אהל אברהם קיב

פירות דבעל דתקנתא דרבנן והפקר ב"ד וא"צ להקנות גוף לפירותיו ודאי לאו כק"ג דמי וצריך לתקנת אושא ודוק אך א"כ קשה דמה פריך הש"ס בגיטין ר"ל לר"י מהא דמתה אין לא מתה לא הרי מה שאוכל הבעל פירות בתקנת חכמים מודה ר"י דלא הוה קנין גוף ודוקא מתם קורא לא מתה לא. ואמנם יש לפרש קושית הש"ס אפכא דקמותיב ר"י לר"ל ויתיישב בזה קושית תוס' שם ד"ה מתה דע"כ פליג אברייתא דלביתך ולהנ"ל יתיישב הכל דברייתא דלביתך דאתי לגלות דקנין פירות כק"ג ושפיר מביא וקורא כיון דהיא הקנה לו הפירות וע"כ דהקנתה לו גוף לפירותיו ושייך לומר ק"פ כק"ג. אבל בתר תקנת חכמים דאוכל מתק"ח ליכא ק"פ כק"ג דוקא מתה. אבל לר"ל דע"כ הטעם דאשתו כגופו ואפי' בלא קנין פירות מביא וקורא שפיר פריך ממתה ודוק היטב. ויתיישב בזה הרמב"ם [אב"ה פ"ד מהל' בכורים הל' ו' דפסק ק"פ לאו כקה"ג כר ל. ובין מתה בין ל"מ מביא. והא משמע דברייתא דמתה אשתו פליגי אההיא דולביתך. או דמוקי ולביתך במתה עיין תוס' ד"ה מתה ועיין ברשב"א ולפ"ד דר"י פריך לר"ל א"ש]. דלר"ל ודאי מתה לאו דוקא דאשתו כגופו ודוק

גיטין מ"ז ע"ב. הא דמשני ר"ל שאני התם דכתיב ולביתך אם נימא כפשוטן דהא דדרשינין לר"ל מקרא ולביתך דמביא בכורי אשתו דוקא ביש לו קנין פירות. יפלא א"כ כיון דגלי קרא דלענין בכורים ק"פ כק"ג מהיכא תיתי לומר דגזיר' הכתוב דוקא לענין בכורי אשתו הלכתא בלא טעמא ולא נימא כיון דגלי קרא דק"פ כק"ג גלי לכל הפחות לענין בכורים [אב"ה גם במוכר שדהו לפירות או בזמן שהיובל נוהג] ומצאתי בשיטה מקובצת ות"ל קיימתיה מסברא דידי לומר דטעמא דר"ל מטעם אשתו כגופו ושאני התם דכתיב ולביתך אפי' בליכא קנין פירות בשדה אשתו מביא משום דאשתו כגופו ואך לא ידעתי לפרש הא דפריך הש"ס בתר כן ר"ל לר"י מקרא דלביתך הרי גם לר"י אתי שפיר דאתי קרא דלביתך אפי' באין לבעל פירות מביא מטעם דאשתו כגופו ושם מיישב דר"ל מקשה כיון דתנא איירי בתר תקנת חכמים דיש לבעל פירות ומייתי קרא דלביתך מוכח דמכח ק"פ אין מביא וקורא ולדידי קשיא לי הרי בסילק הבעל עצמו מפירות אין מביא רק מטעם דאשתו כגופו ולהכי מייתי הברייתא קרא ולביתך דמטעם זה קורא בכל גונא אע"ג שאין לבעל פירות. והנה לפי מה דס"ל לרשב"ם ב"ב דאפי' לר"ל דק"פ לאו כק"ג מביא מדאורייתא דשפיר קרינין בי' אשר תביא מארצך דשיעבד לו יניקת הקרקע לפירותיו וע"כ כונת רשב"ם דארצך דקרא רק על אשר תביא. אך שאין יכול לומר אשר נתת לי דמשמע דגוף הקרקע שלו. וא"כ אכ"ל דהא דאשתו כגופו לא מהני לומר שיקרא ארצך דבאמת אין הארץ שלו ממש והיא האשה איננה כעבד לומר מה שקנה אשה קנה בעלה דתהוי קנינו ממש מה שהוא קנין כספה. אך היא באמת קנין כספו לענין אישות והרי מטעם זה אוכלת בתרומה וא"כ שפיר יכול לומר אשר נתת לי דלי אין פירושו דוקא לי ממש רק לאשתו שהיא קנין כספו לענין אישות אבל מארצך איננו אם אין לו קנין פירות ומעתה ע"כ הא דאתי קרא לביתך לומר שהבעל מביא וקורא מטעם אשתו כגופו ע"כ ביש לבעל פירות דשפיר קרינין בי' אשר תביא מארצך רק דא"א לומר אשר נתת לי וע"ז אתי קרא לביתך דיכול לומר אשר נתת לי דאשתו כגופו אבל באין לבעל פירות ודאי אין סברא לומר דאתי קרא לומר דאשתו כגופו דמביא דליכא אשר תביא מארצך וא"כ ר"ל דס"ל לפשיטא דקרא לא אתי לגלות דק"פ כק"ג ור' יוחנן מסברא ס"ל דק"פ כק"ג ושפיר פריך מקרא דלביתך דע"כ איירי ביש לו קנין פירות ודוקא מכח אשתו כגופו מביא וקורא וע"ז משנה ר"י טעמא דידי נמי מהכא דלא אתי קרא לגלות דאשתו כגופו רק מטעם ק"פ כק"ג ודוק

והנה לשיטת רשב"ם הנ"ל דמדינא מביא לר"ל אע"ג דק"פ לאו כק"ג רק דאינו יכול לקרות אשר נתת לי שפיר יש לתרץ כמ"ש תוס' דקושית ר"ל לר"י מתה אין דלר"ל דרשא דלביתך היינו במתה ואע"ג דלר"ל ק"פ לאו כק"ג לא הוה כקונה פירות בשוק דהרי מביא מדינא דאשר תביא מארצך קרינא ביה רק דאין קורא כיון דאינו יכול לומר אשר נתת לי ובמתה שפיר יכול לקרות אשר נתת לי ומביא וקורא מדאורייתא והא דצריך קרא דלביתך על כך דלא נימא דלא הוה לקיחה והבאה כאחת וע"ז אתי קרא דמהני ק"פ דהוה לקיחה והבאה כאחת אבל לפמ"ש תוס' שם בב"ב דלר"ל אין מביא מדאורייתא דלא קרינין ביה אדמתך א"כ מה מהני מתה דמביא וקורא כיון דעל קנין פירות פטור מלהביא פשיטא דלא מהני מתה אח"כ לחייב מדאורייתא. ועלה בדעתי דבאמת רק מביא וקורא מדרבנן והרי כתבו תוס' ב"ב דמביא מדרבנן ואין קורא דמחזי כשקרא אבל במתה דהאדמה עכשיו שלו לא מחזי כשקרא וקורא אבל הכל מדרבנן. אבל ראיתי שא"א לומר כן דהרי כבר תי' תוס' דר"ל ס"ל דקרא דלביתך אתיא (לר"ל) בכה"ג וא"כ ע"כ מדאורייתא מביא וקורא. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כיון דק"פ לאו כק"ג אם בצרן קודם שמתה לאו פרי אדמתך קרינא ביה והוה כלוקח פירות והיאך מביא וקורא מדאורייתא וצריך לומר דהרי תוס' לא הק' שם לרשב"ם רק מפרי אדמתך ומשמע דמודה תוס' לרשב"ם דאשר תביא מארצך שפיר לר"ל קרינין ביה כיון דמשועבד ליניקה ורק דקשיא להו דכתיב ראשית פרי אדמתך תביא דהבאה יהיה מפרי אדמתו ואיך מביא לר"ל. והנה קרא דאדמתך תביא היינו הבאה לבהמ"ק ואם כן א"צ להיות אדמתו רק בשעת הבאה לבהמ"ק ואפי' בקונה פירות משוק וקנה האדמה היה מחוייב להביא מקרא דפרי אדמתך רק קרא דאשר תביא מארצך דפירושו אשר תביא שיבצור ויגדל בארצו ואיו זה הבאה לבהמ"ק רק הבאת לביתו מגידולו שם נאמר דהבאה דהיינו כפירות יהיה גידולם מארצו וע"ז א"צ רק ק"פ כד' רשב"ם דמודו תוס' וא"כ שפיר גם לדעת תוס' מהני קנין פירות דבעל שאם מתה אח"כ דמביא וקורא מדאורייתא דשפיר הוה אשר תביא מארצך וגם פרי אדמתך הם עכשיו ואשר נתת לי וג"כ אצטריך קרא דלא אמרינין דלא הוה לקיחה והבאה כאחת ודוק היטב כי נכון הוא

[אב"ה כונת רבינו ז"ל אפשר לבאר, דלכאורה בארצך אין מרומז דוקא קנינו דשם ארצך נופל על ארץ מגורו או ארן מולדתו כמו לך לך מארצך, כי אל ארצי. משא"כ אדמתך הוא קנינו והוא פשוט ועיין ש"ס מנחות פ"ד ע"ב מארצך ולא כל ארצך. ואי הוה כתיב מראשית כל פרי האדמה מארצך לא הוי משמע כלום ורק צ"ל משום דכתיב אשר תביא אצל מארצך משמע דההבאה צריך להיות מגידולין שלך ויניקת הקרקע הוא שלו שהרי שיעבד לו לפירותיו ושפיר מקרי אשר תביא מארצך]

ב"ב דף נ' וב"ק דף צ' הנה הא דפליגי ר"מ ור"י אי' ראשון ישנו בדין יום יומים או שני והביאו קרא דתחתיו וכספו ומפרש הגמרא דפליגי בקנין פירות מבואר היטב בשיטה בשם הראב"ד דאותו שיש לו קנין פירות עכשיו קרינין ביה תחתיו ואי ק"פ לאו כק"ג לא קרינין ביה כספו דאין עיקר כסף שלי אבל אי קנין פירות כק"ג הוה ג"כ כספו ושני לא הוה רק כספו ולא תחתיו. וא"כ ע"כ ר"מ ס"ל ק"פ כק"ג דאל"כ ראשון אמאי יש לו דין יום ולא השני וכמ"ש תוס' דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כתיב כספו אלא ודאי דק"פ כק"ג והוה לראשון תחתיו וכספו. ור"י ע"כ ס"ל ק"פ לאו כק"ג דאל"כ אמאי אין לראשון דין יום או יומים הרי קרינין ביה תחתיו וכספו. וע"כ ס"ל דעיקר דרשא כספו ולא תחתיו דתחת ידו אין מוכח דאתיא לדרשא שיהיה ברשותו דקרא משתעי שמת תחת ידו ודברה תורה כלשון בני אדם. והא דקאמר הש"ס לר' יוסי דמספקא ליה ולא רצה הש"ס לומר דס"ל ק"פ לאו כק"ג ופטורין שניהם כפשוטו דזה תחתיו וזה כספו דלא ס"ל לש"ס דאיכא תנא דאמר דכספו לאו דוקא דודאי צריך להיותו כספו כיון דקרא קאמר כי כספו הוא משמע דזה עיקר הפטור ואפושי פלוגתא לא מפשינין. ור"א דס"ל כספו המיוחד לכאורה אפשר לומר דס"ל ק"פ כק"ג ואפ"ה אין לאחד דין יומים דדוקא מיוחד לו לבדו אך זה אינו דהרי ס"ל לתוס' דבעבד של שני שותפים ממש שיש לכל אחד גוף ופירות מודה ר"א דשניהם בדין יומים ושן (ועבד) [ועין] ורק ביש לאחד גוף ולב' פירות בכה"ג ס"ל לר"א דאין על אחד מהם דין אדון ובעל החפץ דהרי מכירה ושן ועין ודין יומים שוין לר"א וילפינין משם דלא נקרא אדון אם אין לו גוף ופירות אבל שותף שיש לו גוף ופירות שפיר הוה אדון לכולם. וא"כ אי ס"ל לר"א ק"פ כק"ג