אהל אברהם קי

לא איירי במת שני בחיי ראשון רק במת האחרון בחיי מי שקדם לו מטעם דלירתי ולא לירתי ירתי ואפילו למ"ד לעיל אפילו לירתי ירתי היינו באומר לירתי דכונתו מי שהוא יורש שלו עכשיו ומהיורש ירשו באי כחו ולא הקפיד אם יחיה הוא עצמו כיון שלא הזכיר רק ירתי אבל באומר לפלוני הוה דוקא לו בחייו ולא ליורשיו כן ס"ל להרז"ה והנה מוכח מתוספתא דאפילו לרבי דקנה השני מעכשיו וא"א לראשון למכור ולהוציא ממנו אפ"ה אמרינין דלא הוה ליורשיו וקשי' מ"ש במת הבן בחיי האב דהוה לכ"ע לירתי הבן הרי אחריך הוי כמהיום ולאחר מיתה וכבר עמד בזה הרז"ה ולא העלה תי' מספיק ע"ז והנה באמת מגופא דמתני' דמהיום ולאחר מיתה אין מוכח כלום דאם מת הבן בחיי האב שהוא ליורשי הבן וגם מפלוגתא דר"י ור"ל דפליגי במכר הבן ומת בחיי אב אם קנה לוקח לא מוכח דאע"ג דקנה לוקח דהוה כאלו בא ליד הבן כיון שקיבל מחירו והרי הטעם לירתי ולא לירתי ירתי שהוא רוצה רק ליתן המתנה לפלוני שיהנה ממנו ולא לאחר מותו ליורשיו להנאתם וכשמכר כבר הגיעו לידו דמי שווי' וגם תוס' והרז"ה לא הוכיחו כזה מפלוגתא ולא כתבו תוס' לחלק בין הך דמהיום להא דר"ע רק לפי מה שפירשו דלר"י דלא קנה לוקח יחזרו ליורשי הבן משמע אבל בל"ז א"צ לחילוק משמע דיש לומר דאפי' בלא מכר הבן ומת בחיי האב הוא ליורשי האב וזה ברור

ד) הנה דעת הרז"ה דלכ"ע בין לרבי ובין לרשב"ג ל"פ אמוראי ואחריך כמעכשיו ולעיל בסוגיא דסבתא ל"פ שלחו מתם על ר"ה דאחריך כמעכשיו אך ס"ל דהוה ראוי כיון דזבינא זביני. וטעמא דרשב"ג אע"ג דאחריך מעכשיו דהוה כאלו התנה הנותן אם ישייר הראשון הנכסים ולא ימכרם יקנה השני מעכשיו וזה מלשון אחריך כיון שבנכסי לך משמע מתנה גמורה לא קאמר אחריך רק מה שישייר והא דאמרינין דהקנה לאחריך כיון דמוכח מנכסי לך שהקנה לראשון גוף למכרו אם ירצה ממילא נימא שלא הקנה לבתרא מעכשיו רק בתנאי (אם) שאם ישייר הראשון יקנה השני אחר זמן היינו משום דאמרינין כמו שהקנה לראשון כך הוא למקנה לאחריך מעכשיו כל זה אנחנו מפרשין דבריו שנתן על תנאי זה מכח הוכחות אלו, ובמתני' במהיום ולאחר מיתה דאמרינין לר"י דק"פ כקה"ג דלא קנה לוקח ומיישב הרמב"ן קו' הר"י מג"ש דאמאי לא קנה לוקח דע"כ לא הוה דבר שלא בא לעולם דא"כ לא יקנה הלוקח אפי' הבן בחיים משום דכיון דקנין פירות כקנין הגוף אין גמר קנין הגוף עד אחר מיתת האב וניהו דלא הוה לבן דבר שלא בא לעולם ואפשר להקנותו אך דוקא אם יבוא לידו מחיים עיין בחי' רמב"ן ואנכי חמכתי יסודותיו במסמרות נטועים מדברי הש"ס לעיל בסוגיא דיכיר דף קכ"ז ע"ב בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עיי"ש ודוק וא"כ לרבנן ביש לו קנין הגוף לבן, ולאב קנין פירות כקנין גוף דכיון שאין להבן כל קנין הגוף הדין כמו לר"מ בדבר שלא בא לעול' ועדיף מיניה עוד שא"י לחזור הבן מקנין אבל אין הקנין אם לא בא לידי גמר קנין להבן ובזה אמרו הראשונים לר"י דס"ל במהיום לאחר מיתה הוה שיור עיין קדושין דף ס' בראשוני' בהא דשווי' כשרגא דלבנא וזה ברור

ואמנם הרז"ה לא ניחא ליה בזה וס"ל דגם במתני' היינו מטעם דהוה כאלו התנה האב שאם יזכה הפירות לאחר מיתה יזכה הגוף למפרע מעכשיו והיינו למ"ד קנין פירו' כקנין גוף כיון שגם בפירות ששייר האב לעצמו קנין הגוף ואין מקנה הקנין הגוף שבפירות רק לאחר מיתה מסתמא עיקר קנין הגוף שהקנה מהיום מתלי תלי בקנין הגוף שבפירות ועל תנאי זה הקנה הגוף מהיום שאם יבואו לידו הקנין פירות לאחר מיתה ולא יקנה לוקח. אבל למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף אין סברא כלל לומר דנתן בתנאי [כיון] דפסקה גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ואין להקשות דלר"י דע"כ נתן בתנאי לימא כמו באחריך דאם מת הבן בחיי אב אין ליורשי הבן כלום דנתן רק ע"ת שאם יזכה בפירות דדוקא בנכסי לך אמרינין כזה משום דהוא לשון מתנה לגוף ולפירות כמ"ש הרז"ה אבל הכא במתני' דלא שייר לעצמו רק פירות ונתן הגוף לבן ומשמת האב ממילא נתרוקן הזכות לבעל הגוף ומהיכא תיתא לן לומר שעיכב קנין הגוף לעצמו אם לא יזכה הבן בפירות אך כזה אמרינין כיון שקנין פירות כקנין גוף מסתמא לא הקנה הגוף מעכשיו רק אם ע"י הגוף יתרוקנו הפירות לו או לזרעו אחריו דע"כ במתני' דמתנת בנו הוה אפילו לירתי' אבל אם לא יזכו הוא או ירתי' בפירות לא נקנה הגוף למפרע כן ס"ל להרז"ה עיין היטב ותמצא כל הדברים מבוארים שם

ה) עיין לעיל סוגי' דסבתא והנה להנך הראשונים דגרסי ובתרה לירתאי דהיינו בת הנותן הסוגי' כפשוטו דלר"ה דס"ל דאחריך כמעכשיו ולירתי אפילו ירתי ירתאי אפילו הבעל יורש דהוה הנכסים במוחזק ולרב ענן דס"ל ולא לירתי ירתי אפילו בר ברא לא ירית והנכסי' לירשי סבתא ושלחו מתם ס"ל דבעל לא יריש דהוה ראוי אבל בר ברא ירית דהוה ירתי ירתי אבל אי ליכא בר ברא א"כ אין כאן יורש לבת רק דמשמשת הירושה לאב והוא כבר גילה דעתו במתנה שנתן לסבתא שסילק כחו מהנכסים רק בתרה לבתו וכיון שאין לבת יורשת נחלה ממילא הנכסים יחזרו לסבתא דכ"ע ס"ל דהלכה כברייתא דיחזרו ליורשי הראשון ובפרט השלחו מתם דע"כ ס"ל כרשב"ג דאין לשני אלא מה שמשייר הראשון ובודאי יחזרו ליורשי הא' כיון דאין לבת זרע דא"א לומר שתשמש למעלה לאביה דמזה סילק עצמו שלא יהיה ליורשים הבאים מכחו רק מכח הבת דאין לומר דבאמת לשלחו מתם גם שאר יורשי הבת שהם יורשי האב יורשים א"כ היכי קאמר דאי איכא בר ברא הרי אין לך ישראל שאין לו גואל והרי הם לירתי ברתי' שהם יורשי האב וזה ברור ותו הרי לרב ענן דס"ל לירתי ולא לירתי ירתי הרי הנכסים ליורשי סבתא דקיי"ל יחזרו ליורשי הראשון ומשמע דגם לשלחו מתם הלכתא כרב ענן דאי ליכא בר ברא הנכסי' לסבתא ולא ליורשי האב דתשמש למעלה דהאב סילק עצמו לגמרי מהם אפי' מירושת הבת שלא תשמש למעלה [נ"ב אחר שכתבתי מצאתי הדברים מבואר בשיטה בשם הרא"ש ז"ל וב"ה שהנחני בדרך האמת]

סוגי' דקנין פירות, מהדורא תנינא

ב"ב קל"ו מתני' הכותב צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה עיין לקמן קל"ז ברשב"ם דכ' דאם נותן עם גמר מיתה המתנה קיימת מדינא ואפילו בגט הוה גט עם גמר מיתה ורק לאחר מיתה היינו לאחר גמר מיתה. וא"כ אם רוצה ליתן מתנת בריא לאחד מבניו או לאחר אין צריך דוקא ליתן מהיום ולאחר מיתה רק שיפרש שיקנה עם גמר מיתה ומתנתו קיימת. ואפשר דזה כונת רשב"ם שפירש הכותב נכסיו דאין רוצה לשעבד נכסיו לאשתו וע"כ מקנה מהיום דאם רק כונתו לקיים מתנה לאחד מבניו אין צריך דוקא מהיום ולאחר מיתה דאפשר במפרש עם גמר מיתה. או דיש לומר דהרי אם מקנה רק עם גמר מיתה ולא מהיום ועיקר הקנין עם גמר מיתה צריך להיות השטר ביד הקונה בשעת גמר מיתה ולא מהני הקנין בשעת כתיבה. אבל במקנה מהיום ולאחר מיתה דהגוף נקנה מיד מעכשיו יוכל להיות הקנין לגמרי מעכשיו בחליפין או בחזקה ושטר ואפי' נאבד השטר נקנה השדה מעכשיו וכמבואר בתוס' יבמות צ"ג סוד"ה קנויה עיי"ש. והנה מבואר בתוס' שם דאע"ג לר"י במהיום ולאחר ל' יום דמפרשי' דיבורו דתחלת קנין יתחיל מהיום והגמר לאחר ל' יום וצריך להיות בסימטא בשעת גמר קנין ולא מהני המשיכה דמעיקר' ובמהיום לאחר מיתה הקנין מעכשיו לגמרי והוכחת תוס' דהרי לאחר מיתה א"א להיות נגמר הקנין דהרי אין מתנה לאחר מיתה וכמ"ש הרשב"ם כאן דכבר יצאה מרשותו ואין כאן מקנה וגם במת הבן בחיי אב דהוה ליורשיו אם לא מכרו אפי' לר"י כמ"ש רשב"ם ותוס' והרי כיון שמת הבן בחיי אב בשעת מיתת אב אין כאן קונה. וא"כ ע"כ צ"ל כיון דמקנה הגוף מהיום נגמר הקנין מעכשיו ואין צריך אח"כ קנין ושפיר הוכרחו תוס' שם לחלק בין לאחר ל' יום דאיכא שיור בגוף ובין לאחר מיתה דלא שייר לעצמו רק פירות והבן

ועדיין צריך להבין הרי ר' יוחנן ס"ל קנין פירות כקנין גוף