אהל אברהם קכא

במתני' ר"ע ורבנן בקלוטה. אך אי תנא כיצד צידד לומר דפליגי אי ילפינין זורק ממושיט ולהכי מצדד לומר דרבנן ס"ל קלוטה ואע"ג דר"ע ע"כ נ"נ קלוטה כיון דיליף ממושיט לפי ס' תוס' וא"כ למ"ל למימר דפליגי בתרתי היינו דלא נצטרך לומר פלוגתא חדשה וכ"ע ס"ל דיש סברא לומר דנילף זורק ממושיט אי דמיין להדדי אך פליגי בקלוטה דר"ע ל"ל קלוטה ושפיר ילפינין ממושיט ורבנן ס"ל קלוטה ולהכי ל"ל זורק ממושיט ואין זה פלוגתא חדשה דוק היטב

והנה תוס' עירובין ל"ג [ע"ת ד"ה והא] ס"ל דמעביר ילפינן ממושיט. ועיין רשב"א בחי' הקשה בשם תוס' דא"כ למה לא ילפינין ממעביר לזורק ובתוס' דידן אין קו' זו. והנה לפמ"ש תוס' דלהכי לא ילפינין זורק משום דס"ל קלוטה אין מקום לקו' זו. וגם אם נאמר דתוס' עירובין ס"ל דמעביר לכ"ע חייב דילפינין ממושיט ואפי' למאן דל"ל קלוטה י"ל חכמי' דפליגי על ר"ע ול"ל קלוטה לא פליגי על ר"ע אלא מטעם דצריך הנחה על מקום ד' וקלוטה לא הוי כהנחה על מקום ד' אבל מודים ג"כ דדבר הנזרק באויר הוה כמונח וא"כ ל"ל זורק ממושיט ומעביר משום דהוה כמונח במקום פטור ודוק היטב

דף ה' תוס' ד"ה כשני ב"א. הנה גי' ר"ח אפכא והביאו גם הראשונים את דברי ר"ח ולא גמגמו על עיקר הסברא רק על לשון הש"ס עיין חי' רמב"ן ורשב"א ואני בער ולא אדע לא אוכל להבין עיקר ס' ר"ח הרי מעביר ד"א גם שהחפץ בידו חייב דעקיר' גופו וידו (כהנחת) [כעקירת] חפץ ולמה יגרע אם זרק החפץ מידו ועקר ממקומו וקבלו במקום אחר וכבר השכלתי ידי ימין ושמאל ואין אתי יודע במה לחלק וצ"ע [נ"ב] ואחר העיון [י"ל] כי גם הרשב"א בחי' לעיל בהא דטרסקל בר"ה רה"י הביא ד' תוס' דס"ל דלמעלה מי' באדם חייב והוא פליג דדוקא המוציא דעקירת והנחת גופו כהנחת חפץ עיי"ש וצריך להסביר דבריו דדוקא אם הוא מוציא למעל' מי' ועומד דטלטול גופו הוה כטלטול חפץ והוא משמש כבית יד לחפץ וכיון שאין אדם חולק רשות חייב אפי' אם החפץ למעל' מי' (בעומד) אבל אם אחר נוטל חפץ ומניח על יד האדם למעלה מי' דהאדם אין משמש יד לחפץ רק מקום ועמוד למעלה מי' פטור דהוה אויר מקום פטור וא"כ גם כאן יש לחלק כזה אם האדם מעביר הדבר ד"א ברה"ר הוה עקירת והנחת גופו כבית יד לחפץ והוה כאלו מונח בקרקע וחייב אבל אם זרק מידו וקבל בידו כיון שמונח שוב בידו ואין היד משמש רק למקום הנחה פטור דשוב מונח באותו גוף דוק היטב [אב"ה מ"כ בכי"ק מאוחר בזמן הרבה. וז"ל לא מצאתי מקום לד' ר"ח וירושלמי וה' יאיר עיני בתורתו. ומדוחק כתבתי לחלק לפמ"ש הרשב"א לחלק בהא דמעביר למעלה מעשרה עיין חי' הרשב"א דף ה' ודוק]

שם ע"ב תוס' דיה אגוז. הנה לענ"ד נראה דודאי רכוב כמהלך ורק כיון דמים ע"ג מים היינו הנחתן ורק בכלי ע"ג מים לא הוי הנחה משום דאין דרך הנחה ולהכי מספקא ליה באגוז בכלי אי מחייב דהרי באמת איכא הנחה גמורה על הכל דכיון דאמרינין דספינה מינח נייחא ורק מיא ממטו וגם אמרינין דמים ע"ג מים היינו הנחה ואין ענין זה לרכוב דשם הבהמה הולכת דוק היטב ואולי אפשר לכוין כזה בתוס'

תוס' ד"ה בשלמא עיין תוס' כתובות וכן הראשונים כאן הביאו דשם הקשו דגם דהוה הל"מ מ"מ עדיין ק' נילף מד"א ברה"ר דמהלך לאו כעומד ותי' דהכא מקום פטור ולא ילפינין קל מחומר עיין חי' רמב"ן וקשה לי א"כ ברה"י שפיר ילפינין דמהלך לאו כעומד, ושם בכתובות מוכח דלב"ע ליתא לדר"י וחייב מטעם מהלך כעומד אם לא נדחוק לומר דדוקא לחומרא אמרינין מהלך לאו כעומד כמו שגלתה [ההלכה] לענין ד"א אבל לא לקולא ועיין

סי' פ

סוגי' דד' רשויות שבת ו'. עירובין ו' י"ב כ"ב צ"ד וצ"ה

הנה שיטת רש"י דרה"ר דוקא שמצויין ס' רבוא דומיא דמדבר [אב"ה עיין רש"י עירובין ו' ע"ב ד"ה ירושלים וד"ה אבילי דמחוזא] ובודאי ס"ל לרש"י דמבואות המפולשין לרה"ר וכן הדרך שהולכין בה לרה"ר אין צריך שיהיה מצויין בהם כמותם רק כיון שיש עיר שמצויין בה ס' רבוא כל המבואות המפולשין לה ודרך הרבים הנכנס לה הוה רה"ר וא"כ צ"ל הא דים ובקעה דחשיב התנא לכרמלית היינו אע"ג דמצויין בהם רבים מ"מ כיון דנא ניחא ההילוך והתשמיש ואין עשויה לדרוס בהם רבים אין לו דין רה"ר ואינו רה"ר רק בצירוף שניהם שמצויין שם ם רבוא וגם ניחא תשמישתיה כי הוא דרך כבושה לרבים ולכן מדבר דוקא בזמן שהיו ישראל שרויים הוה רה"ר דמקום תחנותן היה שם והוה עשוי לדרוס ולילך שם אבל בזמן הזה דאין דרך לילך שם לא ימצא שם רה"ר גם אם עפ"י מקרה ימצא שם רבים זה נ"ל בכונת רש"י ולא זכיתי להבין מה שדחה הרמב"ן ז"ל בחי' בלקוטים למס' עירובין על דברי רש"י עיי"ש. ומפאת זה קשה לי להבין ד' תוס' כאן [שבת ד"ה כאן] שכתבו דמשמע כרש"י מהיכא משמע כן דהרי ע"כ אין כונת הש"ס דהחילוק דבזה"ז אין מצויין ס' רבוא דמפאת זה עדיין ק' דלמה לא נקט רה"ר מדבר אם ימצא שם והרי תנאי זה לא נזכר בברייתא וע"כ ידע זאת לסברא חיצונה דצריך ששים רבוא ואמאי שייר מדבר וע"כ הכונה כמ"ש דמדבר לא הוי רה"ר מפאת המקום דאין נח לדרוס וא"כ מאין רגלים לדברי רש"י וצ"ע

והנה מסוגי' דעירובין דף צ"ד מוכח דעוד תנאי לענין רה"ר דוקא אם הרשות הוא של רבים אבל אם הרשות הוא של יחיד גם שאין בו מחיצות ויש בו כל תנאי של רה"ר אין בו דין רה"ר עיי"ש בחי' הריטב"א ועיין בחי' הרמב"ן הנ"ל. הן לכאורה משמע מד' תוס' שם ד"ה ואב"ע וד"ה ולפלגו דלהך שינוי דואב"ע הוה רה"ר אפי' אם הוא של יחיד. אך אין זה סוגי' הש"ס דהרי מתחלה פריך בפשיטות ור"א. דע"כ הקושיא דכה"ג לא הוה רה"ר וכמ"ש הריטב"א ולכן נ"ל דמלבד זה נראה לכאורה סתירה בד' תוס' שכתבו שם במתני' [בד"ה חייב] דכיון שלא נמסר לא הוי (של רבים) [רה"ר] כד' בפ"ב בשבילי בית גילגול והרי שם הוכיחו תוס' [עירובין כ"ב ע"ב ד"ה יהושט] דדוקא שבילי ב"ג אבל מבוי וחצר הוה רה"ר אע"ג דהוה של יחיד ואין לומר דשם כתבו תוס' דדוקא לר"י הוה רה"ר דלר"י כמו דס"ל (לר"י) דרבים מבטלין מחיצות פסי ביראות כן ס"ל ג"כ דרריסת רבים יש לו דין רה"ר אע"ג דהוה של יחיד. דמלבד שאין זה סברא [דלענין מחיצה שפיר כיון שאין מעכב הילוך רבים אין לו שם מחיצה משא"כ לענין קנין שלו] כי' קשה א"כ מה פריך הש"ס בפשיטות על ר"א דלמא ר"א ס"ל כר"י. ואמנם נראה בכונת תוס' דהא דכתבו תוס' דף כ"ב דמבוי וחצר הוה רה"ר אע"ג דהוה של יחיד היינו כיון דמ"מ רבים הולכים שם ברשות והיחיד מסרו לרבים שרשאין לילך שם וגם שלא הקנה אותו לרבים ובידו לגדור ולמנוע רגל רבים משם מ"מ כיון שברשות נדרכים שם הוה רה"ר אע"ג דהוה של יחיד אבל אם הוא של יחיד ולא הרשה לרבים לילך שם רק הולכים שלא ברשות ודאי אין לו דין רה"ר ולכן פריך הש"ס שפיר על ר"א משום דנפרצה כיון דאין להם רשות לילך שם. ואם כן לשינויא בתרא דפליגי בצידי רה"ר י"ל דלא אבדה להם דרך רק שהרשה לרבים לילך שם ופליגי בצידי רה"ר דכיון שהולכים ברשות דין רה"ר יש לו אע"ג דהוה קנין של יחיד ושפיר כתבו תוס' [ד"ה ולפלגו] דלמא דוקא משום דמקום מחיצה שלו ורק הרשה לרבים לילך שם בכה"ג פליגי אבל אם הוא של רבים ממש מודו רבנן כנ"ל עיקר בכונת תוס'

הן אמת דבתחלת למודי עלה על דעתי לומר דודאי כיון דפריך הש"ס תחלה לר"א מוכח דזה תנאי שריר וקים דשל יחיד אין בו דין רה"ר אע"ג שרבים מצויים שם אבל אם יש רה"ר גמור ושל יחיד בצידו והולכים שם רבים א"כ אי צידי רה"ר כרה"ר אע"ג דהוה של יחיד יש לו דין רה"ר לא משום דהוא רה"ר רק צידי רה"ר וכמו שא"צ צידי רה"ר להיות רחב י"ו אמות. וא"כ לס"ד דלא עלה ע"ד לומר דצידי רה"ר כרה"ר שפיר פריך הש"ס לר"א הרי אינו רה"ר דהוה של יחיד וקמשני דאבדה להם דרך ולאב"ע דפליגי בצידי א"א לומר דאבדה