אהל אברהם קכב

רק חייב מפאת צירי רה"ר כנ"ל. מ"מ זה יתד שלא תמוט דשל יחיד ממש אין בו דין רה"ר ולפי משמעו' הרמב"ן וריטב"א משמע דוקא שהוא קנין של רבים לא של יחיד. ולפמ"ש לדעת תוס' רק בנמסר לילך שם ברשות ותמה אני שלא ראיתי ברמב"ם שהזכיר מזה דבר וצ"ע. וא"כ רה"ר יש לו ג' תנאים: שאין בו מחיצות. ומצויין ס' רבוא. גם שהוא של רבים: והנה כמה מחיצות צריכים להיות לבטל רה"ר ולהיות רה"י הנה דעת כל הפוסקים לבד הרמב"ם ז"ל דלרבנן בג' מחיצות הוה רה"י גמור וכן ב' מחיצות ולחי למ"ד לחי משום מחיצה הוה רה"י גמור וחייב וכמבואר בעירובין דף י"ב ע"ב ולר"י ס"ל ב' מחיצות אפי' מבוי מפולש הוה רה והנה הא דאמרינין דפליגי ר"י ורבנן אי ב' מחיצות הוה דאוריי' או לא זה מוכח למה דקי"ל דלחי משום מחיצה וקורה משום היכר. א"כ כיון דס"ל לר"י דב' בתים מערבין בלחי או קורה מוכח דב' מחיצות דאורייתא דאל"כ מה מהני קורה ורבנן דס"ל אפילו לחי לא מהני אע"ג דלחי הוה מחיצה ע"כ ס"ל דרה"ר מבטל מחיצת לחי כיון שרבים בוקעים שם ושפיר מוכח דפליגי רבנן בתרתי הנ"ל אבל למ"ד דגם לחי משום היכרא אין מוכח כלל לרבנן דרבים מבטלין מחיצה רק דלהכי אין מערבין כיון דאיכא רק ב' מחיצות ולא מהני לחי וקורה דהוה רק היכר ולמ"ד דלחי וקורה תרוייהו משום מחיצה גם ר"י אפשר דס"ל דג' מחיצות דאורייתא ולהכי מהני לחי וקורה דהוה מחיצה וס"ל כיון שיש ב' מחיצות גמורות אין רבים מבטלין מחיצה ג' שהיא ע"י לחי וקורה וכמ"ש תוס' דף כ"ב ע"א ד"ה קשיא ותוס' הוכיחו כן דלא קמשני הש"ס דר"י אדר"י דס"ל ב' מחיצות דאורייתא רק לשון הש"ס דאיכא ב' מחיצות [מעלייתא] והרי תוס' הוכיחו דס"ד דש"ס דגם ר"י ס"ל ג' מחיצות ולחי וקורה משום מחיצה וא"כ משמע דלפי תירוץ הש"ס עדיין אכ"ל דג' מחיצות. והא דפריך הש"ס לקמן דף צ"ה לרבה דמוכח דר"י ס"ל ב' מחיצות דאורייתא. אביי מותיב כן לרבה לשיטתיה דס"ל דף י"ב ע"ב קורה משום היכרא ואע"ג דאביי גופא לא ס"ל כן. ואמנם הרמב"ם ס"ל דשלש מחיצות לרבנן הוה כרמלית ורה"י לא הוה עד דאיכא ד' מחיצו' או ג' ולחי דלחי משום מחיצה. והנה לדעת הרמב"ם הא דמסיק הש"ס במימרא דר"י לעיל י"ב ע"ב מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי חייב יש לפרש דהיינו בישנו ג' מחיצות ואדרבה אתי שפיר יותר דלא פליג אמאי דס"ד מעיקר' דרה"י דוקא ד' מחיצות ואיירי במבוי שיש לה ג' מחיצות ואינו ראוי לשיתוף בלא תיקון. וגם א"ש הכשירו בקורה דגם קורה מכשיר [אב"ה שלענין מה שגזרו חכמים בכרמלית גם קורה שהוא משום היכרא מהני לטלטל בתוכו. ורק שיהיה כרה"י להתחייב עליו צריך מחיצה רביעית או לחי שהוא מחיצה עיין בהה"מ ריש פי"ז מהל' שבת] מה שא"כ לפי' רש"י ע"כ הכשירו לאו דוקא דלא מהני ואמנם לרבא דס"ל [דגם[ לחי משום היכר ומתרץ הברייתא א"צ אלא לחי חייב הרי מוכח דג' מחיצות רה"י גמור ולא ראיתי מי שמעורר בזה לדעת הרמב"ם וצ"ע

והנה לכאורה גם מסוגי' דשבת דף ו' מוכח דלא כרמב"ם דהרי קאמר הש"ס דקרי ליה גמורה דס"ד דלזרוק מודו רבנן דחייב והרי לדעת הרמב"ם אינו רה"י רק בד' מחיצות ופשיטא לי דגם לר"י דמוכח דס"ל ב' מחיצות והיינו למ"ד קורה משום היכרא. היינו רק דהוה כרמלית ומהני קורה לטלטל כמו לרבנן בג' מחיצות ומנ"ל לאפושי פלוגתא דלרמב"ם [ודאי] כ"ע מודו דלא הוי רה"י רק בד' מחיצות ולא פליגי ר"י ורבנן רק בכמה מחיצות נפקא מר"ה והוה כרמלית למר ב' ולרבנן ג' וא"כ היכי קאמר הש"ס אבל לזרוק מודו ואך זה לק"מ דהרי כבר פי' תוס' דלהכי מייתי הברייתא זו היא למעט אע"ג דכבר תני דמבואות המפולשין הוה רה"ר ומוכח דב' מחיצות הוה רה"ר מ"מ קתני למעט דלא מהני לחי וגם שכתבו תוס' דלחי לא חשיב מחיצה היינו למ"ד תרוייהו משום היכרא אבל למ"ד לחי מחיצה ע"כ משום דרה"ר מבטל או דגם כונתם כן דלא חשיב מחיצה גמורה שרה"ר מבטלו וא"כ גם בלחי מכאן ולחי מכאן לרבנן הוי רה"ר ושפיר קאמר הש"ס דהו"א לזרוק מודו דהוה רה"י דמדאורייתא כיון דלחי מחיצה אין רבים מבטלו וחייב דהוה ד' מחיצות ולק"מ על הרמב"ם משם ודוק

ולפמ"ש יש ליישב הא דקאמר הש"ס דזו היא ממעט דר"י ולכאורה ק' הרי לשיטת תוס' בג' מחיצות הוה רה"י גמור וכן לרמב"ם בג' מחיצות ולחי והיכי קאמ' הבריית' זו היא משמע דוקא בד' מחיצות וכבר נתקשה בפנ"י בזה. והנה י"ל דכונת הברייתא לומר דהוה רה"י גמורה ואפילו רבים בוקעים בה אין הרבים מבטלין המחיצה ונקט חריץ וגדר אע"ג שרבים [בוקעים] הוה רה"י גמורה ולמעט רה"י שע"י לחי מכאן ומכאן לא הוה רה"י גמורה ובקיעת הרבים מבטל המחיצה אבל אם רה"ר עוברת הוה רה"י וכמבואר דף י"ב ע"ב. אך א"כ ק' מה פריך הש"ס אמאי קרי ליה גמורה הרי הכי קתני גמורה דהרי [הא דר"י] הוה רה"י רק אינו גמורה דרבים מבטלין. ואמנם כל זה למ"ד לחי וקורה הוה מחיצה אבל לרבא דהוה רק היכרא וצ"ל לרבנן דרבים מבטלין וא"כ הוה רה"ר לרבנן דצריך ג' מחיצות וא"כ קו' הש"ס אמאי קרי ליה גמורה לרבא וע"כ הסוגיא לרבא וא"ש הא דנקטו התוס' כרבא דע"כ קושית הש"ס לרבא ודוק: ויתיישב ג"כ קושית תוס' ישנים דלימא הש"ס אפכא דז"א דע"כ הברייתא ס"ל כרבנן דאל"כ היכי קתני זה רה"י הרי גם בג' מחיצות הוה רה"י גמורה ותו דגם חריץ וגדר הוה ראוי לבטל. ואי קשיא א"כ לאינך אמוראי דלחי מחיצה א"כ כבר מוכח מרישא דרבים אין מבטלין שם ד' מחיצות דהרי גם גדר רק שם ד' מחיצו' מכח גוד אסיק ולמ"ל סיפא ואפשר לומר לרבותא דאפי' פסי ביראות דניחא תשמישתיה אין רבים מבטלין אבל חריץ וגדר לא ניחא להילוך רבים ועיין לקמן כ"ב ע"ב דס"ד דש"ס לחלק בין ניחא ומסיק דאין חילוק ודוק היטב

ומדברים הנאמרים ק' לי על ד' תוס' עירובין כ"ב ד"ה דרבנן שכתבו דהמ"ל דמדאורייתא מודו וע"כ כונתם דמדאורייתא מודו דאין רבים מבטלין ובפסי ביראות הקילו [אב"ה משום מצוה אוקמוה על דין תורה כשם שהקילו בפרוץ מרובה על העומד] וק"ל טובא הרי מוכח מכאן דרבנן ס"ל דמדאוריי' לא הוה רה"י מדנקט גמורה דב' מחיצות וב' לחי לא הוה רה"י כלל וצ"ע. והנה לכאורה קשה עוד לפי שיטת הרמב"ם דג' מחיצות הוה כרמלית הרי יש כח מחיצות לבטל רה"ר והוה רק כרמלית א"כ מה פריך הש"ס דף כ' פשיטא אי לאו מחיצה היאך שרי לטלטולי דלמא בין הפסין שווי' כרמלי' [אב"ה ומשום מצוה אוקמוה אדין תורה דהוה כמקום פטור. וקמ"ל דחייב דשווי' רה"י] זה לק"מ דדוקא למנין מחיצות יש לומר דמוציא מרה"ר ושווי' כרמלית אבל אם יש עליו תורת מחיצה אין חילוק דממ"נ אם תורת מחיצה עליו הוי רה"י ואי לאו רה"ר ופשוט

עיין בהה"מ [פי"ז הלכה ט'] הביא ראיה לדעת הרמב"ם מעירובין צ"ד (דקאמרי רבנן לר"א מי לא קא מודית לן היכא דטלטל וכו' דפטור מפני שהיא כרמלית] ותוס' שם [בד"ה חייב] דחקו בזה והריטב"א שם מחלק בין פתוח לרה"ר לכרמלית וא"כ באין רבים בוקעים שם ג' שיטות. לדעת תוס' וראשונים ב' מחיצות ולחי הוה רה"י גמור וחייב הזורק שם אפילו פתוח לרה"ר ולדעת הרמב"ם דוקא ג' מחיצות ולחי הוה רה"י וליש מפרשי' יש חילוק בין פתוח לרה"ר ובין פתוח לבקעה. ולהי"מ הנ"ל מיושב שפיר דקאמר לעיל י"ב ע"ב הכשירו בקורה פטור ולכאורה ק' לרש"י דאיירי במפולש וא"כ כיון שקורה היכר הוה רה"ר גמור ולחייב מצד זורק ד' אמות וצריך לדחוק דזרק תוך ד"א. אבל לשי' זו דאיירי בפתוח (למבוי) [לרה"ר והמבוי אינו מפולש] דהוה רק כרמלית ורק אם הכשירו בלחי הוה רשות היחיד וק"ל

ובהך פלוגתא דפליגי ר"י ורבנן אי רבים מבטלין במחיצה או לא דלפי מה דקיי"ל דלחי מחיצה ע"כ רבנן דפליגי דאין מערבין היינו משום דרבים מבטלין ופליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל אפי' פסי ביראות דשם מחיצה עליו ואיכא שם ד' מחיצות כיון דהולכין במחיצה זו רבים אין שם מחיצה עליו ורבנן ס"ל דבשם ד' מחיצות אין רבים מבטלין אבל בשני בתים