אהל אברהם קיא

דמי ומפאת זה מת הבן בחיי אב אין מכירתו מכירה וכבר כ' תוס' יבמות ל"ו ע"ב [ד"ה ור' יוחנן] דא"כ אפי' לא מת הבן בחיי אב תהוי כמו מה שאירש מאבא ולא תהיה מכירה וע"ז כתבו דלא אלים קנין פירות כל כך עיי"ש וכונתם דכיון שיש לבן קנין הגוף אע"ג דגם לאב קנין פירות כקנין גוף ואין כל הגוף לבן מ"מ לא הוה כדבר שלא בא לעולם דס"ל לרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם רק ס"ל דיכול להקנות מעכשיו אם יבוא אח"כ לרשותו וכמו דס"ל לר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודוקא נכסים שנפלו לו בחייו עיין ב"ב קכ"ז ע"ב לא נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ה"ה לרבנן כשיש לו עכשיו קנין הגוף לא הוה כד' שלא בא לעולם ויכול להקנותם לכשיבואו לרשותו כמו לר"מ דבר שלא בא לעולם כן כונת תוס'. אך עדיין קשה כיון דס"ל לר"י קנין פירות כקנין הגוף דמי ויש לאב קנין הגוף בחייו וזה א"א לבן לזכות עד לאחר גמר מיתה ולאחר גמר מיתה היאך אפשר להיות המתנה קיימת הרי נסתלק כח הנותן וגם אם נרצה לדחוק ולומר דבמקנה לו הגוף מהיום באמת מקנה גם הפירות עם גמר מיתה ולא לאחר מיתה מ"מ קשה הרי במת הבן בחיי אב שכתבו תוס' ורשב"ם דהוה לבנו. ואמאי היאך המתנה נגמר בשעת מיתת אב עם גמר מיתה שכבר מת הבן ואין כאן קונה. וא"א לומר דא"צ שום זכי' וקנין במהיום ולאחר מיתה על קנין הפירות דאע"ג דקנין פירות כקנין הגוף לר"י מ"מ כיון שאין לו קנין הגוף רק ע"י קנין פירות ולא שייר לעצמו פירות רק כ"י חיי האב ובמיתת האב דפקע זכות פירות שלו קם השדה לבעל הגוף מתחלת קנינו ואין צריך שום זכיה וקנין בשעת מיתת אב דא"כ אמאי במכר הבן בחיי האב ומת הבן לר"י לא קנה לוקח. הרי ע"כ אין כאן צריך שום קנין והקנין פירות ממילא לבעל הגוף אלא ודאי צ"ל כיון דקנין פירות כקנין הגוף א"א להקנותו עכשיו לגמרי דעדיין מחוסר להבן קנין בגוף וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דאיך קונה הבן לאחר גמר מיתת אב וכן כשמת הבן בחיי אב וכן קשה דלמה א"צ קנין בשעת גמר קנין פירות

ולאחר העיון יגעתי ומצאתי דתוכן הדבר כך דודאי כיון שקנין פירות כקנין הגוף עדיין אין כל השדה לגמרי ברשות הבן שקנה הגוף ואעפ"כ אין צריך קנין חדש בשעת שזוכה בפירות ויש לו כדין ירושה דאפי' בקבר יורש הבן להנחיל לבניו ה"ה זה כיון דהוא ממילא במיתת האב דפקע זכות פירותיו נגמר הקנין לבן כמו ירושה דממילא ואפשר לזכות כזה בם בקבר ולאחר מיתת האב בלא שום קנין כדין ירושה ועכ"ז כל זמן שיש לאב פירות עדיין אין השדה ברשותו לגמרי להקנות ללוקח לגמרי רק אם יבוא לרשותו כמו לר"מ דבר שלא בא לעולם וכמ"ש לעיל כללו של דבר לר"י דק"פ כקה"ג אין לבעל הגוף עדיין כל זכות בגוף ואפ"ה א"צ אח"כ קנין דכשנפקע רשות בעל הפירות ממילא הוה ברשות בעל הגוף כמו ירושה ואפ"ה א"א להקנותו בעל הגוף ללוקח רק אם יבוא לידו אח"כ ודוק היטב להבין הדבר לאמתו

שם במתני' האב א"י למכור וכו' הנה לר' יוחנן דס"ל ק"פ כקה"ג ובמת הבן בחיי אב אין ללוקח כלום והרי כש"כ אם מכר האב ואח"כ מת הבן בחיי האב ואין להבן יורש רק האב דאין ללוקח כלום בגוף השדה דהרי קנין הגוף היה לבן והוה דבר שלא בא לעולם. וא"כ יש לפרש מתני' דנקט חדוש הדין בכל חד וחד דהאב א"י למכור אפי' כשימות הבן שיהיה הגוף ללוקח דהוה דבר שלא בא לעולם וכן הבן אינו יכול למכור הגוף לחלוטין דהרי אם מת הבן בחיי האב לא קנה לוקח ואח"כ נקט דבמכר האב מכורים לפירות ודלא כר"א דס"ל דא"א למכרו וכן במכר הבן דאין ללוקח עד שימות האב דהיינו בחיי הבן אבל לאחר מיתת האב הוה ללוקח דלא כר"א לאמימר לעיל דף נ'. אבל לר"ל דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף וא"כ במכר הבן אפי' מת בחיי אב הוה ללוקח לאחר מיתת אב וא"כ קשה מה קמ"ל דהבן אינו יכול למכור דהיינו הפירות בחיי אב וכן הא דקתני דאין מכורים עד שימות פשיטא כיון שכתב מהיום ולאחר מיתה דשייר לעצמו קנין פירות דאין הבן יכול למכור קנין פירות שיש לאב. ואפשר לדחוק דגם לר"ל דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף מ"מ קינן פירות הוא לאב כ"י חייו וא"א לבן למכרו וגם אם לקח הבן אח"כ מאב גם זכות הפירות או שנתן לו האב במתנה אח"כ גם זכות הפירות ודאי לא קנה לוקח ואפי' אם מקנה הבן בשעת מכירה בהדי' כל זכות שתבא לידו גם הפירות שיקח או שיקבל מאב לא אמר כלום דהוה דבר שלא בא לעולם ולא אמרינין כיון שיש לו גוף השדה הקנין פירות לא הוה דשלב"ל ויכול להקנות לכשיהיה ברשותו וזה אשמעינין התנא דאין ללוקח כלום עד שימות האב ודוק היטב

הנה הא דפליגי ר"י ור"ל אי קנין פירות כקנין הגוף לכאורה נראה דבהא פליגי כיון דע"כ במקנה או משייר הפירות לעצמו א"א בלא גוף דהיינו גוף לפירותיו וא"כ ע"כ לבעל הפירו' יש לו זכות בגוף לפירותיו וס"ל לר"י דהוה כקנין גוף ממש שיש לבעל הפירות גם קנין בגוף קצת. ור"ל ס"ל דכיון דלא נקנה לו הגוף רק לפירותיו ולא שתהיה לו זכות ממש בגוף לא הוה כקנין הגוף. ובהיות כן יפלא דעביד הש"ס צריכותא דקאמר הש"ס דס"ד אבא לגבי ברא אחולי אחיל כיון דס"ל קנין פירות כקנין הגוף א"א להפרידם זה מזה ואיך שייך לומר אחולי אחיל. וכן הא דקאמר הש"ס בגיטין [מ"ח] בזמן שהיובל נוהג דאדעתא דארעא נחית וקעביד צריכותא דס"ד בהמוכר לפירו' מודה ר"י ואמאי כיון דק"פ כק"ג. ויותר קשה דקאמר הש"ס שם דמודה ר"ל ביובל ראשון דאכתי לא סמיך דעתיה ומה בכך כיון דדין תורה דיש ללוקח רק קנין פירות וס"ל לר"ל דקנין פירות לאו כקנין גוף איך מביא וקורא

ומה שנראה לי הוא דודאי לר"ל דס"ל דק"פ לאו כקה"ג ואם מקנה לאדם שדה לפירותיו אע"ג דצריך להקנות גוף לפירותיו אין זה נקרא קנין הגוף כיון דלא אקני ליה קנין גוף רק לפירותיו הואיל שא"א לו להקנות הפירות בלא גוף לפירותיו מ"מ אם באמת מקנה המוכר גם מגוף השדה או ששייר המוכר לעצמו מקנין הגוף ג"כ זה ודאי הוה קנין הגוף. והרי גם לר"י דס"ל ק"פ כקה"ג מ"מ אין צריך קנין בשעת שפקע זכות הפירות ומשכחת קנין הגוף יותר אם משייר לעצמו מקנין הגוף ממש כגון מעכשיו ולאחר ל' יום דס"ל לר"י דמשמעו תחלת הקנין עכשיו והגמר לאחר ל' יום [אב"ה כמבואר בתוס' יבמות הנ"ל בד"ה מתניתין] הרי אפשר שיור בגוף יותר מקנין פירות לגוף לר' יוחנן וא"כ היה לר"ל ניהו דס"ל דאם רק קנין פירות מקנה לא הוה כקנין גוף אבל אם גם הגוף מקנה קצת ודאי משכחת לה שיש הגוף לשניהם שלא יוגמר קנין הגוף עד לאחר זמן ומתורץ מה דקאמר הש"ס לר"ל דס"ד לגבי נפשיה עדיף ליה ומשייר לעצמו קנין הגוף ממש וא"א לבן למכרו בחיי האב וכן הא דהמוכר בזמן שהיובל נוהג ס"ד דאדעתא דארעא נחית ומקנה מגוף ממש ומביא וקורא דהתורה ל"א רק [שלא] למוכרה לצמיתות אבל קה"ג לזמן מותר למכור ושפיר מביא וקורא ולא קאמר ר"ל דק"פ לאו כק"ג רק בהמוכר לפירות דמסתמא לא אקני ליה מגוף כלל רק מה שצריך לקנין פירות דהיינו גוף לפירותיו: והא דקאמר רבא קרא מסייע במספר שני תבואות אין הכונה דלא התירה התורה למכור רק מספר שני [תבואות] ולא קצת גוף דהיינו לזמן דודאי מותר למכור גוף לזמן ורק לצמיתות לא ימכור רק כיון שנתנה התורה דין לחזור ביובל מסתמא לא מוכר רק מספר שני [תבואות] אבל ביובל ראשון דאקני לגמרי גם דאפקעתא דמלכא שלא תמכר לצמיתות מ"מ קנה הגוף לזמן. וממילא אתי שפיר ג"כ לר' יוחנן הצריכא. דס"ד דגם ר"י מודה דקנין הגוף לפירותיו לא הוה כקנין הגוף רק משום דמקנה גם הגוף בהמוכר שדהו לפירות כיון דע"כ מקנה גוף לפירותיו ס"ד דס"ל דמסתמא מקנה גם קנין קצת בגוף לזמן דלא אפסיד בזה כלום. אבל לגביה בריה אחולי ק וא"ש כל הנ"ל ודוק היטב

ובמ"ש יש להבין דברי תוס' ב"ב [קל"ו ע"ב] ד"ה ר"י שכתבו לחלק דקנין פירות דבעל דלא הוה אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מודה ר"י וסברתם כך דהא דס"ל לר"י דקנין פירות כקנין גוף היינו במקנה גוף לפירותיו דא"א בענין אחר להקנות שם ס"ל לר"י קנין פירות כקנין גוף אבל