אהל אברהם קז

קנה לוקח דאין לומר דמשום דגמר הקנין הוה לאחר מיתת אב וכבר מת הבן. מה בכך כיון דלא הוה ד' שלא בא לעולם ואמנם אמתת הדברים כך הוא לפי מה שמבואר לעיל קכ"ז ע"ב ברשב"ם [ד"ה בנכסים] דאע"ג דלר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו דוקא בנכסים שנפלו לו בזמן שיש כח להקנותם עיי"ש וטעם הדבר דאע"ג דר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ עד שלא בא לעולם יכול לחזור דאין הקנין חל עד שיבא לעולם ולהכי דוקא אם לזמן שתחול הקנין היה בידו להקנותו מקנה דבר שלב"ל ולא נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עיי"ש וא"כ גם כאן ניהו דלר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף מ"מ גם לבעל הגוף דהיינו הבן יש זכות בגוף שהרי כ' לו מהיום ולא אמרינין קנין פירות כקנין גוף רק שגם לבעל הפירות קצת קנין גוף אבל ודאי גם לבעל הגוף יש זכות בנכסים וזה מבואר מתוך דברי הראשונים וא"כ לא הוה לבן דבר שלא בא לעולם רק כיון שיש לאב קנין פירות כקנין גוף א"א שיוגמר הקנין עכשיו רק לאחר מיתת האב יהיה גמר הקנין ועכשיו מתחיל הקנין בגוף ולכשימות האב יגמור הקנין ולא הוה לבן דשלב"ל כהאמור כיון שיש לו זכות בגוף ואך לא עדיף כחו רק כמו לר"מ בדבר שלא בא לעולם ודוקא אם מת האב בחיי הבן דלעת גמר הקנין היה ביד הבן להקנותו שפיר נגמר הקנין מה שמכר בחיי האב ולא הוה דבר שלא בא לעולם. אבל מת הבן בחיי כאב דלעת גמר הקנין אין ביד הבן להקנותו שפיר הוה דבר שלא בא לעולם דא"א להבן להקנות ללוקח השיור שיש בהקנין כיון שלעת גמר הקנין אין בידו וזה ברור ונכון ודוק היטב תמצא כי הדברים נכונים וכן כונת הרמב"ן ז"ל

והנה לפ"ז יש לומר גם במכר האב לבדו לר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין גוף ויש להאב זכות בהגוף עכשיו ואם מכר הבן בחיי אב ומת בן בחיי אב לדעת רשב"ם דיחזרו נכסים ליורשי אב וא"כ אם האב מכר הנכסים לראובן והבן מכר לשמעון ומת הבן בחיי אב דחוזרים הנכסים להאב קנה הלוקח של אב ולא הוה דבר שלא בא לעולם כיון דקנין פירות כקנין גוף כמו דלא הוה לבן דבר שלא בא לעולם. ואך בזה לא קשה על הרשב"ם דתני מתני' מכר האב מכורים עד שימות דמשמע דא"א שקנה הלוקח של אב לחלוטין דמתניתין איירי במכר האב ולא מכר הבן כלל. ואמנם לדעת תוס' דבמכר הבן ומה הבן הנכסים ליורשי הבן. וא"כ הרי משכחת גם במכר האב והבן לאחד דאין ללוקח כלום כגון שמת הבן בחיי האב והרי בטל מכירת הבן והנכסים ליורשי הבן ומכיר' האב רק לפירות וא כ קשה דממתניתין משמע רק במכר אחד לא קנה ליקח לגמרי אבל במכרי שניהם קנה לוקח. ואמנם לדברי רשב"ם דחוזרין הנכסים להאב וא"כ ממ"נ קנה לוקח במכרו שניהם לאחד ומזה הוכיח הרשב"ם ז"ל דבריו שחוזרי' הנכסים ליורשי האב ודוק היטב

דף קל"ז רשב"ם ד"ה ומודה כגון מהיום ולאחר מיתה הנה לכאורה ד' רשב"ם תמוהים הרי במהיום ולאחר מיתה גוף קנה מהיום והיאך קדמו אחריך ועיין רשב"ם לעיל קליה ע"ב [בד"ה דלא קני] אח"כ מצאתי בד' קצות החשן הניח דברי הרשב"ם בתימה ולדידי בעזרת השם דבריו מבוארי' דהרי הרשב"ם מבואר דקאי בשיטת ר"י מג"ש ורמב"ן וכל הפוסקים דאחריך אינו כמעכשיו ולהכי ס"ל לרשב"ג אין לשני אלא מה שמשייר ראשון דכיון דאין לשני זכות בנכסי' והראשון יש לו קנין פירות דהוה כקנין גוף לר' יוחנן ולהכי אין לשני כלום וא"כ הרי לראשון רק קנין פירות כקנין גוף ואם כן בכהאי גונא הרי אם נתן הראשון במתנה מהיום ולאחר מיתה הרי ליכא למימר דמשמע גוף מהיום ופירי לאחר מיתה הרי אין לו רק קנין פירות. ואמנם בזה עדיין לא יתיישב דאם כן כיון דאין ליישב לשונו דמשמע גוף מהיום הוה כגט דהוה ס' תנאי ס' חזרה וא"כ אמאי לא עשה כלום הוה ס' דלמא תנאי וקנה המקבל מתנה. ואמנם הרי ר"י ס"ל בקדושין [דף ס' ע"א] בגט וקדושין הוה מהיום ולאחר מיתה שיור ומבואר בתים כתובות פ"ב [ע"א ד"ה הא] ויבמות צ"ג [ע"א ד"ה קנויה] דלר"י אם אמר מהיום ולאחר שלשים יום אם לאחר שלשים יום א"א להיות נגמר הקנין לא קנה כלום א"כ גם כאן כיון שאמר מהיום ולאחר מיתה דהוה שיור וקדמו אחריך לגמר הקנין ולהכי לא עשה כלום וא"ש דברי הרשב"ם וכל זה לר' יוחנן דס"ל דטעמא דרשב"ג מטעם קנין פירות כקנין גוף אבל לר"ל דטעמא דרשב"ג מטעם אחריך שאני וכמ"ש הרי"ף דהקנה לא' גוף ופירות א"כ דוקא במתנת שכיב מרע מודה רשב"ג ולא במהיום ולאחר מיתה ושפיר עבדו הפוסקים דלא הביאו דין זה רק במתנת שכ"מ ורשב"ם מפרש כן לר' יוחנן ודוק היטב כי נכון הוא בעזרת השם

שם רשב"ם אבל האי מקבל מתנה מראשון דסתם הנותן ממונו אין רוצה להוציא ממונו מכחו עד לאחר גמר מיתה עיי"ש וקשה הרי האי נותן שקבל הנכסים מנותן בנכסי לך ואחריך לפלוני א"כ אלו נכסים בכל אופן יוצאים מכחו עם גמר מיתה מכח הנותן הראשון ושפיר י"ל דנתן המתנה למי שהוא רוצה ליתן עם גמר מיתה שלא יקדם אחריך דהרי לא מפסיד בזה כלום. וצריך לומר דהרי מתנת ש"מ דרבנן שלא תטרף דעתו וסתם מתנת ש"מ כונת הנותן להיות נקני' לאחר גמר מיתה וא"כ לא פלוג רבנן שכל מתנת ש"מ רק לאחר גמר מיתה קונה וגם שבזה אפשר שכונתו עם גמר מיתה, וגם במהיום ולאחר מיתה כיון שסתם אדם אין נותן רק לאחר גמר מיתה א"כ לשון מהיום לאחר מיתה רק לאחר גמר מית' ומדוייק ד' רשב"ם שכתב סתם אדם הנותן ממונו אע"ג דלא שייך בזה כן ודוק היטב

דף קכ"ט ע"ב גמ' שלח ר' אחא לדברי ריב"ב וכו' ירושה אין לה הפסק עיין חי' רמב"ן ז"ל כתב בשם מקצת המחברים דבשני ראוי ליורשו יש לה הפסק וכתב דאין בדבריהם טעם ואין סברא לחלק. ולענ"ד י"ל דמחברים אלו ס"ל כשי' המאור ותוס' דאחריך כמעכשיו והקשה ע"ז הרמב"ן א"כ היאך שייך לומר ירושה אין לה הפסק עיין מלחמות והנה יש לומר הרי כ' המאור הטעם דאחריך כמעכשיו דכמו שנתן לראשון גוף ופירות מטעם נכסי לך משמע גוף ופירות ה"ה לשני כיון שאמר ואחריך משמע כמו שנתן לראשון מעכשיו ה"ה לשני דנותן בעין יפה נותן לשני כמו לראשון וכמו שנתן לראשון מעכשיו ה"ה לשני ועיין בנמוקי וא"כ י"ל דכ"ז דוקא אם שניהם אין ראויים לירש ורק נוטלין במתנה שפיר י"ל דנותן לשני בעין יפה כמו לראשון מעכשיו אבל אם הראשון ראוי לירש ולא השני ודאי אמרינין דלא נתן לשני מעכשיו דדוקא לראשון להחזיק בירושה דאורייתא נתן בעין יפה מעכשיו לא לשני דאם נתן לשני מעכשיו עוקר נחלה דאוריי' למפרע וא"כ אם שניהם ראויים ליורשים הדרינין לכללא דנתן לשני מעכשיו וליכא הפסק ירושה ושפיר כ' המחברים האלו בשניהם יורשים נוטל האחריך ונכון הדבר בטעם ודוק

ואמנם ראיית הרמב"ן נגד המחברים קשה ליישב אם כן הרי אכ"ל ברייתא דנכסי לך איירי בראוי ליורשו [אב"ה. הכונה דגם השלישי ראוי ליורשו ולהכי מת שני קנה שלישי ומאי מקשה מרב אחא בר עויא] לכן נראה ליישב באופן אחר בנקדים לבאר דברי רשב"ם דף קל"ג ע"א ד"ה רואין וזה לשונו דכיון דראוי ליורשו מסתמא להוריש נתכוין הואיל ולא פי' מתנה אבל ירושה א"צ לפרש דהוה ממילא הנה משמע מזה דלשון נכסי לך יותר משמע הלשון מעצמותו ירושה ממתנה וא"כ למה הוסיף לומר דכל היכא דאיכא לאוקמא בירושה לא מקני במתנה הרי כבר כתב דהלשון משמע ירושה וכן מורין דברי הש"ס דקאמר שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה והנראה בזה דלכאורה ק' דניהו דאנן קאמרינין דכונתו היה ליתן בירושה לראשון

ואחריו לפלוני והוא קסבר דיש הפסק וא"כ אנן חזינין דרצונו היה שיהיה כל ימי חיי הראשון לו ואחריו להשני והוא אחא דגם בתורת ירושה לראשון יהיה. הדין כן וא"כ גם שמדין ירושה א"א להיות כן מ"מ הרי איכא אומדנא דמוכח דאי הוה ידע דאם יתן לראשון בתורת ירושה אין לה הפסק לא היה נתן לראשון רק בתורת מתנה מפורש דלשיטת הרשב"ם וסייעתו במתנה מפורש גם בראוי ליורשו הוה מתנה ואומדנא מהני לבטל מה שנתן לו בתורת ירושה ואין לומר דהוה כיורש גם