובי גנבא למה לך לומר ד' והוא באמת ה' וג' חומשין. אם לא משום דהאלכסון א"צ להיות רק מד' טפחים וממילא נקט גם בשאר שיעורי שבת כן. והדברים מבוארים היטב בד' ר"ת וביותר בדברי הרא"ש עירובין דז"ל: ובכ"מ שמזכיר ד' גבי עמוד בעי הן ואלכסונן לכל צד [היינו אפילו לצד הקרנות] ואך לשון תוס' יומא אינו מדוקדק כ"כ דז"ל: אלא בעי שיהיה רבועו כשיעור אלכסון של דע"ד. ופשוט דלא כונו שצריך להיות מרובע כך רק שאינו מספיק אם באלכסון ש"ע כשיעור זה כ"א גם ברבועו של עולם צריך להיות שיעור האלכסון. ואין ספק אצלי שתלמיד טועה כתבו על גליון הפנ"י והמדפיסים טעו להדפיס בפנים

ומידי דברי אמרתי להעתיק אשר נכתב בכי"ק אאמ"ו המחבר ז"ל בגליון הפנ"י על הדיבור שלאח"ז. והוא על דברי התוס' בד"ה רחבה ששה פטור בא"ד ואין נראה פי' ר"ח וכו'. וכ' הפנ"י שלא יוכל לעמוד ע"ס דבריהם. דבשלמא החולית מרובעת ואין בו מקום שלא יהיה רחב ד' וחזי שפיר להשתמש על פני כונה ברוחב ד' אם מינח עלה מידי משא"כ הכא שהכוורת היא עגולה שמן הדופן עד שיגיע הכוורת לרוחב ד' אין עולה לחשבון ריבוע כלל. ומקום הדפנות אין מגיעין להחלל שיש בו רוחב ד'. אלו תוכן דבריו. ונכתב בגליון וז"ל: גם בעיני יפלא ולא זכיתי להבין קושית המחבר כיון דחולית הבור מצטרף דחזי למינח. הרי גם הכא אם יניח מידי הוה עמוד עגול רוחב ששה ויש אלכסון [מרבוע של] ד'. וכבר כתבו תוס' וראשונים לעיל ז' ע"ב [ד"ה ואם חקק] דלענין שבת א"צ מחיצות סמוכות רק כיון שחלל ד' מוקף מחיצות גם מרחוק הוה רה"י וצ"ע. עכ"ל אאמ"ו הגאון זצ"ל בגליון. ואם אמנם נאמנו מאוד דברי הגליון דמה בכך שעל הריבוע של ד' על ד' מצומצמות א"א למינח מידי בלי צירוף הדפנות אשר מחוץ לאותו ריבוע. עכ"פ ראוי למינח על העיגול כמות שהיא. נפלאתי מאוד. ובעניי לא זכיתי לעמוד על תחלת דבריו של הפנ"י בקושיתו דמי לא איירי המתני' בבור עגול וחוליתו עגולה באופן שהבור רחבו חמשה וחומש והחוליא מכל צד חומש כמו בכוורת. דמתני' סתמא קתני ומשמע דמצטרף. ואי משום דקתני ורחבן ארבעה ע"כ במרובע דאי בעגול צריך ששה. דלמא קתני הן ואלכסינן. והרי בין לרשב"ם אם אינו ברבועו ש"ע ובין לר"ת בכל אופן אין מספיק ארבעה וצריך לפרש אלכסונו של ארבעה. אם לא שקושיתו לפי שיטתו לעיל דבכוורת ששה היינו הן ואלכסינן דהיינו קרוב לשמונה. וא"כ יהיה מוכח ממתני' לפי' ר"ת דאיירי בבור וחולייתה מרובע של ה' וג' חומשין על ה' וג' חומשין. אך זה אינו כפי הדברים הנ"ל. ותמיה נשגבה בעיני על אאמ"ו המחבר זצ"ל שלא השיג בזה כלום. אם אמנם מעט מזעיר לקח פנאי לראות בדברי אחרונים ואך לפעמים אשר אחרי יגיעה רבה לא שקטה רוחו נתעורר מאחד מתלמידים לתשובת שאלתו זי"ע שיקויים בי אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא וה' יאיר עיני בתורתו] (ע"כ הג"ה מבן המחבר)

סי' פב

בענין אם התחילו אין מפסיקין. דף ע' ע"ב

מתני' לא ישב אדם וכו' הנה מלשון מתני' דתני לא ישב ולא יכנוס מוכח דהא דהתחילו אין מפסיקין לאו דוקא התחלה ממש רק ההכנה כדמפרש הש"ס משיניח מעפורת וכו' דאל"כ דדוקא התחלה ממש לתני לא יתחיל להסתפר וכו' והא דקתני עד שיתפלל אי איירי במנחה גדול' שפיר תני עד שיתפלל דהרי עדיין א"א לו להתפלל אבל אי איירי במנחה קטנה הו"ל למתני קודם שהתפלל ואולי אפשר לומר דאי הוה תני קודם שהתפלל אפשר למטעי דהאיסור מפאת זריזות דאין ראוי לעשות מלאכות כאלה כיון שהגיע זמן מנחה קטנה ולא מטעם שמא ישכח וכעין לא תאכלו על הדם להכי קתני עד שיתפלל להראות דהטעם שמא ישכח ולא יתפלל ודוק: והנה עיין ברשב"א כתב הא דבערבית דשכיח שכרות למ"ד חובה מפסיקין היינו דוקא בשרא המייניה אבל לא בהתחיל לאכול ממש דאין