אהל אברהם יא

וינס מה ראה ארונו של יוסף בשכר וינס ויצא החוצה, כי הוא מדה כנגד מדה כי לשבת יצרה להיות העולם נוהג בטבע ואך הן יצר לב האדם רע מנעוריו לתאות יצה"ר וקשה מכולם עריות והוא כאש בנעורת ומעשה יוסף הוא נגד הטבע אשר ע"כ ראוי לעשות עמו נס חוץ לטבע. וזה פי' הכתוב מה לך הים כי תנוס מלפני אדון חולי הרץ הטבעיות מלפני אלוק יעקב - השם יעקב יורה על הגוף - ההפכי הצור אגם מים כי יצה"ר נמשל לצור ע"ד ד' רז"ל כפטיש יפוצץ סלע והתורה למים וא"כ ההפכי הצור אגם מים קאי על יעקב שכובש היצה"ר נגד הטבע

וכן בנצוח המלחמה יתכן בב' פנים האלו גבורים ביד חלשים כמדין כסיסרא ורבים ביד מעטים והוא בדרך הטבע, והב' חוץ לטבע ממש כמפלת אשור אשר היה לשריפת אש. וההפרש הוא שבהנהגת חוץ לטבע א"צ לדעת חוץ מידיעת תוה"ק שום חכמה וידיעת טבעיות. ואמנם יש יתרון אם ידע גם חכמת הטבע שממנה ידע כי כל רז לא אניס לי חכמת התור' וכל החכמות כקליפת השום נגדה והיא אב לכולם לא כן מי שהנהגתו חוץ לטבע הן ידע מעלת התורה שאינה צריך לחכמת הטבע אבל לא יבין כי כל החכמות נובעים מאתה. והנה מחוץ לפרוכת יערוך המנורה מודה על שבע חכמות וע"ז מקשה וכי לאורה הוא צריך כי התוה"ק א"צ כלל לשאר החכמות ואפשר להנהיג העולם כולו חוץ לטבע וכל מ' שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו דייקא בחוץ לטבע. והתי שבזה ניכר שבחה יותר שכל החכמות תלויין בה וזהו עדות לבאי עולם שהשכינה שורה וזה נר מערבי שממנה מדליק והיא מקור כל החכמות

אשר לזה כיונו חז"ל במאמרם (שם ע"ה ע"א) אר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום ב"ק כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' וכו' (ישעיה ה' י"ב) אר"ש בר נחמני אר"י מנין שמצוה על אדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר (דברים ד') ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזהו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות, וצריך ביאור הרי הכתוב אומר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכ' לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה - אמנם כן הדבר דהן הנסיון יעיד כי עם ישראל וקדושו כולם אהובים וברורים בחבה יתירה נודעת להם לידע ולהודיע להבין דבר מתוך דבר ומוכשרים המה לכל חכמה ומדע ולהשיג כל עניני עוה"ז וכל לשון לא יצלח לאומתם וכאשר אנו רואים גם בדור הזה שרבו המתפרצים ללמד לבני יהודה לשון אחרת להתערב בגוים, עוברים המה את בני גילם מהאומות בלימודם אשר נודע לנו כי כל המשכילים המסכילים אשר נזרו אחור מחכמת התורה לחכמות חצוניות המה כקליפת השום ועוד מעט ממנו נגד הקטן שבחכמי האמת מחכמי ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. והן אם רק ישמרו חקי ה' ובאהבתו ישגו תמיד להגות בתוה"ק יומם ולילה אשר אין להמון האומות חלק בם, לא ידעו ערכה לפאר חכמת תוה"ק ולא יהללו את עם ישראל לעם חכם ונבון כי לא יבינו מתמונתם כי יצליחו לדבר אחר זולת תוה"ק אשר ע"כ בחרו בה. לא כן אם ניתן להם רשות לעסוק בחכמות חשבון תקופות ומזלות אשר גם להם [להאומות] חלק בה ויראו ויבינו כי גדלה השגת עם ישראל מהשבתם, אז ישכילו ויאומת אצלם כי אשר בחרו בחקי ה' ותוה"ק הוא מפני שהיא יותר במדרגה מכל החכמות שבעולם וכדברי האלשיך על ריש איוב וה"ה האיש ההוא תם וישר ויר"א וסר מרע כי לא מחסרון השכל סר מרע רק מיראת ה' - והן כבר בארנו בפרשה שבוע זו מאמר פרעה אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, והוא כי אם היה יוסף תולה ידיעת פתרון החלום מחכמת ידיעה זו לא יתכן לחשוב ולגזור מזה כי הוא חכם בשאר ידיעות וראוי להיות משנה למלך ולאב למצרים, לא כן אשר הוא תלה החכמה בחכמה העליונה חכמת אלקים שורש כל החכמות מפאת זה אין נבון וחכם כמוך - ועתה נראה לבאר הכונה באופן אחר, והוא כי יוסף שינה לשונו תחלה אמר הגיד ולבסוף אמר הר אה והגדה הוא יותר מבואר דראיה הוא ראיה בעלמא, והמכוון בזה כי באמת פתרון החלום הזה מבואר ובפרט שמראה שהחלום השני הוא כפתרון להחלום הראשון כי השבלים הם ממש הפתרון ויתכן לומר הגדה ואך טעם החלום לאיזה תכלית הודיע הדבר לפרעה טרם נהיה הדבר, אם מפאת שעדיין אפשר לבטל הגזירה אם ישובו מדרכם וכדומה, או להתכלי' שאמר יוסף לקבוץ אוכל. וזהו דברי יוסף על פתרון החלום אמר הגיד ועל התכלית אמר הראה כי השנות החלום מקיים שנכון הדבר וא"א לבטל הגזירה וע"כ התכלית רק לקבוץ אוכל. אבל זה ג"כ א"א להיות עיקר תכלית כי אם רצה הקב"ה להצילם מרעב למה נגזרה הגזירה וע"כ יש תכלית אחר והשיג פרעה כי התכלית הוא הצלת יוסף

ויש להסביר נס חנוכה שעשאו חז"ל שמונה ימים גם שהנס היה רק ז' ימים והעיקר כתי' הטו"ז שנשאר ביום א'. והוא ששבעה נרות רומזים על שבע חכמות והמה שבעה ושבעה מוצקים מרמזים על מ"ט שערי בינה הן גבוה מעל גבוה השמיני היא קדש קדשים אשר עליו מרמז היובל והשמיני עצרת וכולם ממקור העליון קדש קדשים ולזה היה הנס שישתייר מהראשון ולא יהיה יש מאין לרמז שכל הנרות יהיו קשורים זה בזה לחזור לשרשה העליון. ועפ"י פשטות י"ל [דלכאורה הנס היה רק שיהיה ביכולתם לעשות המצוה ואם כן לאיזה תכלית הנס ואם צדקת מה תפעל לו] אולם הנס חוץ לטבע לדעת כי מאת ה' היתה זאת ומ מנו נקח לעבוד ה' על כל יוצא מפי ה' בטבע שנדע כי הכל בהשגחתו יתברך. אשר לזה כיונו אנשי כנה"ג גם שליום א' היה נמצא פך שמן להראות שגם זה בהשגחה פרטיות והכל בעזרת ה' -

ז) (שבת הגדול) - שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך (שה"ש ז' א') ובמדרש רבה ורש"י מביאו אומות העול' אומרו' כך לישראל עד מתי אתם מתים על אלקיכם וכו' באו לכם אצלינו ואנו ממנין אתכם דוכסין וכו' - הן רז"ל (תענית כ' ע"א) מנו זאת לטובה אשר לא מוקי מינן שום שררות כי נודע לכל ישר הולך כי ההתערבות בגוים והליכה בחקותיהם מעבירים על הדת כד' המשורר ברוח קדשו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ואם אמנם איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת ויתעקש לומר כי חקות העמים וחברתם לא יפסידו ואפשר לעבוד את ה' גם כי ילך בעקבות העמים אכן נודע הדבר והנסיון יעיד לעומתו וכבר אמרו חז"ל שנגאלו ישראל בזכות שלשה דברים שלא שינו שמם לשונם ומלבושם ויבא יעקב ש'לים הגם שבמקו' אחר נאמר בזכות נשים צדקניות שבדור אך היינו הך ואחת תלוי בחברתה כי ידוע שמפאת צניעות שבאשה זוכה לבנים צדיקים וכמעשה דיומא (ר"פ הוציאו לו) שזכתה להעמיד שבעה כ"ג. - והנה בברית בין הבתרים לאבינו הזקן נאמר ידע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם והוא למותר כי פשיטא שבארץ נכריה הוא גר, ולפי פשוטו י"ל הלא גם אבותינו היו גרים בארץ כנען אשר ניתן להם אח"כ לאחוזה ורמז בזה שלא יהיו גרים בארץ כנען כ"א בארץ אחרת שלא יהיה להם. ואמנם לפי דרכינו כך פירושו כי ודאי גם במצרים לוא היו ישראל רצו להתערב בגוים להיות לעם אחד היו [עפ"י הטבע] משלימים עמהם וכמה גרים מכל האומות באים בכל זמן ממדינות אחרות ולא נגזר עליהם שעבוד אך ישראל היו מצויינים לאומה אחרת לא רצו להתערב בהם ומפאת זה זכו לגאולה כי השעבוד היה מפאת יראת ה' וזהו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם שלא ירצו לשבת בם להיות לגוי אחד ומפאת זה ועבדום וענו אותן ואח"כ יצאו.

- וזה אפשר כונת המגיד עבדים היינו ואלו לא הוציא הרי אנו וגו' והוא שכל איש ישראל יאמר שאלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הרי הדורות הבאים היו משועבדים והיו נוטים שכמם לסבול עול הגלות ולא היינו מבקשים הרוחה מפאת השחוות עמהם, ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים והיו המצרים שמחים לקבל אותנו [כדברי המדרש הנז'] ואפילו כולנו יודעים את התורה [ג"כ] אל יחשוב כי הוא היה מצליח בזה להנצל מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שאעפ"כ לא היה רוצה להתערב בהם, ולזה כל המרבה לספר הרי זה משובח כי מודיע בזה רצונו בגזירת הבורא ית"ש שגזר עלינו ולא היה מאתכם לבחור הדרך להמלט עד יערה ממרום רוחו לשבור עול הגלות מעלינו -.