אהל אברהם קח

שמבטלין דיבורו שנתן לו בתורת ירושה הוה יורש כיון שלא נתן להאחר רק לאחר הראשון הרי כבר כתב הרמב"ן דבכהאי גונא אפשר להעביר נחלה ודוקא במחזיקו בתורת ירושה אין לה הפסק וא"כ נימא דאומדנא מבטל דיבורו שהחזיקו בתורת ירושה [אב"ה הכונה דודאי אין מועיל האומדנא כאלו אמר לשון מתנה מפורש והוא לא אמר. דאומדנא רק לבטל המעשה דאנן סהדי אלו הי' יודע שבנו קיים לא היה כותב נכסיו לאחרים והוה כאלו התנה. ורק קו' רבינו ז"ל דאומדין דעתו אלו היה יודע לא היה נותן בלשון זה ומבטלינין דיבורו באלו לא אמר כלום אפי' נכסי לך, רק סתם אם מת בני יהיה לפלוני ובכה"ג נקנה לו התורה רשות עיין בחי' רמב"ן. ועיין תשובת הרא"ש כלל פ"ד אות ד' מובא בטור וש"ע סוס"י רפ"א הביא רבינו ז"ל בסי' שלאח"ז ואע"ג דהכי עפ"י אומדנא מיעקר נחלה. לא דמי לעובדא דד' אחיות המובא בתשו' הרא"ש שם. דהתם אע"ג דידעינין שכיונו להבריח מן האח מ"מ אין כאן מעשה ובדברים שבלב לא מיעקר נחלה. משא"כ כאן ההוא אמר למיעקר אחר חיי הראשון ורק מכח נכסי לך א"א. ודאי מהני האומדן דעת לבטל כאלו לא אמר אע"פ שעי"כ ממילא יעקר הנחלה. ולק"מ למה לא מחלק רבינו ז"ל בפשטות משום דבשני ראוי ג"כ ליורשו לא מיעקר נחלה נוכל לומר אומדנא דחילוק הרא"ש רק דבביטול דיבורו לחוד עדיין לא הועלנו עיי"ש]

ואין להתעקש ע"ז דכבר כ' הרשב"ם [ד"ה כדשלח] אפילו במתנה בפירוש ע"מ שיטול שני אחריך אין לשני כלום דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה וא"כ גם אומדנא לא מהני לבטל דאומדנא הוה רק כאלו התנה בפירוש ובהתנה בפירוש לא מהני זה אינו דלכאורה קשה על ד' רשב"ם דכתב בהתנה בפירוש תנאי בטל ומעשה קיים דמתנה ע"מ שכתוב בתור הרי כ' תוס' כתובות נ"ו [ע"א ד"ה הרי] דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דתנאי בטל ומעשה קיים משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה וא"כ הכא דהוה רק דיבור ודיבור ליתא לזה וא"כ דברי רשב"ם צ"ע אך זה אינו דהא דצריכו תוס' בכתובות לטעם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה היינו בתנאי כפול דוקא עיי"ש בקושייתם. וא"כ הרשב"ם שכתב אפי' בפירוש ע"מ היינו בלא כפלי' לתנאי ובכה"ג במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים אפי' בדיבור ודיבור. ואמנם באומדנא דמוכח שכתבו הראשונים דמהני אפי' [לר"מ] דהוה כתנאי כפול וא"כ האומדנא מבטל הירושה אע"ג דהוה מתנה ע"מ שכ' בתורה וא"כ אמאי אין לשני כלים ? וע"כ צ"ל דליכא, כאן אומדנא דמוכח דאלו היה יודע שבלשון ירושה אי אפשר להפסיק היה נותן במתנה לראשון, דאולי לא היה רוצה למיעקר נחלה דאורייתא ושפיר צריך הרשב"ם גם לדבר זה דלא מקני ליה בסתמא במתנה למעקר נחלה דאורייתא ודוק היטב. ומעתה כ"ז אם השני אין ראוי לירש אבל אם השני ראוי לירש שפיר מבטלינין הנכסי לך מתורת אומדנא כיון דחזינין דהוא רוצה שיהיה לראשון רק כל ימי חייו ואח"כ לשני אם היה יודע דבתורת ירושה אין לה הפסק היה נותן לראשון בתורת מתנה דאין לומר דלא היה רוצה לעקור נחלה דאורייתא הרי יקיים נחלה דאורייתא עם השני. אך זה אינו הרי באחריך אין לשני אלא מה ששייר ראשון וביד הראשון למכרו ומיעקר נחלה דאוריי', ולכן צריך לומר כך דהרי לבעל המאור וסייעתי' אע"ג דאחריך כמעכשיו אפ"ה שייך לומר ירושה אין לה הפסק כיון שאין לשני אלא מה ששייר הראשון ולא נתן לשני רק על תנאי אם יבא לידו וכ"ז שהראשון חי יכול למכור והוה הגוף שלו שייך ירושה אין לה הפסק וא"כ איכא אומדנא שאם היה יודע שאם יתן לראשון באופן זה לא יקבל השני כלום הי' נותן לשני מעכשיו באופן שלא יוכל הראשון למכור כדי שיהי' הפסק לירושה אך א"כ אם אין הראשון יכול למכור הרי יחזרו נכסים ליורשי נותן [אם מת שני בחיי ראשון] או אם מת שני [גם] בחיי שלישי ינתנו לשלישי כמבואר בדברי ר"י מג"ש וא"כ בריית' דקתני יחזרו ליורשי ראשון ע"כ איירי שהמתנה קיימת בתורת אחריך וראשון יכול למכור ושפיר פריך הש"ס ודוק היטב כי קצרתי

עיין היטב בר"י מג"ש ורמב"ן במלחמות ושניהם לדבר אחד נתכוונו דבין לר"י ובין לר"ל הנה אחריך לא הוה מעכשיו ואין זכות לשלישי כלל עד שימות השני ואמנם אעפ"כ א"א לראשון למכור ע"י קנין פירות לחוד ורק אם אמרינין קנין פירות כקנין גוף או אמרינין דמטעם אחריך שאני יש לראשון קנין גוף שפיר יכול למכור וגם אם מת ב' בחיי ראשון יחזרו נכסים לראשון דהיה לו קנין גוף עיי"ש ואמנם הוכחת הרמב"ן ז"ל דלרשב"ג אחריך אינו כמעכשיו מכח דאין לשני אלא מה שמשייר ראשון וא"כ הוכחתו רק לרשב"ג אבל לרבי י"ל דס"ל אחריך כמעכשיו ושפיר מתרץ דר"ה דאמר אחריך מעכשיו היינו דס"ל כרבי וס"ל דרבי ורבנן פליגי באחריך כמעכשיו אבל הר"י מג"ש הוכיח דאחריך אינו מעכשיו דאל"כ אמאי יחזרו נכסים יתנו לנ' כיון שלו הגוף מעכשיו אין כאן חזרה במת שני בחיי ראשון רק יתן לג' וא"כ לדידיה מוכח בין לרבי ובין לרשב"ג דאחריך אינו כמעכשיו דהרי שניהם ס"ל חזרה לר' לנותן ולרשב"ג לראשון וא"כ קשה היאך יתרץ הרי"מ לר"ה דס"ל אחריך כמעכשיו אמאי יחזרו נכסים ולא יתנו לשלישי

ואמנם לק"מ דהרי הר"י מג"ש הקשה קושייתו דאמאי לא יתנו לג' על המקשן דפריך יחזרו ליורשי נותן מבעי ולא הקשה על גוף הברייתא דקתני יחזרו ליורשי ראשון דאמאי איכא חזרה דזה לא קשה מידי דניהו דאחריך מעכשיו כיון דקנין פירות כקנין גוף דמי ואכתי מחוסר גמר קנין לשלישי עד אחר אחריך וא"כ כיון שא"א לגמור הקנין לשלישי רק אחר השני ולהכי במת שני בחיי ראשון לא קנה שלישי אבל לריש לקיש דס"ל קנין פירות לאו כקנין גוף דמי א"כ אם אחריך מעכשיו אפי' במת שני בחיי ראשון ינתן לשלישי ואין כאן חזרה דניהו דלא נתן לשלישי פירות רק אחר השני מ"מ כיון שאין כאן מי שיטול פירות יחזרו הפירות לבעל הגוף שהוא השלישי ולהכי מקשה הר"י מג"ש רק על הא דפריך הש"ס לר"ל יחזרו ליורשי נותן דליכא כאן חזרה כלל וינתן לשלישי. היוצא מזה דאי קנין פירות כקנין הגוף שפיר י"ל דאחריך מעכשיו ואפ"ה במת שני בחיי ראשון אין הנכסים לשלישי דלא נגמר הקנין

והנה עיין בבעל המאור הקשה ג"כ מתוספתא דקתני מה שני בחיי ראשון ינתן לשלישי והקשה ג"כ רק אקושי' הש"ס דיחזרו ליורשי נותן מבעי ליה ויתיישב ג"כ כך דודאי למסקנא מברייתא דיחזרו ליורשי ראשון לא קשה כהנ"ל דהך ברייתא ס"ל קנין פירות כקנין גוף ולהכי לא קנה אחריך אבל התוספתא אכ"ל דאתי כתנא דקנין פירות לאו כק"ג ולהכי ינתן לשלישי אבל מקושית ר' יוחנן דיחזרו ליורשי נותן קשיא ליה דמשמע דראוי לומר במת שני בחיי ראשון ליורשי נותן אפילו בנתן לשלשה. והנה ע"ז תי' המאור דהא דקתני בברייתא יחזרו ליורשי נותן איירי במת שני בחיי ראשון ולא נתן רק לב' ורק דחיק ליה קושית הש"ס לפרש בגונא דאיכא חזרה יחזרו לנותן אבל בנתן לשלשה ומה ב' בחיי ראשון ליכא חזרה כלל ולק"מ קושית הרמב"ן על הרז"ה מברייתא דלמסקנא לק"מ מברייתא והנה הרי ס"ל להרז"ה דבנכסי לך ואחריך לפלוני ומת השני בחיי ראשון אין ליורשי שני דלפלוני דוקא ואע"ג דקיי"ל לירתי ואפי' לירתי ירתי היינו כמ"ש רשב"ם שם דלירתי כונתו מי שראוי לירושה אבל בלפלוני דוקא [קאמר] וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בחבורו ואמנם מבואר ברמב"ם במעשה דסבתא דאם אמר נכסי לבתי מעכשיו יורש הבעל ואע"ג דאמר לבתי והרי ס"ל לרמב"ם היכא דאמר לפלוני דוקא קאמר ולא יורשים צריך לומר דדוקא באחריך דלא הוה מעכשיו אם אמר ואחריך לפלוני ומת בחיי ראשון אין ליורשים דלפלוני קאמר ובחייו לא זכה בה אבל במעכשיו הרי מיד זכה פלוני ואפי' מת בחיי א' ינתן ליורשים ודברי הרמב"ם מזוקקים ככסף וכן מדוייקים ד' הרשב"ם לעיל דקמפרש בהא דשלחו מתם הטעם דאפילו לירתי ירתי דרגיל לקרות הראויים לירושה ירתאי ולא פי' כן בדברי ר"ה לעיל והיינו דלר"ה דס"ל דאחריך מעכשיו א"צ לזה. ומעתה גם הר"י מג"ש ס"ל כד' הרז"ה דהא דקתני יחזרו ליורשי נותן היינו בנתן רק לשנים ומת השני [אב"ה ע"כ מצאנו מהדורא זו וחבל על דאבדין ולא משתכחין]

סוגי' דאחריך, מהדורא תליתאי

א) הנה שיטת הראשונים הרי"ף והר"י א"מ ורמב"ן דכל הסוגיא דאחריך קאי דלא כרב הונא דס"ל לעיל