אהל אברהם קיז

[אב"ה איזה הערות בכי"ק בסדר זרעים. ואם אמנם איזהו מהם מימי נעורים לא מנענו מלהעתיקם כפי אשר מצאנו]

א) שם תוס' ד"ה נשים. אנא י"ל משום דליתנהו בברית ותורה. נ"ב קשה לי א"כ גם שנשים מחויבות בבהמ"ז דאורייתא היאך מוציאין אנשים דחייבים בברית ותורה שאין בנשים. ואי אמרינין דברכות [אין] מעכבות עיין מג"א סי' קצ"ד] י"ל אי מוציאין בברכת הזן [אב"ה או אפי' אי מעכבות כשיודע הוא או אחר שאר הברכות ולא ברכת הזן עפ"י שיט' התוס' ואלפסי עיין תוס' מ"ו ע"א ד"ה ולמ"ד ובמחבר שם סעיף ג'] אבל ברכת הארץ ודאי אין מוציאין דיש בה ברית ותורה, ומצאתי בהגהת אשרי מגילה פ"א [בסי' ד'] כתב דאע"ג דנשים בבהמ"ז מן התור אין מוציאין מטעם זה עיי"ש ודוק, [אב"ה דברים האלו כתב רבינו ז"ל עוד טרם נדפס החת"ס או"ח עיי"ש בתשו' מ"ח. ובגליון הרא"ש כאן סוף סי' י"ג נ"ב בכי"ק וז"ל] תמיה לי למ"ל לחדש דאשה אינה בכלל ערבות ובפשטות י"ל דדוקא מי שאינו מחויב כלל במצוה זו אבל מי שמחויב רק שכבר יצא או שלא אכל הוה מחוייב ומוציא מטעם ערבות. ויתיישב בזה לפי' תוס' דבנשים לא שייך ברית ותורה וא"כ ק' וכו'. ולהנ"ל י"ל כיון שמחויבת במצות בהמ"ז שפיר נקראת מחוייב ומוציאה אחרים גם בברית ותורה [עכ"ל הזהב. ועיין לעיל בד' רבינו המחבר ז"ל בסי' ב']

ב) דף י"ט ע"ב גמ' א"ר המוצא כלאים וכו' מ"ט אין חכמה וכו'. נ"ב יש להבין למ"ל טעם זה דמה"ת שידחה לא תעשה ובאותו ענין גמ' ת"ש גדול כבוד הבריות וכו' ואמאי לימא וכו' נ"ב לכאורה יש להבין דבל"ז ק' על מימרא דרב. ועם מ"ש תוס' לקמן [ד"ה שב וא"ת] לחלק בין לאו שוה בכל מיושב זה ודוק

ג) דף כ"א ע"א גמ' איכא למיפרך מה למזון שכן נהנה ומה לתורה וכו'. נ"ב לכאורה ק' דפרכא מסברא מכניסין בק"ו עיין תוס' קידושין ה' ע"א [ד"ה שכן] אך זה רק [כמו] מה מצינו עיין תוס' חולין כ"ג ע"ב [ד"ה ותהא] ודוק

ד) שם גמ' ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל. עיין ברבינו יונה כ' אינו ר"ל שאסור [אלא ר"ל אינו חובה עליו ודבריו צריכים קצת ביאור. וכונתו כך כיון דהא דא"ר יוחנן ולואי היינו בתורת רשות ולכן בספק ראוי לחזור ולהתפלל בתורת רשות וע"ז הא דקאמר ר' אלעזר אין (צריך) [חוזר] היינו [א"צ] להתפלל בתורת רשות ועיין תשו' רשב"א סי' צ"א

ה) דף נ"ו ע"א. קמחא דחיטי עיין הרי"ף פסק דמסתברא כר"נ דלא רגילין אינשי לספויי קמחא. והקשו עליו הרא"ש ור"י דהיאך פסק כר"נ ולא מטעמיה והנה לפמ"ש רבינו יונה לתרץ הא דמברך בפת אורז ודוחן שהכל כמבואר שם בש"ס ולא ב"פ האדמה כיון שיצא מתורת פרי ואין דרך הנאתו בכך ברכתו שהכל. א"כ מוכח דקמחא דחיטי ג"כ שהכל וא"כ זה כונת הרי"ף ומסתברא כר"נ דלא רגילי ומוכח לקמן דבכה"ג מברך שהכל

ו) דף ל"ז ע"ב. עיין ברבינו יונה ורא"ש כ' ג' דינין ולכאורה [צ"ע] דמאין יצא להם לחלק דפירורין בלא דבוק אפילו בלא תואר לחם א"צ כזית. ואדרבא מסוגי' מוכח מדפריך מהא דלקט מכולן דאין סברא לחלק בין פירורין לדבוק. והנראה דהוכיחו דפירורין א"צ תואר לחם מדקאמר רבא והוא דאיכא לי' תוריתא דנהמא אמימרא דחביצא משמע דפירורין א"צ תואר לחם. ובדליכא תואר לחם יש ס' לחלק בין בעין לחביצא דהדבוק מבטל ממנו דין לחם כיון שאין לו תואר לחם. אבל לס"ד דאיירי דיש בו תואר לחם אפ"ה מברך במ"מ בחביצא שפיר פריך מלקט בכולן דכיון דאיכא תואר לחם אין הדבוק מבטל ממנו תורת לחם וא"ש דברי רבינו יונה בג' חלוקי דינים ודוק

ז) דף ל"ט ע"ב. פרוסה של חיטים. עיין רבינו יונה הוכיח מהא דבצל גדול דאפילו בחד מין הנקי קודם בפרוסה דהרי בצל הוה חד מין. ודבריו תמוהין דהם נגד התוספתא שהביא תוס' [ד"ה אבל] ומבצל אין ראיה דלענין תרומה דהמצוה בהרימכם חלבו הוה כחטים דאקדמה קרא כמ"ש תוס' (ד"ה ומר סבר)

ח) דף מ' ע"א. בגליון עיין סמ"ג וז"ל ומקדימין מזון הבהמו' ועבדים לסעודת עצמן ה"ה אומר כעיני עבדים וכו' וצ"ע. נ"ב וז"ל נ"ל דסמ"ג כ' טעם זה דנ"מ דדוקא בהמה שהיא לעבודתו ולצרכו קנין כספו. ויתיישב בזה מ"ש בנח והיה לך ולהם לאכלה. ושמעתי כי נתקשה מ"ו הג' מהרמ"ס זצוק"ל מקרא דנח ודוק [אב"ה בסי' קס"ז במג"א ס"ק י"ח בשם ספר חסידים מחלק בין אכילה לשתיה כדאשכחן ברבקה. וא"ש ג"כ קרא דוהשקית דפ' חוקת עיין בס' א"ר שם. אך הוא מגמגם דשאני אדם אחר ודאי צריך להקדים האדם לבהמה. ועיין בפ"מ שם בהגהותיו ובמשבצות ס"ק זיין שם דהראי' מהעבד עיי"ש וא"כ שפיר הוכיח הס"ח ועיין ביד אפרים שם]

ט) שם תום ד"ה ר"י. נראה דהלכה כר' יהודה ועיין פנ"י כתב מטעם ס' ברמות להקל. וא"כ בדבר שיש בו ספק אם הוא פרי העץ או פרי האדמה היה ראוי לברך שהכל דהרי לרבנן אין יוצא בפרי האדמה ולא כן כתבו הפוסקים ולענ"ד יש ראיה ברורה דקיי"ל כר"י מהא דמבואר בריש פרקין במיני נצפה דקפריסין משום דאינו עיקר פרי מברך בפה"א ולרבנן אין מקום לבפה"א מטעם שאין עיקר הפרי רק שהכל. ולענ"ד היא ראיה ברורה

י) שם עיין צל"ח הק' הרי התור' אמרה פרי האדמה בבכורוי' גם שהם מז' מינים וקושיא גדולה היא ותירוצו דחוק מאוד. ולענ"ד י"ל דודאי גם לרבנן דכיון דיניקת העץ מהאדמה שפיר שייך לקרות הפרי פה"א אך אין ראוי לברך עליו בפה"א כיון דבריאת הטבע איננה מהאדמה בלא אמצעות העץ והיא פרי דפרי האדמה ועיין רש"י לעיל ל"ה ע"ב ד"ה זית אבל לר"י דעיקר אילן (פרי) [ערעא] שפיר שייך לומר בפה"א ודוק

יא) פאה פ"ה משנה ד' פי' הרמב"ם. נ"ב עיין בחידושי הגאון רע"ק על המשניות הקשה מר"פ הזרוע דמוכח דאפי' מדות חסידות אין כאן. ולענ"ד י"ל לפמ"ש הר"ן בפסקיו שם דהיכא דמשתרשי חייב אם לא אכלה בתורת גזילה ליקח לעצמו [אב"ה דהר"ן לא ניחא ליה בפי' תוס' ד"ה שאני דאפשר שהיה מתענה. ורק החילוק שכל שנתכוין ליקח המתנות לעצמו ושינה אותן בצביעה או אכלן שוב אינו משלם אע"ג דמשתרשי ליה שהרי הפקיע מצותו וחיוב ממון אין בהן. אבל אנסו בית המלך בחובו כיון שלא הפקיע הוא מצותו ומשתרשי ליה עדיין מצותו עליו דמה לי הן ומ"ל דמיהן עיין שם] א"כ כונת הרמב"ם דמדת חסידות הוא לאכלם בתורת תשלומין והבן]

יב) שם פ"ח משנה א' פי' הרמב"ם כי לא צוה הקב"ה שיעזבוה לאיבוד ולעופות. נ"ב גם ביד החזקה [פ"א מהל' מתנות עניים הלכה יו"ד] כתב כן ולכאורה קשה א"כ היאך מוכיח הש"ס ב"מ כ"א ע"ב דהטעם מכח יאוש. אלא ודאי דאיירי אפי' בגונא שלא ילך לאיבוד ויראו עניים אח"כ וילקחו או שאפשר לומר לעניים שיבואו וילקחו ואפ"ה מותר מטעם יאוש וד' הרמב"ם לכאורה צ"ע [אב"ה עיין בתוס' ר"ה דף ד' ע"ב ד"ה לקט ועיין בתפארת ירושלים משניות פאה אות ע"ז]

יג) דמאי פ"ה משנה ג' פי' הר"ש ומתיר בחלה אפי' ר"י מודה וכו' שהוא גילגל את העיסה. נ"ב נתקשתי מעודי דמה אשמעינן התנא בחלה כיון דהחיוב אצל הנחתום ולעומת זה קשה לפי' הרמב"ם דהחשש מן הישן על החדש אמאי מתיר בחלה והרי גם בחלה דין תרומה שלא להפריש מן הישן על החדש עיין בחלה פ"ד משנה ד' וברמב"ם פ"ה מהל' בכורים הל' ע"ו. ואם נאמר כפי' ר"ש וכדמוכח בב"מ [דף נ"ו ע"א דהחשש מן החיוב על הפטור] ולענין מחדש על הישן לא חיישינין דלא שכיח שיתערבו ישן בחדש שפיר אשמעינן כזה ואם נימא דע"ה נחשד על חלה וצריך להפריש חלה דלא דמי לתרומה דלא נחשדו. א"כ אכ"ל דלהכי לא חיישי' לענין חלה דהוי ס"ס שמא כבר תיקן ע"ה חלה ושמא שניהם ממין אחד [אב"ה משא"כ במעשר דמב' ב"א. ועיין בשנות אליהו להגר"א אשר מכח קושיא זו רוצה למחוק מכאן ומציין מקומו במשנה ד' עיי"ש. ועיין בפ"ד דחלה משנה ו' בפירוש הר"ש ובתוי"ט שם אי ע"ה נחשד על חלה. ועיין בירושלמי פ"ד דחלה ובפ"ב דערלה ובפני משה שם מביא ראי' מרש"י נדרים